משכן העדות קכז

מקצתה בטלה כולה. וכיון דעדות אכילה שמכחישין זא"ז נתבטל יתבטל ג"כ עדות אבהתי' ותי' דדוקא בעדים זוממין דנפסלין למפרע אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ במכחישין זא"ז כיון דכשירים הם להעיד עדות אחרת לר"ה אמרי' על מה דאיתכחש איתכחש על מה דלא איתכחש לא איתכחש. עכ"ד. ונראה בכונתו כיון דיכולין להעיד בעדות אחרת. וע"כ דבשעה שמעידים עדות אחרת אמרי' דגם אותו העדות שנעשים מוכחשים באמת העידו. ולזה בשעה שאנו דנין ג"כ על עדות אבהתי' אמרי' דגם עדות אכילה באמת העידו. משא"כ לר"ח כיון דפסולין הם לכל עדות. ומחזקינן כל כת וכת לשקרנים בזה אמרי' גם בהכחשה נתבטל עדותן גם באבהתי' משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דנפסלים גם לעדות אחרת. משו"ה שם בב"ב דבס"ד דגמ' דרבא כר"ח אמרי' מדות שבטלה מקצתה. משא"כ בב"ק אמרי' כן לר"ה דקימ"ל כוותי' ומשו"ה כיון דלא הוה מוזמין רק מכאן ולהבא. ולמפרע לא הוין רק מוכחשין. ולזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דבהכחשה לא אמרי' כן לר"ה. ולפ"ז צ"ל דסוגי' דגמ' קאי לר"ה דוקא ולא לר"ח:

אמנם מדברי הש"מ ב"ב בד"ה ר"י לא משמע כן דכתב שם לחלק בטעם מדוע באם למפרע נפסל אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא באם אמרי' מכאן ולהבא נפסל וז"ל דלא דמי דודאי כי אמרי' למפרע הוא נפסל שהפיסול והביטול הוה משעה שהעידו העדות שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אבל לרבא דמכאן ולהבא נפסל לש"ל עדות שב"מ ב"כ. דהא אין הביטול והפיסול משעת העדות רק משעה שהוזמו ואילך וכו' עכ"ל. וכזה מבואר עוד שם בש"מ דמזה נראה דהא דאמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ היא דוקא בהזמה דבזה כיון דנעשים ודאי פסולין ולא מספק אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ בהכחשה כיון דגם לר"ח מ"מ לא הוה רק ספק פסולין ולא הוה ודאי פסולין בזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ויש להסביר הטעם דהא דאמרי' עדות שבטלה מקצתה היא ג"כ אם נתבטל לגמרי. משא"כ היכא דאיכא עוד נפ"מ בעדות ולא נתבטל לגמרי ל"ח עדות שבטלה מקצתה. דהא גם העדות שנתבטל ל"ש ביטול כיון דלא נתבטל לגמרי ועדן היא בכלל עדו' רק הוה עדות מוכחשת כתרי ותרי. אבל לא נתבטל לגמרי. וכיון שכן ממילא גם לר"ח דס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל מ"מ כיון דלא הוה רק ספק פסולין לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והאחרונים המתיקו את זה כמ"ש תוס' בסנהדרין דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ה"ה בזה כיון דלא הוה הפסול מהעדים ידוע לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואף דיש לחלק מ"מ זה נראה דלא אמרי' עדות שבטלה מקצתה גם לר"ח דהא התוס' בסוגי' כתבו דאי רבא ס"ל כר"ח הוה למפרע ספק פסולים ואפ"ה אמרי' בגמ' לקמן דא"א מכאן ולהבא נפסל ל"א בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומשמע דבכל ענין הוא זה אף אי רבא ס"ל כר"ח והוה למפרע ספק פסולין אפ"ה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה וע"כ דלא אמרי' כן רק בודאי פסולין ולא בספק פסולין כמו גבי הכחשה כיון דבזה לא נפסלו בודאי רק בספק:

ואמרתי ראי' לזה מדברי תוס' סנהדרין כ"ז ע"א בד"ה רבא אמר מכאן ולהבא נפסל דמקשים ג"כ קו' תוס' ב"ק הנ"ל וכתבו עוד וז"ל וכי תימא דהתם איירי שתוך כ"ד הוכחשו והא מוכח שמעתא דפ' מרובה גבי טביחה ומכירה דאפי' תוכ"ד לא מפסלו למפרע אליבא דרבא עכ"ל ולא הבנתי דבריהם דהא דבר זה לא מוכח משם דכולי סוגי' דשם איירי שהוזמו לאחר כ"ד מעדותן. משא"כ אם הוזמו תוכ"ד מעדותן י"ל דגם לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ כיון דמיד תוכ"ד הוזמו ומכאן ולהבא נפסלו גם לרבא. הוה בזה לרבא כמו באם הוזמו לאביי לאחר כ"ד על עדות טביחה דאמרי' כיון דלמפרע הוא נפסל דהיא בשעה שהעידו עדות טביחה נתבטל גם עדות גניבה. כ"כ אם הוזמו לרבא בתוך כ"ד מעדותן על הטביחה כיון דבזה נפסלו מכאן ולהבא גם לרבא ונתבטל עדות הטביחה נתבטל ג"כ עדות הגניבה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ולזה י"ל דתוס' ס"ל הא דאמרי' בגמ' דשם דא"א מכאן ולהבא הוא נפסל לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אף דמ"מ עדות דטביחה ודאי נתבטל הן לר"ה והן לר"ח דהא באותו עדות ה"ל תרי ותרי. וא"כ גם אם נימא מכאן ולהבא הוא נפסל נימא דיתבטל עדות הגניבה משום עדות שבטלה מקצתה כיון דנתבטל עדות הטביחה כיון דהם מכחישין עצמם בעדות זה וה"ל הכחשת תרי ותרי. וע"כ צ"ל דמשום זה לא נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתה. כיון דגם עדות טביחה לא נתבטל לגמרי וגם בזה נשאר עדותן עכ"פ לעדות. כיון דלא הוה רק הכחשת תרי ותרי ונפ"מ לענין תפיסה עכ"פ. ול"ש עדות שבטלה מקצתה. וא"כ משו"ה מכח ההכחשה לא נתבטל רק משום הזמה דבזה נתבטל עדות הטביחה לגמרי כיון דבהזמה האחרונים נאמנים לגמרי ולזה אמרי' כיון דלרבא מכאן ולהבא הוא נפסל גם עדות הטביחה לא נתבטל לגמרי רק לאחר שעה שהוזמו ולא משעת עדותן דמשם לא הוה רק כהכחשה ול"ש עדות שב"מ ב"כ. ולפ"ז ממילא גם אם הוזמו תוכ"ד מעדותן אם גם דנפסלו מיד לאחר ההזמה מ"מ לא נפסלו רק לאחר הגדת העדים שהזימו אותם. אבל קודם הזמת העדים שהזימו אותן לא הוה פסולין לגמרי. ובאם בשעה שהזימו אותם העדים העידו אותם עדים שהוזמו בעדות אחרת לרבא לא נתבטל אותו עדות כיון דאינם פסולים לגמרי וס"ל לתו' דכמו כן גם עדות טביחה אף אם הוזמו תוכ"ד לא נתבטל לגמרי רק לאחר הזמת העדים. משא"כ קודם הזמתם בשעה שהעידו הם לא נתבטל לגמרי ול"ש עדות שב"מ ב"כ. ויותר מזה כיון דמוכח בסוגי' דגבי הכחשה לא אמרי' עדות שב"מ ב"כ. יהי' הטעם שיהי' ממילא בסוגי' דב"ב כיון דשם לא הוה הזמה רק הכחשה ובזה ל"ש עדות שב"מ דגם העדות שהעידו לא נתבטל לגמרי כיון דנתבטל רק מחמת ספק וזה ל"ח נתבטל כמ"ש דאל"כ גם לר"ה נימא עדות שב"מ כיון דעכ"פ אותו עדות נתבטל גם לר"ה:

והרמב"ן ב"ב תי' באמת על קו' התוס' הנ"ל דאיירי דהוכחשו תוכ"ד עי"ש. ולא אבין דבריו דממנ"פ אם נימא דלר"ח דס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל גם בהכחשה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכנ"ל לא הוה צריך להא דאיירי דהשני הכיתות העידו תוכ"ד. רק כיון דאמרי' בס"ד דרבא ס"ל כר"ח ופסולים תרווייהו אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואם ס"ל דגבי הכחשה כיון דלא הוה רק עדות מוכחשת לא אמרי' עדות שב"מ ב"כ ממילא גם אי אמרי' דאיירי בהוכחשו תוכ"ד הקו' במ"ע כיון דלא הוה רק הכחשה הא לא אמרי' גבי' עדות שבטלה מקצתה. ותמהני דראיתי בפ"י בסוגי' דהביא תי' הרמב"ן ולא הביא דברי התוס' בסנהדרין הנ"ל דכונתם בהא דכתבו וכ"ת שהוכחשו תוכ"ד לתי' הרמב"ן. והי' נראה לענ"ד לדון בזה דאם גם דר"ח ס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל ושניהם פסולים היא רק משעת הגדת העדים האחרונים ואילך משעה שהכחישו האחרונים לקמאי נעשו שניהם פסולים לכל עדות. אבל משעה שהעידו הראשונים עד אותו שעה שהוכחשו מהאחרונים י"ל דגם לר"ח הקמאי הם כשירים לכל עדות. ואמינא מילתא בטעמא לפמ"ש הקצוה"ח בסי' ל"ד ס"ק ו' דהא דס"ל לר"ח מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל לאו מטעם דספיקא דתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה דא"כ מאי פריך הגמ' בשבועות לר"ח גבי מרדעת הא שם לא הוה ספיקא דתרי ותרי גם בל"ז ל"ש לומר דשניהם פסולין מספיקא דתרי ותרי דממנ"פ אם שניהם הם פסולים האיך נוכל להוציא כל אחת מהם מחזקתם ע"י ספק עידי פסולים. רק דטעמא דר"ח היא דכיון דבהשני כיתות המה תערובות פסולים דכת אחת מהם הם בודאי פסולים. ואם נכשיר את שניהם. נכשיר בודאי כת אחת שהם פסולים. ולזה פוסלין את שניהם. כיון דזה אי אפשר להכשיר כת אחת ולפסול כת אחת. דאיזה כת נכשיר ואיזה כת נפסול, ולזה בע"כ צריכים לפסול את שתיהם עיי"ש בקצוה"ח. ולפ"ז י"ל הא תינח משעה שבאו כת הב' להכחיש אותם דמאותו שעה ואילך אם נכשיר את שניהם בודאי נכשיר כת אחת שלא כדין ולזה צריכי' לפסול את שניה'. משא"כ משע' שהעידו העדים הראשונים עד אותו שעה שבאה כת השני להכחיש אותם