משכן העדות ק

מהני אף מדאו' דהרשו לנו. משא"כ לענין דו"ח כיון דלא יהי' מהני לא עקרו הדו"ח כיון דהיא דאור' ממש. אע"כ כמ"ש דגם בזה מהני עדותן אף מה"ת. אלא דבאמת גם בהא דעבדינן שליחותייהו הביא הנתיבות שם דהרמב"ן והרשב"א כתבו דגם זה לא הוה רק דרבנן משום הפקר ב"ד הפקר [ובספר חמדת שלמה הנ"ל הביא בשם הגאון בעל נתיבות דעדים בלא דו"ח לא מרשו רק מדרבנן עיי"ש]:

ויש לעיין בהנ"ל היכא דאיכא ד"מ עם דיני קנסות בעדות אחת. כגון דמעידים על הגניבה דחייבו בקרן וגם כפל. ולזה לקרן לא בעי' דו"ח דהוא ממון. וי"ל דממילא מהני גם להקנס כיון דנפ"מ בעדותן לענין ממון וכמ"ש. דוקא לענין נפשות מחמרינן אבל לא בקנס. רק כיון דהעידו העדים שהי' מהני עדותן לענין ממון ידעינן דהיא אמת ומחייבי גם קנס. וי"ל דגם קנס היא חידוש ולא אמרי' רק בעדים ע"י דו"ח. ועוד יש לעיין די"ל דגם בקנס לא מצינו רק דהחמירו בזה לבדוק אותם בדו"ח אבל לא שיהי' הדו"ח מעכבין אם לא בדקו אותם בדו"ח. או דאמרו אין אנו יודעין בדו"ח שיהי' נתבטל עדותן משום דה"ל עדות שאאי"ל וכמ"ש דהסוגי' דגמ' דר"פ ה"ב לא איירי רק לענין דו"ח ולא לענין עדות שיכול להזימה. ויותר מזה לפמ"ש הרמב"ן הנ"ל בסוגי' דחוששין ללעז הא דהוכיחו מר"ת דעידי זנות בעי' דו"ח דאל"כ גם בלא כוונו עדותן בדו"ח יהי' מהני עדותן לאסרה על בעלה. ודחה הרמב"ן דבזה נתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. כיון דנתבטל עדותן לענין מיתה. ולפ"ז בעדים הבאים לחייבו בעדותן ממון וקנס. כגון בגניבה הקרן והכפל. אם לא יכוונו אח"כ עדותן בדו"ח ויהי' נתבטל עדותן לענין קנס. ממילא דיתבטל גם לענין ממון. ולא יהי' מחוייב אף הקרן וכיון דבממון עקרו הדו"ח לגמרי מד"מ ממילא הוצרכו לעקור גם בעדות קנס היכא דאיכא ממון למען לא יתבטל העדות גם לענין ממון משום עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה. ועי' במ"ש הרמב"ן סוף יבמות בתי' הא' הא דעקרו הדו"ח מעדות נשים. והרי"ף לא הביא בסוגי' רק תי' דר"פ דבדין מרומה בעי' דו"ח ולא הביא תי' דר"ח ורבא. ועי' בכנה"ג ר"ם ל' בהגהות על הב"י שתמה על הרי"ף מדוע לא הביא תי' רבא. ואין לומר כיון דלא נפ"מ בזמן הזה דאין דנין דיני קנסות דהא נפ"מ לענין תפיסה עי"ש. ויש לעיין לפמ"ש ממנ"פ היכא דאיכא ממון בהדי קנסות י"ל דבזה לא בעי' גם בהקנס דו"ח גם משום הצד ממון והיכא דליכא ממון כלל רק קנס לא מקבלין עדות העדים כלל [ואפשר עוד לומר בדברי הרי"ף דס"ל פי' אחר בתי' רבא דס"ל דהא דגמרי' במתני' ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד היא רק בדיני קנסות וכמ"ש דהא דבעי' דו"ח היא למען נהדר לבטל העדות, ולזה ס"ל דדוקא בדיני קנסות בזה מהדרינן לבטל עדותן כמו בדנ"פ משא"כ בד"מ בזה לא מהדרינן לבטל העדות כלל. וכמ"ש הנתיבות משום דגבי ממון מה"ת יהדרו לבטל העדות כן ס"ל לרבא. אבל באמת לא ס"ל להרי"ף להלכה רק בכל עדות ממון בעי' מה"ת דו"ח ומהדרינן לבטל העדות וצ"ע] ובענין עדות דדנין בזה"ז בלא דו"ח מבואר בסמ"ע ר"ס ל' דכל מידי דלא שכיחי דלא עבדינן שליחותייהו בזמן הזה כמבואר בסי' א' (לא) בעינן ג"כ דו"ח. ובאם בדקו הב"ד את העדים באותן הדברים דבעי' דו"ח ואמרו אין אנו יודעים בהחקירות צ"ע אם בזה נתבטל העדות. כיון דבזמן הזה כל העדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה דהא גם אם יוזמו הא לא דנין דיני קנסות בזמן הזה. וע"כ דעדות שיכול להזימה עקרוה בזמן הזה. וא"כ יכול להיות דלא נתבטל העדות באיני יודע בחקירות. דהיא רק משום דה"ל עדות שאאי"ל. ובזה"ז כל עדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה אם לא דנימא דעכ"פ יהי' מהני תפיסה אם יוזמו או דעכ"פ נפ"מ להיות יראים עכ"פ מחמת הזמה שיתגלה אח"כ שהם עידי שקר ויפסלו לעדות. אמנם הש"ך בסי' ל"ג כתב להיפך דבאינו יודע בחקירות נתבטל בכל ענין אפי' במקום דלא בעי' עדות שיכול להזימה. וכבר כתבתי בזה קונטרס לבאר כל מילי דדנין בזה"ז בלא דו"ח ונאבד ממני זכינו ד' לעיין בזה היטב שנית. ועי' במ"ש בפ' הקודם בענין לאחר דעקרו הדו"ח:

פרק י"א לבאר הדין בדין מרומה דמבואר דבעי' בזה דו"ח באיזה אופן יהי' הדו"ח וגם אם פוסל איני יודע בהו והכחשת בדיקות גבייהו:

בדין מרומה בעינן בכל עדות דו"ח. ואף בעדות ממון כמבואר ברמב"ם פ"ג מהל"ע ובריש סי' למד והיא תי' ר"פ בר"פ אחד ד"מ דתי' כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה. ומפשטות דגמ' נראה דבדין מרומה בעי' כל עניני דו"ח כאשר הוא מה"ת כיון דבזה לא עקרו חז"ל הדו"ח והניחו על דין דאו' ממילא דבעינן דו"ח ממש. ובאם לא דרשו אותם בדו"ח. או דאמרו אין אנו יודעים בדו"ח נתבטל עדותן. כמו להתרוצי קמאי בגמ' דשם דמעכבין הדו"ח בדיעבד כ"כ בדין מרומה. והרבה מגדולי המורים הסוברים כן. ובזה אמרתי לישב דברי רש"י ב"מ בסוגי' דשטר הקנאה ד' י"ג דכתב וז"ל בד"ה שמואל מוקי לה בשאין חייב מודה שאומר מזוייף הוא וא"ת יתקיים בחותמיו כיון שנפל איתרע ואמרי' מפני שפסול הי' לא נזהר בו ומהימנין לי' להאי עכ"ל. ותמהו בסברא זו דמה"ת ניחוש לדימה וזייף עי"ש בתוס' די"ל דלאו מטעם דחיישינן דדימה וזייף לא מהני קיום. רק כיון דנפל נראה דשטר פסול הוא. וקודם שקיימו תלינן דהוא זייף לו את השטר ולאחר שנתקיים השטר וידעינן בבירר דהוא חת"י העדים. מ"מ כיון דנפל רגלים לדבר דהוא שטר פסול. ולזה הוא בודאי כמו דין מרומה ויש לחוש בזה דילמא העדים מסרו לו שטר פסול. כיון דמחמת ריעותא דנפילה נראה שהיא שטר פסול. ולפ"ז ממילא בעינן דו"ח. וכיון דבכל השטרות לא הוה דו"ח כקו' הגמ' בסוגי' דר"פ אחד ד"מ כיון דיכולין לומר אחרנוהו וכתבנוהו. גם אפי' אם כתב בזמנו כתבנוהו. אפי' הכי חסרים הרבה מן החקירות. רק הא דמהני שטר היא כיון דעקרו חז"ל הדו"ח מד"מ. וממילא דבדין מרומה דהניחוהו על דין דאו' ובעינן דו"ח והם מעכבין בדיעבד היכא דלא הוה דו"ח לא נוכל לדון ע"פ עדות העדים ממילא דאז השטר פסול כיון דנחסרו הדו"ח מעדות שבשטר. ולזה לא יחזיר שטר שנפל. והיא נכון אי אמרי' דדו"ח בדין מרומה מעכבין אפי' בדיעבד. ועי' בכנה"ג דהביא דעת הרבה פוסקים דס"ל דהדו"ח בדין מרומה היא לגמרי כמו עדות נפשות:

אמנם דעת הריב"ש בסי' רס"ז הביאו הרמ"א בסי' ט"ו. דדו"ח דדין מרומה אינם שווין לדו"ח שהיא מה"ת וז"ל הריב"ש שם אלא שנראה דבהודאות והלואות אפי' בדין מרומה ל"ב דו"ח כדנ"פ ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר לא שאם אמר על אחד מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה ור"פ דמוקים לה בדין מרומה דמשמע דשווין הם ר"פ מוסיף הוא על אוקמתא דרבא וכו' עי"ש וכן מבואר בחידושי הר"ן שם בד"ה כאן בדין מרומה בשם הר"ד עי"ש. וי"ל ג"כ הא דפי' בסוגי' דשטר הקנאה דאיירי בשטר שאינו מקויים ודייקו מזה דמיתומים ולקוחות גובין אף בשטר שאינו מקויים דאל"כ אמאי לא יחזור אם יקיימו בדין יגבו ואם לא יקיימו הא לא יכול לגבות מיתומים ומלקוחות. די"ל דהיא שטר שאינו מקויים רק כיון דנפל איתרע אמרי' דהוא שטר פסול ולזה אותן העדים הבאים לקיימו ומעידין דהוא שטר כשר בעי' דו"ח. כיון דמחמת ריעותא דנפילה אמרי' דהוא שטר פסול. ובזה עידי הקיום בעי' דו"ח. ומשו"ה לא יחזור דדילמא יקיימנו בעדים. והב"ד לא ידקדקו אח"כ לחקור עידי הקיום בדו"ח כי לא ידעו מהנפילה. וסברו לקיימו כמו בכל השטרות. ועי' בסמ"ע בסי' ט"ו ס"ק יוד שהביא בשם מהרי"ק דגם בשטר אם הוא דין מרומה צריך לחקור את העדים ולא אמרי' כיון דהם חתומים ה"ל כאלו נחקרה עדותן בב"ד עיי"ש. והי' נראה לענ"ד ראי' לדברי הריב"ש מסוגי' דגמ' דשם. בהא דפריך הגמ' מברייתא שטר שכתוב בו באחד בניסן בשמיטה וכו' ופריך תיקשי לי' ממתני' דשט"ח מאוחרים כשירים