משכן העדות קלב

דלא נוכל לדון ע"פ עדותן מה דהעידו בשעה שהי' יכולין לחזור רק לאחר כך כשלא חזרו אמרי' דודאי דייקו שפיר דהיא כדבריהם הראשונים מדלא חזרו בהו. ולפי זה ממילא גם עדות אבהתי' לא נגמר רק לאחר כ"ד כשלא חזרו מעדותן וכיון דהם אמרו בתוך כדי דיבור לעדות אבהתי' גם על שני חזקה. ולפי עדותן האחרון על שני חזקה. ממילא דשוב ליכא תועלת יותר בעדות אבהתי'. דאם גם לית לי' חזקת אבהתי' אפ"ה היא שלו מכח אכילת שני חזקה. וכיון שכן ממילא ליכא ראי' אח"כ. מהא דלא חזרו מעדות אבהתי' דהי' אומרים כן בתורת עדות ולא ע"פ אומדנא וכיוצא די"ל להפך דבתחילה הי' אומרים עדות זה ע"פ אומדנא כיון דהי' יכולין לחזור ומה דלא חזרו מעדות זה בסוף היא כיון דאח"כ בתוכ"ד העידו גם עדות שני חזקה. ואז ליכא תועלת בעדותן הראשון. ולזה לא הי' צריכים לחזור ממה שהעידו בראשונה אם גם דאח"כ ליכא בירור אצלם על עדות אבהתי'. ומשו"ה לא צריכים אח"כ לדון ע"פ עדותן רק עכשיו כשהוכחשו צריכים להעיד מחדש על עדות דאבהתי'. וכיון דעכשיו הם פסולין לר"ח ש"ל לרבא דהוה עדות מוכחשת. כיון דעכשיו הם מוכחשין מהעדות על שני חזקה ופסולין להעיד. ולפ"ז גם לפי האמת יהי' צריכין להעיד אח"כ מחדש על עדות אבהתי' דגם לר"ה דס"ל דכשירים לכל העדות מ"מ כיון דמתחילה לא הי' תועלת בעדותן כ"כ י"ל דלא דייקו וצ"ע:

ולפ"ז יש מקום גם להנ"ל דמשו"ה ס"ל לב"ה דגם בכת אחת ואחד אומר מנה ואחד ר' דיש בכלל מאתים מנה. ולא אמרי' דאחד מהם בודאי הוא פסול. משום דאמרי' דלא דייקו בין מנה ומאתים ואף דבכל מקום מחוייב לשלם ע"פ העדות היא כיון דאומר בתורת עדות דחייב לו מאתים ודאי אומר בדקדוק ובבירור. משא"כ בזה דאיירי דהעידו תוכ"ד בזה י"ל מתחילה הי' אומר בדדמי דהי' סבר דהי' מאתים. ואח"כ כשהעד השני הכחיש אותו דלא הי' רק מנה אם גם דאח"כ ידע בבירר דאינו חייב יותר ממנה. מ"מ אם אינו חוזר מעדותו הראשון אין בזה משום עדות שקר כיון דאין תועלת בעדותו מכח הכחשת עד השני. ולפ"ז י"ל בהפך. דהוא עדיין אצלו בדדמי דיכול להיות דחייב לו מאתים. ולזה אינו חוזר מעדותו. אבל. מ"מ זה הוא אצלו ברור דעכ"פ חייב לו מנה. כיון דבזה איכא תועלת בעדותו דצריך לשלם לו ע"פ עדותו עכ"פ מנה דיש בכלל ר'. ולכן על מנה צריך לדקדק היטיב דודאי חייב לו מנה. ולכן מצטרף העד של ר' עכ"פ למנה כיון דבזה ע"כ דק שפיר דזה הוא עדות גמור אצלו. וגם בשתי כיתי אמרי' כן כצ"ל. אמנם דא"כ צריך לומר או דאיירי דהעידו תוכ"ד דוקא או דהעד של מנה העיד תחילה. דבאם העד של ר' העיד תחילה בזה הקו' במ"ע כיון דהעד של ר' בודאי העיד כן בדקדוק גמור כיון דאם לא בא עד השני הי' תועלת בעדות על ר' לענין שבועה עכ"פ. וגם לאחכ"ד כשמעיד העד של ק' להעד של ר' צ"ל ג"כ דהוא מעיד ג"כ זה בתורת עדות גמור דאינו חייב לו יותר ממנה כיון דיש תועלת בעדותו לפטור אותו משבועה וי"ל אי אמרי' דגם בזה אינו פוטרו כיון דבאו זה אחר זה אמרי' דאין דבריו של אחד במקום שנים כמבואר בש"ך לקמן בסי' פ"ז דבזה האופן י"ל דאין עד המסייע פוטר כיון דהראשון הי' נאמן כתרי ולא יכול השני להכחישו ומ"ש הש"ך דלענין שבועה ל"ש דגם העד המכחיש להראשון נאמן ג"כ כתרי בארתי זה במ"א היטב. דהא בכל מקום אמרי' דע"א בהכחשה אינו כלום רק כיון דהעד הראשון בא תחילה ואז לא הי' עד המכחיש אותו כבר הוא נאמן כתרי. משא"כ עד השני כשבא אח"כ מיד הוא מוכחש מהראשון וה"ל ע"א בהכחשה ולכן הראשון נאמן יותר מהשני דבשעה שבא עד הראשון עדיין לא הי' ע"א בהכחשה ונאמן כתרי משא"כ השני תיכף כשבא הוא מוכחש מהראשון ולכן הראשון נאמן ומצאתי כעת שכוונתי תה"ל בזה לבעל מחנה אפרים] ולפ"ז אמרי' גם בזה דהעד של המנה במה שמעיד שאינו חייב לו יותר אם גם דאומר כן ע"פ ברי היא כיון דאינו תועלת בעדותו כיון דגם לאחר עדותו צריך לישבע על מנה אף דהוא מכחיש להעד הראשון. ומ"מ על מנה דאיכא תועלת בעדותו את זה מעיד בתורת עדות גמור. ובשתי כיתי עדים והכת של ר' מעידים תחילה. אם גם דבזה ודאי כת אחת הם פסולין דבזה בשעה שבאו כת הראשונה הי' תועלת דאז הי' מחוייב לשלם לו ר'. והי' מעידים כן בתורת עדות גמור. וכת של מנה צריכים להעיד ג"כ את זה בתורת עדות דאינו מחוייב לו יותר ממנה כיון דע"י זה פוטרין לו ממנה השני שמעידים כת של ר' וא"כ בזה ודאי כת אחת מהם פסולים. מ"מ בזה הא צריך לשלם לו מנה גם לב"ש כיון דאחד מהם הם כשירים בודאי:

וי"ל דגם ב"ש ס"ל דבזה י"ל דתרווייהו כשירים הם כמ"ש. והא דפוסל בכת אחת וע"א אומר מנה וע"א אומר ר' היא דס"ל הכחשה בבדיקות פוסל ג"כ בד"מ כמבואר בירושלמי הנ"ל דגם רבא ס"ל כן. ולזה פוסל כיון דהוה עכ"פ גם על המנה הכחשה בבדיקות כמבואר בחידושי הר"ן דמנה של זה אינו כמנה של זה ולכן פוסל. משא"כ בשתי כיתי עדים ובאו בזה אחר זה דבזה לא נפסל העדות משום הכחשה בבדיקות. דלזה בעינן תוכ"ד דוקא כנ"ל. ואי משום קו"פ זה אינו דמשום הכחשה בבדיקות לא נפסל מחמת קו"פ כמ"ש כיון דמכח הכחשה בבדיקות לא נפסל. ומשו"ה בשני כיתי עידים המכחישין זא"ז אמרי' דעל העדות דמנה שניהם כשירים ולא נפסל אחד מהם ואף דמנה של זה אינו כמו מנה של זה זה לא הוה רק הכחשה בבדיקות ואינו לעיקר העדות ומשו"ה לא נפסלו. ואף דמ"מ כת אחת נפסלין כיון דמכחישין זא"ז על מנה השני' מ"מ מתקיים אותו העדות שלא מכחישין זא"ז כדברי מהרי"ו בב"י בסי' ל"א גבי עדות אבהתי' ושני חזקה. אם שניהם מעידים על עדות אבהתי'. מ"מ לא נתבטל העדות משום קו"פ כיון דבשעה שהעידו עדות אבהתי' עדיין הי' כשירים עיי"ש בנתיבות ס"ק ב':

ולפמ"ש יש לישב קו' הב"ש על המחבר בסי' י"ז דפסק בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג דמותרת כיון דלדברי שניהם מת. ותמהו דהא הכחשה בחקירות מבטל העדות גם בד"מ דל"ב ג"כ דו"ח ואפ"ה נתבטל העדות לגמרי ולא מחוייב אפי' שבועה. אף דמ"מ ע"א מהם אומר אמת אפ"ה לא צריך לישבע. והטעם כיון דהיא הכחשה בחקירות נתבטל כל העדות. וא"כ גם בעידי נשים אמאי לא יתבטל העדות לגמרי מכח הכחשה בחקירות, י"ל לפמ"ש דהא דהכחשה בחקירות נתבטל כל העדות היא דוקא אם העידו שניהם ביחד תוכ"ד משא"כ אם העידו לאחר כ"ד בזה לא נתבטל העדות מכח הכחשה בחקירות. והא דבתוכ"ד נתבטל עדותן לגמרי הוא דכיון דהעידו יחד תוכ"ד. ובשעה דהעיד השני עדיין בידו של הראשון לחזור ואף תוכ"ד מעדותו של [השני] עדיין היא בידו לחזור. ולזה עיקר העדות לא נגמר רק לאחר הגדת העד השני. ואז כבר מוכחש הוא מהעד השני. וכיון דאז חשיב עדות אחת ונתבטל אחד מן העדים נתבטל כל העדות. משא"כ בהעידו לאחר כ"ד דבזה נתחלק עדותן לשנים. ובשעה שהעיד העד השני כבר נגמר העדות של העד הראשון לגמרי לא נתבטל עדותו מחמת הצירוף כיון דכבר נגמר עדות דעד הראשון ועפ"ז נ"ל דזה היא דוקא בכל עדות דבזה לא נגמר העדות רק משעה דלא יכול לחזור. וכל זמן דיכול לחזור ל"ח עדות בזה אמרי' שפיר דבאם העידו תוך כ"ד כיון דלא נגמר עדותן רק לאחר כ"ד מעדות השני חשיב חד עדות ונתבטל העדות לגמרי. משא"כ בעדו' אשה דעד מפי עד כשר ג"כ. ואף דהעד הראשון לא העיד בפני ב"ד ובזה ודאי יכול לחזור הראשון מעדותו ולומר מבודה הייתי וכדומה כמש"ל בשער... אפ"ה הקילו חז"ל בזה לדון ע"פ עדותו אף דיכול לחזור. וממילא בעידי נשים אם העיד עדותו בפני ב"ד ובתוכ"ד נפסל לעדות מכח עבירה שעבר בתוכ"ד אפ"ה מהני עדותו. ולא שייך בזה מש"ל. כיון דעדותו לא נגמר רק לאחר כ"ד מדלא חזר מעדותו ואז כבר הוא פסול ולא נוכל לדין ע"פ עדותו. דזה אינו דבעדות אשה דמהני אפי' חוץ לב"ד דבזה בכל מקום יכול לחזור אפ"ה מהני. ממילא גם בזה [מהני] עדותו שהי' מעיד קודם שנעשה פסול לעדות. וכיון שכן ממילא בעדות אשה אף אם העידו תוכ"ד חשיב כלאחר כ"ד דמיד לאחר אמירתו שמת נגמר עדותו לגמרי. ונוכל לדון ע"פ קודם להתיר אותה אף