משיב דבר חלק ד רפב

אני מעולם הנני מונע עצמי משני גיטין דאית בה עקולי ופשורי, ויותר טוב להשתדל, ולצאת מספיקות, והייתי מסדר גט א' היינו חיה טויבא דמתקריא טויבא ומתקרי חיה טויבא אסנה, ואמינא טעמא דמר וטעמא דידי

והנה בגמרא איתא ההוא דהוי קרי לה שרה ופורתא מרים כו' מפרשי היינו דרוב אנשים קרו לה שרה ופורתא מרים, ובנוס' הרי"ף מפורש ההיא דהוי קרי לה רובא שרה כו' משמע דתליא בתר רבוי אנשים, מש"ה כשמסתפק מע"כ אי טויבא הוי רובא או חיה טויבא הוי רובא ופלג ופלג ודאי הוי, מש"ה הסכים לכתוב שני גיטין, ונסתפק עוד בשם חיה טובא אסנה, אע"ג דודאי אינו אלא מיעוט בפי האם והמקורבים לה, מ"מ הרי שם אסנה היה שם העריסה, ואע"ג שנשתנה בזה, דבעריסה נקראת אסנה טויבא, ונשתנה לטויבא אסנה, מ"מ הוא שם העריסה, כ"ז דעת כתר"ה, ולפי זה עתה בג"פ הנשלח מן הבעל וא"א לעשות שני גיטין מטעם ברירה, ע"כ הואיל מעכ"ה לעשות שליח לקבלה

ואני מדקדק מלשון הרמב"ם ושו"ע שכתבו בזה"ל ואם יש לאחד מהם שני שמות כותבין שם שהם רגילים בו וידועים בו ביותר, הרי דלא כתבו שם שהרוב מאותה העיר קורין אותו אלא שהשם ידוע ביותר, אפילו לאותו אדם שקורא אותו בשם אחר מ"מ הוא יודע שיש לו שם אחר שרבים קורין אותו משא"כ זה השם אין ידוע לאותם האנשים שאין קורין אותה בזה השם שיש להאשה זה השם, וזהו פי' הגמ' דקרי לה שרה ופורתא מרים, ידוע היה שמה לכל בשם שרה אפילו להקוראין אותה מרים, ופורתא קורין אותה מרים, ואפשר דהקורין אותה שרה אין יודעין כלל שיש לה שם מרים, נמצא בנ"ד ידועה היא ביותר בשם חיה טויבא, ולא בשם טויבא, שהרי אנו מסתפקין בשם טויבא אם היה הרוב קורין אותה כך או פלג, ותו, אם היו האנשים שקורין אותה חיה טויבא יודעים שאפשר לקרוא אותה טויבא לבד למאי יקראו אותה באריכות חיה טויבא, אלא כסבורים הם שלא תדע בשם טויבא לבד אם מכונים לדבר עמה, משא"כ הקוראים אותה טויבא יודעים ששמה ג"כ חיה טויבא, אלא שמקצרים בדיבורם ויודעים דקרי לה טויבא לבד תענה עכ"פ שם המורגל וידוע ביותר היא חיה טויבא ואיך הוי דמתקריא

וע"ד אשנה, לדעתי אין בזה שם העריסה אחרי שנחלף, ומה לי שנזכר זה השם בעריסה אחרי שנעקר ממקומו, והרי אסנה טויבא, וטויבא אהנה שני שמות הן, וא"כ טוב לפני מעכ"ה נ"י שלא לילך נגד הרב דק' זאמושטש שלא ירצה לסדר גט בשליח לקבלה נגד החלטת הרמ"א, ויעשה גט אחד בשם חיה טויבא דמתקריא חיה טויבא אסנה, ודמתקריא טויבא, ושלום על ישראל: נפתלי צבי יהודא ברלין סימן עא להרב האבד"ק מיטאווע

והנה התחקה מעלתו שי' בהוראה באשה ששמה מעריסה שם לעז יהודית הנהוג במדינת פולין כמו האדא, ושנו שמה בלשון אשכנזית ומתקרי לה האנכען, לכתוב שמה בגט פטורין האדע דמתקריא האנכען ותקע עצמו לדבר הלכה זו עפ"י דעת חמיו הצדיק זי"ע והגאון מוהר"א פאסוועלער זצ"ל שכתב דשם של יהדות עיקר מאחר שנכתב כדת משה וישראל, ורצונו ז"ל דשם הבא בשביל התדמות לעו"ג הוא אסור ואינו כדת משה וישראל כאשר כן הוא ודאי, ובלעם אמר ברוה"ק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, כי כשהוא לבדד ומבדיל עצמו מעו"ג גם הוא ישכון במנוחה, והכל מכבדים אותו, אבל ובגוים כשמתערב עמהם לא יתחשב, הוא גרוע בעיניהם מהם עצמם, ובגמ' סנהדרין (דף ק"ד) איכה ישבה בדד אר"י אמר הקב"ה אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד וגו' עכשיו יהיה בדד מושבם, פי' רצוני היה שישכון בטח בדד עין יעקב שהיא סגולת יעקב, עכשיו שבקשו להתערב עם עו"ג יהיה בדד מושבם מרוחקים מהם בתורת בזיון], והנה אין לחשוב דס"ל להגאון ז"ל דשם נעשה באיסור הוי כדין שם מומרית שכ' ר"ת ז"ל שאין כותבין בגט, שהוא כדת משה וישראל, דא"כ לא היה ראוי להזכיר כלל זה השם אלא לכוללו בו כל שום וחניכה, וע"כ אין זה אלא כפשר דבר דבשביל שנעשה באיסור אין לתפוס זה השם לעיקר מש"ה בכל אופן אפילו כשאין מזכירים שם העריסה כלל אפילו בח"י על השטרות ומכתבים מ"מ הוא העיקר, ועל שם הרגיל הרבה לכתוב דמתקרי כמו בשם שנשתנה מחמת חולי אם נזכר אך מעט הוא העיקר, ואם שלא נזכר סברא זו בפוסקים, וגם יש לערער ע"ז מהא שכ' הב"ש (ס"ק ל"ב) בשם שו"ת ת הרמ"א דאפילו נשתנה השם מחמת שחוק הולכין אחר שנוי השם אע"ג דגם זה אסור ושחוק הוא מהולל מ"מ גברא רבא אמר מילתא כו' ויש להסביר ז"ל דגט דמצוה היא הרי היא כהזכרה לפני המקום ב"ה והרי אם היתה רוצה להזכירה לפני ד' לטובה היתה בושה להזכיר בשם זה, אלא בשמה מעריסה כי היכי שלא יהיה לה למזכיר עון ה"נ בגט אשה יש לעשות זה השם לעיקר, דבמעמד כזה, זה השם הוא עיקר, ואם שקשה עלי לקבל סברא זו מ"מ עלינו לעשות אזנינו כאפרכסת ולשמוע הוראת גאון זצ"ל

אבל עדיין יש להרהר ע"ז ההוראה לעת כזאת שכבר נשתנה המדינה במשך השנים ואפילו אנשים כשרים שאין רצונם להתדמות לגוים קורא ג"כ ע"ש האדא האנכען, וגם כי באמת אחרי שכבר נהגו בזה השם שוב אין איסור בזה כלל, וכמו לענין שנוי בגדים במשך שלשים שנה מקודם אם היה מי מישראל לובש כובע של נכרי וכדומה היו קוראין אחריו מלא, ועתה שכבר נהגו בה הרי היא בגדי יהודי, וה"נ בשמות, מעתה יש לנו לדין ולהורות לפי הזמן וטיב המקום והבו דלא לוסיף עלה

והנה ראיתי בדברי חמיו הצדיק זי"ע החליט הוראה זו גם מטעם אחר עפ"י דברי בעל ג"פ ותו"ג דכל כנוי שאינו נקרא בשם הלידה כך אזי אפילו נקרא בפני כל בשם הכנוי וגם עולה לתורה וחותם בשטרות בשם הכנוי עכ"ז כותבין לשם העיקר תחלה כי לא נוכל למיטעי כו', והנה דברי הגאונים ז"ל פשוטין במנהג, שהרי בשם יהודה המכונה ליב כותבין על ליב לעולם שם העיקר יהודה אע"ג שחותם בשטרות ליב אבל כ"ז בלשון המכונה ולא בלשון דמתקרי, דמשמעות דמתקרי שקוראין אותו כך, אבל קריאתו הוא הראשון, והננו לברר דברינו וז"ל הב"ש (בסי' קכ"ט סקל"א) כתב בד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחה ואח"כ נקראת וורידיל כו' כתב הב"י, הולכים אחר רוב העולם כו' וכ"כ בלבוש אבל דעת הד"מ לעולם מקדימין שם העיקר, וע"ש הלעז כותבין המכונה כו' וראוי לדעת דמעולם לא כתב הב"י זה הלשון שהביא הב"ש בשמו, אלא כך כ' בב"י אשה שנקראת שמחה בעת הלידה ואח"כ נקראת אלגריאה (והוא מלה ספרדית שמשמעה פריד בלעז] נראה דאזלינן בתר רובא, שם דקרי לה רובא אותו כותבין עיקר ועל האחד כותבין דמתקריא כההיא דקרי לה רובא מרים ופורתא שרה דכך לי שם העברי כמו שם אחר עכ"ל הב"י וכ' ע"ז בד"מ אות כ"ג ואין נוהגין כדבריו, אלא שלעולם כותבין שם העברי וכותבין על הלעז המכונה עכ"ל, ולטעמייהו אזלי דדעת הב"י דעל השם היוצא משם הראשון כותבין דמתקרי כמבואר גם בשו"ע שם סט"ז וי"ז מש"ה ס"ל דתלוי בתר רוב הקריאה בין אנשים אבל הד"מ ס"ל דבשם היוצא משם הראשון כותבין המכונה וא"כ אפילו הכל קוראין בשם הכנוי יש לכתוב שם העיקר תחלה וע"ש הנקרא בפי כל כותבין המכונה דמשמעו דזה השם הקודם מכונה כך והכל יודעים דכל כנוי יש לה שם עיקר שבשביל זה הוא מכונה כך והב"ש העתיק לשון הלבוש וכתבו ע"ש הב"י והלבוש עצמו ארכבי' אתרי ריכשי בזה הסכים כהב"י שראוי לילך בתר רוב קריאת בני אדם ובזה הסכים כהד"מ במשמעות המכונה שהוא ע"ש היוצא משם הראשון, מש"ה כתב אם רובא קרי אותה וורידל יש להקדים שם וורידל ועל שמחה דמתקרי, ואם רובא קורין שמחה כותבין שמחה המכונה וורידל: הא מיהא לכ"ע א"א לכתוב דמתקרי ע"ש שנקרא בין ב"א ביותר זולת במי שנשתנה שמו מחמת חולי או בשם המומר, אפילו הראשון הוא שם לעז והשני הוא לשה"ק, וגמרא מפורשת היא בגיטין (דל"ה) אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי והאי דמתקרי קאי על הדיא ולא על אחא, דאי על אחא היה ראוי לומר אחא דמתקריא