משכן העדות קכב

העדות דנתגרשה תוכ"ד מהעדות שהוא אשת איש י"ל דנתבטל כל העדות. ומזה הביא ראי' מב"ב דאמאי לא אמרי' גם שם כיון דנתבטל עדות שני חזקה נתבטל ג"כ עדות אהבתי'. אע"כ דדוקא בהזמה אמרי' כן ולא בהכחשה וע"ז השיב בעל ד"מ דהא אמרי' ב"ב לר"ח דס"ל מחזקינן בסהדי שקרי למ"ל כ"ע לא פליגי דנתבטל ג"כ עדות אהבתי' דהעידו תוכ"ד. מבואר הטעם דדוקא לר"ה לא נתבטל עדות אהבתי' כיון דהיא עדות אחרת. ובעדות אחרת אמרי' דגם שני חזקה באמת העידו. משא"כ לר"ח דפוסל אותם לעדות אחרת ע"כ דהיא גם בשעה שאנו דנין על עדות אחרת חיישינן דהעידו בשקר אותו העדות שהי' מכחישין זא"ז והוה כמו בהזמה דנתבטל מחמת עדות שקר שהעידו תוכ"ד. ולפ"ז קו' הר"ן היא שפיר כיון דלר"ה פסולין ע"כ שניהם ביחד להעיד עדות אחרת. וה"ה גם עדות על הקידושין נתבטל מאותו העד שהעיד שקר תוכ"ד עי"ש וגם אנכי כוונתי בזה לדבריו עי"ש. ובזה הי' נ"ל ליישב דברי הריטב"א כתובות גבי עד אומר תנאי ועד אומר לא הי' שם תנאי דאמרי' שם תרווייהו בשטרא מעלי' קא מסהדי והא דקאמר תנאי ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. וכתב הריטב"א דאיירי דהשני אומר זה כתב ידי. ועל התנאי לא מעיד דלא שמע התנאי ולא מכחיש דברי העד השני שמעיד על התנאי רק דהוא אומר דלא ידע מזה. דל"ל דמכחיש להעד המעיד על התנאי דא"כ ע"כ חד מינייהו משקר וליכא על הקיום רק ע"א עי"ש. והי' קשה לי על דברי הריטב"א דגם באם אינו מכחיש העד על תנאי אמאי אמרי' דגובה בהשטר אף אם העד מעיד דלא נתקיים עדיין התנאי נימא ג"כ ממנ"פ אם האמת כדברי העד שהי' בו תנאי ממילא דליכא שטר כיון דלא נתקיים התנאי ובאם היא שקר ולא הי' בו תנאי כלל. ממילא העיד שקר במה שהי' אומר דהי' תנאי ולא הוה עד על הקיום כיון דהוא עד פסול. אבל לפמ"ש ניחא די"ל דבזה י"ל כדברי בעל מחנה אפרים כיון דהעדות על כתב ידו העיד מקודם ואז לא נפסל אף אם דלא הי' באמת תנאי דכיון דלא מכחישין זא"ז ממילא דיכולין להצטרף בעדות אחרת אף שניהם יחד. ולזה מהני העדות שהעידו קודם דלענין עדות זה אמרי' דלא העיד שקר כלל וגם במה דהי' מעיד על התנאי הי' אמת רק דהשני לא שמע בהתנאי:

אמנם לענ"ד יש לעיין בזה דבאם ע"א אומר תנאי דבס"ד דגמ' דהעד האומר תנאי אינו נאמן משום דתרווייהו בשטרא מעלי' קא מסהדי ואין דבריו של אחד במקום שנים. ממילא י"ל אם גם דנתגלה אח"כ שהי' מעיד שקר במה שהי' אומר תנאי אפ"ה אינו נפסל לעדות. דכיון דבמה שהי' אומר תנאי לא הי' תועלת כלל בעדותו ולכן לא נפסל אף אם באמת שקר העיד. וקו' הריטב"א היא דבאם עד השני האומר דלא הי' תנאי בדבר מכחיש הראשון נימא דילמא העד האומר דלא הי' תנאי הוא מעיד שקר דהוא ידע מהתנאי והוא בודאי נפסל דמעיד שקר במה שיהי' תועלת בעדותו דבאם יאמר ג"כ דהי' תנאי יהי' שני עדים על התנאי ולזה כתב שפיר דע"כ האחד האומר דלא הי' תנאי לא מכחיש להעד כלל. ואז אמרי' דליכא עד פסול כלל דהעד האומר תנאי אם גם מעיד בשקר אפ"ה לא נפסל כיון דליכא תועלת בעדותו. ולפ"ז היכא דמכחישין זא"ז באמת דזה אומר דהי' תנאי וזה מכחיש אותו וכן בהא דע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה בהא דמקשי' נימא דחד מהם הוא פסול הוא רק דניחוש דילמא העד האומר לא נתגרשה מעיד בשקר. ואז הוא פסול לעדות. ולפ"ז י"ל כתי' המח"א דעל העדות שמעידים מקודם שהעידו העדות דנתגרשה הם נאמנים כיון דלא נפסלו רק לאחר כ"ד. ואי כהנ"ל הא חד מהם הוא פסול ודאי. י"ל דלעדות אחרת מוקמינן שניהם אחזקת כשרות. ואמרי' דהעד האומר נתגרשה הוא הי' מעיד בשקר וליכא פסול כלל. דדוקא לאותו עדות שמכחישין זא"ז. י"ל ממאי דהעד האומר נתגרשה מעיד שקר דילמא העד השני. משא"כ לעדות אחרת מוקמינן תרווייהו אחזקת כשרות. וזה נ"ל בכונת הש"מ כתובות הנ"ל הא דתי' דלר"ה לא נפסלים להעיד ביחד רק משעה שהעידו עליהם ולא למפרע לא כמ"ש בכונתו דהוא כתי' המח"א רק כונתו דעד השעה שהעידו האחרים ומכחישים זא"ז כשירים להעיד יחד דעד שעה זו כשירים מחזקת כשרות ואמרי' דכת השני הי' הפסולים ואפ"ה לא הוה פסולים רק משעה שהכחישו אותם בב"ד. ולזה לענין להעיד יחד היכא דנוכל לומר דלא הוה כל אחד פסול מכשירים אותו. ה"ה בזה לענין להעיד יחד אמרי' דהעד האומר נתגרשה הוא העד שקר ולא נפסל לעדות כלל אף אם העיד שקר בזה כיון דלא הי' מהני עדותו דידע דע"א על הגירושין לא מהני כנ"ל נכון בדברי הרשב"א עי"ש:

ובזה הי' מקום להאריך בהא דאמרי' לב"ה אחד אומר מנה ואחד, אומר מאתים דיש בכלל מאתים מנה. ותמהו דמ"מ הא איכא אחד דהוא פסול בודאי והאיך מצרפינן להו לעדות ועי' בחידושי הר"ן שם די"ל כיון דאמרי' דיש בכלל מאתים מנה ועל מנה לא הוכחשו ולזה אמרי' אף דהוכחשו על מנה השני מ"מ כיון דהם מעידים תוכ"ד כמ"ש תוס' לאידך תירוצים דאיירי בהעידו תוך כ"ד. וא"כ גם העד שמשקר מ"מ לא נפסל רק לאחר כ"ד. ובעת שהי' מעיד על העדות של מנה לא הי' נפסל בין אם הפסול היא בעד הר' ובין בעד של מנה מ"מ לא נפסלו רק לאחר כ"ד. ומשו"ה מתקיים העדות. דלא מכחישין זא"ז והגמ' מייתי שפיר ראי' דעדות המכחשת בבדיקות כשירה בד"מ. דאל"כ עכ"פ יהי' נתבטל מכח הכחשה בבדיקות. וכ"כ י"ל גם במנה שחור ומנה לבן דמהאי טעם נתקיים העדות. כיון דאין מכחישין זא"ז על גוף המנה ואף אם מעיד בזה אחר זה מ"מ כיון דאמרי' יש בכלל מאתים מנה ואותו העד שמעיד על ר' בכלל ק' אמרי' דבשעה שהעיד על המנה אז לא הי' נפסל. דאם הפסול הוא בעד של ר' מ"מ לא נפסל רק לאחר כ"ד כיון דהי' יכול לחזור. ובשעה שהעיד על הר' שיש בכלל ק' עדיין לא הי' פסול וגם אם העד של ק' העיד שקר אמרי' ג"כ דלא נפסל רק לאחר כ"ד כיון דהי' יכול לחזור ולומר ר'. וכיון דבשעה שהעידו על המנה תרווייהו הי' כשירים ולזה מהני עדותן. רק בהעידו תוך כ"ד בזה ל"צ לבוא לתירוצים של התוס' בד"ה שב"ש דמקשי' אמאי לא יתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ י"ל לב"ה טעמו דגם אחד מהם לא הי' פסול בשעה שהעידו עדותן על מנה רק לאחר כ"ד כשכבר העידו נפסלו. ולא נתבטל עדותן למפרע. משא"כ בהעידו בזא"ז. לכאורה בזה יש לחוש דילמא העד שהעיד תחילה הוא הפסול. ובשעה שהעיד השני כבר נפסל הראשון ויהי' מבטל משום קו"פ כמ"ש דגם בנפסל אח"כ פוסל ג"כ וצריכים לבוא לתירוצים של תוס'. אמנם גם בזה יש לומר דאם גם בנפסל אח"כ פוסל ג"כ מ"מ זה הי' נראה לענ"ד דבאם הי' שני עדים בדבר והעיד אחד עדותו לפני ב"ד ואח"כ נפסל קודם שהעיד השני עדותו לפני ב"ד בזה אינו מבטל עדות השני ג"כ. ואף דנפסל קודם הגדת השני. מ"מ כיון דכבר העיד עדותו בב"ד תו אין לו שייכות עוד בענין הזה עם השני דהעד שכבר העיד כבר הוא מסולק מענין זה ואי"ה אדבר עוד מזה. וא"כ גם בבאו בזה אחר זה י"ל כן לב"ה דמשו"ה ס"ל דיש בכלל ר' ק' דבשעה שהעיד על הר' עדיין לא נפסל:

והנה הר"ן בחידושיו וכן בנ"י הביאו דעת הרבה פוסקים וכן קימ"ל בש"ע דבמנה ומאתים צריך לתבוע המלוה את שניהם עיש"ה. וחתרו למצוא טעם אמאי יהי' הכחשת התובע עדיף מהכחשת העדים ולענ"ד הי' אפשר לומר דהא באמת צריכים להבין הטעם דאמרי' דיש בכלל מאתים מנה הא מ"מ אחד מהעדים נפסל בודאי. ולזה י"ל לשיטת החכמי בריסק שהביא הש"ך בסי' ל"א דבחד המוכחש מחד לא נפסל כלל ועי"ש בנתיבות דכיון דאין פסולו ברור תלינן דאומר כן בדדמי. ולפ"ז גם במכחישין זא"ז בק' ור' אמרי' דהיא שני עדות על זה מעידין בשוה דחייב לו ק'. ועל המנה השנית מכחישין זא"ז. ומשו"ה אמרי' כיון דלא הוה רק הכחשת עד בעד ובזה לא נפסלו והם כשירים לעדות אחרת ומשו"ה נתקיים אותו העדות שאין בו הכחשה. ולפ"ז י"ל היכא דהבע"ד מכחיש ג"כ להעד האומר ר' ואינו תובע רק מנה ממילא בזה העד של ר' הוא מוכחש מהעד השני ומהבע"ד שהוא נאמן לחובתו יותר מק' עדים וגם הוה עד כשר לחובתו לענין זה שיכול להעיד על העד של ר' דהוא פסול,