משכן העדות קמה

דוקא. דהא מסתמא האיבעי' הי' בזה"ז. ודלא כמש"ל דבזה"ז ל"ב רק שיהי' עונש הבושה וצ"ע עוד בזה. מ"מ זה מוכח עכ"פ דמה"ת בעי' לקיים כאשר זמם דוקא. וכן משמע מהא דירושלמי דהביאו הרי"ף דעדים הקרובי' להדדי פסולים משו' דאין עד זומם נהרג בעדות אחיו והרי"ף הביא זה להלכה ועימש"ל בשער... פ'.. ומוכח דגם בממון אמרי' כן כמ"ש. וכן יש להביא ראי' מפי' רש"י ר"פ אחד ד"מ בקו' הגמ' על הא דשטר שכתוב באחד בשמיטה. דפי' בקו' דכיון דדו"ח היא לבטל את העדות למען יכחישו אהדדי היכא דהם מוכחשין מעדים אחרים אמאי מתרצינן אותם עי"ש. וקשה אמאי לא פי' בקו' הגמ' כמ"ש הראב"ן הא הוא עדות שאאי"ל. י"ל משום דאי קו' הגמ' הי' משום עדות שילה"ז בלא המתני' דאחד ד"מ ה"ל להקשות כן ועימש"ל. וכן יש להביא ראי' מהא דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ משום נ"ד וע"כ דזה לא הי' מחשש דדילמא יכחישו זא"ז בדו"ח דזה ודאי אינו דמה"ת לחוש על ההכחשה כיון דהמעשה הוא אמת לזה נראה החשש הי' דיאמרו איני יודע בדו"ח. הרי דמוכח דגם בעדות ממון פוסל אינו יודע בחקירות. ואם גם דמזה ליכא ראי' דבעי' שיתקיים כאשר זמם דוקא. משום די"ל כמש"ל. דאף אי ל"ב כאשר זמם מ"מ פוסל אינו יודע בחקירות למען יהי' העדות ראוי להזמה למען יהי' להם יראת הבושה מ"מ מפשטות נראה דמשום כאשר זמם בעי' כן ועימש"ל. מכל זה נראה דמה"ת בעינן בעדות ממון כאשר זמם דוקא. ומה שהבאתי ראי' לדבריו מהא דכתובות ל"ג נתרי בהו אח"כ מה דהוה הוה. דמזה מוכח דל"ב בד"מ עדות שילה"ז. דאל"כ יקשה קו' המפרשים כיון דקודם התראה היא עדות שאאי"ל ול"ח עדות ויכולין לחזור. ע"ז יש לפקפק דהא אם נימא דבד"מ ל"ב עדות שילה"ז וע"כ דמוכח כן מכח הראי' הנ"ל שהביא הנוב"י דכל אחד מהעדים יאמר לשבועה באתי ולא לחייב ממון. ובאם נימא דצריך התראה דוקא. ממילא לא יהי' מהני שום עדות בלא התראה משום דהיא עדות שאאי"ל. וממילא הא דצרפי' עדות מיוחדת היא ג"כ באופן דהתרו בהו הוו יודעי' שאם יבא עוד אחר להעיד כן יהי' מהני עדותן לממון. ותהי' חייבים משום כאשר זמם. ובזה ל"ש לומר דיאמרו לשבועה באנו דהא התרו בהו. וא"כ בס"ד זו דבעי' התראה בודאי בעי' בממון עדות שיכול להזימה דוקא. כיון דבס"ד זו לא יהי' ראי' להיפך. ממילא דיהי' בעינן עדות שיכול להזימה דוקא. ובישוב קו' זו נ"ל די"ל דבס"ד זו דלענין לחייבם בעונש כאשר זמם בעי' התראה בס"ד זו ודאי הי' מוכח דלא בעי' עדות שיכול להזימה דאל"כ האיך יתקיים עדות בשטר דבר תורה הא עדותן היא עדות שאאי"ל דאם יוזמו לא יהי' מחוייבים מעונש כאשר זמם כיון דלא הי' התראה משא"כ לפי האמת דל"ב התראה י"ל דגם בשטר חייבים מכאשר זמם ובעי' בכל מקום עדות שילה"ז ועימש"ל בפ':

ועתה אבוא לדחות ראיותיו. הנה אם נימא דגם בע"א שהעיד לענין שבועה ולא לממון והוזם אח"כ דלא נוכל לקיים כאשר זמם חייב מלקות כמו בעדות דבן גרושה דמשום דלא נוכל לקיים כאשר זמם חייב מלקות כ"כ בזה. יש מקום לומר אם גם דכתבו תוס' ריש מכות. דלענין חיוב מיתה לא הוה מלקות כאשר זמם משום דבהדי' כתיב נפש בנפש. אפ"ה י"ל דגבי ממון מקיימינן במלקות כאשר זמם ואף דבהדי' כתיב יד ביד ודרשינן דבר הניתן מיד ליד יש לחלק ולומר דוקא במיתה דודאי מיתה חמור ממלקות. ובזה אמרי' שפיר כיון דכתיב נפש בנפש בעי' דוקא שיהי' אצלם חיוב מיתה גמור כמו שהי' רוצים לחייבו ולא סגי בעונש מלקות כיון דהוא קיל ממיתה לא מקיימינן בהו כאשר זמם. משא"כ בעדות ממון דהא באמת קימ"ל דמלקות חמיר מממון ועוד צ"ע בכתובות דל"ב ובהפלאה ובית יעקב שם ושבועות דל"ז] ומשו"ה בכ"מ היכא דמחויב ממון ומלקות אמרי' קלב"מ ומלקות פטרו מממון. רק דבעדים זוממין גלי לן רחמנא דממונא משלם מילקי לא לקי. אבל מ"מ בודאי מלקות חמיר מממון. וכיון דמלקות חמיר מממון. וממילא אם זמם. לחייבו בממון אם נדונין אח"כ במלקות בזה י"ל דודאי חשיב בזה כאשר זמם כיון דהם נדונין בעונש חמור ממה שהי' מחייבי' אותם. ובזה י"ל דברי התוס' כתובות ד' ל"ג בד"ה אלא דמקשי ג"כ כקו' התוס' מכות. אמאי לקי אעדות דב"ג הא הוה עדות שאאי"ל. וכתבו כיון דלוקי' חשיב יכול להזימה ודוקא בטריפה דלא נוכל לקיים כאשר זמם לא במיתה ולא במלקות חשיב עדות שאאי"ל ע"ש. ודברי תוס' תמוהים דאם נימא דגם במלקות חשיב. יכול להזימה גם היכא דבאו לחייב מיתה. רק דבטריפה כיון דאין לוקין ג"כ חשיב אאי"ל א"כ קו' התוס' מכות מעידי נערה המאורסה במ"ע הא מ"מ יהי' לוקי' [ואפשר לומר. כאן דבנערה המאורסה קאי על שני דברים חדא לאסרה על בעלה. וחדא לחייבה מיתה. ובאם לא באו לענין מיתה רק לאסרה על בעלה הי' ג"כ לוקים. כיון דבזה לא נוכל לקיים כאשר זמם וחייב מלקות וא"כ אם גם דיהי' לוקים אח"כ היא רק מחמת העדות דהי' באים לאסרה על בעלה. אבל מכח העדות לחייבה במיתה בזה לא יקויים כאשר זמם כלל. דלא יהיה מחויבין אפי' מלקות. וי"ל דגם בטריפה בלא העדות דבאים לחייבו מיתה מחויבים ג"כ מלקות דהעידו עליו שהוא רשע ופסול לעדות ולשבועה וצ"ע] אבל לפמ"ש י"ל דודאי לענין מיתה לא חשיב מלקות כאשר זמם. כיון דמיתה חמור ממלקות. רק בטריפה כיון דהם לא באו רק לחייב טריפה וט"ז מקיימינן כאשר זמם במלקות דענין מיתה בטריפה אינו ענין כ"כ כיון דלא באו רק לחייב טריפה. ולפ"ז י"ל דלענין ממון בודאי מקיימינן כאשר זמם במלקות כיון דמלקות חמור מממון. ואם גם דאם לא הי' מהני עדותו רק לשבועה דלא הי' מצרפינן עדותו עם אחד בזה י"ל דליכא חיוב כאשר זמם כלל כמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ח הוא דלענין שבועה ל"ח עדות. משא"כ היכא דהי' לו צירוף בעדות לענין ממון בזה חשיב עדות גמור. והיכא דלא נוכל לחייבו בממון מכאשר זמם הם מחוייבים מלקות כמו עדות דבן גרושה:

ובזה הי' מקום ליישב דברי המרדכי והד"מ בסי' ל"ג שכתב דטריפה כשר להעיד בעדות ממון כיון דלענין ממון לא בעינן עדות שיכול להזימה והוא תמוה דבעדות ממון מה"ת לא יהי' גם בטריפה עדות שילה"ז דהא אם יוזם יצטרך לשלם ממון משום כאשר זמם. והש"ך מדחה דבריהם בשתי ידים. אבל לפמ"ש י"ל קצת לפמ"ש בפ' הקודם דאם חייבו לטריפה מלקות והוזמו פטורים גם ממלקות כמו ממיתה. כיון דהם לא חשבו ללקות רק לטריפה. והאיך נוכל ללקות אותם הא מלקות חשיב כמו מיתה וממלקות יכול לצמוח מיתה כדאמרי' בסנהדרין ד' ט'. ולכן אם הוא טריפה היא עדות שאאי"ל גם בעדות ממון דאם יוזם יאמר לחייבו שבועה באתי ולפוסלו לעדות אח"כ כמ"ש הנוב"י ולא יהי' מחוייב בממון. ואין לומר דמ"מ יהי' לקי. דהא בטריפה לענין מלקות היא עדות שאאי"ל. שאינו בזוממי זוממין דאם יוזמו הזוממין יהי' פטורים ממלקות דיאמרו דהם לא חייבו מלקות רק לטריפה. ולפ"ז ליכא ראי' מהא דעדות מיוחדת די"ל כמ"ש דכיון דלוקי' חשיב לענין ממון עדות שילה"ז [ובזה י"ל ג"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' רוצח די"ל דכונתו דבעדות נפשות בעי' כאשר זמם דוקא לחייב מיתה דוקא. אבל בעונש ממון בזה ל"ב כאשר זמם דוקא רק במלקות חשיב כאשר זמם. ובאם נימא דהיכא דחייבו לטריפה מלקות אז לוקים גם הם דדוקא ממיתה פטורים אם הרגו לטריפה כיון דגברא קטילי קטלי ולא ממלקות י"ל דהרמב"ם בא להשמעינן דבעדות ממון אף עד טריפה נאמן כיון דל"ב עדות שיכול להזימה דוקא לענין ממון. וממנ"פ בזה יכול להזימה או בממון או במלקות]:

עוד הי' נ"ל דהנה יש לדקדק בגמ' דסנהדרין במה דאמרי' בעידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מפני שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ואמאי נקט שיכולין לומר ה"ל למימר דיאמרו לאסרה על בעלה באו. ולזה אפשר לומר דכמו דאמרי' דהיכא דהוא מחוייב ממון שהיא קנס. אם מודה מעצמו פטור מטעם מודה בקנס. ה"נ גם אם הוא מיתה שאינו רק קנס אם מודה מעצמו פטור ג"כ משום מודה בקנס. ועי' בתוס' מכות ד' ה' ע"א בד"ה דבעידנא. וזה היא כונת הגמ' כיון דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ואז יהי' פטורים ממיתה ממילא אף אם הם מודים דבאו לחייבה מיתה יהי' ג"כ פטורים ממיתה משום מודה בקנס כיון דהי' יכולין לפטור עצמם ולומר דלא באו רק לאסרה על