משכן העדות יד

מהפכין הגי' בירושלמי וגרסי מאן דאמר הראשון חייב וכולן פטורין כמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והיא פלוגתא דר' יוסי ורבי במכות בנמצא קו"פ דמאן דאמר הראשון חייב ס"ל בנמצא קו"פ עדות כולן בטלה. ולזה כולן פטורים כיון דכבר נתבטל עדותן ע"י הראשון שכפר. רק הראשון חייב דהוא גרם שיתבטל עדותן עיש"ה, ובזה היה נ"ל לישב הפי' בגמ' דכריתות (י"ב) הנ"ל בהא דאמרי' שם ומודה ר"מ לחכמים באמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני וכו' דאי בעי אמר לא נתכונתי להעיד. די"ל דהא מקשים ג"כ כיון דאיכא שנים מבלעדו היינו אותם דאמרו לו יודע אתה בעדות פלוני ממילא פטור הוא מקרבן כיון דליכא רק כפירת דברים. ולדברי הירושלמי י"ל דאיירי דהי' שלשה עדים בדבר והיו כת אחת והשביע הוא אחד מהם שיעיד לו עדותו בב"ד והשיב לא ידעתי לך עדות וממילא דנעשה פסול לעדות כיון דנשבע לשקר ונתבטל כת העדות משום נמצא קו"פ עדות כולן בטלה ותו לא הוה כפירת דברים דהא ע"י כפירתו גרם שיתבטל כל העדות. אמנם הא מבואר דלא אמרי' נמצא קו"פ עדות כולן בטלה. אלא אם הקו"פ נתכוון להעיד עדותו בב"ד. משא"כ אם לא נתכוון להעיד לא נתבטל העדות על ידו כמבואר בסוגי' דקו"פ. וע"כ הא דאמרי' בירושלמי דנתבטל כל העדות מחמת כפירתו היא כיון דכולם הי' כשרים בשעת ראי' ולזה מסתמא כולן נתכוונו להעיד ועימש"ל בשער... ולפ"ז י"ל דזה פי' בגמ' אי בעי אמר לא נתכוונתי להעיד ואז אינו מבטל שאר העדות. ומתקיים העדות בשאר. וממילא דאז יהי' פטור מקרבן שבועת העדות כיון דאינו רק כפירת דברים:

ומדברי הירושלמי למדתי שלשה דברים. א' דלא כהקצוה"ח הנ"ל (בפ"ב) דמחליט דמשום שבועת העדות לא נפסל לעדות כיון דהוה התראת ספק עיי"ש. ומירושלמי מבואר דנפסל לעדות דכיון דנתבטל כל העדות על ידו מחמת שכפר משום נמצא קו"פ ע"כ דנפסל לעדות מחמת השבועה. ולפמ"ש (בפ"ב) דהא דהוה התראת ספק דאף דיודע בעצמו דיודע העדות מ"מ הא לא ידע דחבירו ידע ג"כ את העדות עיי"ש י"ל דבזה דלא תלי' רק בו דע"י נתבטל כל העדות חשיב התראת ודאי וצ"ע. ב' למדתי מדברי הירושלמי ראי' גדולה לכאורה לשיטת הסוברים בסוגי' דקו"פ דבנמצא קו"פ עדותן בטלה אף אם הפסול לא בא לב"ד להעיד אפ"ה נתבטל כל העדות מחמת צירף הראי' לחוד. דלשיטת הסוברים דאינו מבטל אם לא בא לב"ד ג"כ. והתוס' בסוגי' דקו"פ כתבו הטעם דממקיימי הדבר בעינן. ומקיימי הדבר לא הוה אלא באותן שבאו לב"ד להעיד. והרמב"ן בב"ב בסוגי' דעד נעשה דיין כתב דמסתברא דמכונת הראי' לחוד אינו מבוטל עיי"ש, והי' נראה לענ"ד ברור לאותן השיטות אם הקו"פ בא לב"ד ולא העיד עדותו בב"ד דאינו מבטל. דמה איכפת לן בביאתו לב"ד אם לא העיד ג"כ עדותו בב"ד לא הוי ממקיימי הדבר ולפ"ז יקשה אמאי יתבטל כל העדות מחמת אותו העד שכפר עדותו בב"ד. הא כיון דכפר ולא העיד ממילא אינו מבטל דלא הוה ממקיימי הדבר. ואדרבא הא הוא מעיד בהיפך שלא ידע שום עדות. אע"כ יהי' מוכח דלא בעינן כלל לבוא לב"ד. וצ"ע מדברי הירושלמי לאותן השיטות דס"ל דבעינן שיבוא לב"ד דוקא. ג' האחרונים פלפלו בזה באם היה כשר בשעת הראי' ונפסל אח"כ קודם הגדה בב"ד אי מבטל. והקצוה"ח בסי' ל"ו החליט דהיכא דנפסל אח"כ והי' כשר בשעת הראי' לכ"ע בעינן שיבוא לב"ד ויותר מזה דבעינן שיעידו כלם תוכ"ד שיהי' להם צירף בשעת הגדה. דמחמת צירף הראי' ל"ל דמפסל כיון דאז הי' כשר עיי"ש. אמנם הא מדברי הירושלמי מבואר להיפך דהא גם בזה הי' כשר בשעת הראי' ולא נפסל רק משעה שכפר עדותו בב"ד ואפ"ה מבטל משום נמצא קו"פ והא כיון דכפר הא לא העיד עדותו בב"ד אע"כ יהי' מוכח דגם בנפסל אח"כ לא בעינן צירף מחדש. וכמ"ש הנתיבות שם (ס"ק ב') דלאותן השיטות דס"ל דראי' לחוד פוסל אף אם לא בא לב"ד. גם בנפסל אח"כ מבטל אף אם לא בא לב"ד. ויבואר אי"ה לקמן:

והי' נראה לענ"ד דאפשר לומר לפמ"ש הר"ן בסוגיין (דף ט"א רע"א) דמאינו יודע ליודע לא מיקרי חוזר ומגיד והא דמבואר במתני' בהשביען ה' פעמים בב"ד דאינם חייבים אלא אחת שאינם ראויין להגיד לאו משום חוזר ומגיד אלא משום דלא יהי' נאמנים מחמת אין אדם משים עצמו רשע כיון דנשבעים לשקר עיי"ש. והתוס' בסוגי' דקו"פ במכות (ו' ד"ה נרבע יציל) כתבו דל"ש בזה אין אדם משים עצמו רשע כיון דאיכא עדים שנרבע לרצונו ומעדותן נקרא רשע ופסול לעדות עיי"ש. ולפ"ז יהי' הדין אפי' לאותן השיטות דס"ל דבעינן ג"כ שיבוא לב"ד ויעיד דבל"ז אינו פוסל משום קו"פ. מ"מ אם כפר מתחילה ואח"כ העיד עדותו בב"ד דבזה פוסל משום נמצא קו"פ. כיון דמעיד אח"כ בב"ד., ואין לומר דאינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע דהא בירושלמי מיירי דאיכא עשרה עדים. ויודעים דהי' שם באותו מעמד שראו את העדות וגם הוא ראה וידע את העדות. ומעדותן הוא רשע ול"ש אאמע"ר. וכיון דיכול לחזור ולהגיד ממילא דפוסל מחמת נמצא קו"פ. ולפ"ז י"ל דמשו"ה כולן פטורים כיון דהוא כופר ונעשה פסול לעדות. ומ"מ כיון דהשבועה הי' חלה עליו מחויב הוא להעיד גם אח"כ מחמת השבועה שהשביעו שיעיד לו עדותו. ובאם יעיד הא יתבטל משום נמצא, קו"פ. [ובזה הי' מקום לישב דברי הקצוה"ח הנ"ל דכ' דהיכא דנפסל אח"כ בעינן צירף מחדש שיעידו תוכ"ד דוקא, כיון דהשביען שיעידו לא בעינן שיהי' ראוי לחול עליהם מיד שיוכלו להעיד לו אפי' תוכ"ד דאם השבועה אינו חל תוכ"ד לא חל עליו אח"כ כמ"ש דבשבועה בעינן שיהי' חל מיד ולא אמרי' לענין שבועה השבועה מתלי תלי וקאי לענין איסור חל על איסור דכתיב כל היוצא מפיו יעשה וממילא דבזה כיון דאינם ראוים להעיד מיד תוכ"ד פטורים. ובזה הי' מקום לישב מה דקשה לי על דברי הרי"ף דס"ל דהיכא דלא ידעו מפסולו אינו פוסל וכתבו האחרונים דלפ"ז היכא דנפסל אח"כ בודאי אינו פוסל לשיטת הרי"ף דהא לא ידעו מפסולו. והא בירושלמי מבואר להיפך. אמנם לפמש"ל בשער... דהיכא דהעידו תוכ"ד גם להרי"ף פוסל עיי"ש ניחא. ומיושב ג"כ בזה קו' בעל קרבן העדה שהעלה מזה לשיטת רש"י בסוגי' דקו"פ דאינו נתבטל גם משום קו"פ אלא אם העידו תוכ"ד. ואם נימא כן יש לעיין לשיטת הרמ"ה בסי' ל"ו דכתב דבדיני ממונות דעדות מיוחדת כשר, בזה אם העידו תוכ"ד נתבטל עדותן מחמת צירף הגדה אף אם הי' עדות מיוחדת ולא ראו זה את זה עיי"ש ממילא מה תי' הירושלמי על המתני' דמשו"ה בהי' שתי כיתות כת אחרונה חייבת אף דכבר נפסלה הראשונה כיון דהם שתי כיתות הא מ"מ אם יעידו תוכ"ד יתבטלו גם בזה]. ובל"ז י"ל כיון דאם יעיד הקו"פ אח"כ יתבטל כל העדות. ולזה הם פטורין דיכולין לומר דלא הי' ממון גמור אף אם העידו דיכול להיות אם העידו הם הי' חוזר גם העד הראשון שהי' כופר והעד ג"כ והי' נתבטל גם עדותן. ובשבועת העדות בעינן שיהי' החיוב ברור ועימש"ל בפ'...:

והנה בסוגי' פריך הגמ' על הבבא דשתי כיתי עדים כפרו הראשונה ואח"כ כפרו השני' שתיהם חייבות הראשונה אמאי יהי' חייבות הא לא הוה רק כפירת דברים ותי' הגמ' שהי' כת שני' קרובים בנשותיהן ונשותיהן גוססין. ופי' רש"י דקאי על העדים שהי' קרובין להדדי דהי' נשואין ב' אחיות ותמהו הריטב"א והת"ח דלפ"ז הא ע"א מכת הב' הם כשרים להעיד כיון דכל אחד בפני עצמו הוא עד כשר וא"כ אמאי יהי' עד שכפר בראשונה מכת הראשונה חייב הא הוה רק כפירת דברים דהא בשעה שכפר עד הראשון הי' עוד שני עדים שהי' ראוים להעיד. והוא עד השני וע"א מכת הב' עיי"ש. אמנם לפי דברי הירושלמי הי' מקום לומר דהעד שכפר הראשון ע"י כפירתו נעשה פסול לעדות. כיון דנשבע לשקר ותו לא מצי העד השני להצטרף עם העד מכת הב' כיון דנתבטל העדות ע"י משום נמצא קו"פ. והם כח אחת: