משכן העדות קכג

וממילא הוה פסולו מבורר. ואז תו לא יכול להצטרף גם על המנה כיון דפסולו מבורר הוה הוכחש משנים ולא תלינן דאומר לן בדדמי. דדוקא במוכחש מחד תלינן דאומר בדדמי כמבואר בנתיבות. ומשו"ה הבע"ד צריך לתבוע שניהם. ואז לא הוה הפסול מבורר דהבע"ד לא הוה עד לפסול העד של ק' כיון דהוא אומר כן לטובתו ועי' בנתיבות בסי' ע"ט:

ולפ"ז גם לב"ה יהי' קשה קו' התוס' בד"ה שב"ש אמאי לא אמרי' בשתי כיתות עדים נמצא אחד מהם קו"פ משום דיש סברא לומר להפך דדוקא בשני עדים המכחישין זא"ז בזה מתקיים העדות דאמרי' דאין כאן שום פסול ומה דמעיד אחד מהם שקר על מנה השני' אומר כן בדדמי. משא"כ היכא דמוכחש משני עדים דלא תלינן דאומר כן בדדמי בזה קשה נהי דאיכא עכ"פ כת אחת דלא משקרי מ"מ יהי' נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ. וצריכים לבוא לתי' התוס' כיון דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. ובזה אמרתי לישב דברי הרמב"ם וגבי מנה ומאתים פסק באחד אומר מנה ואחד מאתים נתקיים העדות ובנזיר נקט דינו בשתי כיתי עדים. ותמהו אמאי לא נקט גם בנזיר בכת אחת די"ל דבא להשמעינן השני דינים הן בכת אחת והן בשתי כיתות דחדא לא הי' נשמע מחברי' דבאם הי' נקט דינו בב' כיתות הוה אמרי' דוקא בשתי כיתות אמרי' דיש בכלל ולא בכת אחת וכדברי ב"ש. ובאם הי' נקט דינו בכת אחת הוה אמרי' דוקא בזה דליכא שום פסול כיון דלא הוה מוכחש כל אחד רק מחד ולכן נתקיים העדות משא"כ בשתי כיתות דבזה איכא כת אחת שהם מוכחשים משנים יהי' נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ. ולזה הוצרך להשמעינן דין זה גם בשתי כיתות עדים. ובכל אחד נקט אופן אחר לרבותא ולפי האמת נלמד חדא מחברי' דבשניהם הן בכת אחת והן בשתי כיתות אמרי' דמתקיים העדות בשאר דיגיד עליו חבירו דד"מ נשמע מנזיר. ונזיר נשמע מד"מ. ודלא כהאו"ת שכתב דנזיר הוה דומי' דנפשות ולכן בכת אחת הוה הכחשה בבדיקות דזה דוחק גדול דא"כ אמאי אמרי' ג"כ בנזיר לרשב"א ס"ל לב"ה דינו אף בכת אחת המכחישין זא"ז דמתקיים עדותו. וכי לא ס"ל דהכחשה בבדיקות מבטל העדות בדנ"פ ועימש"ל עוד בזה ולזה ע"כ דנזיר לא הוה דנ"פ כיון דעכשיו אינם באים לנפשות. ואף דיכול להסתעף דיני נפשות אם יכנס במקדש טמא כמ"ש האו"ת אין בזה כלום כיון דעכשיו אינם מעידים לנפשות. והוה כאלו מעידין על החתיכה שהיא חלב נימא ג"כ דהיא כנפשות דיכול להסתעף מזה מלקות ועימש"ל. ובזה מיושב קו' התוס' דמקשי לר"י דס"ל במנה שחור לא מצרפי' והוא ס"ל בב"ב כרשב"א די"ל דטעמו משום דדוקא גבי מנה ומאתים בזה אמרי' על המנה לא מכחישין זה לזה רק על המנה השני והם כשירים לעדות אחרת אפי' שניהם יחד כשיטת חכמי בריסק. משא"כ היכא דמכחישין זה לזה באותו מנה ע"כ דבאותו מנה אחד מהם לא דקדק בעדותו ואומר בדדמי לכן עדותן בטלה. ושיטת הסוברים דלא בעי' שיתבע את שניהם. י"ל או דס"ל כמ"ש אם גם דאחד מהם הוא פסול מ"מ מה שהעיד תוך כ"ד לא נתבטל ולזה לא בעינן ג"כ שיתבע את שניהם. דאם גם דלדבריו העד של הר' הוא פסול מ"מ בשעה שהעיד עדותו על המנה דהי' נכלל בר' עדיין הי' כשר. [או די"ל דס"ל דלא כשיטת חכמי בריסק רק בחד המוכחש מחד נפסל ג"כ וע"כ הא דמצטרפי' על המנה הוא דתלינן דאומר כן בדדמי דטעו בבדיקות. ולזה מה בכך דהם מוכחשים בב"ד]:

אמנם די"ל אפי' אי אמרי' כמ"ש דלא נפסל למפרע. רק לאחר כ"ד. מ"מ י"ל באם הטעות היא בעד המעיד על ר' ל"ש בזה לומר דיש בכלל ר' ק'. דנהי דבשעה שהי' מעיד ר' עדיין לא הי' נפסל כיון דהי' יכול לחזור מ"מ כיון דמ"מ העיד שקר במה שהי' אומר ר' האיך נדע שיש ממשות בעדותו על ק'. נימא כמו דהעיד על ק' ר' כ"כ יכול להיות דלא הי' רק חמשים והוא הי' אומר על חמשים ר' ודבר זה מבואר היטב בנתיבות עיי"ש דכתב דמשו"ה באם תובעו שניהם אמרי' דהטעות היא בעד של ק'. ועדיין יש מקום לומר כמו דאמרי' בכל מקום דע"א אינו נאמן משום דע"א יכול להיות דאומר כן בדדמי ושני עדים נאמנים דהיכא דאיכא שני עדים לא תלינן דהי' אומר בדדמי כלל אף אחד מהם. ומשו"ה בזה אמרי' שפיר אף אם הוא אומר ר' מ"מ אמרי' על מנה השני דליכא רק הוא ע"ז אמרי' דהי' אומר בדדמי. משא"כ על המנה דהעיד גם העד של ק' לא אמרי' כלל דהיא בדדמי כיון דעל מנה זה איכא ב' עדים תו לא תלינן יותר בדדמי. רק דבזה קשה אמאי ניתלי בדדמי ולא מחזקינן אותו למשקר במזיד והוא פסול לעדות לשיטת החולקים על חכמי בריסק וס"ל דגם בחד המוכחש מחד נפסל ג"כ. בזה יש מקום לומר כמ"ש דודאי בכל עד שמעיד עדות לא תלינן דאומר כן בדדמי כיון דמעיד כן בתורת עדות צריך לדקדק בעדותו היטב אמנם כל זה הוא לאחר שנגמר עדותו ולא יכול עוד לחזור בזה אמרי' דודאי אינו אומר כן בדדמי כיון דאינו חוזר מעדותו, אבל כל זמן שבידו לחזור בזה י"ל דהי' אומר עדותו בדדמי. כיון דעד זמן שיכול לחזור לא צריך לדקדק כל כך כיון דיש בידו לחזור. ולזה רשאי להעיד כן בדדמי. ולפ"ז י"ל כמ"ש דמשו"ה אמרי' דיש בכלל ר' ק' היא דבשעה דהי' מעיד ר' אף אם באמת לא הי' רק ק' מ"מ לא הי' נפסל אז די"ל דלא הי' מדקדק על סך המעות והי' סבר דהיא ר' ולא תלינן דהי' משקר במזיד דהי' ידע דהוא חייב לו רק ק' ובשקר העיד על ר' דמה"ת נימא זה כיון דיש לו חזקת כשרות, רק תלינן דאז הי' אומר כן בדדמי ובאם דזה ודאי דנפסל אח"כ מדלא חזר מעדותו. מ"מ בשעה שהעיד על ר' אז עדיין מחזקינן אותו לכשר ובדדמי העיד ר'. וכיון שכן אמרי' שפיר דעל הק' דאיכא שני עדים לא תלינן כלל לאומר בדדמי ובודאי דהי' ידע בבירור דהוא חייב לו ק' רק על המנה הב' הי' אומר בדדמי כיון דעל מנה איכא שני עדים ועל מי דמעידים שני עדים לא תלינן בדדמי. וי"ל דמשו"ה ס"ל דלא בעינן תובעו שניהם דאף דהבע"ד מכחישו מ"מ אמרי' בשעה שהעיד עדיין הי' כשר כיון דהי' בידו לחזור ואמרי' דעל מנה השני הי' אומר בדדמי ועל המנה דאיכא שני עדים לא תלינן כלל דהי' אומר כן בדדמי. ומשו"ה ס"ל דלא בעינן תובעו שניהם ובזה י"ל קו' הר"ן על אותן דס"ל דלא בעי' תובעו שניהם והקשה הר"ן מהא דאמרי' ביש נוחלין מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים שפרעו כולו נשבע וגובה מחצה ואי אמרי' גם לגבי בע"ד דיש בכלל ר' ק' נימא גם בזה הא העדים מעידים על כולו והיא בכלל החצי ולא יהי' צריך לישבע על החצי עיי"ש די"ל דשם היא הטעם כיון דהוא אומר פרעתי מחצה. ולזה לדבריו ע"כ העדים לא דקדקו בסך המעות והי' סוברים על החצי דהוא כולו וממילא דכמו כן ליכא ראי' על החצי דכמו כן י"ל דהי' סוברים על השליש שהוא כולו ולזה צריך לישבע כיון דבזה ע"כ צריך לומר דלא דייקי אף דשני עדים מעידים כן וניחא ג"כ הא דהקשה הנתיבות יהי' המלוה גובה את הכל. כיון דלדברי הלוה העדים פסולים הם. די"ל דאם גם דהעדים הם פסולין מ"מ אינם פסולין רק לאחר כ"ד. ובשעה שהעידו על כולו לא, הי' פסולין משום דהי' יכולין לחזור. ולזה תלינן דבשעה שהי' אומרים דפרעו כולו. הי' אומרים כן בדדמי דלא דקדקו בסך המעות. אבל מ"מ זה לא תלינן דמתחלה העידו בשקר דמה"ת נחוש לזה. רק אמרי' דהי' אומרי' אז בדדמי. וכיון דעכ"פ מחזיקינן דפרע לו מקצת השטר איתרע שטרא ואינו גובה רק בשבועה כמ"ש הנתיבות. ולזה ניחא דשבועה צריך כיון דלדברי הלוה לא דקדקו העדים בסך המעות. אבל בשבועה גובה דהוה כאלו מעידים על השטר שזה ידעו בבירר שפרע לו על השטר רק לא ידעו כמה דצריך לישבע עכ"פ. ואף דלדברי הלוה העדים פסולין כיון דהעידו בשקר שפרע כולו. ויכול להיות דכמו כן לא פרע לו כלום די"ל דגם לדברי הלוה לא הוה העדים פסולין בשעה שהעידו שפרע ועוד חזון למועד לעיין בזה אי"ה:

ויש להסביר יותר דהנה במה דאמרי' היכא דהעידו שני עדות ביחד תוכ"ד ונתבטל האחרון גם עדות שהעידו תוך כ"ד נתבטל כולו מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. זה דוקא