משכן העדות קיב

פוסל אינו יודע ואם גם דמתוס' ליכא ראי' שלא כדברי הנוב"י די"ל הפי' בתוס' בפשיטות דראית התוס' היא מאידך אמוראי דפי' דלא הי' התראה למיתה. וכיון דלא הי' התראה למיתה קשה אם נימא דלענין לאסור אשה על בעלה לא בעינן דו"ח לאיזה ענין בדקו הב"ד אותם בדו"ח. הא היכא דלא בעי' דו"ח אסור לדרוש אותם בדו"ח. ובזה מיושב הא דלא ס"ל לתוס' כתי' הרמב"ן דהוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כנ"ל. מ"מ כבר בארתי לעיל דלא כדברי הנוב"י דגם לתי' הב' של תוס' דהיכא דלא שייך כאשר זמם לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה היינו דלא בעינן לקיים כאשר זמם אבל מ"מ בעינן שיהי' ראוי למלקות שיהי' לוקין אם יוזמו עי"ש גם מ"ש די"ל דראית התוס' היא מאידך אמוראי דאיירי דלא הי' התראה למיתה לאיזה ענין בדקו הב"ד אותם יש לדחות די"ל דלא הי' יודעים דלא הי' התראה גמורה וי"ל דא"כ הי' בעי' כ"ג. מ"מ הי' מקום לומר דבזמה"ז אינו פוסל אינו יודע כיון דבזה"ז ודאי ל"ש הזמה. אמנם לפמ"ש דבעי' שיהי' ראוי להזמה בלא העונש כאשר זמם משום שיהיו בזויים בעוה"ז ויתגלו דהם עידי שקר וזה שייך גם בזה"ז. ולזה דברי הנוב"י צ"ע לדינא:

והנה לדברי הש"ך בסי' ל"ג דמחליט דגם לאחר דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ אפ"ה אם בדקו בדו"ח ואומרים איני יודע בדו"ח או דמכחישין זא"ז נתבטל עדותן. ממילא בעידי זנות אם הב"ד חקרו אותם והכחישו זא"ז או דלא כוונו עדותן בדו"ח ואמרו איני יודע בחקירות נתבטל עדותן ג"כ. דאף אי אמרי' דגם עידי זנות לא בעי' דו"ח היינו לכתחילה שלא לבדוק אותם. אבל אם חקרו הב"ד אותם ואמרו איני יודע נתבטל עדותן ולפ"ז יהי' הקו' בתוס' בסוגי' דחוששין ללעז במ"ע דמאי דייקו מר"ת דעידי זנות בעי' דו"ח הא אם לא בעי' דו"ח מ"מ כיון דהכחישו זא"ז או דאמרו איני יודע נתבטל ג"כ עדותן. ואפשר לומר דתוס' ס"ל לר"ת איירי הא דלא כוונו עדותן בדו"ח היא כגון דליכא שום הכחשה ביניהם באופן דלא נפסל אף אחד מהם לעדות והוא כגון באחד אומר דהי' בשעה זו. והשני אומר דהי' בשעה אחרת. באופן דלא נוכל לקיים עדותן לאמור דשנים העידו על שעה אחת כגון דהוא חילוק גדול ביניהם שלא טעו בזה. רק דנוכל לקיים דברי שניהם בזה לאמור דעדות שניהם הוא אמת. דזינתה בשעה זו ובשעה זו. דאין אחד מכחיש את דברי חבירו בלא כי. ויוכל להיות דשניהם העידו באמת. ואף דכל אחד מעיד דגם חבירו הי' עמו בשעה שראה את העדות וחבירו לא ידע מזה ממילא נפסל כיון דשקר בזה דאומר דחבירו הי' עמו. כבר בארתי לעיל דמשום זה לא נפסל דאומר כן בדדמי כמ"ש ריטב"א מכות הנ"ל בפי'. רק דלענין נפשות דעדות מיוחדת פסול נתבטל עדותן דאם גם דכל אחד מעיד על מעשה אחרת. הא הוה עדות מיוחדת. משא"כ לענין לאסור אשה על בעלה דעדות מיוחדת כשר נוכל לקיים עדותן ולומר דהי' בעדות מיוחדת רק דמקום דבעי' דו"ח מכ"ש אי הוה אמרי' דבעידי זנות בעי' דו"ח ע"כ משום דזה היא כמו דיני נפשות לאסור אשה על בעלה. י"ל כמו דמבואר בגמ' דאמרי' אי דייקת בהני סהדי משום דמהדרינן לבטל העדות ולא לקיים העדות. ה"ה בזה כיון דשניהם באים להעיד לב"ד על מעשה אחת מהדרינן לבטל העדות לאמור דשניהם על מעשה אחת הם מעידים וממילא יהי' מוכחשים בעדותן. ושלא לקיים עדותן לאמר דכל אחד מעיד על מעשה אחרת. משום דהיכא דבעינן דו"ח מהדרינן לבטל העדות. משא"כ אם לא בעי' דו"ח. בזה נימא דכל אחד מעיד על מעשה אחרת. ויתקיים העדות לאסרה על בעלה. מזה מוכח דבעי' דו"ח. ומהדרינן לבטל העדות ולא לקיים עדותן. והא דהוכרחו תוס' ולא פי' בדברי ר"ת דאיירי דהי' הכחשה גמורה ואיירי דשניהם מעידים על שעה אחת ומכחישים זא"ז. י"ל או כמ"ש משום דבזה יהי' קשה האיך שייך לעז אף אם יבואו עדים אחרים הא יתבטל עדותן ג"כ משום נמצא קו"פ. אע"כ במה דכתב ר"ת דהוכחשו איירי דלא הי' הכחשה גמורה ביניהם דיכול להיות דלא נפסל אף אחד מהם. ובל"ז אם נימא דהי' הכחשה גמורה ואחד מהם הוא עד פסול בודאי בזה לא יהי' שייך לעז דנימא כיון דליכא רק ע"א. דהעד השני הוא עד פסול ולא נשאר רק עדות ע"א שהוא עד כשר. ומכח עדות דע"א לא מחזיקין הדבר לאמת למען ניחוש ללעז. אע"כ דאיירי דלא הי' הכחשה גמורה באופן דלא נפסל אף אחד מהם ויכול להיות דליכא פסול כלל. ומשו"ה חוששין ללעז דיבואו עדים אחרים ויעידו על המעשה הלזה כדברי אחד מהם ולא יתבטל עדותן משום הכחשה בחקירות כמ"ש דלזה בעי' תוכ"ד דוקא וגם לא משום נמצא קו"פ דהא יכול להיות דגם עד השני אינו פסול רק הי' מעיד על מעשה אחרת דדוקא בהכחשה בחקירות מהדרינן לבטל העדות ולא בנמצא קו"פ וכמ"ש תוס' בסנהדרין ד' ל' דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרי' נמצא קו"פ. ובזה לא הוה ג"כ הפסול ידוע. דיכול להיות דהוא עד כשר. והא דלא תי' דתוס' דהפי' בר"ת היא דאמרו איני יודע בחקירות דגם בזה אינו פוסל משום נמצא קו"פ. אבל מ"מ ידעינן דהם עידי אמת. ויכול להיות דהמעשה הוא אמת י"ל דהא הר"ת נקט שני דברים דהוכחשו או דלא כוונו דבריהם בדו"ח וראי' התוס' הוא מהוכחשו דע"כ הא דהוכחשו היא באופן דנוכל לתרץ דבריהם דליכא הכחשה. וכמ"ש וע"כ הא דלא כוונו דבריהם איירי דאמרו לא ידענו בדו"ח. וראי' התוס' היא מהוכחשו. גם י"ל כמ"ש בפי' דמאיני יודע ליודע לא הוה בכלל חוזר ומגיד. ויכולין אח"כ לומר נזכרנו בדו"ח. וא"כ בזה לכ"ע יהי' בכ"ג כיון דיכול לבוא לידי נפשות אם יאמרו אח"כ נזכרנו בדו"ח. ובאם נימא כן יהי' מוכח מתוס' דלא כנוב"י רק דבאינו יודע נתבטל ג"כ העדות בעדות לאסור על בעלה. כיון דלפמ"ש ע"כ דלא כוונו הי' דאמרו אין אנו יודעים:

עוד יש לעיין אי אמרי' דבעידי זנות בעי' דו"ח י"ל דהיא לגמרי כמו בדיני נפשות. וגם הכחשת בדיקות פוסל ג"כ. וראי' לזה מסוגי' דחוששין ללעז בתי' דאיתכחש בבדיקות. ועי' שם בתוס' ד"ה והביא האב עדים דכתבו וז"ל ומיהו קשה לפר"ת למאי דמסיק פלוגתייהו דמתני' בפלוגתא דבן זכאי דהשתא מוציא שם רע דאמר ר"מ בשלשה הוי תביעות ק"כ וכו' מבואר מדברי תוס' דלר"מ דס"ל הכחשת בדיקות בדנ"פ פוסל. פוסל ג"כ לענין זנות ולא נאסרה עליו בהכחשת בדיקות דבאם נאסרה עליו בודאי אינו מחוייב ליתן לו ק"כ כמ"ש בסוף תוס' בא"ד. ואם גם דלתי' התוס' דאיירי דמוכחשים ג"כ מעידי הבעל לא מוכח לשיטת התוס' דס"ל דגם ע"י הכחשה מחוייב ליתן ק"כ מ"מ בס"ד דתוס' לא מקשים רק דלא הוה דומי' התביעה לרבנן כמו לר"מ אבל לר"מ מחוייב ליתן ק"כ. אמנם קצת ראי' היא להפך מפי' רש"י דשם בסוגי' איירי מתביעות הבעל להפסיד לה הכתובה ולכולי אוקימתא בגמ' לרבנן היא בכ"ג משום דאיכא ג"כ חיוב מיתה. [ולר"מ] ליכא חיוב מיתה רק דהבעל תבע להפסיד לה הכתובה. ועימש"ל בשער... ולפ"ז להך אוקימתא דאיירי דהוכחשו בבדיקות יהי' קשה כיון דר"מ סבר דהכחשת בדיקות שמי' הכחשה א"כ נתבטל עדותן לגמרי ולא יכול להפסיד לה אף הכתובה כיון דלא נאסרה עליו. אבל אי אמרי' דבעידי זנות לא הוה בכלל דיני נפשות י"ל דלענין לאסרה עליו (לא) נאסרה בהכחשת בדיקות. וא"כ התוס' בקו' דמשמע דעידי זנות היא לגמרי כדינ"פ קשה אמאי מקשי דוקא דלפי' ר"ת אינו דומה התביעות דר"מ לרבנן כמו כן ה"ל להקשות גם לפי' רש"י. אם לא דנימא דלרש"י לא הי' קשה משום דאפשר לומר דרש"י ס"ל דבעידי זנות לא בעי' באמת דו"ח דכמו דעקרו מד"מ כ"כ עקרו מעידי זנות. ולכן אינו פוסל הכחשת בדיקות כלל. משא"כ לפי' ר"ת מקשים שפיר אפי' אם נימא דס"ל דבעידי זנות בעי' דו"ח ולא נאסרה עליו לר"מ כיון דהוא שוה לדינ"פ מ"מ לא הוה דומי' התביעות דלר"מ האב תובע ולרבנן חייבת מיתה וא"כ יהי' מוכח מפי' רש"י דעידי זנות לא הוה כדינ"פ. וי"ל דהיא מטעם דכיון דעקרו הדו"ח מד"מ דאם לא עקרו ודאי הי' פוסל הכחשת בדיקו' גם בעידי זנות. רק דאין מזה ראי' להכחשת בדיקות שהם בגוף העדות. די"ל דדוקא בהכחשת בדיקות דבן זכאי דהי' בודק בעוקצי תאינים דדוקא לענין נפשות הי' מחמיר בזה להציל נפש ומשו"ה אמרי' בסנהדרין פ"א ע"ב בעדים שהוכחשו זא"ז בבדיקו' דבן זכאי הי' כונסים אותו לכיפה, ופי' רש"י דאם גם דהוכחשו