משכן העדות קיד

כיון דאינו הכחשה בעדות זה מתקיים העדות בלא דו"ח וי"ל דכל עיקר הדו"ח בעדות החדש אינו אלא דרבנן. וכיון דרבנן תיקנוה ממילא אף אם מכחישין זא"ז נתבטל העדות כמ"ש ובעדות החדש אף בהכחשת בדיקות נתבטל ג"כ העדות כמבואר שם במתני' דאחד אומר ב' מרדעת וא"א ה' דזה לא הוה רק בדיקות. ויש לעיין עוד במ"ש הרשב"א קידושין ד' ס"ה בסוגי' דהמקדש בע"א דהא דצריכים למילף דבר דבר מממון היא רק היכא דליכא הכחשה. דבמקום דאיכא הכחשה בלא זה ידעינן דבעי' שני עדים עיי"ש, ובנתיבות בסי' ל"ו מ"ש בהתשו' וי"ל ע"פ דברי הריטב"א הנ"ל דלענין דו"ח לא ילפינן דבר דבר מממון. ולזה אם גם דבממון בכל ענין בעי' אף במקום דליכא הכחשה. מ"מ בעדות אשה דבזה כל עיקר העדות היא משום דגמרי' דבר דבר מממון. בזה לא בעי' דו"ח. רק דזה היא היכא דליכא הכחשה דבזה אי לא הוה גמרי' דבר דבר מממון לא הוה בעי' שני עדים. והא דבעי' שני עדים היא רק משום דבר דבר ובזה אמרי' כדברי הריטב"א דלענין דו"ח לא גמרי' כלל. ויש להוסיף וליתן קצת טעם לזה כיון דהא דבעי' מה"ת בעדות ממון דו"ח הוא למען יהי' עדות שיכול להזימה למען נוכל לקיים כאשר זמם. ממילא דבעדות אשה דל"ש כאשר זמם כמ"ש הנוב"י ל"ב מה"ת דו"ח כלל. משא"כ היכא דאיכא הכחשה. דבזה בלא הדרש דדבר דבר ידעי' ג"כ דבעי' שני עדים. ממילא בזה בעי' דו"ח כמו בכל מקום אף דלא נוכל לקיים כאשר זמם אפ"ה בעי' דו"ח כמש"ל. ומשו"ה בעדות זנות וקידושין במקום דאיכא הכחשת בעל דבר דבזה בלא הדרש דדבר דבר בעי' ג"כ שני עידים. ממילא דבעי' דו"ח ג"כ. משא"כ היכא דליכא הכחשה דבזה כיון דהא דבעי' שני עדים היא רק משום דבר דבר ובזה י"ל כמ"ש הריטב"א וצ"ע:

והנה בעדות אשה במקום דלא בעינן דו"ח מבואר בש"ע סי' י"ז סעיף כ"א דאסור לחקור אותם בדו"ח. וקצת יש לעיין בקו' התוס' יבמות פ"ח ע"א בד"ה אתא גברא וקאי דז"ל וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרו מת אפי' איכא מאה דאמרו שזהו מה בכך הא תרי כמאה דמי' עכ"ל ויש לעיין דהא רב אמר דינו להלכה והיא גם לאחר דעקרו הדו"ח מעדות אשה. ובזה מסתמא לא בדקו הב"ד את העדים שאמרו מת בדו"ח כיון דאסור לחקור אותם. וא"כ לאח"כ כשבא בעלה וכל העולם יודעים דהוא בכלה ודאי דנעשה עדותן לדין מרומה ובעי' דו"ח ולא מתקיים עדותן שהעידו מקודם בלא דו"ח. ואי דנבדק עכשיו אותם בדו"ח. זה אסור כיון דהיא ידוע לכל העולם שהיא דין מרומה הרי צריכים לסלק הב"ד מדין זה והאיך נבדק אותם על עדותן. ולדברי הריב"ש דס"ל דבדין מרומה לא מעכבין החקירות בדיעבד ניחא כיון דאם נסלק מדין זה מלבדוק אותם יהי' מהני עדותן מה שהעידו מקודם אף בלא דו"ח ויהי' מזה ראי' לדברי הריב"ש. ודוחק לומר דקו' התוס' היא מנ"ל להקשות לרב דילמא הוא אמר כן על המשנה דמשמע דהי' אף קודם דעקרו הדו"ח דהי' בזמן קרבן דזה דוחק:

פרק י"ג בפרקים הבאים יבואר הכחשת חקירות ובדיקות בעדות ממון ובעדות אשה לאחר דעקרו רבנן הדו"ח מהם:

ז"ל הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות הל' ו' אעפ"י שאין עידי ממונות צריכין דו"ח אם הכחישו העדים זא"ז בדרישות או בחקירות עדותן בטלה וכו' עכ"ל וכן קימ"ל בש"ע סי' ל' סעיף ב' דהכחשה בחקירות מבטל אף בד"מ וכן מבואר בריב"ש בסי' רס"ו. אמנם הראב"ן בסי' מ"ג חולק ע"ז וס"ל דלאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ לא נתבטל העדות כלל אף אם מכחישין זא"ז בחקירות והרמב"ם הוציא דינו מהא דסנהדרין דף ל' ע"ב מדקאמר ר"י עדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ משמע דדוקא בבדיקות. משא"כ בחקירות נתבטל העדות. והא דאמרי' שם באחד אומר בדיוטא התחתונה ואחד אומר בדיוטא העליונה דמצרפין עדותן אף דזה הוה הכחשה בחקירות תי' שם הכ"מ ומבואר יותר בב"י דבין דיוטא תחתונה לעליונה לא נפ"מ בהזמה כיון דהם קרובין זה לזה ונוכל לראות מזה לזה וכיון דלא נפ"מ לענין הזמה לא הוה רק הכחשת בדיקות עי"ש. וז"ל הראב"ן בסי' מ"ג שאלולי חכמי רנשבערג על ראובן ושמעון שהעידו על לוי שהלוה ליהודה מנה בפני שניהם אלא שנחלקה עדותן בזה שאחד אומר בב' בשבת הי' וא"א בג' בשבת הי' וכו' והשבתי דעתי נוטה דמצטרפין לעדותן ולא מיפסיל בהכי וכו' וקימ"ל כרשב"א אליבא דבית הילל דהא רב אמי דן כוותי' באחד שהעיד דמי חביות של יין וכו' ורבי נמי דן כוותי' בא"א אומר בדיוטא עליונה וכו' וכ"ת ה"מ היכא דמכחשי אהדדי בבדיקה כי הא דר"י דאמר ר"י עדות המכחשת בבדיקה כשירה בד"מ אבל היכא דמכחישין אהדדי בחקירות כגון באיזה יום כי הכא לא מצטרפין ליתא לדר"י מדר"ח דאמר ר"ח ד"ת אחד ד"מ ואחד דנ"פ בדו"ח ומ"ט אמרו ד"מ ל"ב דו"ח כדי שלא תנעול דלת. וכיון דלא בעינן דו"ח הוה החקירה כבדיקה מה בדיקה אע"ג דמכחשי אהדדי כיון דאמנה קא מסהדי מצטרף אף חקירה נמי כיון דאמנה קא מסהדי מצטרפי' ומדתי' רבא למתני' דד"מ וכו' כר"ח ש"מ כוותי' קיימא וכו' והשתא דקימ"ל כר"ח ולא בעינן למחקר אזמן ואי שתקי ולא מדכרי' לי' לא חקרי' עלייהו כי אמרי לי' אינהו ומכחשי אהדדי לא מפסל עדותן בהכי דהא לא עיקר העדות היא וכו' עכ"ל ומדבריו למדנו דס"ל דר"י חולק על ר"ח וס"ל דגם בד"מ בעי' דו"ח ולזה פוסל הכחשה בחקירות. ולפ"ז צ"ל דהכחשת בדיקות אינו פוסל בד"מ אף מדבר תורה. וכדברי הנוב"י הנ"ל בפ' הקודם ואולי אפשר לומר דגם ר"י ס"ל דמה"ת בעינן גם בד"מ לחקור אותם בבדיקות. ולזה גם הכחשת בדיקות פוסל רק דמדרבנן אף דבדקינן אותם בדו"ח. מ"מ בבדיקות לא הי' בודקים אותם. וכיון דלא בדקו אותם בבדיקות בזה אמרי' כמ"ש הראב"ן לר"ח על החקירות. כיון דאי שתקו ולא אמרו כלל על הבדיקות הי' נתקיים העדות ולזה אף אם מכחישין אהדדי לא יהי' בטל העדות. רק דזה צ"ע דאם ר"י חולק על ר"ח האיך יפרש המתני' דשט"ח המאוחרים כשירים ואולי י"ל דודאי ר"י אינו חולק על ר"ח רק כוונת הראב"ן היא בזה"ז דעקרו הדו"ח ליתא לדר"י ור"י קאמר דינו אף בזמן שהי' דו"ח ודוחק כי לא נראה מסוגית הגמ' כן וי"ל:

והא דלשיטת הראב"ן אינו פוסל הכחשת חקירות י"ל משני טעמים. חדא דהא השבע חקירות המביא אותם לידי הזמה אינם לגופו של עדות. דלזה לא נפ"מ בהזמן והמקום ומשו"ה לא הי' אלא כבדיקות והא דפוסל בהו אינו יודע היא משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה כמבואר בלח"מ ובמ"ל בפ"ב מהל' עדות ומשו"ה בדיוטא עליונה ותחתונה כיון דלא נפ"מ בזה להזמה לא ה"ל גם כהכחשת בדיקות גם לראב"ן כמבואר בדבריו דהא הוצרך להביא ראי' מהא דר"ח על הכחשת חקירות דאינו פוסל. ולא הוכיח כן מדיוטא עליונה. ומשו"ה לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ ממילא כיון דלא בעי' בד"מ דו"ח דלא בעי' עדות שיכול להזימה וכיון שכן החקירות הם כבדיקות ואינו פוסל בד"מ כמו הכחשת בדיקות דעיקר הטעם בחקירות הוא משום דזה הוא לעיקר העדות שיהי' יכול להזימה. משא"כ עכשיו דעקרו הדו"ח לא הוה רק כבדיקות עוד י"ל דהנה הא דבדנ"פ פוסל הכחשת חקירות ובדיקות ולא אמרי' כיון דמיד שהעידו שהוא חייב מיתה האיך יכולין לומר דבר שיתבטל העדות. ונימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, רק דזה אינו כיון דבעי' דו"ח ולבדוק אותם בבדיקות ממילא לא נגמר העדות רק לאחר הדו"ח וכיון דלא נגמר העדות אין בזה משום חוזר ומגיד. ולזה כתב שפיר כיון דבד"מ דעקרו הדו"ח ממילא מיד שהעידו על ההלואה מיד נגמר עדותן לגמרי דל"ב לחקור אותם. וכיון דנגמר עדותן לא יכולין לבטל העדות אח"כ מכח הכחשה. ויותר מזה אף אם ע"י הכחשה נעשה אחד מהם פסול לעדות. מ"מ עדותן על ההלואה נתקיים דהא אז עדיין לא הכחישו זא"ז ונתקיים גוף העדות. ויש להוסיף עוד ע"פ מה דבארתי כמה פעמים דאם העיד שקר בדבר שאינו לגוף העדות אף אם נתברר דהי' שקר גמור אפ"ה לא נפסל לעדות כיון דאין בזה תורת עדות. ועי' בריטב"א מכות גבי