משכן העדות קלו

שער ד' בענין עדות שאאילה"ז בשער זה יבואר דיני דעידות שאי אתה יכול להזימה בכל עניני עדות פרק א' בסנהדרין ד' מ"א ע"ב אמרי' בגמ' דמשו"ה אם אמרו העדים איני יודע בחקירות עדותן בטלה משום דהיא עדות שאאי"ל. מבואר מזה דעדות שאאי"ל לא חשיב עדות אמנם מזה ליכא ראי' רק היכי דלא נוכל להזים אותם כלל בעדותן בזה לא חשיב עדות. אבל זה י"ל דהיכא דנוכל להזים אותם בעמנו הייתם ויהי' נסתר בזה עדותן רק דלא נוכל לעשות בהו דין הזמה דהיינו שיהי' מחוייבים ע"י הזמה משום כאשר זמם. דגם בזה יתבטל גוף העדות. משום די"ל דהיכא דלא נוכל להזים אותם בעדותן כלל בזה לא חשיב עדות משום דלא יראו מעידי הזמה שיזומו אותם ויתגלה לעין כל דהעידו שקר. ולכן חשודים הם להעיד שקר. משא"כ היכא דנוכל להזים אותם ויתגלה דהם עידי שקר ויפסלו לעדות ולשבועה אפשר לומר דבזה די להאמין אותם בגוף העדות דודאי לא יעידו שקר דדילמא יוזמו ויהי' בזוין בעיני כל. ואף דלא נוכל לקיים בהו דין הזמה מ"מ יראים להעיד שקר וכאשר יבואר לקמן עוד זה. ולפ"ז י"ל דהיכא דנוכל להזים אותם אף דלא נוכל לקיים בהו דין כאשר זמם אפ"ה חשיב עדות אמנם באמת זה אינו דבעינן דוקא שיהי' העדות ראוי להזים ולקיים בהו כאשר זמם דוקא כמבואר שם בגמ' בע"א גבי עידי נערה המאורסה שהוזמו אינם נהרגים מפני שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ואמרי' שם בגמ' כיון דאינהו לא מיקטלי אף היא אינה נהרגת משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. והא בזה נוכל להזים אותם רק דלא נקיים בהו דין הזמה. ואפ"ה לא חשיב עדות. וכן מבואר בגמ' שם ד' ע"ח עידי טריפה שהוזמו אינם נהרגים לפי שאינם בזוממי זוממין. והיא ג"כ כיון דלא נוכל לקיים בהו כאשר זמם נתבטל עדותן. וכן מבואר בב"ק ד' פ"ח ע"א דפריך הגמ' אלא מעתה לר"י זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ופי' בתוס' ד"ה זוממי עבד וכיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה"ל עדות שאאי"ל עי"ש. אמנם דמכל זה לא מוכח רק דבדיני נפשות לא הוה עדות היכא דהיא עדות שאאי"ל ויש מקום לומר דבד"מ הוה לי' עדות אף אם לא נוכל לקיים בהו כאשר זמם. אמנם בב"ק ד' ע"ה ע"ב בפלוגתא דסומכוס ורבנן פריך הגמ' בפשיטות על סומכוס דסבר דהיכא דאומר בפני פלוני ופלוני גנבתי דהוה עדות והא קימ"ל דעדות שאאי"ל לא הוה עדות. ושם היא הפי' דבאם הוזמו לא נוכל לקיים בהן דיני הזמה משום הודאת בע"ד עי"ש בש"מ. מבואר מזה דגם בממון מדין תורה דוקא היכא דנוכל לקיים כאשר זמם חשיב עדות. ובל"ז נתבטל עדותן. והרמב"ם בפ"כ מהל' עדות הל"ז ובפ"ב מה' רוצח הל' ט' הביא הא דבטריפה ל"ח עדות משום דהיא עדות שאאי"ל. ובהל' רוצח סיים שם דכל עדות שאאי"ל לא הוה עדות בדיני נפשות. וכתב על זה הלח"מ בפ"כ מהל"ע דקשה על לשונו דמשמע דדוקא בדיני נפשות לא הוה עדות משא"כ בד"מ הוה עדות והא בפ' הנשרפין אמרי' סתם דכל עדות שאאי"ל לא הוה עדות ומשמע בין בממון ובין בנפשות דגם בממון שייך הזמה והביא שם ד' הר"ן בכתובות דמבואר דגם בממון בעינן עדות שיכול להזימה עי"ש וגם על הלח"מ קשה אמאי לא הביא סוגי' הגמ' דב"ק ע"ה ע"ב דזה היא בממון ואפ"ה לא חשיב עדות משום דהיא עדות שאאי"ל דהא מסוגי' דסנהדרין ע"ח ל"ק כ"כ על הרמב"ם דהא לפמ"ש תוס' ריש מכות בד"ה מעידין דמקשי' איך יעשה בן גרושה על פיהם הא הוה עדות שאאי"ל דהא אם יוזמו לא נקיים בהן דין הזמה. ותי' בתי' ב' דגבי עדות דבן גרושה כיון דלא קאי ע"ז כאשר זמם לא בעינן עדות שיכול להזימה א"כ ע"כ הא דאמרי' בסנהדרין כל עדות שאאי"ל ל"ח עדות. ע"כ האי כל עדות היא לאו דוקא דהא איכא עדות דבן גרושה דל"ב בהו עדות שיכול להזימה. ולתי' הא' של תוס' כיון דלקי חשיב עדות שיכול להזימה ניחא כיון דבזה היא מלקות במקום כאשר זמם בעי' שיהי' ראוי למלקות. אבל לתי' הב' ע"כ צ"ל דהאי כל היא לאו דוקא. וא"כ י"ל דגם בממון לא בעינן עדות שיכול להזימה דהא ע"כ האי כל היא לאו דוקא. ובזה י"ל ג"כ בהרמב"ם דלא בא למעט עדות ממון דבזה ל"ב עדות שיכול להזימה דזה אינו רק כיון דהרמב"ם קאי שם לענין עדות נפשות כתב דעדות שאאי"ל לא הוה עדות לענין נפשות. ובא למעט עדות דבן גרושה. וכל הנהו השנוים בריש מכות דל"ב גבייהו כאשר זמם ומקיימין העדות גבייהו אף דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כתי' ב' של תוס' ע"ז כתב דגבי עדות נפשות לא אמרי' כן ובעינן דוקא שנוכל לקיים כאשר זמם דוקא וכמ"ש תוס' כיון דהקרא כאשר זמם קאי על עדות נפשות ועימש"ל עוד בזה:

ויש לעיין מנ"ל באמת הא דעדות שאי אתה יכול להזימה לא חשיב עדות. דאין לומר דמוכח כן מדחייבה התורה לעשות כאשר זמם והיא קנס כמבואר ריש מכות ע"ב והיא חידוש דחידשה התורה בעדים זוממין אף דלא עשו כלום רק דהיה במחשבתם לעשות כן. וזה היא חידוש שחידשה התורה יותר מבכל אסורים דליכא איסור במחשבה. ולזה למעט בחידוש אמרי' הא דחייבה התורה העדים על המחשבה זה הי' למען יהי' יראים להעיד שקר מעונש הזמה שיהי' מחוייבים משום כאשר זמם דבל"ז חשודים הם להעיד שקר. וממילא מוכח דהיכא דלא נוכל לקיים בהו כאשר זמם. ל"ח עדות ואמרי' דהם עידי שקר כיון דלא יראים מחמת העונש כאשר זמם ובזה יש ליתן טעם ג"כ הא דהימנה התורה להמזימים להזים את העדים הראשונים. וזה היא חידוש כמבואר בסוגי' דעד זומם דהא תרי ותרי נינהו ומאי חזית להאמין לבתראי יותר מהראשונים אבל בזה י"ל דהי' לתיקון העולם כדי שיתקיים שום עדות. דאם לא הי' האחרונים נאמנים יותר מהראשונים. אזי לא הי' מתקיים שום עדות דהא כל עדות הי' עדות שאי אתה יכול להזימה דאף אם יזומו לא יהי' האחרונים נאמנים יותר מהראשונים. וכיון שכן לא נוכל להאמין אותם בעדותן וחשודים הם להעיד שקר דאין להם עונש הזמה. ולזה הימנה התורה לאחרונים. למען יתקיים העדות. דלא יעידו שקר מחמת עונש הזמה. ולפ"ז הא דבעי' עדות שיכול להזימה מוכח מהא דחייבה התורה כאשר זמם ומהא דהימנה התורה למזימים. ואם גם דהוא חידוש מ"מ כיון דנוכל ליתן טעם לזה אמרי' דהא דחדשה התורה כן היא מטעם זה שיהי' עדות שיכול להזימה:

אלא דמפשטות דגמ' ריש פ' אחד ד"מ לא נראה כן מהא דפריך הגמ' ובד"מ מי בעי' דו"ח והא תנן שט"ח שכתב בו באחד בשבת וכו' ופי' הרבה מן האחרונים בקו' הגמ' דהיא אמאי יכולין לומר אחרנוהו וכתבנוהו הא כיון דיכולין לומר כן ממילא ה"ל עדות שבשטר עדות שאי אתה יכול להזימה דבאם יוזמו יאמרו אחרנוהו וכתבנוהו. ובאם נימא דהא דבעי עדות שיכול להזימה מוכח מהא דחייבה התורה משום כאשר זמם. ומהא דהימנה התורה להמזימים. יהי' קשה אמאי לא פריך הגמ' קו' זו בלא המתני' דאחד ד"מ דאם גם דל"ב בד"מ דו"ח מ"מ הא בעי' עדות שיכול להזימה דהא בהדי' כתיב בתורה גבי הזמה ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד ודרשינן בגמ' דבר הניתן מיד ליד והיא ממון. וכיון דכתיב בהדי' בתור' דחייבים העדים משום כאשר זמם. ממילא מוכח דבעי' עדות שיכול להזימה ואמאי יוכשר עדות שבשטר הא ה"ל עדות שאאי"ל, [ולשיטת הרז"ה דס"ל דבעדות שבשטר ל"ש הזמה כלל ל"ק זה וצ"ל כפי' רש"י ועי' מש"ל בשער דדו"ח פ"א] ולזה נראה יותר דהא דבעינן עדות שיכול להזימה מפשטות דקרא דכאשר זמם לא הי' מוכח משום דהוה מצינו למימר אם גם דהיכי דהוזמו מקיימינן בהו דין הזמה. מ"מ לא נתבטל העדות אם לא נוכל לקיים בהו דין הזמה. דאפ"ה נתקיים העדות. רק הא דמוכח דבעי' עדות שיכול להזימה הוא כיון דבעי' דו"ח בכל עדות והיא למען נוכל להזים אותם אח"כ. מזה מוכח דבעי' עדות שיכול להזימה. דאל"כ לאיזה ענין הוצרך התורה לחקור אותם בהשבע חקירות והם מעכבין אף בדיעבד. ובאם לא בעי' עדות שיכול להזימה אמאי מעכבין השבע חקירות אפי' בדיעבד. יהי' כמו