משכן העדות קכט

על העבירה מוקמינן לו אחזקת כשרות. מ"מ י"ל באחד שעבר עבירה תוכ"ד מעדותו נתבטל העדות. דזה ודאי נראה ברור בעדים שהעידו עדות לנפשות וכדומה. וקודם שנחקרה עדותן בב"ד עברו על איסור שנפסלו על ידו לעדות. בזה נתבטל העדות כיון דקודם דו"ח לא נגמר עדותן עדיין והי' יכולין לחזור ג"כ מעדותן ואז אף אם העידו שקר מ"מ לא נפסלו כיון דהי' יכולין לחזור עדיין. וכמבואר בסוגי' דאם העידו תוכ"ד לא נפסלו אז כיון דהי' יכולין עוד לחזור לא עברו עדיין על לא תענה. וי"ל כיון דהי' בידם עוד לחזור יכול להיות דהי' אומרים כן בדדמי ועיקר העדות לא נגמר רק בשעה שלא יכלו עוד לחזור מעדותו. וכיון שכן ממילא אם נפסלו קודם דו"ח דלא נוכל לגמור העדות כיון דבשעת גמר העדות הם פסולין להעיד. וכמו כן י"ל אם נפסלו תוכ"ד מעדותן נתבטל העדות. ואף דבשעה שהעידו עדיין כשירים הי' ויש לחלק בין זה לנפסלו קודם דו"ח דשם בעינן דו"ח לגוף העדות. וכיון דאז כבר הי' פסולין ל"ח עדות דהוה כאילו העידו עדות בכשרות בלא דו"ח דזה לא מהני. משא"כ היכא דנפסלו תוכ"ד לאחר דו"ח בזה ל"צ תו דבר לעיקר העדות. י"ל גם אם נפסלו אח"כ לא נתבטל העדות. מ"מ י"ל כיון דתוך כ"ד מעדותן לא נפסלו אף אם שקר העידו. וע"כ משום כיון דהי' בידם לחזור לא הי' עוברים אז על לא תענה. וגם י"ל דהי' אומרים אז בדדמי דלא דייקו אז עדן היטב בזה כיון דלא נגמר העדות עדיין כיון דיש בידם לחזור וא"כ עיקר העדות נגמר רק לאחר כ"ד מעדותן דלא חזרו מעדותן. וע"כ דאז דייקו שפיר דהיא כן. ולפ"ז תוכ"ד עדיין לא חשיב עדות כיון דהי' בידם לחזור ובזה כתבו להוכיח דבשני עדים לא מהני להיות חוזר ומגיד אף באמתלא דאל"כ לא יתכן בשום פעם עדות כיון דתמיד יהי' בידם לחזור ע"י אמתלא. וה"ה בזה כל זמן שהי' בידם לחזור לא חשיב עדות. ועיקר העדות נגמר לאחר כ"ד שלא חזרו. זה היא עדות שדבריהם הראשונים באמת נאמרים. ודייקו בהו שפיר מדלא חזרו. וא"כ כשנעשו רשעים ופסולים לעדות תוכ"ד של עדותן. ממילא ליכא ראי' ממה דלא חזרו עכשיו דדבריהם הראשונים באמת נאמרים. דהא עכשיו הם רשעים ופסולי' לעדות וחשודין להעיד שקר. ממילא דליכא ראי' מהא דלא חזרו. וגם ל"ל דהעדות נתקיים מזמן שהי' כשירים עדיין בשעה שהעידו דהא אז עדיין לא הי' עוברין על ל"ת אף אם באמת העידו בשקר. וממילא דיכולין להעיד אז בדדמי וכדומה. וממילא דלא חשיב עדות כלל אם נפסלו אח"כ די"ל דבשעה שהי' כשירים הי' אומרים בדדמי וכדומה. ויכול להיות דהעידו אפי' שקר גמור כיון דאז עדיין לא עברו על ל"ת ואז הי' בדעתם באמת לחזור אח"כ רק אח"כ כשנעשים רשעים לא חזרו מעדותן וממילא היכא דנפסל אח"כ בתוכ"ד מעדותן לענ"ד יש לדין בזה הרבה דנתבטל עדותן למפריע:

אמנם אם הוזמו אח"כ על עדות שהעידו בפני ב"ד בזה נפסלו מתחילת הגדה אף דקודם דו"ח הי' בידם לחזור ונימא באם יוזמו לא יפסלו אלא לאחר הדו"ח ולאחר תוכ"ד דקודם דו"ח אף אם באמת העידו שקר מ"מ לא נפסלו כיון דהי' יכולין לחזור. אפ"ה בזה אמרי' כיון דלא חזרו איגלאי מילתא למפריע דמיד בתחילת העדות הי' פסולין והי' נחשדין אז להעיד שקר ועי' בנתיבות ר"ס ל' דכתב כן בהדי' אם העידו בניסן והב"ד חקרו אותם בתשרי ואח"כ הוזמו דנפסלו מניסן. ואף דהי' בידם לחזור עד תשרי אפ"ה אמרי' בזה דאיגלאי מילתא למפריע דמניסן הי' חשודין להעיד שקר ואין זה ענין להא דקימ"ל דלא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו כנ"ל דזה היא באופן הנ"ל באחד שעבר על איסור אמרי' דבזו הרגע נעשה רשע. משא"כ בזה דמתחילה העיד שקר ואף דהי' בידו לחזור. מ"מ כיון דלא חזר נעשה רשע ופסול לעדות מתחילה. וחל עליו איסור עדות זה למפריע. וקצת ראי' יש להביא לזה מקו' הגמ' בסנהדרין דס"ה למ"ד בדבורא קא עביד מעשה פריך הגמ' מהא דאמרי' יצאו עדים זוממין דלא עבדו מעשה עי"ש. ובאם נימא דבמה שהעיד עדותו לא נפסל על ידו ולא עבר כלל על איסור ל"ת רק לאח"כ לאחר כ"ד במה דלא חזר מעדותו יהי' קשה מאי פריך מעדים זוממין הא י"ל הגם דעדים זוממין עבדו מעשה בדבורם מ"מ הא בזה עדיין לא עברו על הלאו דלא תענה כיון דהי' בידם אז לחזור. וממילא בדבורם לא הי' עוברים על לא תענה. רק לאחכ"ד דלא חזרו אז הוה עיקר העדות ואז הוי לאו שאין בו מעשה ויהי' כאלו כהן נכנס לבה"ק בשידה תיבה ומגדל וכדומה] אע"כ דאם לא חזרו עברו על למפריע על איסור ל"ת ומשו"ה אם בדבורם הי' נחשב מעשה הי' חשיב לאו שיש בו מעשה:

ולפ"ז יהי' קשה הא דפריך הגמ' בב"ק בסוגי' דעד זומם אי אמרי' למפריע הוא נפסל כיון דמיתזמי על העדות אגלאי מילתא למפרע דבשעה שהעידו על הטביחה פסולין היו ואמאי משלמי ותי' בגמ' דהעידו תוכ"ד ופי' תוס' כיון דהי' יכולין לחזור לא הי' אז פסולין. ולפמ"ש עדיין קשה דמ"מ כיון דלא חזרו מעדות גניבה וא"כ נפסלו למפריע משעה שהעידו עדות גניבה וא"כ בשעה שהעידו עדות טביחה כבר הי' פסולין מחמת עדות גניבה. ונראה לענ"ד דאם גם דאיגלאי מילתא למפריע דעתה דלא חזרו הי' פסולין למפריע מ"מ תי' הגמ' שפיר דעיקר קו' הגמ' אינו רק כיון דלמפרע הוא נפסל אגלאי מילתא למפריע דבשעה שהעידו על הטביחה הי' פסולין ולא הי' ראויים להעיד כלל. וע"ז תי' הגמ' שפיר דמ"מ כיון דהי' בידם אז לחזור ואז לא הי' נפסלים מחמת עדות גניבה בזה הי' ראויים להעיד באותו שעה עדות על הטביחה. כיון דהי' יכולין לחזור מן העדות גניבה. וכיון דהי' אז באותו שעה ראוין להגדה. אף דאיגלאי מילתא למפריע דהי' פסולין משום עדות גניבה כיון דלא חזרו נפסלו למפריע אפ"ה כיון דהי' ראויים להגדה חייבים. ועי' בש"מ דמפרש בקו' הגמ' דנימא דנפסלו למפריע ולא הי' אז בשעה שהעידו על הגניבה ועל הטביחה בגדר עדות. וע"ז תי' הגמ' שפיר דהי' אז בגדר עדות כיון דהי' יכולין לחזור מעדותן הראשונים. ומשו"ה חייבים אח"כ אם הוזמו על הטביחה. דבשעה שהעידו עדות טביחה הי' ראויים להגדה. ואין להתעקש ולומר דלפמ"ש דנפסל למפריע משעה שהעידו עדות גניבה א"כ מה בכך דהי' ראויים להגדה. מ"מ איגלאי מילתא למפריע דהי' פסולין מחמת עדות גניבה. ולא ישלמו על הטביחה. אע"כ מוכח דבאמת בשעה דהעידו עדות הטביחה לא הי' פסולין כלל כיון דהי' יכולין לחזור מעדות הגניבה ולא נפסלו משום הזמת עידי גניבה רק לאחר כ"ד. דזה אינו דאם נקרב זה אל הסברא דכיון דהי' אז פסולין להעיד לא יהי' מחוייבין לשלם דכיון דלא הי' מהני עדותן גם בלא הוזמו על עדות הטביחה מכח הזמת עידי גניבה. ולזה מצד הסברא דהם פטורים מלשלם. א"כ עדיין יהי' קשה קו' הגמ' דלפמ"ש בעדות שנפסלו מחמת עבירה שעברו קודם דו"ח לא מהני העדות אף אם תחילת העדות הי' בכשרות. וא"כ עדיין יהי' קשה נהי דהעידו תוכ"ד. ובשעה דהעידו עדות טביחה הי' כשירים. מ"מ הא גם עדות טביחה בעי' דו"ח וא"כ הא נפסלו קודם הדו"ח. ולא מהני ג"כ העדות דאם גם דבשעת הגדת העדות דטביחה הי' כשירים מ"מ בשעת דו"ח דהיא לאחכ"ד מעדות גניבה כבר הם פסולין מעדות גניבה. וא"כ נימא ג"כ דאיגלאי מילתא למפריע דבשעת הדו"ח מעדות טביחה כבר הי' פסולין [ואין לומר דבשעה שהעידו עדות טביחה עדיין לא הי' דו"ח גם על עדות גניבה והדו"ח הי' בפעם אחת עם עדות גניבה. דא"כ לא הי' צריכים לומר דאיירי דהעידו תוכ"ד מעדות גניבה דאפי' אם היא לאחר כ"ד מ"מ כיון דקודם דו"ח יכולין לחזור מעדות גניבה לא נפסלו אע"כ דהי' ג"כ דו"ח על עדות גניבה וא"כ הקו' במ"ע הא מ"מ איגלאי מילתא למפריע דבשעת דו"ח מעדות דטביחה הי' פסולין]. אע"כ צ"ל דאם גם דמוכח מסוגי' דבעי' שיהי' כשירים בשעת העדות לא בעינן שיהי' כשירים רק בתחילת העדות משא"כ אם הי' כשירים בתחילת העדות אף אם הי' פסולין בגמר העדות. צריכים לשלם משום כאשר זמם. כיון דהי' ראוי להעיד בתחילת העדות:

וז"ל הש"מ בסוגי' ושמעינן משמעתין דעדים זוממין דחייבינהו רחמנא תשלומין אי איתברר דמקמאי דאסהידו לה לההיא סהדותא הוו פסולי מעיקרא לא מחייבי תשלומין עכ"ל. הרי דזה מוכח רק משמעתין ואינו מצד הסברא ולזה מסוגי' מוכח להפך דאם הי'