משכן העדות קלז

החקירות שהם בגוף העדות כגון מכירים אתם אותו התריתם בו ואפ"ה אינם מעכבין בדיעבד. כמו שכתב בחידושי הר"ן בר"פ ה"ב. עי"ש ובמ"ש בשער... מזה מוכח דבעי' עדות שיכול להזימה והוא לקיים כאשר זמם דכתיב בהו דמשו"ה הוצרך התורה דו"ח למען יהי' עדות שיכול להזימה. משא"כ אי לא כתב רחמנא דבעי' דו"ח לא הי' מוכח ג"כ דבעי' עדות שיכול להזימה דוקא שיהי' זה מעכב בדיעבד. ולזה בלא המתני' דאחד ד"מ בדו"ח משום משפט אחד לא הי' מוכח דבעי' בעדות ממון עדות שיכול להזימה. רק כיון דבד"מ בעינן ג"כ דו"ח משום משפט אחד מזה מוכח דבעי' עדות שיכול להזימה, ולזה פריך הגמ' רק ממתני' דאחד ד"מ כיון דבעי' דו"ח ממילא דבעי' עדות שי"ל וא"כ שט"ח אמאי יהי' כשירים הא בכל שטר היא עדות שאאי"ל. ובלא המתני' דאחד ד"מ הוה אמרי' דלא בעינן בד"מ עדות שיכול להזימה [ואפשר לומר עוד הא דדרשינן בגמ' דיד ביד הנאמר בעדים זוממין היא ממון היא דוקא לאחר דגמרי' ד"מ מדינ"פ בדו"ח ומוכח דבממון בעי' ג"כ עדות שיכול להזימה מהא דהוצרכה התורה דו"ח גם בד"מ ולזה יותר מסתבר לאוקמי הקרא דיד ביד דקאי על ממון מלאוקמי יד ביד ממש. משא"כ אי לא הוה בעי' בממון כלל עדות שאתה יכול להזימה הוה מוקמינן הקרא דיד ביד ע"כ יד ביד ממש. ומשו"ה אם לא הוה אמרי' דבעי' בד"מ דו"ח אז לא הוה אמרי' כלל דמקיימין בד"מ דין כאשר זמם. רק הוה אמרי' באם הוזמו חייבים מלקות משום לא תענה. או דפטורים לגמרי א"א דמלקות בעדים זוממין היא רק משום כאשר זמם. ולזה פריך הגמ' רק על המתני' דאחד ד"מ בדו"ח דבל"ז לא הוה ידעינן כלל דבממון בעי' דו"ח]:

ובזה כתבתי בשער דדו"ח בפ"א לדחות דברי הנוב"י בסי' ע"ב דהאריך שם ותמצית דבריו דבעדות אשה הבאים להתיר אותה או לאסרה על בעלה הא בזה ל"ש כאשר זמם אם הוזמו אם להתיר נשותיהם זה ודאי אינו. גם היכא דבאים לאסרה על בעלה ל"ש ג"כ לומר לאסור את אשתו עליו. דגם ע"ז נאמר כאשר זמם לעשות לו ולא לאשתו. וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' דלעדות זה לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה כיון דלא קאי ע"ז כאשר זמם. וכיון שכן החליט לדינא דאם אמרו איני יודע בחקירות נתקיים העדות. דהא כל עיקר דאיני יודע בחקירות פוסל משום דהיא עדות שאאי"ל. ובעדות זה כיון דלא בעינן עדות שיכול להזימה נתקיים העדות עי"ש. ולפמ"ש נדחה זה דהא כמו דגמרי' דבעינן עדות לקיים בהו כאשר זמם הנאמר בעדות זה. או דמוכח מפשטות הקרא הנאמר כאשר זמם. ואמרי' דמשום זה בעינן עדות שיכול להזימה לקיים כאשר זמם הנאמר בעדות זה. או אם נימא כיון דבעי' דו"ח מוכח דבעי' עדות שיכול להזימה כ"כ בעדות דבן גרושה ואידך אם גם דעליהם לא קאי הקרא דכאשר זמם מ"מ קאי עלייהו הקרא והי' אם בן הכות הרשע. ואמרי' ג"כ דבעינן אם יוזמו לקיים בהו העונש הקאי עלייהו והוא מלקות. גם אי אמרי' דמוכח מהא דבעינן דו"ח דבעינן שיהי' העדות ראוי להזמה כ"כ בעדות דבן גרושה וגלות אף דלא נוכל לקיים בהו דין כאשר זמם מ"מ בעי' בעדות זה דו"ח כמבואר ברמב"ם בפ"ג מהל"ע הל' ב' ואצ"ל חייבי מלקות וגלות עכ"ל והוא דגם לאחר דעקרו הדו"ח מד"מ מ"מ בעדות זה בעי' דו"ח. וכ"כ המרדכי ר"פ אחד ד"מ דקודם דו"ח יכולין לחזור וכיון דבעינן גבייהו דו"ח מוכח ג"כ שיהי' העדות ראוי להזמה דהיינו אם נזים אותם יהי' מחוייבים העונש הזמה הנאמר גבייהו. והיא מלקות. והא דכתבו תוס' ריש מלקות הנ"ל בתי' הב' כיון דלא קאי עלייהו כאשר זמם לא בעי' עדות שיכול להזימה לאו כונתם שיהי' העדות ראוי להזים אותם ולקיים בהו העונש הנאמר גבייהו. דזה אינו דכמו דבעי' היכא דנוכל לקיים כאשר זמם שיהי' העדות ראוי להזמה באם יוזמו שיהי' חייבין מכאשר זמם כמו כן בעינן בעדות זה אם יוזמו יהי' חייבין מלקות הנאמר גבייהו רק דכונת התוס' היא דל"ב שיהי' מחוייבים משום כאשר זמם כיון דהקרא דכאשר זמם לא נאמר גבייהו. ונתקיים העדות אף אם לא נוכל לקיים בהו כאשר זמם. אבל מ"מ בעי' שיהי' נתקיים בהו הקרא והי' אם בן הכות הרשע והיינו אם יוזמו יהי' מחוייבין מלקות עכ"פ. אבל במקום דלא יהי' מחוייבין אפי' מלקות לא נתקיים העדות גם בעדות דבן גרושה ואינך דבעי' לקיים בהו הקרא הנאמר גבייהו והיא מלקות:

ונפ"מ בזה לפי מה דמשמע מתוס' כתובות ד' ל"ג בד"ה אלא דכתבו וז"ל דל"ח עדות שאאי"ל אלא במעידין על הטריפה דאי אפשר לקיים בשום דבר לא במיתה ולא במלקות דגברא קטילא בעי למקטל עכ"ל משמע דמשום טריפה לא חייבין אפי' מלקות ומפשטות נראה דכמו כן אם הי' רוצה לחייב טריפה מלקות ואח"כ הוזם לא חייב מלקות שהי' רוצה לחייבו. משום דהוא לא הי' רוצה לחייב מלקות רק גברא קטילא. וכדומה שראיתי כן בראשון אחד. ולפ"ז אם עידי טריפה באין להעיד באותן עדות דל"ש בהו כאשר זמם כגון בעדות דבן גרושה ואידך היכא דהוא מחייב מלקות אם הוזם לא מהני ג"כ עדותו. כיון דבאם יוזם לא יהי' מחוייב מלקות לפי שאינו בזוממי זוממין דאם יוזמו העדים שהי' מחייבים להעדים מלקות לא הי' שייך בהו גם מלקות כיון דהם לא הי' מחייבין מלקות רק לטריפה. וממילא דגם העדות דבן גרושה נתבטל כיון דלא נוכל לקיים בהעדים עונש מלקות הנאמר גבייהו. דעיקר תי' התוס' היא רק דל"ב שיהי' חייבין העונש כאשר זמם. אבל מ"מ בעינן שיהי' חייב העונש מלקות הנאמר גבייהו. ולפ"ז ממילא דגם בעדות דבן גרושה ובכל עדות אף דלא מקיימינן בהו דין כאשר זמם. מ"מ בעינן שיהי' העדות ראוי עכ"פ להזמה למען נוכל להזים אותם ולקיים בהו עונש הנאמר גבייהו והיא מלקות. וממילא באם אמרו איני יודע בחקירות עדותן בטלה בכל עדות. אף באותן דלא נוכל לקיים כאשר זמם מ"מ בעי' לקיים בהו מלקות. ויותר מזה כתבתי שם דאפי' במקום דליכא אף מלקות אפ"ה פוסל איני יודע בחקירות. משום דכיון דעכ"פ בעי' דו"ח בכל עדות משום משפט אחד יהי' לכם. וכיון דהתורה הוצרכה דו"ח אמרי' דלזה הוצרכה התורה דו"ח למען יהי' עכ"פ העדות ראוי להזמה למען יראו להעיד עדות שקר שבאם יוזמו יפסלו לעדות ויתגלה לעין כל שהעידו עדות שקר. ובכל עדות דאמרי' גבייהו דלא בעי' עדות שיכול להזימה לאו הפי' דלא בעינן שיהי' העדות ראוי להזמה דהזמה בעינן בכל עדות רק הפי' דלא בעינן לקיים בהו כאשר זמם דוקא עי"ש בפ' הנ"ל בארתי את זה היטב ובזה נדחים כל היסוד של הנוב"י שם. וכעת אדבר מהא דהמציא הנוב"י שם דבד"מ לא בעינן מה"ת עדות שיכול להזימה:

פרק ב' הנה הנוב"י הנ"ל האריך להוכיח דבעדות ממון לא בעינן מה"ת עדות שיכול להזימה משני ראיות. חדא מהא דאמרי' בסנהדרין ד' ל' ע"ב דפליגי ריב"ק ורבנן בעדות מיוחדת בשעת הראי'. ואח"כ פליגי ר' נתן ורבנן אם שומעין דבריו של זה היום וכשיבוא חבירו למחר שומעין את דבריו ואמרי' במה פליגי איב"א קרא ואיבע"א סברא איבע"א סברא מ"ס ע"א כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי. ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא מסהדי אלא מצרפינן ה"נ מצרפינן והנה אנן קימ"ל כר"ן דשומעין דבריו של זה היום וכשיבוא חבירו למחר שומעין ג"כ את דבריו ובזה כיון דהעד לא בא אלא לחייבו שבועה ודאי דלא הוה עדות שיכול להזימה דאם יוזם הא לא הי' מהני עדותו לענין ממון ול"ש לחייבו מכאשר זמם. ואמאי יהי' מהני עדות זה לענין ממון הא ה"ל עדות שאאי"ל מזה ראי' דלא בעי' בממון עדות שילה"ז. ואי דהיא גופו קשה אמאי יהי' מהני עדות מיוחדת הא ה"ל עדות שאאי"ל. י"ל דמוכח כן מקרא דל"ב עדות שיכול להזימה דהא בקראי פליגי ועוד הביא ראי' דהא כל עיקר עדות שיכול להזימה היא משום דגמרי' ממשפט אחד מדנ"פ. וא"כ י"ל כמ"ש תוס' מכות ד' ו' ע"ב בשם מהר"י מאורלייניש הא דלא גמרי' דגם עדות מיוחדת פסול בד"מ משום משפט אחד, דהיא דע"כ דקרא דלא יקום ע"א דקאי על עדות