משכן העדות קכד

אם העדות נתבטל מחמת דהעידו בשקר בזה נתבטל כולו משא"כ היכא דהעידו באמת אף אם לא נתקיים העדות בזה ל"ש עדות שבטלה מקצתה. כיון דגם העדות שנתבטל ראוי הי' לקיים. וראי' לזה מהא דאמרי' בעדות, דגניבה וטביחה והוזמו על הטביחה דלרבנן דס"ל מכאן ולהבא נפסל לא נתבטל העדות דגניבה שהעידו תוכ"ד ואף דעדות דהזמה ודאי נתבטל גם לרבנן אפ"ה אמרי' כן וע"כ הטעם כיון דא"א מכאן ולהבא נפסל אמרי' דעד שהוזמו גם בהעדות דטביחה העידו באמת. ואין לומר הטעם דבזה אמרי' דעד שהוזמו חשיב כאלו לא נתבטל עדות דטביחה דזה אין סברא לומר כן וגם דא"כ היכא דהוזמו תוכ"ד מעדותן של טביחה נימא בזה דנתבטל גם העדות דגניבה כיון דבזה נתבטל גם העדות דטביחה מיד. וגם בהא דאמרי' גבי עדות אבהתי' דאכילתה דאיתכחש איתכחש. ולא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. היא ג"כ מטעם זה דבשעה שאנו דנין העדות דאבהתי' אמרי' דגם העדות דאכילה באמת העידו ואף דמ"מ נתבטל אפ"ה כיון דבאמת העידו ל"ש עדות שבטלה מקצתה. וכמו כן י"ל אם העידו שני עדות תוכ"ד ונתקיים העדות השני אף אם באמת הי' עדותן שקר אפ"ה העדות שהעידו קודם מהני כיון דאז עדיין לא הי' פסולין. ואי דהעידו אח"כ שקר תוך כ"ד מ"מ אם גם דהעידו שקר הא גם העדות שהעידו בשקר לא נתבטל והאיך שייך לומר דהעדות שהעידו בכשרות יהי' נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתה, ולפ"ז י"ל לפמ"ש דאם העד של הר' העיד בשקר לא נפסל ג"כ דאין בעדותו תורת עדות כיון דאין תועלת בעדותו וכמו כן בע"א אומר תנאי והשני מכחישו באם העד האומר תנאי העיד בשקר לא נפסל כיון דליכא תועלת בעדותו. וכן בעד האומר נתגרשה אי הוא העיד שקר לא נפסל ג"כ די"ל דהעיד כן כיון דאין תועלת בעדותו. ולפ"ז בכל זה י"ל דמה דהעידו מקודם תוכ"ד מתקיים. ואי דנימא בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דזה אינו מכח ממנ"פ דאם העד שהי' אומר ר' או תנאי או נתגרשה העיד בשקר. אם גם דלא מתקיים עדותו ל"ש בזה עדות שבטלה מקצתה כיון דאמרי' דלא הי' אומר כן בתורת עדות כיון דליכא תועלת בעדותו. וכ"כ בזה ל"ש עדות שבטלה מקצתה. דהא באמת לא נתבטל עדותו רק דאינו נאמן בדבורו כיון דאינו רק ע"א. הגע עצמך עדות הבא לחייב שבועה נימא כיון דעדותו בטלה לענין ממון נתבטל ג"כ לענין שבועה וזה לא אמרי' והטעם דלענין ממון לא הי' ממש בעדותו וכמו כן בזה. ובאם העד המעיד על מנה דחשיב שני עדות דאינו חייב לו יותר ממנה הוא העיד שקר בודאי ל"ש בזה עדות שבטלה מקצתה. דהא גם עדותו שהי' מעיד דאינו חייב לו יותר ממנה נתקיים ג"כ דהא הב"ד פוסקים כוותי' ולזה בעדות המכחישין זא"ז לש"ל כלל עדות שבטלה מקצתה. וי"ל עוד לפמ"ש בתוס' דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. כ"כ י"ל דהיכא דלא ידעינן אם העדות נתבטל לא אמרי' ג"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דתרווייהו חד דינא אית להו. כדברי הראב"ד הנ"ל ולכן בשני עדים המכחישין זא"ז ל"ש לומר על עדות דהעידו מקודם עדות שבטלה מקצתה. כיון די"ל דילמא עדות של העד [שנתבטל] זה הי' באמת. כגון דאחד אומר תנאי וע"א מכחישו דאמרי' דהעדות על קיום השטר נתקיים ולא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו דבזה אמרי' להיפך דילמא העד שאומר לא הי' תנאי הוא העיד שקר ועדותו לא נתבטל כלל דהא הב"ד פוסקים כדבריו ואי דמ"מ נתבטל עדות העד שהי' אומר תנאי זה אינו כיון דמ"מ העיד באמת ואף דלא נתקיים אפ"ה ל"ש בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו וצ"ע עוד בזה:

ובירושלמי סוטה ס"פ מי שקינא גרסי' וז"ל כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה נסתרה בפני שנים אמר ע"א אני ראיתי שנטמאת מתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה עיי"ש בהמפרש דמגי' בירושלמי יש כאן סתירה ואין כאן טומאה דכיון דאומר שנטמאת תוך כדי סתירה הרי השני מכחיש עיי"ש ולפ"ז יהי' קשה אמאי יהי' סתירה נימא כיון דמכחישין זא"ז אח"כ על הטומאה ואחד מהם הוא פסול בודאי. ממילא לא הוה על הסתירה רק ע"א וע"א אינו נאמן על הסתירה. מזה נראה ג"כ דהטעם אם גם דהירושלמי איירי דהעידו בתוך כ"ד אפ"ה אמרי' דנתקיים העדות על הסתירה כיון דאז לא הי' פסולין עדיין. והא דלא נתבטל עדותן על הסתירה מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"כ צ"ל כמ"ש דבזה ל"ש עדות שבטלה מקצתה. וא"כ מוכח מירושלמי דאפי' בשני עדים המכחישין זא"ז דבזה פסולין לעדות שניהם יחד גם לר"ה אפ"ה לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכדברי המחנה אפרים. וא"כ ממילא צ"ע קו' בעל מחנה אפרים על הר"ן ועוד חזון למועד לעיין בהירושלמי:

ולזה נ"ל דגם שם הר"ן מודה אי הוה העדים מעידים תחילה על זה שהיא אשת איש ואח"כ הי' מעידים שהיא נתגרשה בזה בודאי לא הי' קשה קו' הר"ן כמ"ש כיון דהעידו מתחילה שהיא אשת איש. ואז עדיין לא הי' פסול רק דהר"ן הקשה שפיר דמגמ' משמע דהעד המעיד נתגרשה לא הי' מעיד מתחילה כלל על זה שהיא אשת איש רק כיון דמעיד דבפניו נתגרשה ע"י הוה כהעיד שהיא אשת איש דכיון דנתגרשה מסתמא היתה אשת איש וע"ז הקשה הר"ן שפיר כיון דצריך לומר דזה היא שקר במה שהעיד נתגרשה ממילא [לא] ידעי' דהיא אשת איש כיון דצריכים לומר דהעיד שקר במה שאמר נתגרשה. ובזה ל"ל ג"כ כיון דהי' בידו לחזור. וא"כ בשעה שהי' אומר נתגרשה עדיין הי' כשר דמ"מ כיון דמה דהי' אומר נתגרשה הי' משקר וא"כ הא לא ידעינן דהיא אשת איש. וכמ"ש הנתיבות ר"ס ל"א. משא"כ אם הי' אומר בתורת עדות שהיא היתה אשת איש רק נתגרשה. בזה הוה מקום לומר דבשעה שהי' אומר שהיא אשת איש עדיין לא הי' פסול ול"ק שוב מהירושלמי הנ"ל כיון דשם היא שני עדות. וממילא גם בהעדים שמכחישין זא"ז במנה ומאתים. אמרי' ג"כ דמנא ידעינן דחייב לו מנה ממה דהי' אומר מאתים והא זה הי' שקר ויכול להיות דאינו חייב לו אף מנה כיון דע"כ צ"ל דהי' מעיד בשקר בהמאתים:

ויש להוסיף עוד לפמש"ל דהכחשה בחקירות דקימ"ל דפוסל אף בד"מ ובזה אף אם העידו תחילה בסתם שחייב לו מנה ואח"כ חקרו הב"ד אותם על הזמן הכחישו זא"ז נתבטל ג"כ עדותן ובזה קשה נימא דבשעה שהעידו על המנה שניהם הי' כשירים ואף בנפסל אח"כ אחד מהם מ"מ הא ידעינן עכ"פ דחייב אותו מנה. וצ"ל כיון דמה"ת לא נגמר עדותן רק לאחר הדו"ח. וממילא דבשעה דהי' מעידים על המנה קודם הדו"ח אין ממשות בעדותן והי' יכולין לחזור. רק דרבנן הפקיעו הדו"ח מד"מ. ומ"מ במכחישין זא"ז בחקירות הניחו על דין דאו' דפוסל אף לאחכ"ד ול"ש לומר דבשעה דהעידו על מנה אז הי' כשירים דזה אינו דמ"מ הא אז לא הי' נגמר עדותן רק לאחר הדו"ח כשמכחישין זא"ז. ולפ"ז אם העידו שניהם על זה דהיא אשת איש דבפניהם קיבלה קידושין והי' הב"ד דרשו וחקרו אותן בזמן והי' מכחישין זא"ז אז הי' נתבטל ג"כ עדותן למפרע. ולפ"ז גם בזה אם הי' מעידים על הגירושין והי' הב"ד דרשו וחקרו אותו מנא ידע. והוא מעיד דראה דנתגרשה בפניו. ואחר מכחישו בזה נתבטל ג"כ עדותו. כיון דמכחישין זא"ז בחקירות כיון דהמגירושין ידע עיקר העדות. והיא בגוף העדות דנצמח מזה העדות דהיא אשת איש והוה מן החקירות. ובזה נתבטל עדותו ג"כ. ול"ש לומר כיון דבתוכ"ד לא נפסל ובשעה שהעיד על הגירושין ונכלל בתוכו שהיא אשת איש הי' כשר עדיין. ולא נפסל רק לאחר כ"ד דזה אינו דמ"מ כיון דהוה הכחשה בחקירות ובזה נתבטל אף שהוא לאחר כ"ד מעדותן שהעידו בלא הכחשה:

וי"ל דמשו"ה במנה ומאתים ס"ל לב"ה דיש בכלל מאתים מנה דהיא כמ"ש כיון דבשעה שהי' מעידים הי' כשירים כיון דהי' יכולין לחזור מעדותן ולזה אמרי' דיש בכלל מאתים מנה ומה דהעיד על יותר הי' דלא הי' מדקדק על המנה השני' ובמנה דהם שווין אמרי' בודאי דקדק כנ"ל. ובזה לש"ל כיון דמכחישין זא"ז בחקירות נתבטל עדותן אף מה דהעידו כבר דזה אינו דודאי אם יעידו שניהם עדות על מנה. ואח"כ יכחישו זא"ז במנה