משכן העדות קד

אותו עכשיו בדו"ח ובאם יכווין עדותו בדו"ח אמאי לא יתקיים העדות שהעיד מכבר. וי"ל להפך כיון דבדין מרומה בעינן דו"ח וקודם דו"ח יכולין לחזור וא"כ לא נגמר העדות בדין מרומה עד לאחר הדו"ח. וממילא בהעדים שהעידו בדין מרומה ונפסלו קודם דו"ח לא נוכל לדון ע"פ עדותן כיון דעיקר העדות אינו עד לאחר דו"ח ואז הם פסולין. וכיון שכן אם נימא דהדו"ח מעכבין בדיעבד הי' קשה בנפסל אח"כ לא נוכל לדון ע"פ עדות שהעידו בכשרות. משא"כ א"א דאינם מעכבין בדיעבד ממילא אם נפסלו קודם דו"ח מתקיים העדות ויש ראי' להריב"ש ועימש"ל בס"פ הבא:

והנה גם לדברי הריב"ש דס"ל דדו"ח אינם מעכבין בדיעבד אפ"ה אם העדים חזרו מעדותן קודם דו"ח יכולין לחזור וכמבואר במרדכי בר"פ אחד ד"מ בעדים שהעידו על הקידושין והיא מכחשת אותם וחזרו העדים קודם דו"ח ואמרו מבודים היינו כתב בזה המרדכי דאין בזה משום חוזר ומגיד. כיון דקודם דו"ח יכולין לחזור. וכתב הב"י בסי' ל' דהוא כיון דהיא מכחשת להעדי' הוה דין מרומה ובעי' דו"ח ומשו"ה יכולין לחזור. והא דהוה בהכחשת האשה בקידושין דין מרומה יותר מבכל מקום בהכחשת בע"ד. הוא דבכ"מ לא הוה דין מרומה דהבע"ד כופר דהוא נוגע בדבר להרויח ממון וכדומה. אבל בזה האופן אם באמת קבלה הקידושין והי' נעשה ברצונה הטוב. מה"ת תכחיש הענין כיון דניחא לה בהקידושין וזה היא דבר רחוק דמתחילה תהי' מרוצה ואח"כ תכפור בהקידושין מ"מ מבואר מהמרדכי דגם בדין מרומה דלא מעכבין הדו"ח בדיעבד אפ"ה יכולין העדים לחזור מעדותן קודם דו"ח. וכן היא במרי"ק שורש ס"ז בשם תשו' הרא"ש עיי"ש וי"ל בשטר כיון דבשעת מעשה עדיין לא הי' דין מרומה רק אח"כ כשבאו עדים אחרים כבר נחקרה עדותן בשעת שמסרו השטר לבע"ד. ולפ"ז היכא דהשטר בעצמותו היא דין מרומה י"ל דיכולים העדים לחזור בו. ובסוגי' דעדים שאמרו פלפלתי בזה ואביא קצת מה שנוגע לענין זה. בהא דאמרי' שם בסוגי' בס"ד דגמ' דרמב"ח קאי אסיפא דמתני' באם כת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים וע"ז אמר רמב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון. אבל מחמת נפשות הרי אלו נאמנים. וכתבו המפרשים דהא דאמרי' דנאמנים לא למפסל השטר לגמרי דנהי דס"ל בס"ד דבשטר לא אמרי' כיון שהגיד. מ"מ הא לא עדיפי הם בהגדתן האחרונים משני עדים אחרים שבאו להעיד על עדים החתומים בשטר שהי' אנוסים מחמת נפשות דלא הי' נאמנים ג"כ לגמרי לפסול השטר רק דלא למגבי בי' וזהו הכחשת תרי ותרי כמבואר בסוגי' דגמ' דשם בעדים החתומים על השטר ומתו. ובאו עדים ואמרו אנוסים הי' דבאם כת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים לפסול השטר, רק דנעשה הכחשת תרי ותרי ה"ה גם בזה. עיי"ש במפ' ובזה אמרתי לישב קו' התוס' שם בד"ה ל"ש דמקשים אמאי לא יהי' נאמנים לומר קטנים כיון דבזה לא משוו נפשייהו רשעים [ומ"ש תוס' משום החזקה מלוה גופו צ"ע דא"כ אמאי יהי' נאמנים עדים אחרים לומר כן ובסוגי' דשם ישבתי זה] די"ל דלפ"ז דהם לא נאמנים לגמרי כיון דאנן סהדי דלא הי' אנוסין רק נעשה על ידיהם הכחשת תרי ותרי. ממילא דצריכים להיות נאמנים במה דאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות בתורת עדות דוקא. דאל"כ אינם נאמנים להכחיש עדים אחרים כיון דאנן סהדי דלא הי' אנוסים. וכיון דצריכים להעיד כן בתורת עדות דוקא. ובזה ניחא הא דנקט אנוסים היינו דהיינו דכל אחד מעיד גם על חבירו דהי' ג"כ אנוס. דאל"כ לא הי' נאמנים כל אחד להעיד רק על עצמו דה"ל תרי בחד. כיון דזה דאנן סהדי. חשיב ג"כ כעדות גמור. ובעינן שני עדים להכחיש האנן סהדי. ולזה בעינן שכל אחד יעיד גם על חבירו למען יהי' הכחשת תרי ותרי דעל כל אחד מהם מעידים תרי סהדי דהי' אנוסים. ולפ"ז בקטנים היינו או פסולי עדות היינו. בזה אם גם במה דמעיד על עצמו נוכל לומר דחשיב עד בדבר מ"מ מה דמעיד על חבירו לא נוכל לקבל אותו לעד דממנ"פ אם הוא הי' אז קטן אז פסול להעיד על חבירו משום דהו"ל תחילתו בפסלות דבשעה שראה את חבירו חותם בשטר לא הי' ראוי להעיד כיון דהי' אז קטן ופסול לעדות וכיון דלא נוכל להאמין לו את זה בתורת עדות ממילא הוה הכחשת תרי בחד כיון דאנן סהדי דלא הי' אנוסים. ולזה בקטנים היינו לא חשיבי עדים. רק באנוסים היינו מחמת נפשות בזה הם נאמנים בתורת עדות להכחיש מה דהעידו מכבר כאלו העידו עליהם שני עדים שהי' אנוסים בס"ד דגמ' דלא אמרי' בזה כיון שהגיד:

והנה דברי תוס' שם בד"ה מחמת נפשות הרי אלו נאמנים דמקשים וז"ל וא"ת וכי אמרו קטנים היינו או אנוסים היינו מחמת ממון יהי' נאמנים במיגו דאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות דהא ברישא דאיכא מגו נאמנים לומר דאנוסים היינו מחמת ממון עכ"ד ודברי התוס' הללו תמוהים דהא כבר תי' התוס' בד"ה א"נ דכיון דמקוים הוא הוה מיגו במקום עדים. ובס' בית יעקב רוצה לישב זה דהתוס' ס"ל דיהי' נאמנים כן בתורת עדות כיון דבס"ד זו לא אמרי' כיון שהגיד והיכא דאיכא עדים ומיגו לא חשיב מיגו במקום עדים עי"ש ולענ"ד גם זה אינו. דהא בס"ד זו הא דנאמנים אנוסים מחמת נפשות בתורת עדות ולא נאמנים אנוסים מחמת ממון ג"כ בתורת עדות היא כיון דבאנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים לעשות נפשייהו רשעים דאדם קרוב אצל עצמו כמ"ש רש"י והא דנאמנים ברישא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר לומר דאנוסים היינו מחמת ממון אף דמשימו נפשייהו רשעים צ"ל דרמב"ח ס"ל דדוקא בתורת עדות אינם נאמנים לעשות נפשייהו רשעים משום דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול להעיד. משא"כ היכא דאית לו מיגו בזה נאמן להשים עצמו רשע כיון דזה אינו מתורת עדות רק דמיגו מברר דהאמת אתו. ולזה ברישא דאית להו מיגו אם גם דאינם נאמנים בתורת עדות נאמנים בתורת מיגו לפסול השטר. ולפ"ז בסיפא דמתני' דמקוים היא ואינם נאמנים משום מיגו דכיון דמקוים היא ה"ל מיגו במקום עדים. רק דמחמת נפשות נאמנים בתורת עדות. משא"כ מחמת ממון אינם נאמנים בתורת עדות כיון דמשימים עצמם רשעים וכן בקטנים היינו יהי' הטעם שיהי' כיון דאינם נאמנים בתורת עדות אינם נאמנים ג"כ משום מיגו כיון דה"ל מיגו במקום עדים. ונדחה תי' הב"י דבזה לא נעשו עדים כלל:

והי' נ"ל דמה שכתבו דבס"ד דרמב"ח דמה דאמר דנאמנים דלאו הפי' היא שיהי' נאמנים לגמרי זה היא דוחק דמפשטו' לישנא דרמב"ח משמע דנאמנים לפסול השטר דומי' דרישא. ולזה הי' נ"ל די"ל דנאמנים לפסול השטר. כיון דכל שטר היא עדות בלא דו"ח כנ"ל. דק דלא בעינן דו"ח בד"מ. וכיון דבדין מרומה בעינן דו"ח. ותרי ותרי חשיב דין מרומה. והא דמהני לקמן בשנים שהי' חתומים על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק אף דהיא דין מרומה כתבתי כיון דהיא דיעבד כיון דאין העדים לפנינו ולפ"ז היכא דהעדים לפנינו ובאו אחרים להכחיש אותם. בזה יש מקום לומר כיון דצריכים דו"ח יכולין לחזור בו קודם דו"ח. ובזה ניחא לישנא דגמ' דשם בהא דפריך הגמ' השתא דליתנייהו קמן דאלו הוה לקמן דילמא הוה מודה להו עיי"ש. והוא תמוה דהא גם אלו הוה מודה להו לא הי' נאמנים ג"כ. אבל במה שכתבתי ניחא דאלו הוה קמן הי' צריכים דו"ח וממילא דהי' יכולין לחזור ולהודות להו. ולפ"ז י"ל דמשו"ה בס"ד דגמ' דרמב"ח קאי אסיפא דמתני'. וכיון דרמב"ח ס"ל דבשטר לא אמרי' כיון שהגיד. ונאמנים הם בתורת עדות כמו עדים אחרים. וממילא כיון דה"ל הכחשת תרי ותרי דהיא דין מרומה ובעינן דו"ח יכולין הם לחזור ולפסול את השטר ולזה נאמנים לגמרי לחזור מעדותן. דהא גם אלו הי' מעידים עדים אחרים עליהם והי' לפנינו הי' יכולין ג"כ לחזור מעדותן כיון דבעינן דו"ח וכמ"ש. ולפ"ז י"ל דקו' התוס' היא מטעם אחר דכיון דאית להו מיגו דהי' אומרים אנוסים היינו מחמת נפשות ומיגו מברר דהיא כדבריהם דהוא שטר פסול. ואם גם דאינם נאמנים בתורת מיגו משום דה"ל מיגו במקום עדים נימא עכ"פ דע"י המיגו יחשב כדין מרומה כיון דהמיגו מברר לן דהוא שטר פסול וניבעי' דו"ח. וממילא דיהי' יכולין לחזור מעדותן אף אם לא יהי' נאמנים בתורת עדות. רק דע"י המיגו יהי' נעשה דין מרומה ובעינן דו"ח. ויכולין לחזור מעדותן. אמנם דזה אינו דע"כ דמשום מיגו לא חשיב דין מרומה דאל"כ יהי' הקו' במ"ע בסיפא אמאי לא יהי' נאמנים אנוסין היינו