משכן העדות קמד

דא"כ היכא דל"ש דין הזמה כלל יהי' עדים הקרובים להדדי כשירים. ואף דגבי בן גרושה וכן בכל מקום דחייבים מלקות פסולים דגם בזה נהרגים בעדות אחיו. וי"ל כמ"ש דאם גם דלא בעי' בהנהו עדות שיכול להזימה היא לקיים כאשר זמם דוקא. אבל מ"מ בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה לקיים בהו מלקות. מ"מ יהי' קשה בעדות החדש לפמ"ש דבזה ל"ש אף מלקות יהי' העדים הקרובים להדדי כשירים וזה אינו כמבואר בהדי' בראש השנה אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שיצטרפו זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהם. מבואר דשניהם יחד פסולים להעד והא בזה ל"ש דאין עד זומם נהרג וצ"ע]. אבל בד"מ לא בעי' שיהי' ראוי להזמה משום כאשר זמם. רק כמ"ש משום יראת הבושה. וזה שייך גם בזה"ז ולכן קימ"ל דגם בד"מ ובזה"ז עדים הקרובים לדיינים פסולים משום דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה משום בושה. וכמ"ש דמשום זה גם איני יודע בחקירות פסול. ועימש"ל בשער דדו"ח לישב דברי הש"ך מ"ש דגם לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ אפ"ה אינו יודע פוסל:

פרק ג' ועתה אבוא לבאר דגם דברי הנוב"י בזה שמחליט דלא בעי' מה"ת בעדות ממון למען נוכל לקיים כאשר זמם דוקא לענ"ד גם זה אינו כמ"ש הוא בעצמו חדא דהא מה דבעי' עדות שיכול להזימה דוקא היא מקרא ועשיתם לו כאשר זמם וזה קאי גם על ד"מ. גם א"א דמוכח כן מדבעי' דו"ח הא גם בד"מ בעי' דו"ח. ומ"ש שם דמוכח כן מקרא להדי'. מדמכשירי' עדות מיוחדת לענין ממון. ושומעין דבריו של זה היום ושל חבירו למחר ומקרא יליף לה. ובזה היא עדות שאאי"ל דהא העדים לא באו רק לשבועה. ומוכח מקרא דבד"מ ל"ב עדות שילה"ז. אם יהי' מזה ראי' מוחלטת דל"ב לענין ממון עדות שיכול להזימה. יהי' קשה להיפך אמאי כשר בד"מ עדות מיוחדת בשעת הגדה. נימא דעדות מיוחדת בשעת הגדה היא פסול משום דהיא עדות שאאי"ל. ומ"ש הנוב"י דהא מקרא יליף לה היא תמוה דהא דאמרי' בגמ' דבקראי פליגי היא להיפך דמאן דס"ל דעדות מיוחדת בשעת הגדה כשר היא משום דלא מקשינן הגדה לראי'. ולדברי הנוב"י נהי דלא מקשינן הגדה לראי' ולא מוכח מהקרא דעדות מיוחדת פסול, מ"מ יהי' פסול משום דהיא עדות שאאי"ל. כיון דלא מוכח מקרא דעדות מיוחדת היא, כשר. ואם גם דלית לן לימוד דהיא פסול מ"מ היא פסול משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. וראיתי בנוב"י מהדו"ת בסי' י"ח בחו"מ שכתב לישב זה. והוא דבגמ' דסנהדרין מבואר. דת"ק ור"נ דפליגי בעדות מיוחדת בשעת הגדה אי מקשינן לראי' היא דס"ל כת"ק דריב"ק דבעדות מיוחדת בשעת הראי' היא פסול. משא"כ לדידן דקימ"ל כריב"ק דעדות מיוחדת בשעת הראי' היא כשר. ממילא דמכח כ"ש עדות בשעת הגדה כשר. וגם י"ל דאמרי' להיפך דמקשינן הגדה לראי' וכמו בהראי' עדות מיוחדת כשר כ"כ בשעת הגדה עי"ש אמנם דזה היא דוחק גדול דמה כ"ש היא די"ל דוקא בשעת הראי' כשר עדות מיוחדת. משא"כ בשעת הגדה פסול עדות מיוחדת משום דבעי' שיהי' עדות שיכול להזימה וגם על הגמ' דסנהדרין שם בע"ב קשה בזה דאמרי' שם ומה עיקר ראי' בהדי הדדי לא בעי' בשעת הגדה לא כ"ש. ולדברי הנוב"י מה כ"ש היא דילמא דוקא בשעת הראי' ס"ל דלא בעינן שיראו כאחת מקרא דאם ראה או ידע. משא"כ בשעת הגדה בעי' כאחת שיהי' עדות שיכול להזימה. די"ל אם גם דעדות מיוחדת בשעת הראי' כשר מ"מ בשעת הגדה פסול משום דלא מקשינן הגדה לראי'. וחידוש גדול שמענו בהא דמודה ריב"ק לר"נ דהא בעיקר הדבר דס"ל לר"נ דלא מקשינן הגדה לראי' ע"כ דע"ז חולק [גם לפמ"ש האו"ת בס"ק י"א דבאמת הא דמהני עדות מיוחדת בשעת הראי' היא רק מדרבנן עי"ש נדחים ג"כ דבריו] ולזה ע"כ צ"ל דאם גם דנימא דגם בד"מ בעי' עדות שיכול להזימה אפ"ה י"ל דעדות מיוחדת בשעת הגדה כשר וממילא דנדחי' ראי' הנוב"י:

ומצאתי מבואר בהדי' בהר"ן בשם ר"ת דגם בממון בעי' עדות שילה"ז למען נוכל לקיים כאשר זמם והיא בחידושי הר"ן לסנהדרין ד' ט' ע"ב בד"ה ממון לזה ונפשות לזה וז"ל ור"ת ז"ל כתב ודאי ממון לזה ונפשות לזה פטור וכו' ולא אמרי' ממון לזה ונפשות לזה חייב אלא בעדים זוממין דוקא וכו' וטעמא דמילתא משום דאמרי' ממון לזה ונפשות לזה פטור לא קרינן בי' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ונמצאת העדות בטלה לגבי ממון וה"ל עדות שאאי"ל ואינה כלום ולפיכך חייבו לשלם כל מה שהי' מחייבן וכו' עכ"ל עי"ש בכל דבריו דמבואר בהדי' דבעי' בממון עדות שיכול להזימה למען נוכל לקיים כאשר זמם דוקא דבל"ז נתבטל העדות לענין ממון [ובדבריו יש לעיין כמה ענינים חדא בהא דב"ק ע"ה בעדים שהעידו שגנב וטבח ומכר. דבזה באים לשני דברים. באחד שהי' באים לפסלו לעדות ולשבועה דהא גנב ונעשה חשוד לעדות ולשבועה. בשנית לחייבו בקרן וכפל. והנה בהעדות דהי' רוצים לפסול אותו ל"ש כאשר זמם. דאם גם דהם יפסלו אח"כ לעדות ולשבועה. זה אינו מחמת כאשר זמם. רק מחמת דהעידו שקר. ונפ"מ היא דאם הם העידו בתשרי שגגב בניסן. דבזה אם נימא דהם פסולים מחמת כאשר זמם צריכים לפסול אותם מניסן משעה שהי' רוצים לפסלו. אבל ז"א דהא הם לא נפסלו רק מזמן שהעידו בב"ד והא דלא נפסלו משעה כאשר זממו לפוסלו משום כאשר זמם זה אינו דא"כ יהי' נתבטל שהעידו מקודם לענין ממון ויפסידו אחרים ואמרי' כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחרים וכדומה שראיתי כן בס' אחד. וכיון דא"א לפוסלן משום כאשר זמם ממילא יהי' מחוייבין מלקות דהיא במקום כאשר זמם וכיון דהם מחוייבין מלקות אמאי יהי' מחוייבין לשלם ד' וה' נימא לענין זה קים לי' ב"מ ומלקות יפטור אותן מן התשלומין. ואף דבעדים זוממין אמרינן ממונא משלם מילקי לא לקי היא דוקא היכא דהחיוב מלקות יהי' משום ל"ת. אבל לא היכא דהחיוב מלקות היא מכח כאשר זמם. והיא ממש כמו עידי הבעל שהוזמו דנהרגין ואינם משלמין ממון וכמו שכ' הר"ן שם. ובאמת הוא מבואר בהדי' במתני' דגנב ע"פ שנים אם הוזמו משלמין דו"ה. וכ"כ יש לעיין היכא דהיא ממון לזה ונפשות לזה. לדברי הר"ן דמחייב בזה גם בממון נימא דלענין ממון היא עדות שאאי"ל דאינו בזוממי זוממין דאם יוזמו, העדים לא יתחייבו בממון משום דיהי' ממון ונפשות לאחד. ואף דבכל מקום היכא דאיכא ממון ונפשות לאחד מחוייב בממון ולא אמרי' דהיא עדות שאאי"ל דאם יוזמו יהי' פטורים העדים מלשלם ממון. זה ניחא דמ"מ יהי' העדים חייבים בעיקר העדות כאשר זממו לעשות לו לחייבו נפשות. אבל היכא דאיכא ממון לזה ונפשות לזה. בזה אם יוזמו העדים לא יהי' חייבים בכלום במה שהי' רוצים להפסיד המועד עליו לענין ממון ויש לישב בדברי הר"ן וצ"ע] גם מדברי השר מקוצי הנ"ל בפ"ב מהא דכתב בטעמא דאין עד נעשה דיין מבואר ג"כ דבעי' עדות שילה"ז גם לחייב מתורת כאשר זמם דוקא כנ"ל. עוד נ"ל ראי' מדברי הירושלמי ביבמות בפ' נושאין על המתני' דכהנת שנתערבה וולדה בולד שפחתה דאיבעי' מהו שיעידו בעדות אחת ותעלה להם עדות אחת. ופשיט לי' מאחר שאלו ימצאו העדים זוממין אין נהרגים ואין ההורג נהרג. והפי' היא דה"ל עדות שאאי"ל דכל אחד יאמר דלא על פיו נגמר דינו רק ע"פ חבירו ובאם נימא דבד"מ לא בעי' עדות שיוכל להזימה ה"ל למבעי' על עדות ממון אם מהני וגם פשטא דירושלמי משמע דהאיבעי' הי' בזמן שנהוג עכשיו ולא מיבעי' לי' בהלכתא למשיחא כמ"ש הרא"ש בחולין גבי האיבעי' דאיברי בשר נחירה. אע"כ דהאיבעי' הי' לענין עדות ממון ומוכח דגם בזה בעינן עדות שילה"ז דהיינו לקיים בו כאשר זמם דוקא. ומזה יהי' ג"כ ראי' למש"ל דגם בעדות דלא נוכל לקיים כאשר זמם רק יהי' לוקין אפ"ה בעינן גבייהו שיהי' העדות ראוי להזמה להיות לוקים למענש להו העונש דכתיב גבייהו. דאל"כ אכתי ה"ל למיבעי' בעדות הללו דלא שייך בהו הזמה והיא בעדות אשה לאסור אשה על בעלה. ומזה יהי' מוכח אם גם דבזה"ז לא שייך לא עונש מלקות ולא עונש כאשר זמם משום דהיא קנס אפ"ה בעי' שיהי' עכ"פ ראוי העדות לעשות בו דין הזמה