משכן העדות יג

גם מ"ש שם הקצוה"ח דבחשוד לשבועת העדות לא נפסל עי"ז לעדות משום דה"ל התראת ספק עיי"ש, לפמ"ש דהיכא דנשבע בעצמו לא יכול לומר אישתלי לשיטת הר"ן ל"ש זה. וגם בהר"ן עצמו מבואר להיפך דהא כתב במתני' דמש"ה בהשביען בב"ד אינם חייבים אלא אחת משום דאין אדם משים עצמו רשע ולא משום כיון שהגיד עיי"ש. הגם דאין מזה ראי' דלא כהקצו"ח כאשר יבואר לקמן בעזה"י בשער... דאף באיסור דלא נפסל על ידו לעדות אמרי' ג"כ אאמע"ר, מ"מ מדברי הר"ן מבואר ג"כ דלא כתי' הריטב"א דלדבריו אינו משים עצמו רשע. וכמ"ש הקצוה"ח בעצמו וא"כ ע"כ יהי' צ"ל להר"ן או דהמתני' איירי במושבע מפי אחרים. ובזמן קרוב דלא יכול לומר אישתלי. וי"ל דמשכחת ג"כ מושבע מפי עצמו והיינו דהוא תובע אותן שיעידו. ואמרו לו אין אנו יודעין. ואמר משביע אני עליכם ואמרו אמן דהוה ג"כ כמוציא שבועה מפיהן. מ"מ בזה י"ל דאמן לא הוה רק קבלת שבועה. אבל מ"מ לא קבלו שבועה רק להעיד בב"ד דוקא ולא חוץ לב"ד. כיון דחוץ לב"ד אין תועלת בעדותן. או כדברי הקצוה"ח דבשבועת העדות לא נפסלו לעדות ועימש"ל (בפ"ג) להביא ראי' מירושלמי דלא כדברי הקצוה"ח. והקצוה"ח הקשה ג"כ בהא דנשבעו אין אנו יודעין שיש לך בידיו חטין ושעורין וכו' הא הוה חשוד מכפירה ראשונה על חטין ולפמ"ש נסתר כל התירוצים ולא נשאר רק תי' הקצוה"ח דאיירי דכפרו תוך כדי דיבור עיי"ש. ולפמ"ש דמה"ת ל"א תוך כדי דיבור כדיבור דמי י"ל בזה קו' תוס' (ל"ב. ד"ה ואי) שהקשו הא י"ל דקרא אתא לחטין ושעורין וכוסמין עיי"ש]:

והרשב"א דס"ל דבשבועת העדות לא יכול לומר אישתלי והדבר צריך טעם דבמושבע מפי אחרים אמאי לא יכול לומר דלא הי' נזכר אז העדות וממילא דהוה כלא נשבע כלל וכמ"ש הקצוה"ח דהא מעשים בכל יום שמשביעים שבועת א"י. וע"כ דמחזקינן דזה היא שכיח שיהי' נשכח ממנו והי' נ"ל די"ל דהרשב"א ס"ל דגם אם באמת לא הי' יודע העדות בשעת השבועה מ"מ הי' השבועה חל עליו לענין זה אם יהי' נזכר אח"כ את העדות מחוייב הוא להעיד מכח השבועה. [וגם בעד קרוב אני נבוך באם בשעת ראיית העדות הי' כשר ובשעה שהשביעו הי' נעשה קרוב. אם נתרחק אח"כ אני נבוך ג"כ בזה די"ל דמ"מ הי' חל השבועה עליו לענין זה אם יוכשר אח"כ שיהי' צריך להעיד לו עדות. ואין זה ענין להא דאמרי' לקמן (ל"ה.) משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתעידוני דפטורין משום שקדמה השבועה להעדות. דיש לחלק דבזה מ"מ כבר הי' יודעין לו העדות רק דעכשיו אינם ראוים ולכן לענין זה חל השבועה כשיהיו ראוים להעיד צריכים להעיד וקצת ראי' לזה מהא דמוקי הגמ' (ל"ג.) שהי' כת שני' קרובים בנשותיהן ונשותיהם גוססות. וכפי הנראה מפשטא דגמ' איירי דהשביע שניהם בשעה אחת. ובשעת השבועה הי' הכת השני' קרובין. ואפ"ה כשמתו נשותיהם וכפרו חייבין משום שבועת העדות ומפשטא דמתני' [דר"פ שבועת העדות] נראה דהשבועה לא חל עליהם כלל כיון דהם כעת קרובין ופסולין אף אם נתכשרו אח"כ לא צריכים להעיד לו מכח השבועה שהשביען עכשיו. וי"ל בזה דזאת היא החידוש דמתני' אם השביע קו"פ והם כפרו ואמרו אין אנו יודעין דהוה ס"ד שיהי' מחוייבין ג"כ משום שבועת העדות. דהא אם לא הי' כפרו בב"ד הי' יכולין להעיד אח"כ אם יתרחקו ויכשרו לעדות. ועכשיו דנשבעין שאינם יודעין לו העדות אף אם יתכשרו אח"כ לעדות לא יהי' יכולין ג"כ להעיד משום אין אדם משים עצמו רשע. ולזה אשמועינן דאפ"ה פטורים משום שבועת העדות. ובזה י"ל מה דמקשי ת"ל דפטורים דהא אין תועלת בעדותן אף אם העידו [ע' תי"ט משנה י"א] די"ל דהו"א דחייבין. כיון דע"י כפירתן נצמח שלא יהי' יכולין להעיד גם אח"כ אם יתרחקו או יעשו תשובה. ובזה הי' מקום לישב קו' הרשב"א על הא דאמרי' (ל"א.) אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו. והקשה הרשב"א כיון דרבנן פסלוהו סוף סוף אין תועלת בעדותו עיי"ש די"ל כיון דמדאורייתא מחזי חזי חל עליו השבועה ובכפירתו איכא תועלת דע"י זה אף אם יהי' נכשר אח"כ לעדות לא יהי' יכול להעיד מכח כפירתו. ועימש"ל בשער... אי בפסול דרבנן בעינן תחילתו בכשרות. ובאם נימא דבעינן תחילתו בכשרות י"ל דהמתני' איירי אפי' אם הי' כשר בתחילת העדות ונפסל אח"כ. דבזה י"ל בא להוסיף התנא במתני' ברחוקים ולא בקרובין משום דמבבא באנשים ולא בנשים לא מוכח אם היה תחילתו בכשרות דבאשה ל"ש זה. והו"א דבקרובין אם הי' תחילתו בכשרות יהי' חייב אם כפר כיון דנפ"מ אם יתרחק אח"כ דיהי' כשר להעיד וצ"ע עוד בזה]:

ובזה נראה לענ"ד הפי' בתוס' (לא:

ד"ה ואין חייבין) שפירשו דאיירי דאמרי לא ידענו לך עדות מעולם. ומקשים דילמא הטעם דפטורים לפי שאינם ראוי להעיד ותי' דהכא חשיב והוא עד לפי שהם ראוים אם זוכרים ע"כ. די"ל דמ"מ אף אם אינם זוכרין אפ"ה חל השבועה עליהן שיעידו אח"כ אם יהי' זוכרין יהי' צריכים להעיד. וממילא אם לא היה אומרים לא ידענו לך עדות מעולם רק (דהי' השבועה) לא ידענו אי דאינם זוכרים עתה בזה הי' יכולין להעיד אח"כ אם יזכרו. משא"כ עכשיו דהי' אומרים לא ידענו לך עדות מעולם ממילא אף אם יזכרו אח"כ לא יהי' יכולין לחזור ולהעיד כיון דכבר אמרו לא ידענו לך עדות מעולם. וא"כ הכפירה גרם שלא יוכלו להעיד אח"כ. וחשיב זה כפירת העדות. והו"א דיהי' חייבין כמו כל הכופר בכפירת העדות. קמ"ל דאפ"ה הם פטורים:

והר"ן הקשה על פי' התוס' הא בזה יהי' מחוייבין משום שבועת ביטוי כיון דנשבעין לשקר עיי"ש וי"ל כמ"ש דמתני' איירי במושבע מפי אחרים דלענין שבועת ביטוי אינם חייבים משום זה כיון דלא הוציא שבועה מפיו. רק משום שבועת עדות חייבים. דהגם דהיא אמת דלא הי' זוכרין אז העדות מ"מ אם הי' אומרים איני זוכר עתה. הי' יכולין להעיד אח"כ ועכשיו דאמרו לא ידענו לך עדות זה מעולם לא יכולין להעיד אח"כ ולכן הי' ס"ד דיהי' מחוייבין משום שבועת העדות. ולפ"ז יש מקום לדברי הקצוה"ח (סי' כ"ח סק"ח) הנ"ל דעל לא ידעתי לא יכול לומר אישתלי דבזה אף אם לא הי' ידע אז העדות. מ"מ הא נשבע לשקר. כי אף דלא הי' ידע אז מ"מ הי' חל השבועה עליו אם יהי' נזכר אח"כ שצריך להעיד לו. וכיון דחל השבועה עליו ממילא בזה דהשיב לא ידענו לך עדות זה מעולם נשבעו לשקר. והנתיבות בהשעטות השיג על הקצוה"ח כיון דלא הי' ידע אז העדות אינו בשבועת העדות עיי"ש ולפמ"ש מבואר בתוס' גם באינו זוכר העדות אפ"ה הוא בשבועת העדות וממילא דיש מקום למ"ש דבמתני' כיון דאמרו לא ידענו לך עדות וכלל כל אחד בשבועתו את חבירו. נשבעין ג"כ לשקר דמנא ידע דחבירו לא ידע ולכן לא יכול לומר אישתלי. אלא דא"כ יקשה אמאי לא איבעי' לקמן (ל"ז:

) גם בהזיד בשבועת העדות ובמושבע מפי אחרים והוא השיב לא ידעתי לך עדות מעולם. דבזה לא יכול לומר אישתלי. אבל מ"מ אין זה ענין לשבועת ביטוי רק לשבועת עדות דכיון דלא הוציא השבועה מפיו אינו חייב רק משום שבועת העדות. ויש לי עוד הרהורי דברים הרבה בזה הענין ובדברי המרדכי סוף פרקין עיי"ש דדבריו צ"ע וכעת אין ביכולתי לעיין בזה יותר ועוד חזון למועד אי"ה:

פרק ג'. בירושלמי בפרקין (ה"ג) הי' עשרה אית תניי תני הראשון חייב וכולן פטורין אית תניי תני אחרון פטור וכולן חייבין מאן דאמר הראשון חייב וכולן פטורין כמ"ד תתקיים העדות בשאר מאן דאמר אחרון פטור וכולם חייבין כמאן דא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אר"י מתני' אמרה כן היה שתי כיתי עדים לא מר אלא שתיים הא אחת עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה עכ"ל הירושלמי. והמפרש ובעל קרבן העדה