משכן העדות קלד

כבדיקות והוספתי עוד דהא אם נימא דלא בעינן עדות הראוי להזמה כלל. הא גופו קשה אמאי פוסל הכחשת חקירות בהנך חקירות שהם להזמה נימא דלא דייקא בהנהי. כיון דלא נפ"מ בהני לעיקר העדות. ולזה לא דייקו, רק דאם נימא כן לא יהי' שייך ראוי להזמה דאף אם יוזמו לא יהי' מוזמין דיאמרו דלא דייקו בזמן ומקום. ולזה היכא דחקרו הב"ד אותם בדו"ח. בזה הניחו על דין תורה דלא נתרץ אותם בהשבע חקירות דלא דייקו למען יפול הזמה עליהם אח"כ. ועיקר דברי הש"ך היא רק כמו אם חקרו בהשבע חקירות והוכחשו זא"ז דנתבטל עדותן גם עכשיו. וע"כ דהטעם היא דהב"ד לא עקרו רק דלכתחילה אין לחקור אותם בהו. משא"כ אם הב"ד חקרו אותם הניחו על דין תורה. ופוסל הכחשת חקירות. ובזה הנכון כמ"ש הש"ך כי היכא דהב"ד הניחו על דין תורה היכא דהם מכחישין זא"ז כמו כן הניחו על דין תורה היכא דאמרו איני יודע בחקירות יתבטל ג"כ העדות ותו ל"ק קו' האו"ת דגם אם לא אמרו הדו"ח הא היא ג"כ עדות שאאי"ל ומ"ל אם לא אמרו כלל. או דאמרו איני יודע דזה אינו. דכמו הכחשה בחקירות. אם לא חקרו הב"ד אותם כלל בהחקירות הא נתקיים העדות ואף דמה"ת בעי' דו"ח. ובלא הדו"ח לא מתקיים העדות. וחשדינן העדים למשקרים ואפ"ה מתקיים העדות משום דהחכמים עקרו הדו"ח. וא"כ גם היכא דמכחישין זא"ז נימא ג"כ כיון דהחכמים עקרו הדו"ח. ה"ל דברים שאינם לעיקר העדות כלל ולא נפסלו אף אם משקרים בכונה. וגם כבר נגמר העדות. והאיך יכולין אח"כ לבטל העדות. וע"כ דהיכא דבדקו הב"ד אותם בדו"ח בזה לא עקרו חכמים הדין תורה והניחו על דין תורה. כמו כן היא על דין תורה ג"כ באמרו איני יודע בחקירות דנתבטל ג"כ העדות. ויותר מזה כתבתי בפ' הנ"ל די"ל דדוקא היכא דחקרו הב"ד אותם בדו"ח והוכחשו זא"ז בזה נתבטל עדותן. משום היכא דחקרו הב"ד אותם הניחו על דין תורה משא"כ אם לא בדקו הב"ד אותם בדו"ח כלל רק הם מעצמם הכחישו זא"ז בדו"ח י"ל דבזה לא נתבטל עדותן. דדוקא אם הי' ע"פ ב"ד בזה לא עקרו כיון דהב"ד בדקו אותם הרי רוצים בדו"ח. ובאם נימא כן ממילא גם לענין אינו יודע ג"כ דוקא אם הב"ד חקרו אותם בדו"ח ואמרו אין אנו יודעין בזה נתבטל עדותן משום דבזה הניחו הדין על דין תורה משא"כ היכא דלא בדקו הב"ד אותם כלל בהדו"ח. והם מעצמם אמרו אין אנו יודעין בחקירות לא נתבטל בזה דהיכא דלא חקרו הב"ד אותם על החקירות אזי אמרי' כל זמן שלא חקרו הב"ד בהם עקרו הדו"ח ואינו פוסל אינו יודע. ובזה יהי' מיושב הא דהקשה האו"ת על הש"ך מסי' מ"ג סעיף י"ט בעדים שאינם זוכרים זמן הלואה ואינם יודעים באיזה יום הי' יכתבו בשליש הראשון והרי שם אמרו דאינם יודעים בהחקירות עי"ש. אבל בזה י"ל כיון דשם לא הוה ע"פ חקירות ב"ד וכיון דעקרו הדו"ח העדות קיים אף דלא ידעו הדו"ח. ובל"ז מיושב ג"כ דברי הש"ך דכמו היכא דהכחישו זא"ז בחקירות העמידו על דין תורה. וע"כ דלא עקרו רק באם לא אמרו כלל הדו"ח משא"כ היכא דהעידו בפני הב"ד ואמרו החקירות והוכחשו כיון דאמרו החקירות בפני ב"ד העמידו על דין תורה. כ"כ העמידו לגמרי על דין תורה. ובאם אמרו איני יודע בחקירות פוסל ג"כ דכיון דאמרו החקירות רק דלא יודעים העמידו הדבר על דין תורה. והא דסי' מ"ג שם לא הי' אומרים לפני הב"ד דלא יודעים החקירות ולזה לא נתבטל העדות ויכולין לכתוב שטר על השליש הראשון ולאחר שנכתב השטר דנין עליו. ואף דהב"ד יודעים אח"כ דלא הי' יודעים בעת כתיבת השטר הזמן הלואה. מ"מ כיון דיכול להיות דעכשיו זוכרים זמן הלואה ויכולין לומר נזכרנו כנ"ל בפ'...:

ויש להביא קצת סמוכים לדברי הש"ך מהא דמבואר באם ע"א אומר קודם הנץ החמה והשני אומר לאחר הנץ החמה נתבטל עדותן משום דבזה לא טעו. והיכא דלא דקדקו בהנץ החמה ואמר על השעה ומכחישין זא"ז דאחד אומר בשתי שעות והשני אומר בג' נתקיים העדות דבשעה טעו. כמבואר בסוגי' דפסחים ובסנהדרין מ"א ע"ב בתוס' ד"ה אחד אומר בשתי שעות דכתבו הטעם כיון דאלו לא דייקי בהנץ רק בשעות ולזה תלינן בטעות. ויהבינן להו טעותייהו אם הוזמו הרי די"ל אם אחר אומר קודם הנץ ואחד אומר לאחר הנץ דנתבטל העדות משום דנפ"מ בזה לענין הזמה דהא אם הי' אומרים בשעות הי' נתקיים העדות אף דצריכים ליתן להו הטעות מקודם הנץ עד אחר הנץ. אפ"ה אם אמרו בהנץ נתבטל העדות ואמרי' דחשוב הכחשה בחקירות. דהא גם בד"מ דעקרו הדו"ח אפ"ה אם אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר לאחר הנץ נתבטל העדות ג"כ כמבואר בסמ"ע ס"ק... וע"כ דחשיב הכחשה בחקירות כיון דנפ"מ לענין הזמה, ואמרי' דהעד האומר קודם הנץ אינו אומר כהשני דהיא לאחר הנץ דידע דעל זה יכולים להזים אותו. הרי אם לא הי' אומר קודם הנץ רק על השעה הי' מתקיים העדות וכעת שאומר על הנץ החמה נתבטל העדות. ואם גם דאין זה ראי' ממש לדברי הש"ך מ"מ לפמ"ש אין דברי הש"ך תמוהים כל כך:

גם במה שהאריך הנוב"י בסי' ע"ב לדחות דברי הש"ך דאינו יודע אינו פוסל בממון משום דלא בעינן בממון עדות שיכול להזימה. הנה בעיקר הדין בארתי לקמן בשער... דגם בממון בעי' עדות שילה"ז רק אפי' אם נימא כדבריו דלא בעי' עדות שיכול להזימה היא דוקא שיהי' העדות ראוי אם יבואו המזימין להזים אותם לעשות בהו דין הזמה. אבל מ"מ בעינן שיהי' העדות ראוי להזמה למען יהי' יראים להעיד שקר מעונש הזמה שיהי' נפסלי' לעדו' ויתגלה לעין כל שהם עידי שקר, וזה מוכח מהא דהצריכה התורה לבדוק בהשבע חקירות המביא אותם לידי הזמה בכל עדות אפי' היכא דלא מקיימינן בהו דין הזמה. ועימש"ל בפ"א והא ראי' מרבא דס"ל דבעדים זוממין לא בעי' עדות שיכול להזימה כמבואר בסנהדרין ד' ע"ח ועיקר דו"ח נאמר בעדים זוממין. אלא ע"כ דס"ל דאף דלא בעינן לקיים בהו דין הזמה אפ"ה בעי' דו"ח למען יראו אם יוזמו מעונש שיפסלו לעדות ויתגלה שהם עידי שקר, ומשו"ה הא דאיני יודע בחקירות פוסל היא בכל עדות אף היכא דלא מקיימינן בהו דין הזמה כלל. ואף בע"א הבא לחייב שבועה אמרי' אם אומר איני יודע בחקירות נתבטל עדותו כיון דלא נוכל להזים אותו ולא ירא עבור ההזמה שיתגלה שהעיד שקר. ומשו"ה גם בזמן הזה דבכל עדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה דהוא לקיים בהו דין הזמה דהא אם יוזמו לא נוכל לקיים כאשר זמם משום דזה היא קנס ואין אנו דנין דיני קנסות בזה"ז. רק דהעדות נתקיים אף דהיא עדות שאאי"ל דהיינו לקיים כאשר זמם. ואפ"ה לדברי הש"ך איני יודע פוסל דעכ"פ בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה למען יראו להעיד שקר עבור ההזמה אם יוזמו יהי' נפסלים לעדות ויתגלה שהם עידי שקר. ולזה הביא הש"ך ראי' דגם לאחר דעקרו חכמים הדו"ח אפ"ה אמרי' דבעדים הקרובין לדיינים פסולים. וע"כ משום דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה גם לאחר דעקרו חכמים הדו"ח. ואף בזה"ז דלא נוכל לקיים בהו דין הזמה כיון דהיא קנס בעי' עכ"פ שיהי' ראוי להזמה למען יראו עכ"פ מעונש שיפסלו לעדות ושיהי' בזוי בעיני כל כי לא בעבור עונש כאשר זמם לחוד בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה רק למען יראו מעונש הדברים שמאיימין עליהם ג"כ ושיהי' נפסלים לעדות דהא גם בעדות החדש אמרי' ג"כ דאין עד נעשה דיין והיא ג"כ משום דהיא עדות שאאי"ל והא בעדות החדש לא שייך כאשר זמם כלל כמ"ש בפ"א וע"כ דבעי' שיהי' ראוי להזמה למען נוכל להזים אותם עכ"פ למען יראו להעיד שקר שיתגלה אח"כ שהם עידי שקר. ומשו"ה גם איני יודע בחקירות פוסל בהו. ואם גם דאין כונת הש"ך כן מ"מ הדברים ראוים לאמרם דגם בזמן הזה בעי' שיהי' העדות ראוי להזמה מיראת העונש. וכמ"ש דנראה דהא דהבזוים פסולים לעדות מדרבנן היא משום דאין להם יראת הבושה שיהי' להם אם הוזמו. הרי דגם בזה"ז בעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה מיראת הבושה וממילא אם הם אומרים איני יודע הם כבזויים דפסולים כיון דאין להם יראת הזמה כל עיקר. והאו"ת חולק על הש"ך וכתב דבאם אמרו איני יודע בחקירות כשר העדות. אבל מ"מ עדים הקרובים לדיינים פסולים דבעי' עכ"פ שיהי' העדות מוכשר להזמה אם יכוונו המקום עי"ש.