משכן העדות קו

והנמו"י סוף יבמות הקשה ג"כ קו' הרמב"ן וז"ל וא"ת והיכא פסקינן כמ"ד אין בודקים עידי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למשקל. והלא עיקר העדות של העד להתירה להנשא דהיא עדות נפשות ובתר הכי אתי דין שתטול הכתובה לא תשתרי ולא תשקול תי' הרמב"ן ז"ל דהשתא בזה"ז דמי האי ענינא לד"מ משום דדיני נפשות ליתנייהו בזה"ז עכ"ד. ודבריו צריכים ביאור חדא מה שהעמיד דבריו על הא דקימ"ל כמ"ד. ולא הקשה למ"ד דס"ל אין בודקים כקו' הרמב"ן. וגם במה שהוסיף דבזה"ז ליכא דיני נפשות זה לא נזכר בדברי הרמב"ן רק דהשתא דבאו להתירה להנשא בעדות זה ליכא דנ"פ ומאין יצא לו החילוק בין בזה"ז לזמן דהי' דיני נפשות. וראיתי בהאחרונים שכתבו בכונת הנמו"י דהיא דהקו' במ"ע בעד אחד הבא להעיד על מיתת בעלה. דבזה ל"ל כתי' הא' דהרמב"ן דכיון דנאמן לענין ממון הוצרכו להאמין גם להנשא. דהא זה אינו דבשלמא בשני עדים דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ נאמנים לענין ממון בעדותן ומשו"ה נאמנים ג"כ לענין איסור דבעי' לכשתנשאי. משא"כ בע"א הבא להעיד. דבזה לענין הוצאות ממון באמת אין ע"א נאמן דבעי' שני עדים דוקא. והא דנוטלת הכתובה בע"א היא דמספר כתובה נלמד כיון דכתיב לכשתנשאי לאחר וכו' וא"כ בזה ל"ש לומר כיון דלענין ממון ל"ב דו"ח לא בעי' ג"כ לענין איסור דזה אינו כיון דעיקר הנאמנות לענין ממון היא רק משום האיסור ובאם לא יהי' נאמן לענין איסור לא יהי' נאמן לענין ממון כלל. ולזה לא הביא הנמ"י תי' א' דרמב"ן רק תי' השני דתי' דהרבנן הימנו על גוף עדות האיסור בעדות אשה וממילא כיון דע"א נאמן לענין איסור ממילא לא בעינן גם בע"א דו"ח עכ"ד. ובזה הי' נ"ל להמתיק דברי הרמב"ן דהביא תחילה בשם י"מ דהיא נמי קודם שהוחזקו מ"מ כר"ע קימ"ל וכך פסקו הגאונים וכו' ודבריו צריכים ביאור במ"ש ומ"מ משמע דגם להי"מ קימ"ל כר"ע דל"ב דו"ח. אדרבא להי"מ י"ל דלאחר שהוחזקו לכ"ע לא בעינן בעדות אשה דו"ח. כיון דגם עד מפי עד נאמן וזה הי' עדות בלי דו"ח ויותר ה"ל למימר דאי אמרי' דפליגי לאחר שהוחזקו הרי דלר"ט גם לאחר שהוחזקו בעי' דו"ח אפ"ה קימ"ל כר"ע. אבל בזה י"ל דאי אמרי' דפליגי קודם שהוחזקו בזה הי' מקום לומר הא דאין בודקים עידי נשים, בדו"ח היא מתי' הא' דרמב"ן דכיון דהם נאמנים לענין ממון נאמנים ג"כ לענין איסור דבעי' לכשתנשאי לאחר. ולפ"ז ממילא לאחר שהוחזקו בזה עיקר הנאמנות היא כעד מפי עד לענין איסור. דלענין ממון אינו נאמן. ובזה הקו' במ"ע גם לר"ע נבעי' דו"ח כיון דעיקר הנאמנות לענין ממון היא כיון דהוא נאמן לענין איסור אז מספר כתובה נלמד. ובזה קשה לא יהי' נאמן לענין איסור. וממילא דאינו נאמן לענין ממון ג"כ. וא"כ הי' מקום לומר דלאחר שהוחזקו לא קימ"ל כר"ע משום דבזה גם ר"ע מודה דבעי' דו"ח. ולזה כתב הרמב"ן דגם להי"מ אפ"ה קימ"ל כר"ע:

והרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין הל' כ"ח כתב וז"ל ואין בודקים עידי אשה בדו"ח שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרת עגונה עכ"ל והרשב"א בחידושיו סוף יבמות נתקשה בזה אמאי לא כתב הרמב"ם טעם המבואר בגמ' משום דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי' והא הטעם משום עיגונא לא נזכר בגמ' כלל. ונ"ל לישב דבריו ובזה יהי' מיושב ג"כ דברי המ"מ שם בהל' ט"ו דז"ל הרמב"ם כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני וכו' ומשיאים על פיו. אבל אם אמר העד וכו' מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת וכתב הה"מ ואע"ג דקימ"ל כת"ק ל"פ אלא בדו"ח אבל לומר כיצד היא ע"כ מודה דאלת"ה לימא ת"ק סתם אין בודקים עידי נשים וכו'. והקשה הלח"מ מדבריו חדא אמאי לא הביא ראי' מהא דר"ט דמעשה שבא אחד להעיד לפניו על אשה וא"ל בני האיך ידעת. דדקדק הגמ' בהא דלא שאל אותו שנית דס"ל דל"ב דו"ח. ואעפ"כ אמר לו האיך אתה יודע בעדות אשה. וכתב די"ל דר"ט שאל לו כן קודם שהעיד לפניו שמת. רק הקשה אמאי לא הביא ראי' מד"מ דאין בודקים בדו"ח ואפ"ה אמרי' דמכניסים את הגדול ושואלין אותו האיך ידעת שזה חייב לפלוני עיי"ש. ובפשיטות ל"ק דהא גם שם י"ל באמת דמה דשואלין אותו היא קודם שהעיד שזה חייב לפלוני וכמ"ש בחידושי הר"ן הבאתיו לעיל בפ'... אבל אם כבר אומר שחייב לו אין בודקים אותו כלל ואמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכמו שתי' על ר"ט י"ל גם על המתני' עוד י"ל דממתני' לא מוכח רק היכא דבעי' שיהי' נאמן בתורת עדות וצריך להעיד עדותו בב"ד ולזה בודקים אותו בדו"ח עכ"פ אם אינו אומר כן ע"פ אומדנא. אבל לפי האמת דהימנו לעד מפי עד אף דהראשון לא אמר בפני ב"ד אפ"ה מהני ה"א דאין בודקים גם העד האומר בפני ב"ד דיהי' כאלו העיד שלא בפני ב"ד. ולזה הוצרך להביא ראי' אחרת מהא דלא נקט סתם אין בודקים עידי נשים. אלא דא"כ לא יהי' ראי' גם מהא דאין בודקים עידי נשים לפמ"ש הרמב"ן בשם י"מ דפלוגתייהו היא קודם שהוחזקו. ואז אם גם דלא בעי' דו"ח מ"מ כיון דהי' צריכים להעיד עדותן בפני ב"ד דוקא י"ל דבודקים אותם עכ"פ בזה דהאיך ידעת כמו בד"מ למען לא יאמרו ע"פ אומדנא כמו בד"מ משא"כ לאחר דהימנו לעד מפי עד אפשר דלא שואלים אותו כלל. וממילא דליכא ראי' גם מהא דר"ט די"ל דגם זה הי' קודם שהוחזקו רק דבר"ט נאמן ע"א לפמ"ש הרמב"ם דע"א נאמן בעדות אשה מן התורה. וזה כתבו דבעינן עכ"פ עד כשר וצריך להעיד דוקא בפני ב"ד ואז הוא נאמן מה"ת אף לענין ממון, וכיון דצריך להעיד בפני ב"ד י"ל אם גם דעקרו החכמים הדו"ח משום ד"מ עכ"פ בעינן דוקא שיעיד באיזה אופן הוא מת [ובמק"א כתבתי די"ל אם גם דהרמב"ם ס"ל דעד המיתה נאמן מה"ת ומשום מילתא דעבידי לאגלויי לא משקרי אפ"ה בהא דר"ט דלא הי' מכיר אותו לאמור שידע בבירור דבעל אשה זו מת. רק אמר דאותו שמת אמר לו דשמו היא כבעל האשה הלזו זה לא חשיב מילתא דעבידי לאגלויי. דאף אם יבוא הבעל לביתו לא יתגלה שקרותו. דיאמר דבאמת העיד שכן אמר לו זה שמת. רק באמת הטעה אותו בזה דשמו לא הי' כשם בעל זה שבא ואכ"מ] ולזה ליכא ראי' גם בהא דאין בודקים בדו"ח די"ל דכיון דהי' קודם שהוחזקו הי' צריך לומר עכ"פ באיזה אופן מת. ובאם נימא דהרמב"ם הוציא דינו מראי' הה"מ אז ע"כ צ"ל דהרמב"ם מפרש פלוגתייהו לאחר שהוחזקו. אמנם אין זה ראי' דהרמב"ם לא ס"ל כהי"מ כיון דיש לומר דטעמו דרמב"ם היא כמ"ש עוד שם הה"מ דאין להקל אלא במה דמצינו בפי' עיי"ש. ולזה ס"ל להרמב"ם כיון דיש סברא לומר היכא דהוא לפנינו צריכים לשאול איתו באיזה אופן מת אין לנו להקל. ולפ"ז י"ל דהרמב"ם מפרש ג"כ כהי"מ דאיירי קודם שהוחזקו ולפ"ז באמת הי' קשה להרמב"ם דילמא לאחר שהוחזקו והוא עד מפי עד אינו נאמן על עדות אשה בלא דו"ח דהא בזה ל"ל דהוא נאמן משום צד ממון שבו כמ"ש דהא באם לא יהי' נאמן לענין איסור לא יהי' נאמן לענין ממון כלל אף בדו"ח. ולזה כתב הרמב"ם בהל' כ"ח דהיא משום עיגונא. והוא דהא במה דהוחזקו הי' משום עיגונא. וממילא דנאמנים ג"כ בלא דו"ח. ובזה מדוייק הלשון בהרמב"ם במ"ש שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל. דכונתו דמה שהימנו החכמים בעד מפי עד לא הי' להחמיר עליו דלפ"ז יכול לבוא לידי חומרא דאם לא הכשיר עד מפי עד והי' בא העד הראשון לפני ב"ד הי' מתקיים עדותו בלא דו"ח ועכשיו דהימנו לעד מפי עד יהי' להחמיר לבדוק אותו בדו"ח. ולזה בעי' השני טעמים דמשום דאיכא כתובה למשקל זה הי' קודם שהוחזקו דבזה לא הי' עדן מקילים משום עיגונא ולאחר שהוחזקו דל"ש הטעם דאיכא כתובה למשקל בזה נאמנים משום טעמא דעיגונא. ומיושב קו' הנמ"י גם לטעם הראשון:

והא דהוסיף הנמ"י דבזה"ז אין לנו דיני נפשות. אפשר לומר דס"ל דבזמן דהי' דיני נפשות בזה לא הי' מקום להקל בעדות אשה כיון דיכול להסתעף לעדות נפשות. וראי' לדבריו יש להביא מדברי הרמב"ן הביאו הר"ן בחידושיו למס' סנהדרין דכתב לדחות הראי' שהביא מר"ת דעידי זנות בעי' דו"ח משום דאמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והקשיתי דמ"מ יהי'