משכן העדות קכו

הספק ולכן גם בזה צריך לישבע מספק כי דילמא ליכא עד פסול כלל] ובזה י"ל ג"כ מה דהקשיתי על תי' התוס' ב"ב דאיירי דלא כוונו להעיד. והקשיתי לפמ"ש הש"ך בסי' ל"א דהיכא דכולם לא כוונו להעיד נתבטל ג"כ העדות. ובזה הא ע"כ הפי' בתוס' דכולם לא כוונו להעיד דאם כת אחת כוונו להעיד ניחוש דהם המה הפסולין וא"כ הדרא קו' התוס' למקומו נימא נמצא קו"פ עדותן בטלה אבל בזה י"ל דאיירי דהעדי' של ק' לא כוונו להעיד והעדים של ר' כוונו להעיד. דבזה לא נתבטל העדות ממנ"פ אם העדים של ק' הם הפסולין דהם העידו בשקר לא מבטלין כיון דלא כוונו להעיד ומתקיים העדות בהעדים שכוונו להעיד ובאם כת ב' של הר' דכוונו להעיד העידו בשקר ליכא כאן פסול כלל ולכן מתקיים בזה העדות:

ומעתה לפמ"ש הטעם בשיטת דסברי דל"צ לתבוע את שניהם. היא דאף אם תובעו רק מנה. והעד של הר' מעיד בשקר אפ"ה לא נפסל כיון דליכא תועלת בעדותו כיון דחבירו מכחישו ואף אם יתבע אח"כ ר' אפ"ה לא יהני עדותו ממילא באם העד של הר' בא תחילה בזה יש מקום לומר דנפסל דבזה איכא תועלת כיון דאם לא יבוא העד האחר על מנה יהי' צריך לישבע עכ"פ על ר'. אמנם דגם בזה י"ל לפמ"ש דע"א לענין שבועה חשדינן לי' דאומר בדדמי וי"ל דלענין שבועה הוא אומר בדדמי ולפי אומדן דעתו חייב לו ר' ולזה אינו נפסל דבאם באמת אינו חייב לו. הא יכול לישבע להכחישו ולפטור עצמו מן השבועה. אמנם בשני כיתי עדים. והכת של ר' מעידים תחילה. בזה י"ל דהם פסולין כיון דבאם לא יבואו כת האחרת יהי' צריך לשלם לו ר' וא"כ גם לב"ה יהי' קשה נימא נמצא קו"פ. אמנם גם בזה י"ל כתי' התוס' דהיכא דמכחישין זא"ז לא אמרי' נמצא קו"פ דעדותן בטלה. ולכן אף בבאו הכת של ר' תחילה לא נתבטל עדותן משום קו"פ. ולכן מחויב ליתן מנה כיון דכת אחת הם כשירים בודאי. ובזה י"ל קו' הר"ן על הני הסוברים דהכחשת התובע אינו פוסל להעדים והקשה הר"ן בחידושיו מהא דאמרי' לוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים על כולו נשבע וגובה מחצה. ואמאי יהי' צריך לישבע נימא דהי' מחצה בכלל הגדת העדים דפרע כולו. אבל בזה י"ל דלא מיבעי' אם באו העדים קודם שהודה הלוה שלא נפרע ממנו רק החצי בזה ודאי הם פסולין לדברי הלוה כיון דהי' יכול לטעון אח"כ שפרע כולו. אלא אפי' אם באו העדים לאחר הודאות הלוה שלא פרע לו רק החצי וא"כ בזה י"ל דלא נפסלו כיון דליכא תועלת בעדותן על החצי האחר. אמנם גם בזה איכא תועלת בעדותן כיון דגם חצי האחר אינו גובה רק מנכסים בני חורין ולא ממשעבדי וכיון דאיכא תועלת בעדותן ממילא בזה לדברי הלוה הם פסולין לעדות ולא יכולין לפטור אותו משבועה לדבריו דהם פסולין לעדות:

ולפ"ז דבאם העד של ר' העיד בפסול לא נפסל כלל. ממילא יש מקום להנ"ל דגם לב"ש חיישינן להעד של ק' דיכול לומר דהוא הפסול. ואפ"ה לא נפסל עדותו שהעיד על מנה כמ"ש דבשעה שהעיד על מנה עדיין לא פסול להעדות כיון דהי' יכול לחזור תוך כ"ד ולומר דחייב לו מאתים. רק דאח"כ כשלא חוזר מעדותו נעשה פסול. ולזה נתקיים עדותו מה שהעיד על המנה דאז עדיין לא הי' פסול ובזה לש"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כמ"ש דלעדות אחרת מוקמינן כל חד אחזקת כשרות. ואמרי' דליכא כאן עד פסול בודאי ואין לומר כיון דחד מהם הוא פסול בודאי. דזה אינו דיכול להיות דליכא פסול כלל דהעד השני שהעיד על ר' ודאי לא נפסל אפי' אם העיד שקר כיון דליכא תועלת בעדותו [ועימש"ל בפ'... דא"כ יהי' קשה הא דמבואר דמישבים שני כיתי עידים במה דנוכל שלא יפסל, אחד מהם ולפמ"ש הא י"ל דהעד של ר' העיד בשקר ואפ"ה לא, הוה פסול כיון דליכא תועלת בעדותו] ולבאר את זה יותר אבאר תחילה קצת הסוגי' דעד זומם ולהביא את הנ"ל בתוס' ביאור:

פרק ט"ו בסוגיא דעד זומם בב"ק ד' ע"ב תמהו תוס' בד"ה רבא אמר מכאן ולהבא נפסל וז"ל תימא דבריש פ' חז"ה אמר זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר ר"נ אוקי אכילתא בהדי אכילתא ואוקי ארעא בחזקת אבהתי' וא"ל רבא והא עדות מוכחשת היא והשתא אמאי הוה מוכחשת הא רבא אית לי' הכא מכאן ולהבא הוא נפסל ואית לן למימר לדידי' אאכילתא דאיתכחש איתכחש ואאבהתי' דלא איתכחש לא איתכחש מידי דהוה אשנים מעידים אותו שגנב וטבח והוזמו אטביחה דלרבא דאמר מכאן ולהבא נפסל אע"ג דתוך כ"ד כדיבור דמי כיון דמההיא שעתא דקא מיתזמי היא דפסלי' אטביחה דקא איתזים איתזם אגניבה דלא איתזים לא איתזם ולהאי טעמא דמפרש משום חידוש ניחא עכ"ל ותמהו ע"ז דהא גם לרבא דס"ל מכאן ולהבא נפסל היא דוקא לענין זה שיהיו פסולים לעדות אחרת אבל מ"מ לא גרע הזמה מהכחשה. והתוס' בד"ה אין לך בו אלא משעת חידושו כתבו באמת דאי רבא ס"ל כר"ח בשתי כיתי עידים המכחישין זא"ז דמחזקינן בסהדי שקרי למה לי. באמת בהזמה הוה ג"כ עדים שהוזמו עכ"פ ספק פסולין משעת שהעידו והא דאמר רבא מכאן ולהבא נפסל היא שיהי' פסולי עדות ודאי עי"ש. וא"כ בע"כ הא דאמרי' בהעידו על הגניבה והטביחה תוכ"ד והוזמו על הטביחה לא נתבטל עדות גניבה משום עדות שבטלה מקצתה אף דמ"מ עדות טביחה ודאי נתבטל וגם א"א דרבא ס"ל כר"ח הם ספק פסולין משעת עדות טביחה. אפ"ה צ"ל דלא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. יהי' הטעם שיהי' ע"כ צ"ל דגבי הכחשה לא אמרי' כן דהא הזמה לא גרע מהכחשה ובאם נימא גם גבי הכחשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אזי גם א"א מכאן ולהבא נפסל מ"מ נימא כיון דהוי מוכחשי' למפריע על עדות טביחה ונימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אע"כ דגבי הכחשה לא אמרי' כן. וא"כ הא שם בב"ב דלא הוה רק הכחשה אמאי נימא עדות שבטלה מקצתה. וממילא גם ללישנא דחידוש קשה ג"כ ואם גם דבהכחשה לא הוה חידוש ואמרי' דלמפרע נפסל מ"מ כיון דלא הוה רק הכחשה. לא אמרי' עדות שבטלה וכו' דאל"כ קשה הא בהוזמו על הטביחה מ"מ הא הוה פסולים למפריע מכח הכחשה עי"ש בפ"י ובהאחרונים [ולפמ"ש האחרונים דבהזמה כיון דלא מכחישין את גוף העדות רק דאמרו עמנו הייתם אבל מ"מ יכול להיות דהמעשה היא אמת ולכן אם לא הימנוה התורה להאחרונים יותר מקמאי הי' הזמה עדיף מהכחשה דבהכחשה כיון דהאחרונים מכחישין גוף המעשה ממילא בזה גוף המעשה נתבטל משום דתרי ותרי נינהו משא"כ בהזמה כיון דאינם מכחישין את גוף המעשה בזה אם לא הי' האחרונים נאמנים יותר מהראשונים אזי הי' גוף העדות דקמאי נתקיים דהוה אמרי' כיון דתרי ותרי נינהו וכל אחת מעידה בפני עצמה. דעל מה דלא מכחישין נאמנים כל כת. ה"ה בזה כיון דבהזמה לא מכחישין את גוף העדות. ולזה נתקיים גוף העדו' ובאם נימא כן י"ל דגם בהכחשה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דמ"מ נתבטל אותו העדות דמכחישין אותו. רק בהזמה אמרי' אין לך בו אלא חידושו. ולזה גם עדות טביחה לא נתבטל למפריע רק מכאן ולהבא. דעד אותו שעה שהוזמו אמרי' אם גם דהם מוכחשי' על עדות דטביחה אפ"ה מתקיים עדות דטביחה. כיון דאין מכחישין אותם בגוף העדות אמרי' דגוף העדות נתקיים. והי' מיושב באמת קו' התוס'. אמנם דבאמת זה אינו דגם בהזמה שלא בפניו באופן דלא הוה הזמה מ"מ ה"ל הכחשה בגוף העדות]:

והאחרונים תי' על פי דברי הש"מ ב"ב שם בסוגי' בד"ה ולענין הלכה דהביא בשם הרשב"א דהקשה הא קימ"ל כר"ה בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז דכל אחת מעידה בפני עצמה והא אמרי' בסוגי' דא"א דלמפרע הוא נפסל אם הוזמו על הטביחה אף עדות גניבה נתבטל משום עדות שבטלה