משכן העדות קב

דין מרומה. והעדים אומרים עדותן אז בתורת עדות ל"צ אח"כ דו"ח. דגם אם יכחשו זה את זה בדו"ח אין לבטל העדות כיון דכבר נגמר העדות לגמרי. ודוקא בכל מקום דלא נגמר העדות עד לאחר גמר דו"ח. בזה אם מכחישין זא"ז בדו"ח לא נתקיים העדות אבל היכא דכבר נגמר העדות אין ביכולת העדים לבטל העדות מה שהוא כבר נגמר לגמרי ועימש"ל בפ'...:

ולפ"ז י"ל דהיכא דהבע"ד אית לי' מיגו להכחיש דברי העדים חשיב ג"כ דין מרומה דהמיגו מברר דהאמת כדבריו רק היכא דאיכא עדים בדבר חשיב מיגו במקום עדים אבל מ"מ רגלים לדבר דהאמת אתו. וצריכים העדים דו"ח כמו דין מרומה. והא דמבואר בסוגי' דעדים שאמרו דאף מיגו לא נעשה דין מרומה מהא דלא יכולין [העדים לחזור מן עדותן שבשטר שהי' בלא דו"ח היא משום דאז בשעה שנתנו לו השטר לא הי' דין מרומה כלל ונגמר עדותן אז ה"ל כנחקרה עדותן אז בב"ד. ולכן אף אם אח"כ נעשה דין מרומה מ"מ לא יכולין לחזור ואמרי' בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וראיתי באחרונים שצידדו לומר היכא דהעידו עדים בלא דו"ח ואח"כ חזרו מעדותן לומר מבודה הייתי וצידדו לומר כיון דחזרו אח"כ מעדותן נעשה דין מרומה ויכולין לחזור. ולענ"ד זה אינו כמבואר בש"ע בסי' ל' לאחר שהעיד עדותו בב"ד לא יכולין לומר מוטעה או שוגג הייתי והסמ"ע כתב ע"ז הא דלא נקט המחבר כלשון הרמב"ם אחר שנחקרה עדותן. דהיא כיון דהחכמים עקרו הדו"ח מד"מ. ולזה מיד נגמר עדותן ולא יכולין לחזור אף קודם דו"ח. מבואר דאם חזרו לא אמרי' דנעשה דין מרומה ויכולים לחזור וראי' ג"כ מסוגי' דכתובות כמ"ש. ולפמ"ש דהיכא דנעשה אח"כ דין מרומה י"ל דלא יכולין לחזור ניחא בפשיטו' דאם גם דנעשה עכשיו דין מרומה אפ"ה לא יכולין לחזור. ועי' בסמ"ע בסי' ט"ו ס"ק ו' במ"ש בשם מהרי"ק דלא משמע כן דהא כתב דגם בשטר אם הוא דין מרומה צריך לחקור עידי השטר אף דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עיי"ש:

והנה הכנה"ג הביא הרבה פוסקים החולקים על הריב"ש וס"ל דבדין מרומה בעי' דו"ח ממש כמו בדנ"פ אמנם דעת רוב הפוסקים היא כהריב"ש וכמו דסתם הרמ"א כדבריו בסי' ט"ו והרבה מן הפוסקים נקטו בעדות שהוא לא שכיח הרבה כגון בבת מיוחסת שנתקדשה שלא מדעת אבי' היא ג"כ דין מרומה. ובסי' מ"ב כתב הב"ש בס"ק כ"ד הא דבעידי זנות בעי' דו"ח אף דהיא בכלל עידי נשים וכתב בחד טעם כיון דהאשה מכחשת העדים היא בכלל דין מרומה עיי"ש ולכאורה דבריו תמוהים דהא בכל עדות הבע"ד מכחיש את העדים. ואי גם דהמרדכי בר"פ אחד ד"מ כתב כן בקידושין כיון דהיא מכחשת אותם היא בכלל דין מרומה. גבי קידושין ניחא דכיון דהם מעידין דקבלה קידושין ונעשה מרצונה הטוב. דאל"כ אינה מתקדשת ומה"ת תכחיש הדבר אח"כ כיון דהיתה רוצה בקידושין. ולזה אם תכפור רגלים לדבר דגם מתחילה לא היתה רוצה בהקידושין. דאל"כ לא היתה כפרה אח"כ משא"כ בעידי זנות מה"ת תודה לדברי העדים ואמאי יהי' זה בכלל דין מרומה. ואולי דכונתו דזנות בלא"ה היא דין מרומה כיון דזנות לא שכיח. וכל דבר דהיא לא שכיח בכלל דין מרומה היא לבדוק את העדים אם אינם עידי שקר כיון דמעידים על דבר שהוא לא שכיח. ואפשר דזה כוונת התוס' בסוגי' דחוששין ללעז במ"ש להוכיח מר"ת דעידי זנות בעי' דו"ח וכתבו וכן מסתבר דלא גרע מגזילות וחבלות דבעי' ג"כ דו"ח. דהנה הרי"ף לא הביא תי' רבא דבדיני קנסות בעי' דו"ח. ועימש"ל... דהכנה"ג הקשה אמאי לא הביא הך דקנסות. ואי משום דלא נפ"מ כיון דאין דנין דיני קנסות בזה"ז הא נפ"מ לענין תפיסה. ואפשר לומר דס"ל דדיני קנסות נכלל בדין מרומה. כמו דבעינן בדין מרומה דו"ח כמו כן בעי' בעידי קנסות ג"כ דו"ח דכל עידי קנסות היא הדין מרומה דהיא לא שכיח והיא כ"ש אם החמירו בדין מרומה מכ"ש דהחמירו בעידי קנסות. כיון דבדין מרומה הקילו בזה יותר מעידי קנסות. דהא דין מרומה דנין בזה"ז ודיני קנסות א"ד בזה"ז וע"כ דדין מרומה הי' נצרך יותר לדין אף בזה"ז מדיני קנסות. דהא כל היכי דהי' שייך נ"ד קצת הרשו לנו לדין בזה"ז. ולכן ע"כ בדין מרומה שייך ג"כ נ"ד. ולזה דנין אותו בזה"ז. משא"כ דיני קנסות ל"ש גבייהו נ"ד כלל. אם לא נדון אותם בזה"ז. ולזה היא כ"ש אם דין מרומה דשייך נ"ד קצת דהא דנין אותם בזה"ז ואפ"ה בעי' בי' דו"ח מכ"ש דיני קנסות דבעי' בהו דו"ח. ובאם נימא כן יהי' מדברי הרי"ף קצת ראי' דלא כהריב"ש. דאם נימא דבדין מרומה לא בעי' לגמרי דו"ח, רק הא דתי' ר"פ בדין מרומה הוא מוסיף לדברי רבא וכנ"ל בודאי תימא על הרי"ף דלא הביא עיקר התי' ול"ל דהיא נלמד מדין מרומה דלית להו חד דינא דהא בדין מרומה לא בעי' לגמרי דו"ח. ובדיני קנסות ודאי דבעי' לגמרי ואיני יודע בדו"ח מעכב בדיני קנסות וצ"ע בזה. ומעתה אם נימא דכל דיני קנסות היא כמו דין מרומה י"ל דכונת התוס' בסנהדרין והב"ש היא ג"כ כמו דגזילות וחבלות בעי' דו"ח אף דבזה שייך ג"כ נ"ד והיא להפך למען לא יהי' הדלת פתוח לפני עושה עול כמ"ש תוס' ריש המס'. ואפ"ה בעי' בזה דו"ח וע"כ דזה היא כמו קצת דין מרומה כיון דהיא לא שכיח ה"ה בזה וכן היא כונת הב"ש כיון דהיא מכחשת היא דין מרומה. ולאו מכח הכחשתה. רק כיון דהיא ל"ש היא בגדר דין מרומה. ועדיין היא דוחק לישב בזה דברי הב"ש:

אמנם נ"ל דגם מה דהיא לא שכיח אפ"ה לא הוה בגדר דין מרומה הנ"ל דהא בשטר שכתוב בו באחד בשמיטה דמתרצין את העדים לומר דאחרנוהו דהיא לא שכיח לגמרי ואפ"ה תי' הגמ' כאן בדין שאין מרומה. הרי דגם זה חשיב דין שאין מרומה, וכן נ"ל דע"כ מוכח כן דאם נימא דהיא דין מרומה הקו' במ"ע אמאי נתרץ אותם באחרנוהו. ואף להריב"ש דבדין מרומה אינם מעכבין החקירות בדיעבד. מ"מ גם להריב"ש בדין מרומה היכא דמכחישין זא"ז נתבטל עדותן. וא"כ קו' הגמ' במ"ע כמו שפי' רש"י כאן דבדין מרומה מהדרינן לבדוק את העדים בדו"ח ולהעמיד על הבירור אם הם עידי אמת. דבדין מרומה חשדינן אותם לעידי שקר. היכא דהם מוכחשים לפנינו אמאי נתרץ אותם במילתא דלא שכיח לומר דאחרנוהו כיון דזה היא לא שכיח. ובזה יש לעיין בדין מרומה בעדות שבשטר דגם בזה צריכים דו"ח כמ"ש הסמ"ע בסי' ט"ו הנ"ל אם הוזמו אח"כ עידי השטר לא מתרצינן אותם לומר אחרנוהו. וי"ל דמשו"ה במצא שט"ח לא יחזור דיכול לבוא לידי גבי' שלא כדין אם יוזמו אח"כ. ונתרץ אותם באחרנוהו ובאמת כיון דהיא דין מרומה לא מתרצינן אותם כלל. אלא ע"כ דזה לא חשיב דין מרומה אף דהיא לא שכיח. אם לא דנחלק ולומר במילתא דלא שכיח אמרי' דחשדינן דעידי שקר הם כיון דהיא מילתא דלא שכיח. משא"כ בהא דשטר באחד בשמיטה ל"ל דזה מברר לן דהם עידי שקר דהא כמו כן הי' יכולין ליתן לו שטר על זמן אחר:

והנה הש"ך בסי' ל"ג כתב להפך מדברי הריב"ש דהיכא דבדקו הב"ד את העדים ואמרו אינו יודע בחקירות נתבטל העדות בכל מקום אף במקום דלא בעי' עדות שיכול להזימה מ"מ בעי' שיהי' ראוי להזמה. ממילא מכ"ש בדין מרומה דאינו יודע פוסל בחקירות. אמנם כל האחרונים השיגו על הש"ך בזה כאשר יבואר לקמן בפ'... וכבר כתבתי דאף אי אמרי' דלא כהריב"ש רק דבדין מרומה בעי' דו"ח ממש כמו בדנ"פ אפ"ה י"ל דבזה"ז לא נתבטל העדות אם אמרו איני יודע בחקירות. כיון דבזה"ז כל העדות היא עדות שאאי"ל כיון דאין אנו דנין דיני קנסות בזה"ז. ובזה י"ל דגם הרי"ף אינו חולק על הריב"ש. והא דהשמיט תי' רבא דבדיני קנסות בעי' דו"ח היא מטעם שכתבתי דס"ל דזה נלמד מדין מרומה. דבאם בדין מרומה דדנין בזה"ז. ואפ"ה בעינן דו"ח. מכ"ש בדיני קנסות דבעי' דו"ח. רק דכתבתי דה"ל להביא כאן דנפ"מ לענין אינו יודע בחקירות דפוסל בדיני קנסות. אבל לפ"ז י"ל גם דאינו יודע פוסל בדיני קנסות זה הי' בזמן דהי' דנין דיני קנסות והי' כל עדות עדות שיכול להזימה בזה הי' פוסל אינו יודע בדיני קנסות משום דה"ל עדות שאאי"ל. משא"כ בזה"ז דלא נפ"מ מדיני קנסות רק לענין תפיסה ולזה אין נפ"מ אם אומר איני יודע אי מכוין דבריו בדו"ח. דגם אם מכוין בדבריו בדו"ח ליכא נפ"מ חדא דבזה"ז אין אנו דנין דיני קנסות ובאם הוזמו לא יהי' חייבים מכאשר זמם משום דהיא קנס. ולכן בזה"ז אין אינו