משיב דבר חלק ד שד

ולגלגלו אולי ישוב לתחיה, וכשראו שלא הועיל חזרו אותו לתוך המים, כך אמרו העו"ג במסל"ת

ונראה ברור שהאשה מותרת לינשא עפ"י העדים שראו והכירוהו ולא חיישינן כאן שמא אשתהי וכהגהת רמ"א (סימן ז' סכ"ו) מתרי טעמי, חדא דאחר שנמצא במים, אין לחוש שמא הוציאוהו מן המים, והעו"ג א"נ להחמיר, ותו אם אתה מאמינם שהוציאוהו, הוי מאמינם שהחזירוהו מיד אחר שהבינו שלא יועיל במה שמגלגלים אותו, וזה א"צ שהוי כשעה שלמה כדין אשתהי שנית דהא דספק אשתהי הוא לחומרא אינו אלא מטעם ספק דאורייתא, אבל כאן שנטבע בודאי עפ"י מאמר העו"ג במסל"ת, כבר יצא מספק דאורייתא, דהא דאין משיאין בנטבע במים שאל"ס אינו אלא חומר מדרבנן, ומעתה ספק אשתהי לקולא, מעתה עדות שהעידו שהכירוהו בט"ע סגי לא מיבעי לשיטת הרי"ף דלא בעינן אלא דחזיא לאלתר וכ"כ השאלתות דר"א פרשת תבא, ודאי מהני, ואפילו לדעת הרא"ש והגהת רמ"א (סכ"ח) דמי שראה הטביעה לא מהני הכרה בלי סימנים, מכ"מ כאן לא ראו הטביעה אלא שמעו מהעו"ג כדיוק לשון הרא"ש דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט יאמרו כו', ותו דכאן היה סימן מקום דעפ"י מסל"ת של העו"ג נפל כאן באותו מקום, ומסתמא הוא שנטבע הוא שנמצא ולא אחר בא לכאן, כמש"כ התוס' בחולין (דצ"ה ע"ב) בד"ה אסיק כו' והא לא הוי למיחש כו', הן אמת שעפ"י זה לחוד אין משיאין את האשה כמש"כ הרשב"א מהא דתנן מעשה באחד ששלשלוהו בים כו' ולא שנפל אפילו עלה בידם באותו מקום, והכי דייק הה"מ (פי"ג מה"ג) מלשון הרמב"ם, מכ"מ סימן הוי ומהני בצירוף הכרת עדים ע"כ נראה ברור דאשה זו מותרת לינשא ויצרף דעתו ועוד דעת גדול אחד ויתירוה

נפתלי צבי יהודא ברלין.