משיב דבר חלק ד שב

והוא נגד הסוגיא חולין (דצ"ה) כידוע, ופירשנו דלפי הס"ד רב מדינא אסר ולא כמ"ש התוס' שם, אלא ס"ל דכיון שנפל הבשר ומצא שלא במקום הראוי, כבר יש לחוש שמא מחוץ לעיר בא ולפי זה בנמצא ביד עו"ג שכך דרך העו"ג ליקח במקולין בשר, אבל להמסקנא רב חומרא קאמר משום מעשה שהיה וא"כ אפילו נמצא ביד עו"ג אסור

נחזור לענין דכל השקלא וטריא דרב הונא אינו אלא בנפל הגט ולכאורה קשה א"כ מ"ט דאביי דמדמי עובדא דיצחק ר"ג להא דגט דאירכס, אבל לק"מ דאדם שמת בדרך היינו נפל וכמש"כ הרמב"ן במלחמות דיבמות ובחי' גיטין פ"ג בזה"ל ואביי השיב לא דמי דהכא כיון דנפל איתרע ליה ואיכא למיחש לעלמא כו' ומעתה לא קשה מעובדא קמא דבת קול באחד שעמד על ראש ההר ואמר פלוני ב"פ ממ"פ מת, די"ל שהעיד שמת במקומו, אלא משום שלא היו אנשים מצוים שם בא אותו האיש להודיע לכאן, ומש"ה ודאי לא חיישינן למק"א שאינו ידוע לנו, ובמעשה דצלמון לפי הנוסחא במשנה לפנינו שלא אמר שם עירו ג"כ י"ל שאותו האיש מצלמון עצמו, ומש"ה לא נצרך לפרש המקום כמש"כ הגר"א (סימן י"ז ס"ק פ"ב) ועוד יבואר אי"ה, מש"ה לא חששו לכ"ע לאדם אחר בזה השם בעיר אחרת

מעתה נחזור לנ"ד, דלפי"ז אזיל ההוכחה לנ"ד מתרי טעמי, חדא דשאני התם דיבמה שלא הכירוהו לא נפל הספק שמא איש אחר ששמו כשם הידוע להם שהרי בדקו בעירם ולא נמצא, אלא היה מקום לחוש שמא שיקר בדבריו, ואינו בזה השם, או ממקום אחר הוא ולא פירש יפה כראוי, בזה שפיר תלינן שדברי המת כנים ונכונים להקים עדות וזה שנשתנה סיבת הנשיכה גרם לדבר, אבל בנ"ד שאנו חוששים שאמר המת כראוי אלא שכיון לעיר אחרת שאינה ידוע לנו

עוד יש מקום לדחות מטעם אחר, דבשלמא התם שהיה הכל במקומו ולא ניתן לחשוש כלל למקום אחר עפ"י דין אפילו היו שיירות מצויות שפיר יש לנו לומר דשנוי הצורה לאו ריעותא כ"כ להוציא מהדין, משא"כ בנ"ד שנפל שלא במקומו, והיה מקום לחשוש לשמו כשמו ושם אביו ושם עירו לולי שאין שיירות מצויות או לא הוחזק ועתה כאשר יש מקום להוכיח דעיר אחרת היא ואדם אחר הוא מנ"ל שאין חוששין

אבל לאחר העיון ההוכחה בתקפה, דבאמת קושיא שלי על ר"ה דחייש לשני שוירי נמצא בירושלמי יבמות (פ"ב) וגיטין (פ"ג) וז"ל ר' עזרא בעי קומי ר' מנא, למה הוא פסול, אני אומר אחר היה שם והיה שמו כשמו, הגע עצמך שבדקו כל אותו המקום ולא מצאו שמו כשמו, אלא משום חומר הוא בעריות, [פי' שמכ"מ חוששין לעיר אחרת בזה השם ושם יש שמו כשמו] והא תנינן הלכו ולא מצאו אדם שם, והשיאו את אשתו, הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו, א"ל ר' מנא כן א"ר שמואל בר"א האיש הזה כו', הרי שבאמת הכריח הירושלמי משני בבות אלו שאין לחוש לשני שוירי, וטעם משנתנו בגיטין ביאר בא"א, וכבר כתב הגאון פני משה במה"פ שגי' הירושלמי בעובדא דצלמון ממקום פלוני והירושלמי לא נחית לחלק בין נפל ללא נפל, דכיון דעיקר החשש משום חומר עריות, א"כ אין נ"מ כמש"כ לעיל לפרש דעת הרמב"ם בבשר שנתעלם מה"ע, והביא הירושלמי עוד ראיה מעובדא דצלמון דלפי גרסתם ממקום אחר, ע"כ לא היה מצלמון עצמה, ומכ"מ לא חשבו לעיר אחרת ששמה כשמה, ומעתה אע"ג דש"ס דילן לא ס"ל הוכחת הירושלמי, ומפרשי עובדא קמא כמש"כ לחלק בין נפל ללא נפל, ועובדא דצלמון לא גרסי ממקום פלוני, וכבר נמצא שמחולקים התלמודים בנוסחת המשנה כמ"ש התוס' בבכורות (דכ"ג) וכ"כ בחיבורי הע"ש (סימן קל"ז) שמחולקים בנוסח משנה דזבחים פרק דם חטאת אי גרסינן מריקה בחמין ושטיפה בצונן או מריקה ושטיפה בצונן, מכ"מ בזה לא פליגי התלמודים ומסוגיית הירושלמי ההוכחה חזקה, דאפילו יש מקום לתלות בעיר אחרת משום השינוי אין חוששין

וממוצא דברינו יש ללמוד בדין חוששין לשני שוירי, שכ' הרמ"א (סס"י קל"ב) בזה"ל י"א שאם הוזכר שם העיר בגט אין לחוש לשיירות מצויות דאין חוששין לשני עיירות ששמם שוה עכ"ל, פי' דבאותה העיר בדקו ולא מצאו בזה השם שכתב גט, אין לחוש לעיר אחרת, ובד"מ הוסיף וכתב דהכי איתא בפ"ג דגיטין והאחרונים אחזו שער שהוא נגד הסוגיא, ונראה דבד"מ צ"ל דהכי איתא בירושלמי פ"ג דגיטין, והוא כמ"ש, וס"ל להרמ"א דנהי דרב הונא ס"ד לחוש לשני שוירי ולא קשה ליה ממשנה ביבמות כמש"כ, מכ"מ אינו מוכח דלר' זירא חוששין נגד הירושלמי, והא שהקשה הב"ש וש"א מהא שהוכיח הש"ס מרבה דלא חייש כמ"כ לשני יוסף ב"ש בעיר אחת, לפי מה שהבינו הגאונים בעל תורת גיטין וח"ס אה"ע (סימן ע"א) טעם הרמ"א ז"ל משום דאזלינן בתר קרוב דעיר אחרת קרובה כמו אותו הידוע ודאי א"א שלא היה ידוע לנו, ולפ"ז יש ליישב על נקלה, דרב הונא מיירי שהיה רחוק משוירי, ולא ידע מאותה עיר אלא עפ"י השליח שאבד הגט, וכמ"כ היה לחוש לעיר אחרת שמה שוירי בצד אחר שאינו ידוע גם לאותו שליח, ומאחר שלא חש לה, ה"ה לשני יוסף ב"ש כ"ז שלא הוחזק, משא"כ אם בא גט ממקום קרוב לא חיישינן לעיר אחרת במקום רחוק לכ"ע, אבל באמת עיקר זה הפי' לא נראה בדברי הרמ"א שכתב סתם דאם הוזכר שם העיר, משמע אפילו אם היא רחוקה ממקום יציאת הגט אין חוששין לעיר אחרת, אלא הטעם כמשמעו שאין מצוי כ"כ שני עיירות שוין בשמם כשני שמות אנשים, וא"כ יש לנו ליישב אותה הקושיא, דרק מהוכחת רבה הוא שהביא הש"ס ולא מהפסק, דמדהוכיח רבה מדתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ולא דחה דמיירי שלא במקום ב"ד אלא משמע לרבה דמיירי בכל גווני, ה"נ יש להוכיח דמיירי שנמצא באותה העיר וא"צ לבדוק אחר יוסף ב"ש כל שאינו ידוע לנו, ולא תקשה הא אכתי לא מוקמינן משנה זו בכל גווני, שהרי אם הוחזק ודאי אין מחזירין, הא ל"ק דזה פשוט ולא נצרך התנא דגיטין להשמיענו אלא משום רישא דלאלתר כשר, ומשום סיפא דמצאו בחפיסא כו' אבל כל שאינו פשוט דיש לחוש מחזירין, כ"ז לרבה אבל לר"ז דחושש לשני יוסף ב"ש בלא הוחזק, אין ראיה דכמ"כ חושש לשני שוירי

איברא זה תלוי בפי' סוגיא דיבמות (דקט"ו ע"ב) בעובדא דיצחק ר"ג דלפי פי' הרז"ה והרא"ש היה המעשה שא' הלך לאספמיא ומת שם, והעידו שמה ששמו יצחק ר"ג מעיר קורטבא, ושלחו מאספמיא להודיע לקורטבא הידוע להם שזה האיש מת, ונשאל אם חיישינן לתרי יצחק, ואמאי לא שאל הש"ס אי חיישינן לתרי קורטבא, ויש בזה רבותא יותר דלא מהני בדיקה באותה קורטבא, ש"מ דלא עלה עה"ד לחוש לשני שוירי אפילו לאביי דס"ל כר' זירא ומש"ה פרש"י בהא שהקשה רבא בעובדא דנהרדעא א"כ יבדק כל העולם כולו, שמא יצא מי מנהרדעא כו' והרז"ה במאור פי' דר"ל סביבות נהרדעא דעדיין מיקרי נהרדעא ע"ש קבא דנהרדעא] אבל לתרי נהרדעא לא עלה עה"ד לחשוש

אבל הרמב"ן וסיעתו פירשו דהלכו אנשים עם זה האיש יצחק מעיר קורטבא לאספמיא והיה הספק דילמא בא אותו האיש יצחק ר"ג ממק"א לקורטבא, והוא שהלך עם האנשים, ולא יצחק שהיה בקורטבא עצמה, ומעתה לא היה מקום לשאול על תרי קורטבא, אלא על שני יצחק, ומש"ה הולך בשיטה זו דלר"ז חוששין לשני שוירי כפשטא דא"כ יבדק כל העולם כולו, דהכוונה שמא איכא נהרדעא אחרת, נמצא דלשיטת הרא"ש יש עוד ראיה לפסק הרמ"א. ומעתה שיטת הרמב"ם ושו"ע (סי"ז סי"ח) כשיטת התוס' והרא"ש כמש"כ הגר"א ז"ל וכ"כ הה"מ ע"ש, מבואר כדברי הרמ"א ז"ל, והכי יש להוכיח מגוף דברי הרמב"ם וש"ע בהא שהעתיקו אותו הדין ביצחק בן מיכאל [והנראה שכן נוסחת הרמב"ם בגמ' ולא יצחק ר"ג ומיושב בזה איזה קו' הרמב"ן בחי' גיטין ע"ש], שבא אחד ואמר שאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק ב"מ כו' ואין אומרים שמא יצחק ב"מ אחר הוא שמת, ולא סיימו כמו כן ואין אומרים שמא מקום פלוני אחר יש כשם העיר שהשליח בא אליהם, אלא לזה לא נצרכנו כלל, וגם הרי"ף במסכת ב"מ פ"א כתב בזה"ל אבל במקום שהשיירות מצויות לא מהדרינן, ואע"ג, דלא, הוחזקו שני יוסף ב"ש באותו מקום כל"ב דר"ז עכ"ל, מבואר הא בדקו ולא מצאו באותו מקום שני יוסף ב"ש לא חיישינן לשיורי אחרת, וע"ע להלן ראיה דהכי ס"ל להרי"ף