משיב דבר חלק ד שג

ורא"ש ז"ל, וגברא רבא כהרמ"א ז"ל אמר מילתא וראויה אליו ז"ל

נחזור לנ"ד שההוכחה ממשנה דצלמון חזקה, דאפילו יש מקום להוכיח שלא זה האיש מאותה העיר הידוע לנו אין חוששין לזה, ועדיין יש מקום לשוב לקושיא השניה שהקשיתי לעיל לחלק בין נפל שלא במקומו או במקומו, דמה שיישבתי לר"ה דס"ד לחוש לשני שוירי, שהוא לא גריס במשנה דצלמון ממקום פלוני אינו נוח לכאורה, שהרי הרי"ף והרא"ש הביאו זה הנוסח, וכן העתיק הרמב"ם לנוסחת מהרי"ק והטור, וע"כ צ"ל דמכ"מ לר"ה ל"ק שהוא מפרש שהיה אותו האיש דר בצלמון, אלא שבא לשם בדרך משל מקורטבא, ומש"ה סיים עצמו מי הוא יוסף ב"ש מקורטבא, והשתא גם לר"ה אין לחוש שמא הוא עובר אורח ואינו הדר בצלמון, ואפילו נשלח ונבדוק בקורטבא, שמא הוא קורטבא אחר, דלכ"ז אין לחוש כיון שי"ל שהדר במקומו בצלמון הוא ומת במקומו, והירושלמי מקשה לטעמיה שאין לחלק בין נפל ללא נפל כמש"כ דס"ל דרק משום חומר עריות הוא ומעתה אכתי י"ל דוקא בהא שתלינן באותו שמת במקומו שפיר לא חיישינן במה שלא הכירוהו, אבל בנ"ד שמת שלא במקומו, והיה לנו לחוש לשני יוסף ב"ש ולשני שוירי לר"ה, אלא שמסקינן דלא חיישינן בלא הוחזקו, ואכתי בנמצא הוכחה לזה שאינו הוא האיש והוא העיר מנלן דלא חיישינן

אבל כד דייקינן ע"כ לפי נוסחת הירושלמי לא מיירי שדר בצלמון דקשה לי דכיון שאמר שמו ושם עירו אמאי הזכיר שם אביו הא בעירו סגי כמ"ש הרמב"ם (הכ"ז) וכדתניא בתוספתא והביאו הה"מ שם בטה"ד, וכצ"ל] אין מעידין עליו עד שיהא מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו, מבואר דבשמו ושם עירו סגי, ואין לומר דהאי גברא מילתא יתירא דקאמר, דמכ"מ שם אביו אמאי נצרך להזכיר שם עירו, ויישב דמשום שנשתנה צורתו נצרכנו גם לשם עירו, והביאו הכ"מ ושארי אחרונים, וה"נ נימא על קושייתי דמש"ה הוצרך להגיד גם שם אביו ולא סגי בשם עירו, אבל מלבד שעצם זה הישוב קשה להגיד מסברא ליישב רומיא דמתניתין וברייתא, ומכש"כ אם כתב כן הרמב"ם מעצמו כמ"ש הגאון ח"ס ז"ל, וגם מהרי"ק עצמו לפי תשובתו השניה שהביא הכ"מ והוא בסימן קפ"ד לא נצרכנו לזה הישוב אלא בעינן שיהא ידוע המקום, ובאמת המהרי"ק גם בסימן קע"ה שהביא הכ"מ חזר בו וסיים בזה"ל ועוד ראיה [דמהני שמו וש"א לחוד] ממ"ש הרמב"ם בא א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור שמת יצחק בן מיכאל כו' הרי לך בהדיא שדי לנו במה שהזכירו יצחק ב"מ, ואפילו שלא הזכירו שם עירו, וכ"ת שאני התם שאמרו לו לשליח כשתלך למקום פלוני, דנראה מתוך דבריהם שאותו מ"פ הוא מדשלחו לאותו מקום כו' עכ"ל, הרי דגם בזו התשובה עמד ע"ז הסברא ונפל כל מה שנצרך לדחוק מתחלה במה שנצרך הרמב"ם לכתוב בהלכה כ"ג ממקום פלוני, והפלא על מרן הכ"מ שכתב ונראה דספוקי מספקא למהרי"ק אי סגי כשיזכיר שמו ושם אביו לחוד, או דבעינן גם שיזכיר גם שם עירו עכ"ל, והרי מבואר באותה תשובה דספוקי מספקא ליה, ובסימן (קפ"ד) נתברר לו שכן הוא, והדעת נותן דיוסף ב"ש בעולם אינו מסוים כמו יוסף בעירו, ואזיל ישוב מהרי"ק, וחזר קושיתו להיפך למאי הזכיר שם אביו, וכן ק' בהלכה כ"ד בהא בן מיכאל שידוע מקומו, ולמה הוצרך להזכיר שם אביו, וכאן ליכא ישוב מהרי"ק כלל, וכן במשנה בעובדא קמא הזכיר שלשתן, וכבר כתבנו שאין שם שינוי כלל, אבל האמת יורה דרכו דבתוספתא מיירי במי שדר בצלמון והוא מקורטבא ובמעידים עליו בצלמון שמת, סגי במה שיעידו עליו יוסף מקורטבא שהרי לא הרבה יוסף מקורטבא דרים בצלמון, משא"כ אם יבא א' מקורטבא לצלמון וימות שם נצרך להעיד עליו שהוא יוסף בן שמעון מקורטבא דבמה שאמר שהוא יוסף מקורטבא לא מהני כלל, שהרי הם יהיו נצרכים לשלוח לקורטבא לאמר שמת יוסף מעירם וכמה יוסף מעירם איכא בשוקא בראי, וע"כ נצרכים להגיד יוסף ב"ש מעירם, וכן אם יבא מי להעיד בפני ב"ד שבצלמון, שמת בדרך אדם א' מקורטבא, ע"כ צריך להעיד בשמו ושם אביו ושם עירו, למען ישלחו אנשי צלמון לקורטבא להגיד דבר ברור, מעתה הכל ברור ופשוט, דהתוספתא והרמב"ם בה' כ"ז מיירי במעיד לפני ב"ד שבעירו שמת איש אחד שדר שם באותו עיר, ונקרא ע"ש עיר מולדתו דזה סגי כמו שמו ושם אביו, משא"כ בהלכה כ"ד ששלחו לעיר שדר שם מעיקר היותו, ואינו מצוין בעיר אלא בשמו ושם אביו ובזה סגי שהרי ידעו מקורו, כמ"ש מהרי"ק, אבל בהלכה כ"ג יש שני נוסחאות ושניהם אמתים, ואינם מחולקים בדין ח"ו, אלא בפי' המעשה, נוסחא א' ראו א' שעומד מרחוק ואמר שהוא פלוני ב"פ או פלוני ממקום פלוני, ולפי זה הנוסח הפי' שהוא דר באותה עיר שישמיע קולו מרחוק, ומודיע לציין עצמו או בשמו ושם אביו, או בשמו ושם עירו, ור"ל אם, בא לשם ממק"א ונקרא שם במקום דירתו ע"ש מקום מולדתו כהא דהלכה כ"ז, ולפי נוסחא שניה ואמר שהוא פלוני ב"פ ממ"פ, לפי זה מיירי שהיה עובר אורח ממקום אחר ואשתו במקום דירתו, והשמיע קולו לאותה העיר שעבר בצדה שהוא פלוני ב"פ בעיר פלונית, והמה יודיעו באותה העיר ע"ש ושם אביו לחוד, כהא דה' כ"ד וכן הוא עובדא קמא דבת קול

ובחנם נתחבטו בזה האחרונים לעשות מחלוקת, מעתה לפי קושית הירושלמי ע"כ הנוסחא פלוני ב"פ ממ"פ דאי הגי' או ממ"פ, והוא דר באותה עיר שמשמיע קולו, ומה שאומר ממ"פ אינו אלא לציין עצמו, א"כ אזיל קושיית הירושלמי, אלא מיירי שדר בעיר מולדתו והשומעים ישלחו להם, ושפיר מוכיח מאין ידעו שאין עיר אחרת בזה השם והיא אינה ידועה להם אלא ש"מ שאין חוששין לשני שוירי, וש"ס דילן לא גרסי ממ"פ וכדאי' לפנינו וכמ"ש לעיל, והרי"ף והרא"ש הביאו כנוסחת הירושלמי כדי להשמיענו הדין שאין חוששין לשני שוירי כמ"ש לעיל, ובאשר מעובדא ראשונה אין ראיה לשיטת ש"ס דילן דמחלק בין מת במקומו לנפל שלא במקומו, מש"ה הביאו נוסחת הירושלמי בבא שניה דמוכרח לפרש שמת שלא במקום דירתו, ומש"ה נצרך להגיד שמו וש"א ושם עירו, ומכ"מ אין חוששין לשני שוירי ולא כס"ד דר"ה

ומעתה נשאר בית אב של הלכה על מקומה, דאפילו מת שלא במקומו, כמו בנ"ד שהלך א' מדיסנא ומתבעי למות בטשערניגאוו, והגיד שמו ושם אביו ושם עירו כדין למען יודיעו ב"ד שבטשערניגאוו לפני ב"ד בלוצין שמת חיים בן יוסף מדיסנא הסמוך לקהלתם אין חוששין לדיסנא אחרת אע"ג שיש הוכחה ממה שנמצא באיזה פרט שלא כדבריו, ותולין בבלבול הדעת ושכחה המצוי בחולי המביאה לידי מיתה, ואיתתא דא שהניח בדיסנא הידוע לנו שריא להתנסבא לעלמא והמקום יעמידנו על קרן האמת, להוציא ההוראה שהיא התכלית והחותמת, העמוס בעבודה נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן פה ב"ה ג' ב' אדר אדברה נא שלום לפ"ק לכבוד הרב וכו' מכתב מעכ"ת הגיע גם בראשונה גם בשניה, ואולם בראשונה בהגיע דבריו בארוכה, ואני מוטרד מאד בעסק הדפסה ובעסק הישיבה הק' משא לעיפה, היה קשה עליו להפנות לראות דבר משפטו בעסק העגונה, ולהשיב בלי חקור דבריו היה נחשב בעיני להעדר הכבוד, ע"כ נדחה ממני מזמן לזמן עד שנאבד מכתב מעכ"ת נ"י עם האדרעסע, והייתי באמת מצטער על עלובתא דא שיושבת ומיעגנא זה שלש שנים ואמרתי בלבי דבר מליצה דתקנת חכמי ישראל, היא קלקלתן היינו מה שמפלפלים להתיר היתרים בקונטרסים ארוכים דוקא הוא גורם קלקולן, והנה הגיע מכתב מעכ"ת נ"י שנית השאלה כאשר היא, והנני מזדרז להשיב בלי אריכות דברים הרבה, והמקום ית' יהא בעזרי

וזה דבר השאלה, אחד נטבע אצל הרחים ובשעת טביעה לא היה אדם מישראל, ואח"כ באה אחות אשת הנטבע ומצאתו מושכב במים והכירתו היטב ואח"כ באו עוד שני אנשים והכירוהו, ועו"ג אומרים כי איך שמצאו אותו בנהר הוציאוהו תומ"י לנסותו בתחבולות