משכן העדות קה

לעקור הדבר מה"ת והוא לא ס"ל דעקרו רבנן הקידושין אע"כ כמ"ש דזה ל"ק דכיון דתיקנו הרבנן דלא ניבעי' דו"ח נאמנים העדים אף מה"ת. והרמב"ן הקשה רק נהי דהימנוה הרבנן על צד הד"מ דאית בי' מ"מ מאיזה טעם הקילו על צד האיסור דאית בו. ויהי' הדין בעדות אשה דעל צד הממון נאמנים העדים להגבו' לה הכתובה. ועל צד האיסור לא יהיו נאמנים כיון דזה היא כדינ"פ. מה"ת להו להקל גם בצד האיסור משום ד"מ דאית בי' [ולפמש"ל צ"ע די"ל דכיון דהימנוה הרבנן על צד ד"מ דאית בי' ממילא נאמנים העדים גם על האיסור דאם גם דהיא כדינ"פ מ"מ גם לענין נפשות נאמנים העדים בלא דו"ח לאחר דתיקנו רבנן דלא בעינן דו"ח והם אמרו בתורת עדות לענין הממון ממילא הם נאמנים גם על הנפשות כמש"ל] וע"ז תי' הרמב"ן כיון דעל צד ממון שבו נאמנים העדים מתקנות חכמים שלא להצריך בד"מ דו"ח ממילא הוצרכו בזה שיהי' נאמנים גם לענין איסור להשיא אותה לשוק דבאם לא יהי' נאמנים לענין איסור ממילא לא יהי' נאמנים גם לענין ממון כיון דבעינן לכשתנשאי לאחר וכו' ובאם תהי' אסורה להנשא לא יהי' לה אף כתובה. ולזה הי' ההכרח משום צד הממון שיהי' בזה נאמנים שיהי' נאמנים ג"כ לאיסור ולהתירה להנשא. וגם בארוסה הימנוה שלא יהי' תקנות חז"ל כחוכא:

ומעתה לפ"ז י"ל כיון דבתי' זה עיקר הנאמנות בעידי נשים היא רק לענין הצד ממון שבו. רק דמשום הצד ממון הי' מההכרח להאמין גם לענין איסור ממילא היכא דליכא צד ממון כלל ול"ש גם זה דלא יהי' תקנות חז"ל כחוכא בזה גם בעידי נשים אינם נאמנים לענין איסור. וממילא אם מעידים על קידושין שנתקדשה לפלוני בלא דו"ח. בזה ל"מ אי אמרי' ארוסה לית לה כתובה. דבזה אין העדים נאמנים לגמרי כיון דליכא בזה שום צד ממון ול"ש בזה שיהי' כחוכא אינם נאמנים. ויותר מזה אפי' אי אמרי' ארוסה אית לה כתובה אפ"ה י"ל כיון דבזה אפשר לפלוג ולומר שיהי' לה כתובה מהמקדש לאחר מיתתו. אבל לענין איסור לא יהי' נאמנים להחזיקה אשת איש לאסרה על כל העולם. ולזה אמרי' דנאמנים לענין הצד ממון ואינם נאמנים לענין האיסור דדוקא בעידי מיתה דאגיד זה בזה. דבאם לא נתיר אותה להנשא לא יהי' לה אף הכתובה כיון דלא קרינן לכשתנשאי לאחר הוצרכו להאמין אותם גם על צד הנפשות משום הצד ממון משא"כ בעידי קידושין י"ל דעל הממון נאמנים ולא על האיסור דבזה אפשר להאמין אותם על הממון ולא על האיסור. ובעידי גירושין אם גם דבזה שייך ג"כ לכשתנשא לאחר. מ"מ י"ל דעידי גירושין לא חשיב כמעידים על ממון דדוקא בעידי מיתה דבזה ע"י עדותן מגבה אותה הכתובה ולזה בע"כ להימנוה. משא"כ בעידי גירושין עדותן אינו רק לענין איסור. דבלא הגט אינה גובה הכתובה בעידי גירושין אי אומרי' גט גובה עיקר. ואף א"א דגם בעידי גירושין נאמנים מ"מ [בקידושין] אף אם יהי' צד ממון י"ל דאינם נאמנים לענין איסור להחזיקה באשת איש:

ומעתה לתי' הא' דהרמב"ן הא דהימנוה בעידי נשים בלא דו"ח עיקר הנאמנות היא על הד"מ שבו רק דהימנו' גם לענין איסור משום דלא קרינן לכשתנשאי לאחר תיטל מ"ש ליכי. והא דלא אמרי' כן גם בנפשות גמור דהיכא דהי' נפשות יהי' נאמן ג"כ על צד ממון שבו בלא דו"ח בשלמא היכא דהם קשורים יחד הצד ממון עם הנפשות ל"ש לומר דמשום הצד ממון יהי' נאמן ג"כ על הנפשות דזה אינו דמיתה ודאי ליכא לחייבו בלא דו"ח ואפי' לפמ"ש דלאחר דעקרו החכמים הדו"ח נאמנים מה"ת. מ"מ לענין חיוב מיתה י"ל דבעי' דוקא דו"ח וגם בזה אמרי' להיפך ושפטו העדה והצילו העדה כתיב דמהדרינן לבטל העדות בדנ"פ ולא לקיים העדות להרגן בלא דו"ח. ואם נימא כמ"ש דהיכא דיהי' נאמנים על דבר אחד לענין עדות. ממילא די"ל דהם נאמנים אח"כ אף לעונש נפשות דלא גרע מרוב וחזקה וכמו דאזלינן בדנ"פ בתר רוב כ"כ מהני, עדות בלא דו"ח. ולזה בע"כ היכא דאיכא לדון דיני נפשות אי אפשר להאמין העדים בלא דו"ח אף על הממון שבו דא"כ יהי' ע"כ נפשות ושפטו העדה והצילו העדה כתיב. ומדברי תוס' בסוגי' דחוששין ללעז הא דדייקו מר"ת דפי' דאיירי דעידי הבעל לא כוונו דבריהם בדו"ח. דעדים הבאים לאסרה בעי' דו"ח ולפמ"ש י"ל דהיכא דאיכא נפשות בזה א"א להאמין באותו עדות בלא דו"ח. ולכן אם העדים לא באו רק לאסור אשה על בעלה י"ל דבאמת ל"ב דו"ח רק דשם כיון דאיכא נפשות ולזה בעי' דו"ח דוקא דאם נאמינם בלא דו"ח ממילא דיהי' נאמנים ג"כ לענין נפשות י"ל דבאמת הר"ן הביא שם בשם הרמב"ן לדחות ראי' זו די"ל דשם כיון דהיא לענין נפשות אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כנ"ל והתוס' לא ס"ל כן. ולזה י"ל דבאמת באם נפ"מ בעדותן גם לנפשות בודאי סברת הרמב"ן היא נכון כיון דעל הנפשות אי אפשר להאמין אותם בלא דו"ח משום ושפטו העדה והצילו העדה, רק דנימא דלענין איסור יהי' נאמנים ולא לענין נפשות ע"ז אמרי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה דכיון דאינם נאמנים לנפשות ונתבטל עדותן לנפשות נתבטל ג"כ לענין ממון ולענין לאסרה על בעלה רק ראי' התוס' היא מאידך תירוצים שם בסוגי' דמיירי דלא הי' התראה לענין מיתה או באשה חבירה, ובעדות זה ליכא מיתה כלל כיון דלא הי' התראה למיתה ולא נפ"מ בעדותן רק לענין איסור ניחא דלא בעי' דו"ח ויהי' נאסרה אף בלא דו"ח. ובזה יש לעיין באמת לפמ"ש דעיקר קו' הרמב"ן היא דלא נקיל לענין האיסור בשביל הממון והיינו דנאמין אותם לענין ממון ולא לענין איסור וע"ז תי' הרמב"ן דזה לא יתכן כיון דבעי' לכשתנשאי לאחר. הא בל"ז ה"ל להרמב"ן לתרץ כמ"ש שם בסנהדרין לדחות ראי' התוס' דזה אי אפשר דבאם לא נאמין להם לענין איסור ממילא יתבטל גם עדותן לענין ממון משום עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה. ולזה בע"כ הוצרכו להאמין אותם על שניהם. ובל"ז י"ל דלענין נפשות גמור בודאי בעי' כל עניני דו"ח. וצ"ע עוד בזה. מ"מ זה ברור דלתי' הא' של הרמב"ן עיקר נאמנות העדים היא רק משום צד ממון. רק דמשום זה הוצרכו להאמין להם גם לענין האיסור ולזה להעיד על ארוסה שמת בעלה. דבזה כיון דליכא שום צד ממון לא הי' נאמנים ג"כ לענין איסור. רק דרבנן הוצרכו להאמין את העדים גם בארוסה בלא דו"ח שלא יהי' כחוכא להחמיר בארוסה יותר מנשואה, ולתי' הא' לא הי' קשה להרמב"ן הא בעידי נשים ל"ש נ"ד ואמאי הקילו בזה. משום דאם גם דל"ש נ"ד גם בעידי שובר ופרעון דל"ש ג"כ נ"ד אפ"ה הימנום רבנן בלא דו"ח משום לא פלוג ומשו"ה גם בעידי נשים על הצד ממון נאמנים העדים בלא דו"ח אף דל"ש נ"ד משום לא פלוג:

ולתי' השני ס"ל להרמב"ן דלאו משום צד ממון שבו הימנו גם לענין איסור דזה אינו משום דהאיך מקילין בדבר האסור משום הצד ממון שבו. רק דבפשיטות ראו חז"ל לדמות כל עידי נשים לד"מ כמו דהקילו החכמים בד"מ שלא להצריך אותם דו"ח. כ"כ הקילו גם בעידי נשים שלא להצריך אותם דו"ח. ולזה הא דנאמנים בעדות אשה אינו משום הצד ממון רק דעל האיסור גופו הימנו רבנן בלא דו"ח. וממילא גם בארוסה אף דליכא שום צד ממון לא בעי' ג"כ דו"ח. דהא הנאמנות בעדות אשה לאו משום הצד ממון. רק דנאמנים בפשיטות על העדות דבר איסור וממילא גם בארוסה נאמנים על עדות האיסור גופו. ומשו"ה לתי' זה בכל עדות אשה אף במקום דליכא שום צד ממון לא בעי' דו"ח. והי' קשה להרמב"ן דאם גם דעדות אשה היא כממון והי' ביד חז"ל לעקור מעדות זה הדו"ח. הא גם בממון לא הי' עוקרים הדו"ח אם לא הי' מצד תיקון העולם משום נ"ד וזה ל"ש בעדות אשה. ומאיזה טעם עקרו חז"ל בעדות אשה הדו"ח ולזה כתב הרמב"ן הטעם משום חינא דמשום זה עקרו הדו"ח מעדות אשה מ"מ גם בתי' זה צריכים למ"ש דלאחר דעקרו רבנן הדו"ח נאמנים העדים בעדותן אף דבר תורה. דאל"כ אם גם דשייך בזה חינא כמו בממון י"ל דדוקא בממון עקרו משום הפקר ב"ד הפקר משא"כ לענין איסור האיך הי' בידים לעקור דבר מן התורה ובאם נימא דמצד התקנה עקרו רבנן הקידושין מיני' דא"כ לאיזה ענין הוצרך למה דלא עקרו הדו"ח משום דהיא עדות נפשות בל"ז י"ל דלא הי' רוצים להפקיע הקידושין מזה נראה כמ"ש דלאחר דעקרו נעשה עדות דבר תורה: