משכן העדות קיג

זא"ז באותן בדיקות מ"מ ידעינן דעידי אמת הם עיי"ש ומבואר באם הוכחשו בבדיקות שהם לעיקר העדות לא הי' כונסים אותו לכיפה. והיא משום דבזה יש לחוש דעידי שקר הם. ולפ"ז י"ל דגם בעידי זנות דהיכא דהוכחשו העדים בבדיקות דבן זכאי נאסרה על הבעל כיון דמ"מ ידעינן דהמעשה היא אמת. והא ראי' דהא גם בדינ"פ הי' כונסים אותו לכיפה. משא"כ היכא דהוכחשו בבדיקות שהם לגוף העדות בזה נתבטל העדות בעידי זנות ולא נאסרה על הבעל וסוגי' דסנהדרין היא בבדיקות דבן זכאי. ולכן באותן הבדיקות נאסרה על הבעל. ולפמ"ש הנוב"י בסי' ע"ב דמה"ת אינם פוסלים הכחשת בדיקות בד"מ דלענין בדיקות לא גמרי' ממשפט אחד. ודוקא בדנ"פ מחמרינן בהו לבטל העדות בדו"ח עיי"ש אפשר לומר אם גם דעידי זנות אינו בכלל עדות ממון היא דוקא לענין זה דלא עקרו לגמרי הדו"ח מהעדים אבל הכחשת בדיקות אינו פוסל גם בעידי זנות דלענין זה לא מחמרינן בעידי זנות כמו בדינ"פ ממש כיון דמ"מ ל"ש בזה נכון. ובאם יהי' ראי' מסוגי' דחוששין ללעז דבעידי זנות נתבטל העדות ג"כ בהכחשת הבדיקות מחמת עדות שבטלה מקצתה ב"כ כמ"ש הרמב"ן שם:

ואדבר עוד מהנ"ל דמאיזה טעם הי' כח ביד חכמים לעקור הדו"ח בעדות אשה מה שהוא מן התורה הנה הנוב"י הביא בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי בסי' ה' וגם הריטב"א בחידושיו ליבמות כתבו דהרא"ה ז"ל בשם הר"פ אחיו ז"ל פי' אותו שמועה בסוף יבמות בענין אחר דלכ"ע בענין שריותא דאשה ובענין גיטין וקידושין לא בעי' דו"ח מה"ת מדין עצמו דלא ילפינן דבר דבר מממון אלא לענין דבעי' שני עדים בדבר שבערוה וכו' ובכל ממון בעי' דו"ח מדאורייתא ואף ממון של כתובה בכלל. ובהא פליגי וכו' ולגבי הא מילתא כיון דאית בה דינ"פ וכתובה גופו ג"כ בעי' דו"ח ואוקמינן אדין תורה ומ"ס כיון דבעיקר גיטין וקידושין דעלמא ל"ב דו"ח וכתובה יש תקנת חכמים לית לן למיחש למה דאית בה דינ"פ ומוקמינן עדות נשים בדין תורה ועדות כתובה בתקנות דרבנן עכ"ל הנוב"י שם ואין ספרים הללו תחת ידי לעיין בהו. מבואר דמה"ת לא בעי' בעידות נשים דו"ח כלל והא דהוצרכו לר"ט דו"ח אינו רק משום צד הממון שבו ולפ"ז ממילא יש לומר דבארוסה אם לית בזה שום צד ממון כלל דמה"ת ארוסה לית לה כתובה אז לכ"ע ל"ב בארוסה דו"ח וי"ל דמשו"ה גט ושטר קידושין שאין בו זמן כשר מה"ת כיון דבזה ל"ב דו"ח מה"ת. ויש לעיין לדבריו אם הכחישו זא"ז בדו"ח אם נתבטל העדות דכיון דהא דנתבטל העדות בד"מ לאחר דעקרו רבנן הדו"ח. אעפ"כ אם הכחישו עצמן בדו"ח נתבטל עדותן ולא אמרי' כיון דכבר נגמר עדותן מה בכך אם הכחישו עצמן בהחקירות. גם הא זה אינו מעיקר העדות. והיא רק תוספות דברים שאינו מעיקר העדות. ולא יפסלו אפי' אם אמרו שקר בכונה. וצ"ל כיון דמה"ת בעי' דו"ח דוקא ממילא דה"ל זה מעיקר העדות. וגם אם דרבנן עקרו מ"מ היכא דמכחישין זא"ז בדו"ח בזה הניחו הדין על דין תורה ונתבטל העדות ועימש"ל בפרקים הבאים לבאר את זה ולפ"ז אם נימא דבעדות אשה לא בעינן מה"ת דו"ח. ממילא יהי' הדין תורה אף אם הכחישו זא"ז בחקירות יתקיים ג"כ העדות כיון דאין זה מעיקר העדות והיא רק תוספות דברים ולא נתבטל העדות שכבר נגמר מה"ת. כי זה דוחק לומר כיון דנתבטל העדות לענין ממון משום דבעינן דו"ח מה"ת נתבטל ג"כ לענין עדות אשה דזה אינו דל"מ לשיטת התוס' בסוגי' דחוששין ללעז דהוכיחו מר"ת דס"ל דעדים הבאים לאסור בעי' דו"ח דאל"כ תאסר אבעלה אף אם לא כוונו דבריהם בדו"ח. וע"כ דלא ס"ל מ"ש הר"ן בחידושיו בשם הרמב"ן דאמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, בודאי י"ל דבעדות אשה כיון דמה"ת מתקיים העדות אף בלא דו"ח ממילא דלא נתבטל העדות אף אם מכחישין זא"ז. רק אפי' לדברי הרמב"ן דכתב שם באמת. דמשו"ה נתבטל העדות גם לאסרה אבעלה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. היא דוקא התם דבזה עיקר העדות שבאו הי' רק לענין מיתה. וכיון דנתבטל עיקר העדות נתבטל כל העדות. משא"כ בזה דעיקר העדות היא רק על העדות אשה רק דמסתעף ממנו ד"מ. בזה לש"ל כיון דנתבטל העדות לענין ממון נתבטל עיקר העדות דזה ודאי לא אמרי'. וגם הרמב"ן דייק כיון דנתבטל עיקר העדות עיי"ש וא"כ הקו' במ"ע כיון דמה"ת ל"ב בעדות אשה דו"ח לאיזה ענין בודקי' אותם הא גם אם יכחישו זא"ז לא יתבטל עדותן ג"כ כיון דזה אינו מעיקר העדות וגם עיקר העדות כבר נגמר אף בלא דו"ח ויש לעיין ג"כ בהא דר"ט דבדק לע"א ג"כ לא כך אמרת כמבואר שם ואי אמרי' דעיקר הדו"ח היא רק משום הד"מ שבו. ממילא בע"א נימא להיפך. דהא גם אם נבדוק אותו בדו"ח אפ"ה לא יהי' נאמן לענין הממון דבזה בעינן שני עדים דוקא רק עיקר נאמנותו היא רק לענין האיסור להתיר אותה להנשא. ומה דנוטלת הכתובה היא משום ספר כתובה דכתב לה לכשתנשא לאחר וכו' ובזה ל"ש לומר דבדקינן אותו בדו"ח משום צד ממון שבו. דהא גם עם הדו"ח אינו נאמן ג"כ לענין ממון רק לענין האיסור ובזה לא בעי' דו"ח כלל. וגם בהא דאמר לו לא כך אמרת. כתבתי לעיל דבאמת הי' מכבר מעיד ונימא בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד רק דאמרי' כיון דעדיין לא נגמר העדות לא אמרי' בזה כיון שהגיד. אבל אם נימא דלא בעי' מה"ת דו"ח ממילא נימא בזה כיון שהגיד אמנם דאין זה קו' כ"כ דהא כל עיקר נאמנות ע"א היא רק מדרבנן וי"ל דלא הימנוה רק לאחר הדו"ח ויש לומר אם גם דמה"ת בעדות אשה לא בעי' דו"ח אפ"ה יכולין הרבנן לתקן דבעי' דו"ח ובאם יכחישו יתבטל עדותן לגמרי ואין בזה משום האיך יכולין לעקור דבר מה"ת כיון דנפ"מ אם קבלה אח"כ קידושין מאחר. דלדין תורה דל"ב דו"ח ולא נתבטל עדותן מכח הכחשת החקירות והיא פנוי' אזי צריכה גט מהשני. אבל כיון דרבנן הצריכו דו"ח ונתבטל עדותן ולא צריכה גט משני. ויכול להסתעף מזה קולא להתיר דבר ערוה שהיא אסורה מה"ת. די"ל דמ"מ כיון דהרבנן הצריכו דו"ח. ממילא לא נגמר העדות עד גמר הדו"ח. ממילא כיון דהעדים יודעים דנבדק אותם בדו"ח לא נגמר עדותן רק לאחר החקירות. וממילא דבזה גם מה"ת נתבטל עדותן ועימש"ל בפרקים הבאים:

עוד ראיתי בשם הגהות דרישה בחו"מ סי' ל' דכתב דהא דהוצריכה התורה דו"ח בכל עדות היא רק היכא דהבע"ד מכחיש את העדות. משא"כ היכא דליכא הכחשה כלל מבע"ד לא בעי' מדין תורה דו"ח. ולזה בעדות אשה דליכא הכחשה כלל בזה ל"ב מה"ת דו"ח אלא מדרבנן ולזה הקילו שפיר משום צד ממון שבו. משא"כ בעדות קידושין וזנות דאיכא הכחשה מהאשה בעי' דו"ח מה"ת עיי"ש ובזה יהי' ניחא ג"כ הא דגט ושטר קידושין באין בו זמן כשר דשם היא רק להעיד על קידושין במקום דליכא הכחשה ויש לעיין ג"כ בהנ"ל. דא"כ גם היכא דהעדים מכחישין עצמם אח"כ לא יתבטל העדות מה שנגמר כבר מה"ת. ואין לומר כיון דהם מכחישין אח"כ זא"ז ה"ל כהכחשה ובעי' מה"ת דו"ח דזה אינו כיון דבשעת העדות לא הוה הכחשה. אלא דלענ"ד דבריו צ"ע דאם נימא דהיכא דליכא הכחשה לא בעי' מה"ת דו"ח ממילא דלא בעינן בזה מה"ת עדות שאתה יכול להזימה כיון דבלא הדו"ח לא נוכל להזים אותם כלל. וא"כ יהי' קשה מסוגי' דב"ק ד' ע"ה ע"ב בפלוגתא דסומכוס ורבנן באם אמר דבפניהם גנב וטבח ומכר דאמרי' התם דלא הוה עדות משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה עי"ש. ובזה נימא כיון דהוא מודה לדברי העדים וליכא הכחשה כלל בזה ל"ב מה"ת עדות שיכול להזימה. ואין לומר דמ"מ כיון דאם הי' כופר להעדים לא הי' מהני עדותן משום דהיא עדות שאאי"ל ממילא גם אם הוא מודה לדברי העדים מפטר משום מודה בקנס דזה אינו דא"כ לא הי' הגמ' דשם מתרץ לסומכוס עיי"ש וגם בזה הא אם הי' כופר הי' נחשב עדות שיכול להזימה. ועי' בתוס' ובמרש"א בר"פ שור שנגח מ"ש בזה לענין מודה בקנס ובדברי הפ"י ובדברי האו"ת בסי' פ"ח וגם הא דבעדות החדש בעי' דו"ח אף דשם ליכא שום הכחשה ואם גם די"ל דבאמת אינו רק מדרבנן לאחר שקלקלו ובזה יהי' ניחא הא דכתב הרמב"ם דבקידוש החדש מה"ת לא בעי' דו"ח כלל. והאו"ת בס"ק ג' דחק עצמו בטעמו אבל בזה י"ל