משיב דבר חלק ד רפד

נראה שהיבם טפל לה, אבל אם היבם מרוצה בכך, אין בזה שום חשש, אבל לשון שה"ג ר"פ מ"ח שהיבם והיבמה באין למקום שנתועדו שנאמר ועלתה וגומר, משמע שכך הוא עיקר המצוה שהם ילכו לבית הועד, אלא שאינו לעיכובא

ולמעשה היה לנו לחוש לדעת שה"ג לחומרא אם אפשר לעשות החליצה בבית שכנתה של החלוצה, כי היכי דלא תיבעית, אכן אם אי אפשר ויש לחוש לקלקול בגוף המצוה אזי יש לסמוך על הר"י מיגש אם היבם מרוצה בכך: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן עד ביבמה שנשאת לשוק. בעזה"י ולשמו ית"ש. ע"ד עסק ביש בעיר פענזא, באשה אלמנה ושאל השו"ב משם ממנו אם אפשר להתירה להנשא לפני ג"ח דהבחנה באשר היא עניה ועובר אורח רוצה לישאנה וליקחנה לעירו ואינו רוצה להמתין והשבנו כי אי אפשר בשום אופן לינשא לפני ג"ח כדין והנה כחד ממנו השואל כי היא זקוקה ליבום באשר מת בנה ואח"כ בעלה, והתירה השו"ב לינשא אחר ג"ח, וגם הנה הרה, ועתה נודע הדבר שהיא זקוקה ליבום, ואנשי עיר פענזא מבקשים להתירה לבעלה באשר הם חולים מן הצער ואם יהיה הכרח לגרש ולהפרד זמ"ז יוכל להיות שימותו או יחליפו ר"ל

הנה כבר הורה זקן רבינו הגרע"א זצ"ל אשר בשעת הדחק דיש סכנת הולד אפשר לסמוך על בה"ג דביש לה בנים לא תצא וה"נ בסכנת עצמם, ובני הה"ג מ' חיים ברלין שיחיה מטיל ספק דאנשי העיר מפחדים אותנו, וגזים אינש ולא עביד, ונראה דמכ"מ מידי חשש אמת לא יצא וספק סכ"נ הוי שעת הדחק, ועיקר סברא דגזים אינש ולא עביד דאיתא במסכת שבועות, מקורה בת"כ פ' בהר פ"ח, אחרי נמכר גאולה תהיה לו, בא ואמר הרי אני נמכר יכול הזקק לו ת"ל אחרי נמכר הא אין אתה זקוק לו אלא משימכר, ופשטא דברייתא דהטעם משום שאין אנחנו חוששים לדבריו שמגזם לנו כדי ליתן לו מעות, אבל אינו דומה אדם שאומר על עצמו שיעשה עבירה לאחרים שאומרים שיש מקום לחוש לדבר לפי הכרתם אותו איש ואת שיחו, ואע"ג שרואין אנו דעבידי הני אינשי דמשקרי שהרי בשאלה הראשונה הודיעו שתנשא לאיש שלא בעירם, והרי נשאת לא' מעירם, ונראין הדברים שמתחלה בקשו אם אפשר להתיר בשעת הדחק, שוב לא איכפת להו אפילו שלא בשעת הדחק, מכ"מ מידי חששא לא נפיק וה"ז שה"ד

שוב הטיל בני הה"ג שיחיה ספק, באשר עדיין לא נולד ואין לה בנים מקרי ואפשר דמודה בה"ג שחייב להוציאה מיד ואין לנו לחוש ללעז הולד שיהיה אחרי כן, ולי נראה דלא מיבעיא לפי המצאת שו"ת מנחת עני דיבמה שזינתה והיא מעוברת א"א לחלוץ כ"ז שהיא מעוברת חבירו משום שאינה עולה ליבום וא"כ לא תחלוץ עד אחר שתלד, ואסורה מה"ת לבעלה, ובאיסור מה"ת סגי בהפרשה עד שתצא מן האיסור כמש"כ התוס' יבמות ק ל"ו ע"ב), וה"נ סגי בהפרשה עד שתלד ותחלוץ, ואז תהיה בכלל יש לה בנים, ואפילו לא נימא כשו"ת מ"ע, והכי נראה שטעה הרבה בכלל כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, שזה אינו אלא באיסור שאין קידושין תופסין בה כדאיתא ביבמות בד"כ, וא"כ דוקא מעוברת אחיו שמת, וכן ג' חדשי הבחנה אינו עולה לחליצה שהרי אם תלד אין קידושין תופסין בה מש"ה אינו עולה לחליצה, וכמו שאם בא עליה אין ביאתה פוטרה, משא"כ מעוברת מאחר, אינה אלא כנדה שאסורה ליבם וחולצת, ומשום שאם גם בא עליה בנדתה פוטרה מזיקה ומטעם שכתבו התוס' ריש מסכת יבמות, ויש להוסיף משום שנדה תופסין בה קידושין וקרינן בה לקחת את יבמתו, אלא שאסור לבעול, אבל אם עבר ובעל ה"ז קנה, ומש"ה זוקקת ליבום, הא מיהא ברור שאין במעוברת חבירו משום שאינה עולה ליבום ואפילו חליצה פסולה לא מקרי כלל וכשש"כ התוס' (בדף כ"ו ע"ב) דחליצה פסולה לא מקרי אלא במידי דמקליש הזיקה וזה ברור, ולא משהינן מצות חליצה כלל, [וע"ע להלן אות ד' שנסתר דברי מ"ע מט"א] וא"כ היה עולה על הדעת שאחר שתחלוץ ולא תהא אסורה על בעלה אלא מדרבנן מש"ה תצא מיד ולא סגי בהפרשה, כמו במעוברת חבירו, אבל אכתי אני אומר דאין להוציא מיד חדא שאין למדים דברי סופרים מד"ס כדתנן במס' ידים, ואם אמרו במעוברת חבירו, נלמוד מזה באיסור נושא יבמה לאחר חליצה שאינו אלא גזירה משום דמיחלפא באשה שהלך למדה"י, ומכש"כ דיש מקום לחלק באשר יצא מזה שלא יגרש תקנת הולד

אבל בזה אני מודה לבני הה"ג שי' שאפילו אחר שתחלוץ אסורה עליו עד שתלד, ויהיה בזה תקנת הולד, וביותר ביחוד באותו מעשה שחושש אני שגם זה שקר ואינה מעוברת כלל, והמה א עבידי דמשקרי

ב אכן עדיין אני אומר שאם אפילו אינה מעוברת, אחר שאנו סומכים ע"ד יחידאי שהוא בה"ג, ניקו ונסמוך על רש"י שמתיר לבעל שנשא גם בלא בנים כלל כאשר יבואר. והנה ידוע פרש"י (בדף צ"ב) אם היה יבמה כהן וזו נשאת לשוק כו' וע"ז מסיק הגמרא אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו הן אמת שהגאון רע"א זצ"ל החליט דגם לפרש"י רק ליבמה הותרה ולא לבעלה ומפרש בל"ק אתגורי איתגר לא משום שהיבם מוכרח לחלוץ אלא אפילו רוצה לחלוץ אסור משום קנסא, ובאמת ראיתי בחי' רשב"א יש מפרשים כן, אבל אינו כפשוטו של לשון אתגורי אתגור וכמש"כ הרא"ש דאם מדעתו חולץ אין זה אתגורי אתגור, ותו יש לי להוכיח דעת רש"י דיותר יש לאוסרה על יבמה מעל בעלה דבגיטין (ד"פ) פי' נשאו אין דכמו בא"א יש גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו', ה"נ יש ביבמה שמא יאמרו חלץ זה כו'. והתוס' הרבו להקשות ע"ז דא"כ למאי צריך לסברא דמיחלפא באשה כו' תיפוק לן דכאן גופא איכא גזירה מש"ה כתבו דכאן ליכא גזירה עפ"י הסוגיא דיבמות (דף צ"ד ב') אשתו דבמזיד אסירא מדאורייתא כו' וא"כ ביבמה דזינתה מותרת ליבמה לא היה מקום לגזור, ולענ"ד פרש"י מוכרח, דסוגיא דיבמות אינו אלא לת"ק דר"ע דמתיר באחות אשה אפילו קידש את האשה כו' דיש ג"כ גזרה שמא יאמרו תנאי הוי ליה בקידושין, ומ"מ לא גזרו, מש"ה שפיר מחלק בהאי טעמא, אבל אנן קיי"ל בהא כר"ע דקידש אה"א כו' ונשא אחותה אשתו אסורה עליו משום גזירה אף ע"ג דבמזיד לא מיתסרא, אלא משום דקא עבדא איסורא משום שמא יאמרו וא"כ ביבמה ג"כ איכא גזירה שמא חלץ כו' אבל משום גזרה זו אינו אסור אלא על הבעל, ומכ"מ אסרו גם על השני משום דכיון דנאסרה על ידו לבעלה הראשון מש"ה אסורה גם עליו כמו בזנות, והיינו שכתב בהנהת רמ"א אה"ע (סי"א ס"א) וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו, פי' אפילו באופן שהוא לא זנה אלא נאסרה משום גיירה, ובחנם נדחקו האחרונים ז"ל בפי', ומעתה זה אינו אלא באשה משא"כ ביבמה אפילו איכא גזרה ואסורה ליבמה, מכ"מ היה לנו להתירה לשני דאפילו בזנות לא נאסרה עליו, מש"ה מתפרש הג' דמיחלפא באשה כו' הרי דעת רש"י ברור דיותר יש לאסור ליבמה מלבעלה שנשא אותה, ולא כהגאון רע"א זצ"ל

אלא שהגאון זצ"ל תקע עצמו לזה הדוחק משום דפשיטא ליה דגם לשמואל הוי ספק ממזר לפרש"י, וא"כ פשיטא שתצא משני, אבל אע"ג שרבותינו התוס' הבינו הכי דעת רש"י ביבמות (דף מ"ט), מכ"מ תמוה הוא, דא"כ למאי צריך הש"ס לומר ואביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל נימא דאביי כשמואל ס"ל דמספקא ליה והרי קיי"ל כשמואל אלא עיקר דעת רש"י הוא כמש"כ בהע"ש (סי' צ"ה) לפרש דעת השאלתות, דלרב דאמר דלא תהיה אשת המת וגו' גם ללאו גם דלא תפסי בה קידושין, א"כ ס"ל דהוי כאשת איש אלא שאינה בחנק והוי כאשת קטן בקידושין (דף י"ט), ולפי זה הולד ממזר, אבל שמואל חולק בפשיטות על רב דלא הו' כא"א ואין הולד ממזר והוא משום דפשיטא ליה דלא תהיה לחדא הוא דאתי או ללאו ותפסי בה קידושין, או דלא תפסי בה קידושין ואין בה לאו והיינו דאיתא שם (בדף נ"ה), יבמה לשוק למ"ד