משכן העדות קט

הקו' במ"ע להנהו דמפרשי דלא הי' התראה למיתה דבזה ליכא עדות לנפשות ויתקיים עדותן בלא דו"ח לאסרה עליו, אבל בזה ניחא די"ל דזה היא תי' הרמב"ן כיון דהיכא דאיכא נפשות בזה נתבטל העדות גם לאסרה עליו משום עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה. ולכן אף דבעדות זה ליכא נפשות. מ"מ כיון דבעלמא איכא עדות כזה לנפשות. ובזה לא הימנו הרבנן גם לענין איסור משום עדות שבטלה מקצתה ולכן אינם נאמנים אף במקום דליכא נפשות. וי"ל דהנמ"י הוציא דבריו מדברי הרמב"ן הללו לחלק בין בזמן דהי' נפשות לזמן הזה דלית לנו נפשות. ויותר י"ל דודאי גם להנמ"י גם בזמן שהי' דנין דיני נפשות לא הי' צריכים בעידי נשים דו"ח דפלוגתייהו כד"מ דמי' הי' גם בזמן שהי' דנין דיני נפשות דק דבעת הזאת הי' הטעם בהא דאין בודקים עידי נשים בדו"ח כתי' הא' של הרמב"ן דכיון דעל צד הממון הי' צריכים להקל ממילא הוצרכו להקל גם להשיא אותה. אף שהוא כנפשות כיון דבעי' לכשתנשאי ומשו"ה בעת שהי' נפשות באמת היכא דלא הי' ד"מ לא הי' מקילין בעדות אשה דהיא חמור. וזה לא אמרי' כמו דהקילו בעדות ממון כמו כן הקילו בעדות נשים כיון דהיא חמור, רק דעיקר קו' הנמ"י היא מנאמנות ע"א כמ"ש ע"ז כתב דלאחר שנתבטל הדיני נפשות בלא זה הקילו בעדות אשה שיהי' נאמנים גם להתיר כמו בעדות ממון. אבל גם להנמ"י גם בעת שהי' נפשות לא הי' צריכים בעדות אשה דו"ח. וכדמשמע פשטא דלישנא דרמב"ן בסנהדרין ותוס' דבעת הזאת הי' דיני נפשות ואפ"ה הי' סברא לומר דבעידי זנות לא בעי' דו"ח וכאשר יבואר לקמן בעזה"י וממילא לתי' בתרא דרמב"ן עידי גיטין וקידושין לא בעי' ג"כ דו"ח כמ"ש. וברשב"א סוף יבמות וכן היא בריב"ש בסי' רס"ו הובא במ"ל הל' כ"ח דבעידי גיטין וקידושין לכ"ע לא בעי' דו"ח משו' הדיני ממונות שבו ואף ר"ט דחולק על ר"ע היא דוקא בעדים הבאים להעיד על מיתת בעלה דזה היא לא שכיח. ולזה ס"ל לר"ט דבעי' דו"ח. משא"כ עידי גט וקידושין דהיא שכיח גם לר"ט לא בעי' דו"ח עיי"ש אמנם זה אינו אלא אי אמרי' ארוסה אית לה כתובה דבזה י"ל דלא בעי' דו"ח משום הד"מ שבו. משא"כ אי אמרי' ארוסה לית לה כתובה ממילא בעידי קידושין בעי' דו"ח כיון דלית בי' צד ממון. משא"כ לתי' ב' דרמב"ן. ולפמ"ש דלפי האמת היא כן משום קו' הנמ"י דאמאי יהי' לאחר שהוחזקו ע"א נאמן אע"כ דלפי האמת בלא הד"מ הימנו בעדות אשה גופו. ממילא אם גם דארוסה לית לה כתובה לא בעי' דו"ח משום דהוה בכלל עדות אשה כן הי' נ"ל. אך בהדי' מבואר להיפך בדברי הב"י בסי' ל"ו שהביא דברי הנמ"י סוף יבמות וז"ל כבר כתב הנמ"י בשם הרמב"ן דדיני נפשות ליתנייהו בזמן הזה טפי דמי' לד"מ ולא מפלגינן בארוסה. ועי' שם. אך בעידי קידושין כיון דקימ"ל ארוסה לית לה כתובה הי' נראה שצריך לבודקן בדו"ח וכו' עכ"ל ולענ"ד צ"ע דהא בהדי' מבואר שם בהרמב"ן, דגם בארוסה ל"צ דו"ח אף דליכא כתובה משום לא פלוג בתקנתם כמו דלאחר דתיקנו רבנן שלא להצריך בד"מ דו"ח משום נעילת דלת והי' עיקר התקנה משום עידי הלואה אפ"ה גם עידי הפרעון דל"ש נ"ד אפ"ה ל"ב דו"ח משום לא פלוג ה"ה בזה. ואם נימא בכונת הב"י משום די"ל דעדות אשה לא חשיב רק כעדים הבאים להתיר אשה להנשא לכל העולם דבזה הוא מתקנה שלא להצריך אותם בדו"ח ומשום חינא וכמ"ש הרמב"ן משא"כ עדות הבאים לאסרה על כל העולם בזה ל"ש חינא ובעי' דו"ח. גם זה מנ"ל דילמא כיון דתיקנו רבנן דבעדות אשה לא בעינן דו"ח אף לאסרה על כל העולם לא בעינן דו"ח, דהוה כמו עידים המעידים על הפרעון דהיא היפך מעידי הלואה. אפ"ה משום, לא פלוג תיקנו בכל עדות ממון שלא להצריך דו"ח. כ"כ י"ל אם גם דלאסרה דהיינו עידי קידושין ל"ש חינא מ"מ לא בעינן דו"ח משום לא פלוג דכיון דתיקנו דלא בעי' בעידי נשים דו"ח כ"כ בכל מקום וכמבואר בהדי' ברמב"ן שם וברשב"א דה"ה בכל דיני גיטין וקידושין לא בעי' דו"ח והא הרמב"ן סובר בקו' דארוסה לית לה כתובה אפ"ה לא בעי' דו"ח וע"כ מטעם שכתבתי דלפי האמת דתיקנו בעידי נשים דל"ב דו"ח תיקנו כן בכל עידי נשים. ומה דכתב הרמב"ן ומפורש יותר בנמ"י משום דלרוב פעמים איכא ד"מ היא כמ"ש כיון דלרוב פעמים איכא ד"מ משום לא פלוג תיקנו בכל מקום דלא בעינן דו"ח. ועי' בב"י בסי' י"א שהביא בשם תשו' הרשב"א דבעידי קידושין יש מקום לומר דלא בעי' דו"ח משום דזה אינו דומה לדינ"פ. דדוקא בעידי מיתה הבאים להתיר אותה להנשא בזה כיון דמתירים להנשא מתירים דבר ערוה בעי' דו"ח דה"ל כדינ"פ. משא"כ בעידי קידושין הא עכשיו ליכא דינ"פ רק דיוכל להסתעף דיני נפשות אם יבואו עלי' אחר זה ל"ח דיני נפשות עיי"ש ומעתה יש סברא להקל בדיני קידושין יותר דלא בעי' דו"ח ועי' בחידושי הר"ן בסנהדרין שהביא ג"כ בסוף ד"ה רבא אמר וז"ל ולענין דיני קידושין וכתובה ודאי בכלל הודאות והלואות נינהו וכדאיתא בהדי' ביבמות כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי' הילכך ל"ב דו"ח הרשב"א ז"ל עכ"ל מדלא הביא דקימ"ל כר"ע משמע דלכ"ע בעידי קידושין לא בעי' דו"ח גם לר"ט. ומטעם הנ"ל בהרשב"א כיון דזה ל"ח דיני נפשות כיון דהם לא מעידים להתיר דבר ערוה רק לאסרה על כל העולם ומסתמא לא יבוא לידי נפשות רק בהא דכתב הרשב"א דהוא בכלל הודאות והלואות אפשר דהרשב"א לשיטתו אזיל דס"ל כפי מה שהביא בב"י בסי' נ"ה דארוסה אית לה כתובה עיי"ש ולזה בכלל הודאות והלואות היא וצ"ע עוד בכל זה וכבר איפסק בש"ע בסי' מ"ב דעידי קידושין לא בעי' דו"ח עיי"ש:

ולענין לאסור אשה על בעלה סתם המחבר בסי' י"א סעיף ד' דבעי' דו"ח והב"ש בסי' י"ז ס"ק ס"ג דחק בזה לחלק בין עידי נשים דלא בעי' דו"ח בין עידי זנות עיי"ש. ובאמת מעידי נשים לא הי' קשה כולי האי די"ל דבזה משום עיגונא הקילו. רק דהא הש"ע סתם בסי' מ"ב דעידי קידושין לא בעי' ג"כ דו"ח. ומ"ש עידי זנות מעידי קידושין ובזה נדחה מ"ש הב"ש דבעידי זנות ל"ש דאיכא כתובה למשקל עיי"ש דהא גם בארוסה סתם הרמ"א סוף סי' מ"ב דארוסה לית לה כתובה ואפ"ה לא בעי' דו"ח. ובתשו' רמ"א סי' ר"ב כתב לחלק דבעי' דוקא דאיכא כתובה למשקל דבזה שייך הטעם דחינא ולא במקום דמפסדת הכתובה עיי"ש ועי' באבני מילואים בסי' י"א אמנם דעדן קשה מהא דבקידושין גבי ארוסה דליכא כתובה כלל ואפ"ה לא בעי' דו"ח. וע"כ דהיא משום תי' הב' שכתב הרמב"ן דהא דאמרי' משום דאיכא כתובה למשקל היא דבעידי נשים גופו האמינוהו כד"מ. ומשום לא פלוג האמינו בכל עידי נשים אף היכא דליכא כתובה. ממילא גם לענין לאוסרה על בעלה אם גם דבזה ליכא חינא מ"מ נימא כמו בד"מ. בכל ענין לא בעי' דו"ח אף במקום דל"ש נ"ד משום לא פלוג ה"ה בזה. דעידי נשים דעקרו הדו"ח משום חינא אף במקום דל"ש חינא לא ניבעי' ג"כ דו"ח משום לא פלוג ומעתה לתי' ב' דהרמב"ן י"ל דגם בעידי זנות לא בעי' דו"ח כמו בארוסה ולענין קידושין דמבואר ברמב"ן ג"כ דלא בעי' דו"ח וע"כ משום לא פלוג:

והנה לתי' הא' דהרמב"ן דתי' הא דעקרו הדו"ח היא כיון דהדין נותן שתגבה הכתובה ממילא דהוצרך לעקור גם הדו"ח להתיר אותה להנשא דבעי' לכשתנשאי לאחר. ומעתה אם נימא דבעידי זנות אפשר לחלק להפסיד לה הכתובה ושלא לאסרה על הבעל. כמו בהא דסוף נדרים באומרת טמאה אני לך דקימ"ל בסי' קט"ו סעיף ו' דאינה נאמנת לאוסרה על הבעל ואפ"ה מפסדת הכתובה. וה"ה בזה אם נימא דנוכל להאמין את העדים לענין הכתובה ושלא לאסרה עליו. ממילא בזה לתי' הא' דהרמב"ן אמרי' דלענין הכתובה לא בעינן דו"ח אבל לאסרה בעינן דו"ח כיון דבזה אינם קשורים יחד דנימא כיון דבעי' להאמין העדים לענין הכתובה יהי' ג"כ נאמנים לענין איסור ולזה אמרי' דע"ז נאמנים וע"ז אינם נאמנים. ובזה הי' מקום לומר הא דנקט המחבר שם בסי' י"א וז"ל וי"א שאם באו עדים שאשת איש זינתה צריכים דו"ח ונתקשה הנוב"י אמאי נקט דוקא בעידי זנות ממש ולא בעידי דבר מכוער דאיירי לעיל מיני' דמשום זה אוסרין ג"כ אבעלה. די"ל דאם גם אם באמת נטמאה וזינתה בזה לית לה הכתובה אף אם לא נאסור אותה לבעלה ע"פ עדים הללו בעדותן