משכן העדות קלה

ומדברי הר"ן בכתובות לא משמע כן מהא דכתב דעדות שבשטר יכולין להיות הדיינים קרובין להעדים כיון דבלא"ה היא עדות שאאי"ל דיאמרו אחרנוהו וכתבנוהו. ולדברי האו"ת י"ל דאפ"ה הם פסולים דבעי' שיהי' מוכשר לקבל עדות הזמה אם יאמרו בזמנו כתבנוהו:

והנה מהא דבאם אמר בעדות שבשטר בזמנו כתבנוהו דשייך בו הזמה ותמהו דילמא משקרי קמאי דאמרו בזמנו כתבנוהו עי"ש והנתיבות בסי' ל' ס"ק א' כתב הטעם כיון דזה חשיב מן החקירות והיכא דנפסלו בחקירות נפסלו למפריע עי"ש ממילא דמזה מוכח דהיכא דהעדים אומרים אח"כ החקירות בזה העמידו דבריהם על דין תורה כמו שהיא מדין תורה. וממילא אם אמרו איני יודע בחקירות אמרי' ג"כ כיון דהיכא דאמרו החקירות העמידו דבריהם שיתבטל העדות אף שנגמר מכבר כמ"ש הנתיבות שם ה"ה באמרו איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות עימש"ל בזה. ויש להוסיף עוד להסביר טעמו דהש"ך מקו' האו"ת דהא על מה שבלבם לא יפול הזמה. די"ל דהש"ך ס"ל דהיכא דאמרו איני יודע בחקירות גרע טפי דאמרי' בזה כמ"ש הפי' המשניות ר"פ ה"ב וז"ל ואם אמר בחקירות איני יודע א"א בהו הזמה בשום פנים ולפיכך עדותן בטלה ונאמר עדות שקר היא וזה שאומר בחקירות איני יודע היא כדי שלא תתקיים עליהם הזמה עכ"ל וי"ל דזה היא ג"כ טעמו דהש"ך דהיכא דלא בדקו אותם כלל בדו"ח ליכא ריעותא ואמרי' מסתמא עידי אמת הם ויודעים בטוב הדו"ח משא"כ אם בדקו אותם ואמרו איני יודע אמרי' להיפך אם הי' עידי אמת הי' יודעים בדו"ח. ומזה דלא יודעים בדו"ח יש רגלים לדבר דהם עדות שקר. ואמרו איני יודע למען לא יחול הזמה עליהם:

ויש לעיין לשיטת הש"ך דהיכא דאמרו איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ העדות. וממילא כמו דמחליט הנתיבות ריש סי' ל' דאם הב"ד חקרו את העדים בתשרי על עדות שהי' מעידים בניסן והוכחשו זא"ז בדו"ח נתבטל עדותן למפריע עי"ש. וממילא דלדברי הש"ך כמו כן אם אמרו אח"כ על החקירות איני יודע נתבטל ג"כ עדותן למפריע. ויש לעיין בזה מסוגי' דעדים שאמרו דמבואר אם העדים אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות וכתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים. ואמאי לא נימא הא אם אמרו איני יודע באיזה יום שהי' הלואה הי' נתבטל העדות ועכשיו שאמרו דלא הי' הלואה כלל לא יתבטל העדות וגם בס"ד דרמי ב"ח דלא אמרי' בעדות שבשטר כיון שהגיד. ולזה באנוסים היינו מחמת נפשות נאמנים בכל ענין אף בכתב ידם יוצא ממקום אחר. רק באנוסים מחמת ממון אינם נאמני' רק במיגו ותמהו התוס' שם הא תמיד אית להו מיגו דהי' אומרים אנוסים מחמת נפשות ותי' דמיגו דבי תרי ל"א עיי"ש וקשה אמאי לא יהי' נאמנים במיגו דהי' אומרים לא ידענו את יום הלואה באיזה יום הי'. ובזה נתבטל עדותן ג"כ. ובזה לא שייך דה"ל מיגו דבי תרי דבאם אחד מהם אומר איני יודע בחקירות נתבטל העדות ג"כ אף אם חבירו יאמר דזוכר יום הלואה. ובל"ז יהי' קשה הא אית לי' מיגו דהי' מכחיש את עצמו בזמן הלואה הנכתב בשטר. ואם גם דאם יאמר דקודם זמן השטר נעשה הלואה לא יתבטל השטר דתלינן לומר דהיא מאוחר. מ"מ הא יכול לומר דבזמן מאוחר מזמן הנכתב בשטר הי' הלואה. דבזה ודאי מכחיש את עצמו באותו חקירה דבזה לא נוכל לישב את דבריו דהא מוקדם הוא פסול. ויתבטל העדות ג"כ לדברי הנתיבות דע"י הכחשת חקירות נתבטל אף לאחר הזמן. ובזה אם אחד מהם יכחיש את עצמו ולא השני יתבטל ג"כ העדות גם ל"ש כיון שהגיד כיון דהי' בלא דו"ח ועי' בנתיבות ר"ס כ"ט ולפמ"ש בפ' הקודם די"ל דלא אמרי' כן רק אם הב"ד חקרו אותם ע"ז ולא אם הם מעצמם אמרו כן י"ל ועימש"ל בשער... וצ"ע:

גם לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דס"ל דאם העדים אינם זוכרים הלואה לא נוכל לדון ע"פ השטר. רק דאינם נאמנים לומר דאינם זוכרים ההלואה בלא מיגו ולכן בכתב ידם יוצא ממקום אחר דלית להו מיגו אינם נאמנים לומר דאינם זוכרים. וא"כ יהי' קשה תמיד יהי' העדים נאמנים לומר דאינם זוכרים ההלואה במיגו דהי' אומרים דאינם זוכרים באיזה יום הי' ההלואה אם הי' בזמן הכתוב בשטר אם לא. דהיינו דאינם יודעים אם אחרנוהו אם לא. ובזה הי' נתבטל ג"כ עדותן שבשטר. וכמ"ש דלא הוה מיגו דבתרי כיון דאם אחד יאמר איני יודע אם גם דחבירו לא יאמר כן יתבטל עדותן ג"כ ובלא דברי הש"ך י"ל אף דאית להו מיגו] דהי' מכחישין עצמם בהחקירות וכמ"ש י"ל דזה לא חשיב מיגו דאם יכחישו עצמם בחקירות יפסל אחד מהם. משא"כ לדברי הש"ך צ"ע:

ולענין דינא כל האחרונים חולקים על הש"ך וס"ל דבאיני יודע בחקירות לא נתבטל העדות לאחר דעקרו חכמים הדו"ח מד"מ. וכן משמע לשון הרמב"ם והש"ע הנ"ל דנקטו דגם לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ אם מכחישין זא"ז בדו"ח נתבטל העדות. ולמה לא נקטו רבותא ביותר דאף אם אמרו איני יודע בחקירות נתבטל ג"כ עדותן. גם בריב"ש מבואר בהדי' דגם בדין מרומה אינו פוסל איני יודע. וצריך לומר בפשיטות הא דהניחו הדין על דין תורה היכא דמכחישין זא"ז בדו"ח ולא באמרו איני יודע. משום דהיכא דמכחישין זא"ז ממש בדו"ח. דבזה נפסל אחד מהם בודאי לעדות ובודאי אומר שקר ולזה נתבטל העדות. משא"כ באמרו איני יודע הא יכול להיות דמ"מ העדות היא אמת רק דנשכח מהם זמן העדות. או די"ל דגבי הכחשה בחקירות אם לא הניחו הדין על דין תורה וגם בהכחשה בחקירות לא הי' נתבטל העדות ג"כ ממילא לא הי' משכחת הדין הכחשה והזמה. כמש"ל דאם הי' עדים אחרים מכחישין אותם על הזמן והמקום היינו אומרים ג"כ דלא נתבטל העדות משום דלא דייקו בהזמן כמו דאמרי' אם העדים מכחישין זא"ז בדו"ח ולזה הניחו הדבר בהכחשת חקירות על דין תורה דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה אם יאמרו הזמן והמקום. דבאם נימא דלא בעי' כלל שיהי' העדות ראוי להזמה באמת יהי' קשה אמאי לא עקרו גם אם מכחישין זא"ז בזמן. ומה בכך דלא יהי' שייך הכחשה והזמה. ולפ"ז כתבו שפיר דאם הדיינים קרובים לעדים פסולים, גם בזה"ז דבעי' עכ"פ שיהי' העדות מוכשר להזמה. דאל"כ אמאי יתבטל עדותן אם מכחישין זא"ז בדו"ח אע"כ דבעי' שיהי' העדות מוכשר להזמה. ומשו"ה עדים הקרובים לדיינים פסולים משום דלא יקבלו הזמה כלל. ואף דלפמ"ש בלא"ה בזה"ז לא נוכל לקיים דיני הזמה כיון דהיא קנס. מ"מ בעי' שיהי' ראוי להזמה לבטל העדות. ושיתגלה דהם עדי שקר למען יהי' עליהם עונש הבושה וכמ"ש. והאו"ת הקשה עוד על הש"ך דהא בז' חקירות היא באיזה יובל או באיזה שמיטה. וגם באמרו באמש הרגו בעי' השבע חקירות. ובזה"ז בודאי בכל עדות אינם יודעים באיזה יובל רק אמרו כך וכך לבריאת עולם. ועל השבע חקירות לא יודעים בודאי. ואמאי לא יתבטל העדות גם בזה כמו באתמול הרגו דבעי' כל השבע חקירות. וי"ל דמשום קו' זו ליכא ראי' כ"כ דלא כהש"ך משום די"ל כיון דלפמ"ש העיקר דבעי' שיהי' ראוי להזמה היא למען יהי' להם יראת הזמה קצת אף דלא נקיים בהו דין הזמה מ"מ יראו שיפסלו לעדות. וי"ל דגם בזה מ"מ יהי' להם יראת הזמה קצת. גם אי אמרי' דבעי' דוקא שיאמרו איני יודע על חקירת הב"ד דוקא ולא באמרו איני יודע בלא חקירת הב"ד לא נתבטל עדותן ליכא ג"כ ראי' דלא כדברי הש"ך מ"מ כל האחרונים מסכימים בזה דלא כהש"ך. ועימש"ל בשער דעדות שיכול להזימה. דכתבתי עוד מזה הרבה לבאר יותר דברי הש"ך בהא דמה"ת בעי' בממון עדות שיכול להזימה ולקיים כאשר זמם דוקא ודלא כהנוב"י: