משכן העדות קח

קנסות או דין מרומה אינו פוסל ג"כ הכחשת בדיקות. והוכיח זה מדברי הרמב"ם דלא הביא בהל' ג' שכתב שם דבדיני ממונות אינו פוסל הכחשת בדיקות ה"ל לבאר דבדיני קנסות ובדין מרומה פוסל הכחשת בדיקות כמ"ש בהל' ב' וד' דלענין קנסות ודין מרומה בעי' דו"ח ופוסל מפי כתבם עיי"ש בנוב"י. אמנם לפמש"ל בפ'... דמדין תורה פוסל גם בד"מ הכחשת בדיקות. והרמב"ם ל"צ לבאר זה דבדיני קנסות ובדין מרומה פוסל הכחשת בדיקות כיון דהיא נכלל בהא דבעי' דו"ח בדיני קנסות ובדין מרומה ממילא ידעינן כיון דבעי' בדין מרומה דו"ח פוסל הכחשת בדיקות. וכמבואר בהדי' בפי' המשניות להרמב"ם ר"פ אחד ד"מ דז"ל אחד ד"מ בדו"ח זה דין תורה. אבל כדי שלא תנעול דלת בפני לווין שלא יאריכו הדו"ח בדיני ממונות. אבל הבדיקה אין לסמוך עלי' בד"מ כלל וכלל. אא"כ הי' באותו הדין דבר הנסתר כמו שאמרו דין מרומה וכו' עכ"ל וכונתו היא דלענין דו"ח תיקנו שלא לחקור אותם בזה משום דאם יחקרו ויהי' מכחישים זה את זה יהי' נתבטל עדותן משום הכחשה בחקירות לזה תיקנו שלא לחקור אותם בדו"ח. אבל הבדיקות עקרו לגמרי מד"מ. ואפי' אם בדקו אותם בבדיקות ומכחישים זא"ז בבדיקות נתקיים עדותן ג"כ חוץ מדין מרומה דבזה הניחו על דין תורה. וממילא גם אם מכחישין זה את זה בבדיקות נתבטל ג"כ עדותן כן נראה מפשטות דבריו והנוב"י עיקר ראי' שלו היא מהא דלא הביא הרמב"ם בהל' ג' דגם בעידי קנסות ובדין מרומה פוסל הכחשת בדיקות. אמנם כבר כתבתי (בפ"ב) דאין זה ראי'. אמנם י"ל דזה תלי אי אמרי' כהריב"ש דבדין מרומה לא הוה הדו"ח כמו דנ"פ לגמרי, בזה י"ל דדוקא הכחשת חקירות דזה פוסל גם בד"מ רק דלכתחילה אין דורשין הב"ד אותם בדו"ח. ולזה בדין מרומה אם חקרו ומכחישין זה לזה נתבטל עדותן ובדין מרומה הב"ד חוקרים אותם מהחקירות שהם לעמוד על אמיתת הענין ובאם יכחישו זה את זה עדותן בטלה. משא"כ בהבדיקות אם מכחישין זה את זה גם בדין מרומה לא נתבטל עדותן ג"כ רק כיון דגם דין מרומה נכלל תוך ד"מ דעקרו הדו"ח שלא לחקור אותם כמו בדנ"פ רק במה שנראה שהיא דין מרומה. משא"כ הבדיקות דעקרו לגמרי הדו"ח ה"ה בזה. משא"כ אי אמרי' דלגמרי בעי' בדין מרומה דו"ח כמו בדנ"פ י"ל דגם הכחשת בדיקות פוסל. ולזה י"ל דהרמב"ם ס"ל דלגמרי בעי' דו"ח בדין מרומה כמו בדנ"פ. לכן ס"ל דבדין מרומה פוסל אף הכחשת בדיקות. ויהי' מזה קצת ראי' דהרמב"ם חולק על הריב"ש מדפוסל הכחשת בדיקות בדין מרומה:

ולשיטת הראב"ן דס"ל דלאחר דעקרו חכמים הדו"ח מדיני ממונות אינו פוסל אף הכחשת חקירות. וא"כ ע"כ הא דבעינן בדין מרומה דו"ח והיא אם יכחישו זה את זה בחקירות יתבטל עדותן. דבאם נימא דגם בדין מרומה אם יכחישו זה את זה בחקירות לא נתבטל עדותן לאיזה ענין יבדקו הב"ד אותם בדו"ח. וע"כ משום דבדין מרומה הניחו הדבר על דין דאורייתא לגמרי ופוסל הכחשה בחקירות. ויהי' מזה ראי' דהראב"ן חולק על הריב"ש וס"ל דבדין מרומה בעי' לגמרי דו"ח דאל"כ אמאי ישתנה הדין בין דין מרומה בין דין שאינו מרומה. דבשלמא לשיטת הרמב"ם דגם בד"מ פוסל ג"כ הכחשה בחקירות וממילא בדיעבד לא נשתנה הדין בין דין מרומה לדין שאינו מרומה. כיון דאם חקרו הב"ד בדו"ח בד"מ והכחישו זה את זה בכל ענין נתבטל העדות יש מקום לומר דגם בדין מרומה עקרוה רק דבזה מחמרינן לבדוק אותם לכתחילה באותן דרישות שיתברר הדין לאמיתו משא"כ להראב"ן ע"כ יהי' צריך לומר דלגמרי הניחו בדין מרומה דין דאורייתא. וממילא אם נימא כן ממילא לשיטת הראב"ן אם גם דמיקל בד"מ שלא לבטל העדות אף דמכחישין זה את זה בחקירות. מ"מ נצמח מזה חומרא. דבדין מרומה נתבטל העדות אף בהכחשת בדיקות כיון דבזה הניחו לגמרי על דין תורה. והריב"ש דס"ל דבדין מרומה אינם שווין הדו"ח כמו בדנ"פ באמת חולק על הראב"ן וס"ל כהרמב"ם דהכחשת חקירות פוסל אף בד"מ כמבואר שם בהריב"ש בסי' רס"ו עי"ש וי"ל דהא בהא תלי' דאי אמרי' דבדין מרומה עקרו ג"כ הדו"ח מד"מ לענין דיעבד ממילא מוכח דבד"מ פסלו בדיעבד. דאל"כ אמאי בדין מרומה אם הכחישו זה את זה נפסל כיון דבדיעבד בדין מרומה היא שוה לדין שאינו מרומה:

ומ"ש הנוב"י דהא דכתב הפי' המשניות דהכחשת בדיקות אין לסמוך עליו כלל וכלל בד"מ אלא בדין מרומה לאו כונתו דבדין מרומה פוסל הכחשת בדיקות. אלא דע"י הבדיקות יתברר שהיא דין מרומה ואז יסלק ממנו הדין לגמרי עי"ש הדוחק מבואר וגם מה"ת יבדק בחקירות למען יתודע שהיא דין מרומה. וע"כ דבלא הבדיקה לא ידעינן דהיא דין מרומה ואז ממילא אנן בודקים אותם בבדיקות לגמרי. ומ"ש דאמאי לא כתב הרמב"ם דגם בדיני קנסות בדקינן בבדיקות. אין זה ראי' חדא דהרמב"ם לא איירי רק מד"מ. וכיון דדיני קנסות לא הוה בכלל ד"מ. ממילא לאיזה ענין הוצרך לנקוט דיני קנסות. גם בענין הבדיקות בזה כיון דבד"מ אם גם דהיכא דל"ב דו"ח אינו פוסל הכחשת בדיקות. מ"מ היכא דבעי' דו"ח גם הכחשת בדיקות פוסל ועימש"ל בפ'... עוד בזה דבד"מ פוסל הכחשת בדיקות מה"ת. ולזה אם נימא דבדין מרומה הניחו הדבר לגמרי על דין תורה י"ל דאף הכחשת בדיקות פוסל ג"כ ובפשטות לישנא דפי' המשניות דבדין מרומה בודקים את העדים גם בהבדיקות. וע"כ דהיא משום דאם יכחישו אם עצמם בבדיקות יתבטל עדותן ג"כ. רק י"ל דהרמב"ם חולק על הריב"ש וס"ל בדין מרומה הניחו לגמרי על דין תורה. משא"כ להריב"ש צ"ע בזה כמ"ש:

פרק י"ב לבאר עדות נשים במקום דבעי' לכתחילה דו"ח ובאיזה אופן נכללו בתוך עדות ממון ולא בעינן גבייהו דו"ח. תנן סוף יבמות אין בודקים עידי נשים בדו"ח דר"ע ר"ט אומר בודקי' וכו' מ"ס כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי' ומ"ס כיון דשרינן א"א לעלמא כדינ"פ דמי' וז"ל הרמב"ן בחידושיו בד"ה הא דתני י"מ דהא נמי קודם שהוחזקו מ"מ כר"ע קימ"ל וכו' וכך פסקו הגאונים וכו' וק"ל וכיון מאחר דאיכא דינ"פ שאין הדין נותן שיהי' נאמנים למה האמינוה משום ד"מ שבו וכי מקילין על דינ"פ משום ד"מ. ועוד ארוסה מאי א"ל דהא ליכא כתובה למשקל וא"ל דהכי קאמר כיון דתיקנו רבנן בכל ד"מ שאין בהן דו"ח והדין נותן שתגבה האשה הזו כתובתה על פיהם א"א שלא להאמין אותם על נישואין שלה דבעי' לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי הילכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא. וא"א נמי להחמיר בארוסה יותר מבנשואה דא"כ שויתינהו למילי דרבנן כחוכא א"נ ה"ק מן התורה כל הדין שבתורה בדו"ח שכולן בכלל והשתא דתקון רבנן שלא לדרוש בד"מ עידי נשים למי דומה לד"מ דמי שאין בהם דינ"פ השתא כלל. ויש בהם ממון לפעמים ברובם. ומ"ס כיון דשרי א"א דבעלמא אתי לדין דינ"פ כדנ"פ דמי ואין מקילין בהם משום ממון שלו כנ"ל ואע"ג דגבי כתובה ליכא נ"ד וכו' לא פלוג רבנן בד"מ. ואע"ג דבדיני קנסות בעי' דו"ח הנהו לאו בכלל ד"מ נינהו וכו' אבל בשאר ד"מ לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינא וה"ה לעידי גירושין ולכל דיני גיטין וקדושין שא"צ דו"ח וכו' עכ"ל ובביאור דברי הרמב"ן נראה לענ"ד דזה לא הי' קשה לו האיך יש כח ביד חז"ל שלא להצריך דו"ח בעדות נשים דהיא כדינ"פ. והאיך עקרו דבר מה"ת. כיון דמה"ת היא בחזקת אשת איש ואסורה להנשא בהעדים כיון דלא הי' דו"ח. והאיך יתירו א"א לעלמא. דע"ז י"ל כמש"ל בפ'... דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח ונאמנים העדים בעדותן בלא דו"ח. הם נאמנים אף מה"ת וראי' לזה דאם נימא דבאמת מה"ת אין נאמנים בלא דו"ח. וא"כ ע"כ היא דנאמנים לענין האיסור היא משום דאפקינהו רבנן הקידושין משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כמו בנאמנות עד המיתה. וע"כ יהי' צריך לומר גם להי"מ דאמרו קודם שהוחזקו הי' ג"כ הנאמנות מדרבנן אם נימא כן לא הי' צריכים לומר דר"ט דבעי. דו"ח הוא מטעם דכיון דשרינן א"א היא כדינ"פ. הא בפשיטות כיון דהיא איסור ס"ל דבעי' דו"ח שלא