משכן העדות קמו

בעלה. ובזה י"ל קו' התוס' מכות דמקשי אמאי יחשב עדות שאאי"ל הא מ"מ יהי' לוקין. ומה שקשה על תוס' כתובות דמשמע דאם בטריפה הי' חיוב מלקות ה"ל עדות שילה"ז. וא"כ בהאי דנערה המאורסה קו' התוס' במ"ע הא מ"מ יהי' מחוייבים מלקות אבל בזה די"ל כיון דהם יאמרו באמת דבאו לחייבה מיתה. והם מחוייבים מיתה משום כאשר זמם. רק דיהי' פטורים ממיתה משום מודה בקנס. מ"מ ל"ש לחייבם מלקות. כיון דבאמת חייבים מיתה משום כאשר זמם. רק דפוטרים עצמם מכח הודאתם וממילא דליכא חיוב מלקות. ובזה מדויק הלשון היטב בגמ' מפני שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו דהוא כיון דיכולין לומר ממילא הם פטורים אף אם הם מודים משום מודה בקנס. והגמ' נקט הך משום כדי לפטור אותם אפי' ממלקות. ולפ"ז י"ל דבממון ל"ק דיאמרו לחייבו שבועה באו דזה הוא דבר רחוק. ומסתמא באו לחייבו ממון דהי' סבר דיפרוש אפי' משבועת אמת וישלם לו ממון. והא דאם ע"א הוזם פטור לגמרי מכאשר זמם היא כמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ח כיון דלא הי' נגמר הדין לענין ממון רק לשבועה. משא"כ היכא דהב"ד צירפו עדותן בעדות מיוחדת לענין ממון ונגמר הדין על ידם לחייב ממון בזה הם מחוייבים לשלם מכח כאשר זמם כיון דכונתם הי' לחייב ממון אם לא ישבע. גם י"ל דבזה מסתמא יודו דלחייבו ממון באו כמו שהיא באמת, ובזה לא יהי' פטורים משום מודה בקנס כיון דהי' יכולין לפטור את נפשם ולומר דלשבועה באו. דאדרבא הם לא רצו לומר דלשבועה באו דאז יהי' חייבים מלקות דחמור מממון. ועוד י"ל ע"פ דברי המרש"א ר"פ שור שנגח דהיכא דאיכא רגלים לדבר שהוא מחוייב בקנס אף אם מודה ל"ח מודה בקנס. דזה ל"ח הודאה גמורה. משום דהוא מודה מחמת הרגלים לדבר. ולפ"ז י"ל שם באשה חבירה בזה אם יהי' מודים דבאו לחייבה מיתה בזה חשיב מודה בקנס כיון דיכולין לומר לאוסרה על בעלה וכמ"ש תוס' הנ"ל דיאמרו דהם לא יודעים דהיא אשה חבירה. וגם מהא דחבר א"צ התראה. ולזה ליכא רגלים לדבר דידעו שהיא אשה חבירה משא"כ בעדות מיוחדת בזה ודאי איכא רגלים לדבר דבאו רק לחייב אותו ממון. דזה היא דבר רחוק שיהי' כוונתם לחייבו שבועה ולפסול אותו אח"כ כדברי הנוב"י. ולזה אם יודע אח"כ דבאו לחייבו ממון לא יפטרו משום מודה בקנס ועוד י"ל לפמ"ש תוס' סנהדרין ד' ט' ע"ב בד"ה עידי האב נהרגים דמקשים הא יכולין לומר לחייב הבעל באנו. ותי' כיון דיודעים דגם היא תהי' חייבת מיתה לא יכולין לומר כן. דאם גם דהם לא באו. מ"מ הא הב"ד יגמור את דינה למיתה. אבל התם לא יודעים דהיא אשה חבירה או דחבר אין צריך התראה עי"ש ולפ"ז ה"ה בזה כיון דעדות מיוחדת כשר בממון ויודעים דאם יבוא עוד אחר יצרפו הב"ד עדותן לחייב ממון תו לא יכולין לומר לחייב שבועה באנו [ובזה לק"מ קו' הנוב"י דעל מ"ש משום דמלקות חמור חשיב מלקות עדות שיכול להזימה. ע"ז יש לדקדק דגם חיוב מלקות ליכא בזה היכא דלא באו רק לחייבו שבועה וגם מדברי הש"מ ב"ק ד' ע"ה הבאתיו בפ' הקודם. מבואר דגבי ממון לא הוה ג"כ במלקות כאשר זמם]:

ויותר נ"ל ע"פ מה דבארתי בשער הקודם בפ' י"ג דלאחר דעקרו חכמים הדו"ח מד"מ והוה כל עדות עדות שאי אתה יכול להזימה אפ"ה הוה עדות דאו'. ובארתי שם טעם הדבר דהא דהוצרך התורה בכל עדות דו"ח. ולמען יהי' עדות שיכול להזימה. זה הי' רק מתקנת התורה למען יהי' שבקת חי' לכל ברי'. דאל"כ האנשים הנמצאין בעולם אשר לא יראו מעונש השמים אשר היא על עון עדות שקר. הם יעמדו להעיד שקר. ולזה החמיר התורה על עדים למען יהי' עליהם עונש הזמה בכאשר זמם. ולהצריך אותם בדו"ח למען יהי' עדות שילה"ז. ואם גם דודאי בשני עדים כשירים הבאים להעיד בתורת עדות בלא דו"ח ובלא אימת הזמה נאמנים ג"כ דודאי לא יעידו שקר בלא עונש הזמה מחמת איסור הלאו דל"ת. ובודאי בלא עונש הזמה נוכל להאמין אותם יותר מרוב וחזקה וכדומה. אעפ"כ הי' מההכרח שיהי' כל העדות עדות שיכול להזימה למען יראו מעונש הזמה. מפני אותן האנשים הנמצאים בעולם אשר אין עליהם יראת חטא והם חשודין לעשות איסור ולחטוא לשמים. כי אין עליהם יראת החטא דעדות שקר. ולזה הוצרכה התורה לאיים עליהם מכח יראת עונש הזמה. וכמו שמקשים בתוס' בכל מקום אי אמרי' דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא יכול לטעון מזוייף א"כ לא שבקת חי' לכל ברי' דכל אחד יזייף שטר ויגבה בו ולזה דייקו דמה"ת אם טוען מזוייף בעי' קיום מה"ת. ואמרתי דקו' התוס' אם גם דאמרי' לא חציף אינש לזייף שטר מ"מ י"ל בזה כמ"ש הרא"ש בפ' כל הנשבעים על הא דמכיר כליו וספריו וז"ל ול"ש אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן שהרי אינו אומר שהוא גנבו אלא שנגנבו ממנו וכמה גנבי איכא בשוקי עי"ש. ובזה ג"כ אם גם דהיכא דאנו דנין על איש יחיד מוקמינן אותו על חזקת כשרות. ובודאי הוא מאותן דלא חציפי לזייף. מ"מ בעלמא ודאי נמצאים אנשים אשר הם חצופים לזייף. וקו' התוס' היא לחוש מאותן האנשים דחציפי לזייף דהם יזייפו שטר. ובזה ישבתי הא דמקשים אם יזייפו הם שטר יזייף הוא שובר דהא הוא לא יחציף לזייף שטר. ואמרתי בזה ליישב שיטת הר' אביגדור. דס"ל היכא דטוען מזוייף בעי' קיום מה"ת. וכתב הב"ש בסי' ק' דזה היא טעמו דרמב"ם במביא גט בארץ ישראל ובא לערער ואמר מזוייף דתצא והבנים ממזרי' מה"ת. ותמהו דא"כ האיך אמרי' ריש גיטין דמשו"ה הימנוה לשליח על בפנ"כ ובפנ"ח משום דדבר תורה א"צ קיום. הא אם יערער הבעל יהי' צריך קיום מה"ת. אבל בזה ניחא כיון דזה לא הי' רק מחמת תיקון העולם. אבל היכא דאנו דנין על איש יחיד אמרי' דודאי הוא מן אותן דלא חשידי לזייף ולזה לאחר דתיקנו רבנן שיהי' נאמן ולא יכול הבעל לערער הוה הגט מה"ת משום דאמרי' דהשליח אית לי' חזקת כשרות ובודאי הוא מאותן אנשים דלא חציפו לזייף. ואכ"מ להאריך בזה. וכמו כן י"ל דודאי מצד הדין ה"ל להיות דעדים שבאו להעיד בתורת עדות יהי' עדות שיהי' נוכל לדין ע"פ עדות זה. דאם גם דלא יהי' עליהם יראת הזמה מ"מ לא חשודין להעיד שקר מחמת האיסור שהיא לשמים בעדות שקר. רק הא דהוצרך התורה דו"ח ושיהי' עדות שילה"ז זה הי' לתיקון העולם עבור האנשים אשר אין להם יראת חטא. והם חשודין להעיד שקר בלא עונש הזמה. ולזה החמיר התורה עליהם עונש ההזמה למען שבקת חי' לכל ברי' וגם אותן אשר אין עליהם יראת חטא יראו ג"כ להעיד עדות שקר מעונש הזמה. ולזה הי' כח ביד חז"ל לעקור הדו"ח גם בעדות נשים. וכדומה שהיא מה"ת היא מטעם זה דהא מה"ת מצד הדין הי' מהני עדותן אף בלא עונש הזמה. רק דהי' מההכרח לזה מחמת תיקון העולם לאותן האנשים החשודים להעיד שקר בלא עונש הזמה. והא דלא מתקיים עדות העדים אם לא כוונו עדותן בדו"ח ואמרו איני יודע בחקירות. ונימא אם גם דלא יראו מעונש הזמה. מ"מ נימא דהעדות היא אמת. דבלא עונש הזמה לא יעידו שקר ג"כ. ומסתמא העדים שבאו לפנינו הם בחזקת כשרות זה הי' משום לא פלוג. וכיון דהעדים אינם נאמנים בעדותן בלא דו"ח ובלא עדות שיכול להזימה. ואין העדות נגמר רק לאחר דו"ח ויכולין לחזור קודם דו"ח ממילא עד לאחר גמר הדו"ח אין אנו יודעי' אם האמת כדבריהם. וממילא אם הם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל העדות. ולא אמרי' דמ"מ ידעינן דהמעשה היא אמת על פיהם דכיון דנתבטל העדות יחשב כאלו לא אמרו כן בתורת עדות ולא ידעינן אם המעשה היא אמת. ומשו"ה לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח. וכל עדים אמרי עדותן בתורת עדות אף בלא דו"ח דהא יודעי' דהב"ד ידין ע"פ עדותן נעשה עדות דאו' ואמרי' דודאי הם בחזקת כשרות ולא יעידו שקר אף בלא עונש הזמה מעונש החטא עי"ש ולפ"ז י"ל כיון דבע"א לענין שבועה לא בעי' עדות שיכול להזימה כיון דלענין שבועה ל"ש כאשר זמם וממילא אם שני עדים אומרים עדות אחד בזה אחר זה לענין שבועה מ"מ ידעינן דהעדות היא אמת. כיון דשני עדים העידו כן בתורת עדות והי' תועלת בעדותן לענין שבועה. ובאם העידו שקר עברו על לאו ל"ת. ממילא ידעינן דהיא עדות אמת אף דלא הוה עדות שיכול להזימה ולזה מצרפינן עדותן אף לממון ועימש"ל