משיב דבר חלק ד רצא

סימן עז תשובה להרב הגאון ר' מיכל האב"ד דק' יאנישאק

וע"ד אשר העיר מעכ"ת נ"י בישוב דברי הב"ח אה"ע (סימן קע"ג) מקו' הב"ש דהב"ח תלה עצמו בדברי המרדכי ודאי כן הוא אבל דברי הב"ח צ"ע הרבה

מש"כ דמן ההלכה אין ראיה לאסור ספק אחות חלוצה, ואפשר אש דמדתנן קדמו וכנסו א"מ מידם, ותנא ואפילו שניהם כהנים מ"ט ספק חלוצה דרבנן כו' משמע דוקא בקדמו וכנסו אבל לכתחלה אסור לכנוס דאל"כ לאשמועינן רבותא דאפילו לכתחלה שריא ולמדנו מכאן דה"ה לאחות חלוצה כו', מתחלה עלינו לברר דבריו ז"ל, שלא יקשה הרי המרדכי שם כתב בפירוש דספק חלוצה לכהן חמיר מספק אחות חלוצה משום דהוי כריח הגט, ומש"ה הוכיח מהא דאם נתקדשה אין מוציאין מידו, דאי חלץ אפילו בדיעבד מוציאין מספק, וא"כ האיך הוכיח הב"ח מספק חלוצה לכהן לספק אחות חלוצה, וצ"ל דה"ק, שהרי חזינן דאע"ג דבכל ספק חלוצה לכהן מוציאין מכ"מ במשנתנו אין מוציאין והוא מטעם שפרש"י דאפשר כל אחד ייבם את יבמתו לא גזור רבנן לאפוקי מספק ולכתחלה מיהא אסור, ה"נ בספק, אחות חלוצה

עוד זאת יש לבאר דעיקר ההוכחה של הב"א אינו מאם קדמו שני אחין וכנסו, דבזה פשיטא דדוקא בדיעבד וכפרש"י והרא"ש קודם שנמלכו בב"ד אבל מזה אין ענין לספק חלוצה לכהן שהרי גם בישראל אסורין לכתחלה שניהם לכנוס ספק אחות זקוקה אלא ההוכחה בהא דתנן אחד חולץ ואחד מייבם, והיה אפשר לומר דגם בזה הבבא תניא אפילו שניהם כהנים אחד מייבם, ואם כן מבואר דספק חלוצה לכהן מותר לכתחלה וה"ה לספק אחות חלוצה ע"ז כתב הב"ח מדלא שמעינן רבותא דאפילו לכתחלה שרי השני לייבם, אלא ודאי לכתחלה אסור, אע"ג דבדיעבד לא גזרו רבנן מטעם שפרש"י, מכ"מ לכתחלה אסור, ה"נ בספק אחות חלוצה דלעולם בדיעבד שריא מכ"מ לכתחלה אסור, זהו כוונת הב"ח, אבל עדיין קשה לי, שהרי לכאורה תמוה ספקו של המרדכי אי שרי לכתחלה לישא ספק אחות חלוצה, הרי בפי' תנן ברישא מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן, הרי דספק אחות חלוצה אסור לכתחלה מיהא, וכמבואר ג"כ בחי' רמב"ן ורשב"א, ונהי דלענין בדיעבד יש בזה חקירות הנימוק"י, אבל לכתחלה ודאי אסור, וצ"ל שהמרדכי ס"ל דשאני משנתנו דחלוצה אחת יש בודאי, אלא שספק מי היא החלוצה ונהי דאם הוא כונס השניה, אפשר שלא היה כאן חלוצה כלל, מכל מקום הרי היה כאן אחת נצרכת לחליצה משא"כ ספק המרדכי שאפשר לא היה כאן ענין חליצה כלל

ואחר שכן אזיל הוכחת הב"ח דלכתחלה מיהא אסור מהא דשניהם כהנים אסור לשני לייבם לכתחלה, דשאני התם דאחת היתה חלוצה ודאי

איברא עיקר ספיקו של המרדכי נסתר מפסק השו"ע כמש"כ מעכ"ת נ"י והיינו כהרמב"ן והרשב"א

ומה שנסתפק מעכ"ת שי' אי קידש מיקרי בדיעבד או דוקא כנס ומעכ"ה הביא ראיה מכרחת מהא דיבמות (דל"ו) אם נתקדשה כו', ולכאורה מחלוקת הוא בגיטין (דף פ"ט ב') בקלא דבתר אירוסין אי חיישינן. איברא לפרש"י בד"ה דבתר אירוסין, דמגרש ראשון ונושא שני, מבואר דבל"ז לכ"ע הוי דיעבד, ורש"י לטעמיה לעיל (דפ"ח ב') בד"ה ואסרינן לה אגברא, ואמגורשת קאי כו' כלומר ומיושב קושית התוס' שם, אבל התוס' לא פירשו הכי ולטעמייהו קיימי בכתובות (די"ד א') פרש"י בד"ה והא נמי כבדיעבד דמי, ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס שאם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה, מבואר דלהוציא מן הארוס הוא בדיעבד ממש רק דלענין להכשיר הולד הוי כדיעבד, והתוס' שם בד"ה חדא הא קא מודו לא מפרשי הכי יע"ש, ועיין מש"כ השאלתות דר"א (סימן מ') דהא דקלא בתר נשואין פשיטא דהוי דיעבד משום זמנין דמיעברא ואתי לאפוקי לעז על בניה אבל בתר אירוסין ליכא למיחש או דילמא כיון דצריכה גיטא מיניה כו', מבואר שאין נ"מ בין נשואין לאירוסין אלא משום דבנשואין זמנין דאיכא ולד, אבל בל"ז אין נ"מ בין נשואין לאירוסין, ולהיפך מפרש"י, ובאמת לא זכיתי להבין פרש"י שהרי בגיטין (דפ"ו) מבואר דפסול ולד קשה מהוצאת אשה מבעלה אפילו נשואה והכי מוכח ביבמות דכ"ד), והייתי אומר דסוגיא דכתובות מיירי שלא היה מקום לחוש לולד אלא מכהונה אבל לפסול ממזרות לא היה מקום לחוש משום דאפילו זינתה אפשר מעו"ג והולד כשר אבל בר"ן שם מבואר דאפילו לפסול ממזרות פרש"י וצע"ג

נחזור לענין דלהמסקנא בגיטין אפילו בתר אירוסין הוי דיעבד, והא דתנן ביבמות (פ"ב) קדמו וכנסו, התם דוקא כנסו, דעיקר הטעם דלא מפקינן בדיעבד הוא כפרש"י שמא ייבם זה את יבמתו, וקיים עוד המצוה מש"ה לא גזרו והוי כדאיתא בגיטין (דף נ"ד) התם גברא למצוה קא מכוין כו', וזה אינו אלא כשבעל, ולא בקידש אבל בכל מקום הוי קידושין דיעבד לפי המסקנא, והשו"ע דלא כמרדכי: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן עח ב"ה כבוד הרב וכו' מו"ה דק"ק מאנשעסטער יע"א. מכתב מעכ"ה נ"י הגיעני והשאלה וקונטרסו היקר ראיתי והתבוננתי בדעתו הנקיה כי לא ישרה נפשו בו לעשות מעשה גם אחרי שהורה זקן הגאון הג' מוהרי"א שליט"א ע"כ ביקש לשמוע מה בפי גם אני, ושמתי לבי לדבר, ואשר העליתי בדעתי הקלה הנני מסדר תשובה בפ"ע ולא בדרך השגה, כי לא חפצתי בזה, ומעכ"ה נ"י יחזה ויבין את אשר לפניו, וה' יורנו ויעמידנו על קרן האמת, כי היא התכלית והחותמת

אשה שמת בעלה בלי ז"ק וילדה אח"כ ומת הולד בתוך ל"י, ויש שני יבמין, הגדול שבהם הולך על משענתו, מחמת שמחמת חולי נתכווצו גידי שוקיו, ורגלו הימנית תלוי באויר בשעה שהולך, ואינו נוגע בעקיבו על הארץ, ובשעה שנוטלים משענתו והוא עומד נוטה על צד ימינו פושט רגלו הימנית בעקיבו על הארץ, ויש לשאול אם מהני חליצתו, דלהמתין על היבם הקטן יש בזה עגון

ועוד בא השאלה אם צריך לבדוק היבם אם הביא ש"ש או אפשר לסמוך על חזקה דרבא שהרי אינו אלא ספק דרבנן אולי הולד נפל ואינו פוטר, או מצד ס"ס: א

והנה לענין אי מהני חליצה ברגל ימין כזה, נראה ברור דמהני אפי' לשיטת הרי"ף ורמב"ם דס"ל נקטע רגלו ממש חליצתו פסולה ולא מהני מה שיכול לנעוץ שוקו כפרש"י שכ' דכיון דכתיב מעל רגלו שוקו היינו רגלו, והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הכי, מכ"מ בנ"ד שיכול לנעוץ עקיבו ממש ודאי כשר וכמבואר בלשון הרמב"ם ושו"ע היתה רגלו עקומה לאחור או שנתהפכה על צדה או שהיה מהלך על ראשי אצבעות רגליו אינו חולץ, שהחולץ צריך לנעוץ עקיבו בארץ וזה אינו יכול עכ"ל הרמב"ם והרי בנ"ד יכול לנעוץ עקיבו בארץ, וכל המניעה שאינו מהלך ברגלו הימנית, הוא משום שאינו יכול לפושטו כמו הרגל השמאלית משום שנתכווצו גידיו, ואם היו נתכווצו חלילה גידי השמאלית ג"כ, היה יכול להלוך על שניהם ע"י שני עקביו ואצבעותיו היו נטוים למעלה, כמו שאנו רואים עתה בשעה שעומד עתה נוטה ע"צ ימינו שנועץ עקיבו בארץ, ועיקר כח הרגל הוא על עקיבו כדאיתא (בדק"ב א') דכולי חיילא דכרעא עליה דחיס, וכל חקירות מהרשד"ם ומהר"א ששון (בסי' קמ"ב קמ"ג) אינו אלא בשרגלו עקום ולפעמים דוחה קצת עקיבו בארץ, אבל בנ"ד רגלו ישר אלא שהיא תלויה משום שהשמאלית ארוכה ממנה

והא דמקשה הגמ' מסמיכת הרגלים ג"כ מבואר בפרש"י שגורר את, רגליו והם עקומים ולא תקשה מנ"ל להגמ' דבהכי מיירי, ודילמא כדידן שרגלו ישר ותלוי הא ל"ק דא"כ אינו עושה