משכן העדות קיח

על תשרי לא הוזם רק הוא מוכחש ל"ש עדות שבטלה מקצת' ויתקיי' העדות שמכחיש להעד הראשון די"ל דהעיד שקר על הלואת תשרי אבל מ"מ יתקיים העדות שמכחיש אותו. בשלמא אם לא מכחישין זה לזה באמירת לא כי רק דשניהם באו להעיד על מעמד אחד וזה אומר דהי' בניסן וזה אומר דהי' בתשרי. ואינם מכחישין זה לזה באמירת לא כי רק כיון דמעידים על הלואה אחת ממילא דה"ל מוכחשים. בזה י"ל כיון דבעדותו שמעיד על הלואת תשרי בזה משקר. וכיון דהעיד שקר באותו דבור שהעיד על תשרי לא נוכל לקיים את זה לעדות. ואף דהי' בידו לחזור ולא נפסל מ"מ לא נוכל לקיים זה לעדות ועי' מש"ל בפ' הבא אבל היכא דמכחיש אותו קודם באמירת לא כי צ"ע לענ"ד אמאי יהי' מחוייב בזה שבועה. נימא דהיא עדות מוכחשת מעד כשר:

ויותר מזה צל"ע במ"ש לישב דברי הש"ע בסי' י"ז במ"ש בסעיף ט' בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא. הא דלא אמרי' דיתבטל כל העדות מכח הכחשת חקירות. וכתבו דלשיטת חכמי לוניל כיון דהוא אינו פסול משום הכחשה בחקירות רק כיון דאחד מהם הוא פסול בודאי ובאמת מחוייב לישבע וכיון דבעדות אשה נאמן ע"א לגמרי לזה לא נתבטל עדותן רק דלפמ"ש הסמ"ע דבהכחשת חקירות נתבטל עדותן אף לענין שבועה קשה גם בזה אמאי לא יתבטל עדותן לגמרי. ולפמ"ש יש מקום לומר דהסמ"ע לא כתב דבריו רק על דברי הש"ע דאיירי דהעד השני מכחיש להעד הראשון באמירת לא כי די"ל דבזה ליכא חיוב שבועה משום דהעד השני מעיד שקר בהלואת תשרי. מ"מ לא הי' מעיד שקר במה דמכחיש להראשון באמירתו לא כי. ולא יהי' קשה מהא דמת ונהרג דשם לא מכחיש אותו באמירת לא כי רק דע"י זה דאומר נהרג מוכחש עד השני. ובזה אמרי' כיון דאחד מהם שיקר במה דאומר מת או נהרג לזה לא חשיב זה אף להכחשה רק דהאחרונים הלכו בדרך אחר. והוא דהא דאמרי' דהכחשה בחקירות מבטל כל העדות היא דוקא היכא דצריך עדות וצריכים להעיד בפני ב"ד דוקא בזה כיון דנתבטל כל העדות ה"ל כאלו לא העידו בפני ב"ד כלל ולא נתקיים העדות. משא"כ בעדות אשה דעד מפי עד נאמן ואף דלא העיד בפני ב"ד כלל, אפ"ה נאמן. ממילא גם דמכחישין זא"ז בחקירות ונתבטל כל העדות וה"ל כאלו העידו שלא בפני ב"ד מ"מ כיון דאחד מהם הוא עד כשר מהני עדותו אף אם לא העיד בפני ב"ד. ועי' בתשו' דרע"א בסי'... שמבאר את זה היטב דבמקום דלא בעי' שיאמרו עדות בפני ב"ד לא אמרי' עדות שבטל מקצתו בטל כולו. דמ"מ נתקיים אותו מקצת שלא נתבטל. ולכן גם בהכחשת חקירות לא נתבטל כל העדות:

ובזה אמרתי לישב דברי הרשב"א בתשו' הביאו הנוב"י בסי' ע"ב במה שנסתפק בענין שאמרו אפי' שמע מעוף הפורח שנטמאת לא תשתה. ונסתפק אם הודה החשוד שנטמאת ממנו בסתירה אי אמרי' אין אדם משים עצמו רשע או אם נימא פלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאלו העיד שהוא בעצמו בא עלי' וכו' ותמהו עליו דהאיך שייך לומר פלגינן דיבורא לומר שנטמאת עם אחר. הא כל עד הטומאה אינו נאמן בעדותו על הטומאה מאחר רק מאותו שנסתרה עמו עי"ש בנוב"י. ואמרתי דהא בענין פלגינן דיבורא היא שני פירושים או דאמרי' דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן בעדותו שמעיד על עצמו. ולזה אמרי' פלוני רבע ולא אותו רק לאדם אחר. או דהי' באונס כמ"ש התוס' שם ד' ט' בסוגי' דסנהדרין. אמנם מרש"י משמע פי' אחר והיא דגוף העדות לא פלגינן כלל רק דאינו נאמן על עצמו בעדות זה. ובמה שנוגע לעצמו אינו נאמן באמירתו. אבל במה שאינו נוגע לעצמו רק לאחר נאמן בעדותו אף במה שמעיד לעצמו ומשים עצמו רשע היא דוקא שאין לדין אותו ע"פ עדותו אבל נוכל לדין את האחר ע"פ עדותו אף דמשים עצמו רשע מ"מ מה בכך הא אין דנין אותו כלל בעדות זה. ולענין האחר נאמן אף במה דמשים עצמו רשע. וכן פי' בפי' המשניות בנדרים בהא דמשנה אחרונה. והא דלא פי' התוס' כפי' רש"י והרמב"ם אמרתי דס"ל דבשלמא אי אמרינן דפלגינן דיבורא שיהי' כאלו העיד רק לחבירו ולא העיד על עצמו. בזה לא קשה מה דכתב הראב"ד דנימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דהא היא שני עדות לשני אדם ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה כמ"ש הש"מ ב"ק בסוגי' הנ"ל. משא"כ אם נימא כפי' הרמב"ם ממילא חשיב עדות אחת שמעיד עדות זה לשני בני אדם. ולאחד מאמינים לו ולהשני אין אנו מאמינים לו דהא בעדות זה אנו מאמינים לו לגבי האחר ולא לגבי עצמו ובזה נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וי"ל דזה היא ספיקו דהרשב"א אי נימא אין אדם משים עצמו רשע. ואינו נאמן כלל במה דאומר על עצמו רק אנו דנין כאלו העיד שזינתה עם אחר ולזה אינו נאמן רק להעיד על החשוד או דילמא בזה אמרינן פלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאלו בא עלי' היינו במה שמעיד שהוא בא עלי' נאמן בזה במה שאינו נוגע לעצמו והיא לענין שלא תשתה בזה נאמן אבל במה דמעיד על עצמו דהיינו לענין שיהי' הוא רשע. ותהי' אסורה עליו אח"כ משום ונטמאה ונטמאה דאסורה לבועל זה לא אמרי' דמה דנוגע לעצמו אינו נאמן בעדותו ואי דנימא בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דאינו נאמן בעדות זה על עצמו. זה אינו כיון דגם באם שמע מעוף הפורח שנטמאת לא תשתה ג"כ. ממילא דלא בעינן גם בזה עדות להעיד בפני ב"ד דוקא ול"א עדות שבטלה מקצתה דהא לא גרע מעוף הפורח. ובתוס' סוטה ד' ל"א ע"ב ד"ה הא חד בחד כתבו ג"כ בשם הירושלמי דבעידי טומאה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר עי"ש וי"ל דהכל חד טעם היא כיון דרגלים לדבר לזה אפי' אם שמע מעוף הפורח לא תשתה ג"כ ולא בעי' תורת עדות. ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועימש"ל בשער ד' פ"ד ולפ"ז יש ראי' לדבריהם דהיכא דלא בעי' עדות בפני ב"ד לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ומשו"ה אינו פוסל ג"כ הכחשת חקירות [ועימש"ל בזה בהא דתשו' הרשב"א באומר רבעתי לש"ל פ"ד דבזה אי אפשר לחלק הדיבור. והא דלא נימא דיהי' נאמן בכל העדות. רק דלגבי עצמו לדין אותו אינו נאמן רק במה שאינו נוגע לעצמו הוא נאמן. דהיא דאם נימא כן יהי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ולפ"ז לא יהי' קשה קו' הרשב"א מהרגתיו דשם כיון דגם חוץ לב"ד הוא נאמן ל"א עדות שבטלה מקצתה:

ויש לעיין לענ"ד לכל התירוצים הנאמרים בישוב דברי הטור בסי' י"ז דהביא דין זה בשם תשו' הרא"ש בסי' נ"א כלל ד' ולמה לא הביא המשנה דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דתנשא וכתבו דמהמשנה לא הי' מוכח אם שני עדים כשירים מכחישין זה לזה משום די"ל בשני עדים נתבטל עדותן לגמרי מכח הכחשת חקירות כמו בממון דנתבטל עדותן לגמרי אף לענין שבועה ולזה בא להשמעינן זה בשם תשו' הרא"ש. ולענ"ד צ"ע בזה דמתשו' הרא"ש לא למדנו זה דשם איירי דהעדים המכחישין זא"ז לא מכחישים את עצמם לומר אחד על חבירו דהוא מעיד בשקר. דהא התם העדים השנים האחרונים לא הי' אצל המיתה כלל רק דהם מעידים דשמעו כן עד מפי עד. וכל אחד אומר דשמע מאחד שהמיתה הי' באופן אחר. ובזה הא יכול להיות דשני עדים מעידים באמת. וכל אחד שמע מעד כמו שאומר לפני ב"ד. רק דהעדים הראשונים שהי' מוסרים דבריהם להעדים הללו אחד מהם העיד שקר. וא"כ בזה אמרי' שפיר כיון דמ"מ אחד מהם הי' אומר אמת תנשא ול"ש בזה שיתבטל עדות הראשונים מכח הכחשה בחקירות דהא העדים הראשונים לא העידו בפני ב"ד והאיך שייך לומר שיתבטל עדותן מכח הכחשת חקירות הא לא העידו כלל לפני ב"ד. וגם אם העידו בפני ב"ד הא לא הי' להם צירף לא בשעת הראי' ולא בשעת הגדה דבאופן זה לא נפסל העדות משום הכחשה בדו"ח כנ"ל וא"כ י"ל דדוקא בזה האופן היכא דהעידו שלא בפני ב"ד כתב הרא"ש שפיר כיון דאחד מהם הוא בודאי עד כשר לכן תנשא. משא"כ אם שני עדים מעידים בפני ב"ד באופן דאית להו צירוף י"ל דגם הרא"ש מודה דנתבטל כל העדות מכח הכחשת חקירות דמבטל כל העדות אף לענין שבועה. וצריך לומר דזה היא סברא פשוטה דבעדות אשה כיון דעד מפי עד כשר אף אם לא העיד בפני ב"ד ל"ש שיתבטל העדות משום הכחשת חקירות. רק די"ל נהי דעד מפי עד כשר היא דמה