משכן העדות קכא

דבזה לא אמרי' הכחשה בחקירות מבטל העדות כיון דע"א נאמן בזה. וגם באיסורין לא בעי' ג"כ הגדה בפני ב"ד ובזה אינו מבטל מכח הכחשת חקירות. אפ"ה אמרי' כמ"ש כיון דאחד מהם הוא פסול בודאי ולא נשאר רק ע"א. ואף דע"א מהם הוא עד כשר מ"מ ה"ל ע"א בהכחשה כיון דהוא מוכחש מעד הפסול. ואם גם דמשקר בזה במה דאומר נזיר חמש. מ"מ נאמן בזה להכחיש אותו ולומר לו דלא הי' נזיר שתים ולא נשאר אף ע"א משום דה"ל ע"א בהכחשה. ולזה לא מהני עדותן כלל. ולא הוה רק ע"א. משא"כ בשני כיתי עדים בזה אמרי' אם גם דכת אחת ה"ל פסולים מ"מ הא כת אחת הם כשירים. ואף דמוכחשין מכת הפסולין מ"מ הא פסולין לא יכולין להכחיש את הכשירים. ודוקא בדליכא רק ע"א בזה יכול להכחיש אותו אף עד פסול כמו הבע"ד אבל בשתי כיתי לא. ולזה כתב הרמב"ם דינו דוקא בשתי כיתי. אבל בכת אחת לא הוה נזיר כלל. כיון דליכא רק ע"א דהוא עד כשר. וגם הוא מוכחש מעד פסול. והיכא דבאים בבת אחת ה"ל ע"א בהכחשה דלא מהני. אף אם הוא מוכחש רק בעד פסול והא דלא אמרי' בשתי כיתות הכחשה בחקירות נתבטל כל העדות דלענין זה אמרי' דהוא כמו באיסורין ולא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. וגם די"ל דגם בנזיר לא נתבטל מכח הכחשת בדיקות ובשני עדים לא מהני מטעם שכתבתי:

והנתיבות ר"ס ל' הוסיף עוד אפי' אם לאחר זמן מעדותן חקרו הב"ד אותם ומכחישין זא"ז בעדותן נתבטל ג"כ עדותן עיש"ה ולפמ"ש בפ'... צ"ע די"ל אם דד"מ היכא דמכחישין זא"ז הוא כדנ"פ. מ"מ לאחר דעקרו רבנן הדו"ח ודאי מהני העדות מדאורייתא ונגמר העדות מדאורייתא כמ"ש לעיל ואין יכולין להיות חוזר ומגיד כיון דלפמ"ש נגמר העדות מדאו':

פרק י"ד הרמב"ם בפ' י"ב מהל' גירושין כתב זה אומר זו אשתי וזה אומר זו אשתי ה"ז מותרת לכל. ואע"פ ששניהם החזיקוה לאשת איש הואיל וכל אחד מעיד לעצמו אינם נאמנים עכ"ל. ומזה דייק המחנה אפרים בהל' עדות סימן ו' דבאם לא מעידים על עצמם רק שזה אומר שהיא נתקדשה לראובן וזה לשמעון בזה הוחזקה לאשת איש על פיהם ואף דמכחישין זה לזה ובודאי אחד מהם הוא פסול וקשה קו' הר"ן בסוגי' דתרי ותרי וי"ל דלהרמב"ם לא הי' קשה לי' קו' הר"ן כיון דמבואר בסוגי' דעד זומם בתי' הגמ' והלכתא שהעידו בבת אחת דאף אם העידו באמת שקר מ"מ לא נפסל רק לאחר כ"ד מעדותן ובתוכ"ד כשירים הי' כיון דבידם לחזור. וה"ה בזה אם גם דמכחישין אהדדי לאחכ"ד מעדותן שנתקדשה במה שאומרים למי נתקדשה מ"מ לא נפסלו רק לאחר כ"ד ומה שהעידו מקודם שהיא אשת איש הי' בכשרות עי"ש. ולענ"ד דבריו צ"ע לומר לשיטת הרמב"ם כדבריו. דאף דיש מקום לומר כן בקו' הר"ן בסוגי' דתרי ותרי באחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דאמרי' תרווייהו באשת איש קא מסהדי. וע"ז הקשה הר"ן הא אחד מהם הוא פסול ודאי. ובש"מ שם בד"ה תרווייהו בא"א וכו' כתב באמת כתי' המחנה אפרים כיון דבשעה שהעידו על אשת איש תרווייהו כשירים הי' עי"ש ובדברי האחרונים שהעמידו כן בכונתו. אמנם הא תינח בנתגרשה דהגירושין אין להם שום ענין עם הקידושין והקידושין מחזיקין אותה לאשת איש ולא הגירושין. ומשו"ה אמרי' שפיר נהי דמתכחשין אהדדי על הגירושין מ"מ כיון דלא מוכחשין על העדות דאשת איש שהעידו קודם תוכ"ד ואז כולם הי' כשירים. משא"כ בזה דתרווייהו מעידים על הקידושין, וזה העדות למי נתקדשה היא כחקירות על העדות דאשת איש על הקידושין. לשיטת הרמב"ם דס"ל דמה שהיא לגוף העדות חשיב מן החקירות. וזה למי נתקדשה היא לגוף העדות וה"ל הכחשה בחקירות דנתבטל העדות לשיטת הרמב"ם אף בד"מ דלא בעי' דו"ח, מ"מ ס"ל להרמב"ם אם הכחישו זא"ז בדו"ח עדותן בטלה. ובזה אף אם העידו תחילה על הלואה סתם. ולאח"כ חקרו הב"ד אותם באיזה יום והכחישו זא"ז דאז נתבטל עדותן למפרע. ובזה נימא ג"כ דהא לא נפסלו רק משעה שהכחישו זא"ז ומתחילת עדותן כשירים הי' אלא הטעם כיון דהיכא דמכחישין זא"ז הניחו הדין על דין תורה דבעי' דו"ח ובזה אם מכחישין עצמם בדו"ח נתבטל עדותן למפרע. ועי' בנתיבות ר"ס ל' דכתב יותר מזה אף אם החקירות הי' לאח"כ מעדותן נתבטל ג"כ עדותן למפרע. וממילא דגם בקידושין אם גם דהיא כמו ד"מ ולא בעינן דו"ח. מ"מ בהכחישו זא"ז בדו"ח נתבטל עדותן ה"ה בזה כיון דמכחישין זא"ז בחקירות דהיא בגוף העדות נתבטל עדותן לגמרי. ודוקא בסוגי' דתרי ותרי שם העדות דנתגרשה אין לו שייכות מענין העדות דאשת איש ולא הוה מחקירות אמרי' שפיר גם דהכחישו זא"ז מ"מ כיון דלא הוה חקירות מן העדות דאשת איש לא נתבטל עדותן למפרע. ולזה לענ"ד דודאי לשיטת הרמב"ם אם מכחישין זא"ז בהעדות למי נתקדשה נתבטל עדותן מכח הכחשה בחקירות. והא דדייק הרמב"ם בטעם כיון דלעצמו הם מעידים ולא כתב הטעם כיון דאחד מהם מעיד שקר י"ל בפשיטות דודאי נוגע בדבר אם גם דחשדינן לי' דמעיד שקר בשביל נגיעתו. מ"מ אם גם דהעיד שקר. מ"מ לא נפסל דעל עצמו אינו בגדר עד. וכל נוגע חשיד להעיד שקר במה שהיא לעצמו. ובמה שלא נוגע לעצמו לא יעיד שקר. ה"ה בזה קשה אם גם דהי' אומר בשקר במה שהי' אומר דנתקדשה לו. מ"מ בשביל כך לא נפסל כיון דלעצמו העיד. ויהי' נאמן במה שהי' אומר מקודם דהיא אשת איש דע"ז לא הוה נוגע והוא כשר להעיד גם אח"כ. הגע בעצמך בזה דכל אחד מעיד לעצמו דהוא קדשה ובודאי אחד מהם העיד שקר. אפ"ה יכולין להצטרף שניהם יחד לעדות אחרת ולא אמרי' דאחד מהם הוא פסול בודאי ויהי' פסולין להצטרף שניהם יחד כמו לר"ה בשתי כיתות עדים המכחישין זא"ז. וזה אינו דליכא שום פסול משניהם כיון דלעצמו הוא מעיד. ומשו"ה ליכא למימר הטעם דאחד מהם הוא פסול דזה אינו. ובזה הי' נ"ל לישב בהא דפלוני רבעני לרצוני דאמרי' פלגינן דבורא דרבע לאחר או דהי' לאונסו. ועימש"ל דאיירי דעד השני אומר ג"כ דהי' לרצונו ודלא כראב"ן וא"כ יהי' קשה האיך נוכל לומר דהי' לרצונו הא עכ"פ יהי' הכחשה בבדיקות דנתבטל ג"כ העדות. ועי' בנתיבות בסי' ל"א. ואי אמרי' דלא מחלקינן רק הכונה כשיטת הרמב"ם ניחא, אבל בזה ניחא די"ל דמה דנוגע לעצמו ל"ח כלל מהעדות ואף אם מכחיש להעד השני לא נתבטל העדות ג"כ. ובזה מיושב קו' התוס' שם מקו' הגמ' מכות נרבע יציל דתמהו דהא לרבא כשר הוא להעיד. די"ל דהא דאמרי' דמה שמעיד על עצמו ל"ח עדות ולא נתבטל מכוחו מחמת הכחשת הבדיקות הוא דוקא לתי' הגמ' במקיימי הדבר הכתוב מדבר דעל עצמו אינו בגדר עד. משא"כ לס"ד דגמ' דגם על עצמו חשוב עד ממילא ל"ל פ"ד דא"כ יתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. כיון דגם מה שמעיד על עצמו חשוב בגדר עדות ועימש"ל. ולזה הוצרך הרמב"ם לומר דאמרי' דתחילת אמירתו דהיא אשת איש היא לעצמו. משא"כ בזה דאמרו דנתקדשה לאחר ומכחישין זא"ז אמרי' דנתבטל גם עדותן על אשת איש כיון דאחד מהם הוא פסול בודאי. וכ"כ להרמב"ם דס"ל הכחשה בחקירות פוסל י"ל ג"כ אם על החקירות מעיד לעצמו זה לא הוה בגדר עדות ואינו מבטל גם משום הכחשה בחקירות. ולשיטת הראב"ן שמכשיר הכחשה בחקירו' בד"מ. ממילא דגם בעידי קדושין כשר הכחש' בחקירות כמש"ל בזה יש מקו' לומ' דגם היכא דמכחישין זא"ז בהחקירות אמרי' כן [וגם אי אמרי' כשיטת החכמי לוניל דלאחר העדות לא בטל העדות כלל משום הכחשה בחקירות י"ל ג"כ כמש"ל]:

וראיתי בס' חדש שכ' לדחות דברי בעל מחנה אפרים מהא דאמרי' בב"ב בעדות אהבתי' ואכלי שני חזקה. דאמרי' שם על אכילתה דאיתכחיש איתכחיש אהבתי' דלא איתכחיש לא איתכחיש דמזה הביא המחנה אפרים ראי' דל"ל דקו' הר"ן היא דנימא גם בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו דאמרי' בסוגי' דעד זומם בעדות דגניבה וטביחה דאם איתזמי אטביחה איגלאי מילתא למפרע דנתבטל גם עדות דגניבה שהעידו תוכ"ד כיון דנתבטלה עדות הטביחה. וא"כ י"ל דקו' הר"ן כיון דהעידו