משכן העדות קלג

דעדיין יכול לחזור מעדותו. ובזה י"ל ג"כ כמ"ש דבאף דהעידו תוכ"ד מ"מ שניהם לא נפסלו אז כיון דשניהם יכולין לחזור מעדותן ולומר זה כזה. רק דבהכחשה בחקירות נתבטל העדות כיון דלא נגמר העדות קודם דו"ח ממילא חשיבי מוכחשי' קודם שנגמר העדות. משא"כ בעדות אשה בזה בכל ענין נגמר העדות ובזה הענין ודאי אם העידו שניהם סתם דמת ולאחר כ"ד דרשו וחקרו הב"ד אותם בדו"ח והכחישו זא"ז בזה מצד הסברא דלא נתבטל עדותן למפרע. דאמרי' ברגע זו נעשים פסולין אף אם נדחה את זה מ"מ בעדים שהעידו חוץ לב"ד וע"א אומר מת וע"א אומר נהרג בזה ודאי לא נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות משום דבזה י"ל דאין אחד מהם נפסל כיון דהעידו חוץ לב"ד אף אם העידו בשקר לא נפסלו ה"נ בזה כבר נגמר העדות מהגדת תוכ"ד מעדותן. אף דאז הי' יכולין לחזור בו אבל מ"מ לא נפסלו אז ויהי' זה כאלו העידו חוץ לב"ד דמהני אף אם מכחישין זא"ז בחקירות דבזה מצד הסברא אמרי' כיון דאחד מהם מעיד באמת:

ולפ"ז כיון דלפמ"ש גם בתוכ"ד אפי' דיכולין לחזור מ"מ אם לא חזרו נפסלים למפריע מתחילת העדות יש מקום לישב קצת הא דהקשיתי בפ'... אמאי בהכחשה בחקירות נפסל העד המוכחש נימא דלא נעשה פסול קודם גמר העדות כיון דבעוד שהי' בידו לחזור לא נפסל דזה אינו דמ"מ הוא נפסל והא ראי' דהא נפסל אם הוזם אח"כ מתחילת העדות ולא מסוף הדו"ח. ויש להביא ראי' לזה מהא דכתב הסמ"ע הכחשה בחקירות בשני עדים נתבטל עדותן אף לענין שבועה. ומטעם דע"י הכחשה בחקירות נתבטל כל העדות. וחכמי לוניל הכריעו דבזה חייב שבועה משום דבאמת דעקרו הדו"ח בד"מ לא נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות. רק באם הם מכחישין זא"ז אמרי' כיון דעכ"פ כל אחד מכחיש לחבירו דעל הזמן שהוא אומר דהלוה לו הוא שקר. וממילא דע"א ודאי משקר ולכן מחוייב עכ"פ שבועה ע"י העד הכשר. ועי' באו"ת בס"ק ג'. ובאם נימא דלא נפסל למפרע. ממנ"פ או דנימא לקיים עדותן לגמרי דאף דמכחישין זא"ז בחקירו' מ"מ גוף הלואה יכול להיות דהיא אמת ולא נתבטל מכח הכחשה בחקירות לדעת חכמי לוניל רק כיון דע"א משקר. ובזה בשעה שהעידו על הלואה עדיין לא הי' פסולים. ואף דאם נימא דמ"מ לא נוכל לדון ע"פ עדותו לחייבו ממון משום דשיקר בזה דהי' מעיד על הלואה. ועדות זה היא שקר. מ"מ לא יהי' עד השני נאמן לחייבו שבועה. משום דאם גם דעד המכחיש אותו הוא עד פסול ולא הוה כעד המוכחש מעד דאינו מחייבו שבועה. דלענין שבועה בעי' דוקא שיהי' מוכחש מעד כשר. אבל אם הוא מוכחש מעד פסול מחייבו שבועה. מ"מ אמאי לא נימא דבשעה שהי' מעיד הוא עדיין הי' עד כשר. דאם גם דהי' משקר על מה דהעיד על ההלואה אחרת מ"מ הא יכול להיות דבזה אינו משקר במה דמכחישו. וי"ל דזה הוה אפי' עד כשר לענין שבועה. כיון דהעד הכשר מוכחש על ההלואה שמעיד הוא מהעד השני דהוא ג"כ כשר בשעה שמכחישו. אבל לפמ"ש דגם אם יכול לחזור מ"מ אם לא חזר נעשה פסול למפריע. וכיון שכן בשני עדים המכחישין זא"ז ידעינן דע"א הוא בודאי כשר ועד השני הוא עד פסול ולכן עד הכשר הוא מוכחש מעד פסול ולזה מחוייב הוא שבועה במקום דלא נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות כיון דידעינן דאיכא בודאי עד הכשר להעיד על הלואה אחת. ועימש"ל בפי"ג בזה. דלפ"ז נסתר ג"כ מ"ש לישב דברי הש"ע בסי' י"ז בהא דמת ונהרג:

עוד מעט אדבר בהא דהכחשה בחקירות מבטל גם לאחר דעקרו חכמים הדו"ח מד"מ ומעדות אשה. והנתיבות בריש סי' ל' הוסיף עוד אם העדים העידו בניסן ובתשרי חקרו אותם הב"ד בחקירות על עדות זה. והוכחשו זא"ז לא אמרי' כיון דכבר נגמר עדותן בניסן אף דלא הי' דו"ח כיון דהחכמים עקרו הדו"ח ואינם יכולין לחזור בהם כ"כ לא נתבטל עדותן למפריע משום הכחשת חקירות, אפ"ה נתבטל עדותן כמו בדנ"פ דבאופן זה ודאי נתבטל עדותן למפריע כיון דהעדות לא נגמר רק לאחר הדו"ח. כ"כ בד"מ כיון דהיכא דמכחישין זא"ז הניחו על דין דאו' ע"ש ולענ"ד צ"ע בזה דלפמ"ש בפי' דלאחר דעקרו הדו"ח הוה עדות דאו' אף בלא דו"ח. וממילא לש"ל היכא דכבר נגמר העדות יכולין לבטל למפריע משום דבזה הניחו על דין תורה דהא כיון דלאחר דעקרו וה"ל עדות דבר תורה אז אף מן הדין תורה לא יכולין לבטל את העדות שכבר נגמר אף מן התורה. ויש לעיין בזה לפמ"ש הנתיבות בר"ס כ"ט דהא דקימ"ל דקודם דו"ח יכולים העדים לחזור. דהיא כיון דאם יכחישו אח"כ את עצמם דהלואה הי' ביום אחר ולא באותו יום שהעידו מקודם אז נתבטל עדותן משום הכחשת חקירות ולזה האיך יעלה על הדעת אם אמרו אח"כ שלא הי' הלואה כלל לא באותו יום ולא ביום אחר לא יתבטל העדות. ועוד דהם נאמנים לחזור מעדותן לגמרי במיגו דהי' מבטלי' עדותן ע"י שהי' מכחישין זא"ז בדו"ח ע"ש ולפ"ז אם נימא כמ"ש הנתיבות דאף לאחר זמן שכבר נגמר עדותן אם מכחישין זא"ז בדו"ח נתבטל ג"כ העדות הקו' במ"ע אמאי לא יהי' יכולין להיות חוזר ומגיד מעדותן לאחר הגדת עדותן אף בלא דו"ח כמבואר בסי' כ"ט נימא ג"כ אם הי' חוזרים והי' אומרים דהי' ביום אחר. הי' נתבטל עדותן למפריע משום הכחשת חקירות. ובאם חזרו ואמרו דלא הי' הלואה כלל לא יתבטל העדות. גם אמאי לא יהי' נאמנים להיות חוזר ומגיד מעדותן לגמרי במגו דהכחישו זא"ז בדו"ח. ויש לעיין בזה להביא ראי' למ"ש מקודם דהא דהכחשת חקירות מבטל לאחר דעקרו הדו"ח מד"מ היא דוקא אם ההכחשה היא מכח חקירות ב"ד שהב"ד חקרו אותם אח"כ בדו"ח והוכחשו זא"ז דבזה אמרי' דהיכא דהב"ד חקרו אותם הניחו על דין תורה. משא"כ אם הם בעצמם אמרו הדו"ח ומכחישין זא"ז אז לא נתבטל עדותן למפריע ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. כיון דלא הי' צריכים להעיד כלל החקירות. ה"ל רק תוספות דברים שאינם לעיקר העדות ולא נתבטל העדות משום זה. גם אמרי' דבכיון אומרים כן למען יתבטל עדותן למפריע. דדוקא כשהב"ד דרשו אותם על החקירות אז ה"ל מעיקר העדות וצריכים להשיב ולא באמרו כן בלא דרישת הב"ד. ומשו"ה היכא דחזרו לגמרי מעדותן אמרי' כיון דהיא בלא חקירת ב"ד אמרי' כיון שהגיד ולית להו מיגו ג"כ דהי' מבטלין עדות ע"י הכחשת חקירות דגם בזה לא הי' נתבטל בלא חקירות הב"ד. ולפ"ז יש לדון דהיכא דהב"ד חקרו אותם על עדות שהעידו בניסן וב"ד חקרו אותן בתשרי על עדות זה. וחזרו לגמרי מעדותן בזה נימא כמו דהכחשת חקירות מבטל עדותן כמו כן יכולים לחזור לגמרי מעדותן וצ"ע עוד בזה. ועימש"ל בפ' הבא:

פרק י"ז הש"ך בסי' ל"ג ס"ק... האריך אם גם דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ מ"מ היכא דחקר הדיין להעד ואומר אינו יודע בחקירות בזה נתבטל העדות משום דבעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה אם נזים אותו. כמו דאמרי' לענין עדים הקרובים לדיינים שהם פסולים מטעם דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה, דהקרובים לא יקבלו הזמה עליהם. כמו כן באמרו העדים אינו יודע בחקירות כיון דבזה חשיב העדות אינו ראוי להזמה. נתבטל עדותן. עוד הביא ראי' מהא דהכחשה בחקירות פוסל גם בד"מ וע"כ משום דבעי' עדות שאתה יכול להזימה. והאו"ת דחה דברי הש"ך בשתי ידים. וכתב דברור דבילדותו כתב כן. דאם נימא כדבריו ממילא היכא דלא בדקו הב"ד אותם כלל בדו"ח נימא ג"כ שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. דהא על דברים שבלבם לא יפול הזמה. וכן במה שהביא ראי' מהא דהכחשה בחקירות מבטל זה אינו משום דהיא עדות שאאי"ל רק דבזה אמרי' דאחד מהם ודאי משקר עיי"ש בש"ך ובאו"ת. וכבר כתבתי בפי"ג לישב דברי הש"ך דכונתו כמו בהכחשה בשבע החקירות המביא אותם לידי הזמה. דאי לא הוה בעי' עדות שיכול להזימה אזי החקירות הללו כמו הבדיקות שאינם לעיקר העדות כלל. כמ"ש הלח"מ והמ"ל בפ"ב מהל"ע. וא"כ ע"כ הא דהכחשת חקירות פוסל בד"מ ולא הכחשת בדיקות. דהיא משום דגם עכשיו דעקרו הדו"ח מ"מ בעי' עכ"פ שיהי' העדות ראוי להזמה. ומשו"ה לא חשבי