משיב דבר חלק ד רפא

ונדפסו כמה ספרים בזה, והכל הולכים כמעט אך בשיקול הדעת ומה זה אוסיף אני העני בדעת, אך הלא זה כבודם ורצונם להשיב ולהודיע איך הייתי עושה אם היה בא לידי, והמה מעכ"ה נ"י יוכלו לנטות, כי אין אני מראשי המטות

בשם האשה שנקראת מעריסה בלימלת ונשתקע שמה והיא נקראת ביטטא, הייתי כותב ביטטא לחוד, והה"ג הנ"ל הביא שו"ת ח"ס בשם לביאה ונקראת לעני, שיש לכתוב לביאה המכונה לעני, ובמח"כ לא ידעתי בזה שום חידוש על השו"ע בשם יהודה דמתקרי ליאון וכן במדינה זו כותבין יהודה המכונה ליב, שהרי שם ליב מוצאו מלה"ק יהודה או אריה, ומש"כ בהגהת רמ"א ואין חילוק בין הוא יוצא מן השם או לא, פירושו בין שהכינוי הוא מיוחס לשם העיקר כמו ליב מיוחס לשם יהודה שנקרא אריה בפי יעקב אביו, בין שאינו אלא הסכמת המדינה, כמו משולם המכונה פייווש ואין טעם בזה הכנוי רק כן הסכימו, וכשרואין איש שמו פייווש הכל יודעים שנקרא מעריסה משולם מש"ה אפילו נשתקע שם העריסה לא מקרי נשתקע דכנויו מזכירו, משא"כ אם נקרא מעריסה יהודה, ושמו הרגיל פייווש, ועל כיב"ז כתב הרמ"א שם שעושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקריא, שהרי שם הלעז אינו כינוי על שם העריסה, ובזה מיושב מה שנדחק הב"ש וש"א בסתירת דברי הרמ"א אבל כיוצא בזה אין ראוי לכתוב שם העריסה אלא בלא נשתקע לגמרי, אבל אם נשכח כי נקרא יהודה, אין ראוי להזכירו כלל, ומכש"כ אחר ששני השמות המה בלשון לעז, כמו בנ"ד, והרי נשתקע שם בלימלא לגמרי ולא ידעו מזה רק אביה ואמה שזוכרים מה שהיה בשעת לידה, ואם היתה חותמת במכתבים וענינים בזה השם היה ראוי לכתוב כחתימתה, משא"כ בנ"ד שגם היא לא ידעה מזה כלל, לדעתי לא הייתי כותב זה השם כלל ואפילו לא נשתקע לגמרי היה כשר אם כותבין שמה הרגיל ביותר כידוע, אלא מ"מ ראוי לכתוב גם זה השם הטפל משום שהוא מוכיח ביותר על אשה זו שהיא היא שיש לה שם טפל לבד שמה הרגיל, משא"כ כשנשתקע, ואין איש יודע מזה א"כ אין בזה הוכחה שהיא היא האשה, בשם ביטטא, ושם אאא שיש כותבין בשני טיתין ויש כותבין בטית אחד וכן איגנאץ יש כותבין איגנאטץ

מתחלה הנני אומר שאין לדון מדקדוק לשה"ק על דקדוק לשון אחר, והרי כותבין ירח אייר בשני יודין, מה שלא נמצא בלה"ק אחר חירק שני יודין אלא משום דשמות החדשים עלו מבבל, ושם נדחק חירק גדול, שיהא יוד אחד כמו נח נראה, ונכתב בשני יודין, ומזה אנו למדין שאין לדון מזה הלשון לזה הלשון, אלא כמו שאם נמצא כזה בלה"ק, היינו יש שמות שכותבין מלא וחסר, כמו בנימין ועוד הרבה ואין בזה שנוי השם שהכל אחד, ויש שמות שנראין קרובים זל"ז ומ"מ שני שמות המה כמו גרשם וגרשן, ויש נ"מ הרבה בזה דאם שם אחד הוא אין לדקדק בזה, וראוי לכתוב כפי חתימת אותו האיש או האשה, ואם אין חתימותיהם ידוע לנו או שחותם פעם כן ופעם כן כותבין לכתחלה כהרגל אותו מקום לחתום, משא"כ אם שני שמות המה צריך לדקדק הרבה, ואפילו אם חותם פעם כן ופעם כן יש לכתוב גרשם דמתקרי גרשן וכל כיב"ז, וה"נ בלשון לעז אם היא חותמה ביטטא יש לכתוב כן ואם אין החתימה ידוע, יש לילך בתר רוב החותמים, ואין לדקדק בזה כי הכל יודעים דאשה ששמה כך, יש קוראים וכותבין ביטא, ויש קוראין וכותבין ביטטא, ואין להביט על לשון גלחות שמדקדקין לכתוב בנוסח הראשון של אותו השם, ואנו אין לנו אלא לכתוב לפי הזמן באותו מקום שכותבין או נותנין הגט

ומש"כ הה"ג בשם איגנאץ דיותר טוב להשמיט שם שיש בו ספק ומכש"כ כנוי האבות, לא הבינותי, שהרי לפי מכתבם עיקר שם האב הוא איגנאץ ואינו כינוי והאיך אפשר להשמיטו, אמנם אפילו יש לו שם בלה"ק שהוא שם העריסה ששם איגנאץ הוא כנויו, וא"כ אינו משתקע שם העריסה כלל כמש"כ, מ"מ אין נראה להשמיטו באשר עיקר קריאתו הוא איגנאץ, הן אמת שראוי להשמיט שם שיש בו ספק, אבל בא"א, דהיינו ליב שאינו ידוע אם שמו מעריסה הוא יהודה או אריה, אזי טוב יותר להשמיט שמו מעריסה, אבל בשמו העיקרי שנקרא בלשון ב"א אין הספק כדאי כלל להשמיט, דאפשר לכתוב כך או כך: דעתי נוטה בענינים אלו, וכבר הקדמתי שדברים אלו אינו אלא שיקול הדעת וכל מי שדעתו יפה עליו יעשה כדעתו וה' ישמור רגלינו מלכד בהוראה: נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן ע ה' לסדר ולתת עליכם היום ברכה, תרמ"ט. לכבוד הרב וכו' מו"ה אלי' ראטנער נ"י האב"ד דק"ק נאוואפאלטאווקא

הגיעני מכתבו מן אדר ר' מלא דבר בענין שהוא מעוט הלכה בגמרא ומרובה בסברות קלושות בשו"ת אחרונים, ע"כ היה קשה לי בימי זקנה והטרדא מרובה להזדקק ולהשיב דבר, בכ"ז נעניתי למע"כ נ"י, והנני לבאר חוות דעתי הקלה

וזהו תורף הענין, אשה נקראת שמה מעריסה אסנה טויבא, ובילדותה נשתנה שמה מח' חיה טויבא אסנה ואמה יצאת עמה למקום אחר, ושם נקראת בפי הכל או בשם טויבא לבד או בשם חיה טויבא, רק אמה קראה אותה חיה טויבא אסנה, והנה נשאת לאיש וילדה בן ונתגרשה ממנו בשם חיה טויבא, ואח"כ נשאת לשני ויצאת למדינה אחרת אשר שמה נקראת רק בשם טויבא לבד, ולא מיתדר לה עם בעלה השני ועומדת להתגרש ממנו, אך בעלה הוא במקומו והיא כעת במקומה הראשון אשר שמה חיה טויבא, ואמה קוראה חיה טויבא אסנה, ובה הספק איך לכתוב הג"פ ע"י שליח ממקום הבעל למקומה

והנה מעכ"ה נ"י ראה כי לא טוב עשה המסדר הראשון לכתוב רק שם חיה טויבא, ולא שום דמתקריא, ועלה בדעת מעכ"ה נ"י שראוי שתתגרש שנית מבעלה הראשון כמו כל פסולי דרבנן באשר יש מקום לומר דשם חיה טויבא הוא טפל, דלדעת הב"ש הוא פסול והכי דעת הגר"א, ואח"כ צידד להקל שלא להצריכה לזה

ואני נבהלתי לראות מראש דברי מעכ"ה נ"י להטיל ספק בג"פ אחרי שחיה עם איש כמה שנים וגם ילד יולד להם וזה בזיון גדול, ונפלא להעלות עה"ד שלא היה גט כשר ח"ו, ומה יאמרו הבריות על הולד, לא יעשה כן בישראל, ובאמת המסדר הראשון ראה ושמע כי הכל קורין אותה חיה טויבא, לא חקר עוד, ומ"מ זה ברור דשם חיה טויבא אינו שם טפל ואפילו היה טפל אין בדיעבד יותר מזה

ודעת כתר"ה נ"י נראה שהיה מסדר שני גיטין, באחד בשם חיה טויבא דמתקריא טויבא ומתקרי חיה טויבא אסנה, ובשני בשם. טויבא דמתקריא חיה טויבא, ומתקריא חיה טויבא אסנה, והוא משום שמסתפק מי הוא הרוב אי טויבא לבד או חיה טויבא, ולכה"פ הוא פלג ופלג, ולי אין נראה כן אלא לדייק מלשון הרמב"ם ושו"ע ואם יש לאחד מהם שני שמות כותבין שם שהם רגילים בו ויודעים בו ביותר, ולא כתב שם שרבים קוראים אותו יותר משם השני, ש"מ שאין תלוי כ"כ ברוב אנשים, אלא בידיעה בזה השם אפילו אין הוא קורא בו משום שרוצה לקצר וכדומה אבל הוא יודע שזה האיש או האשה נקראים בשם השני ג"כ, וא"כ בנ"ד מי שקורא אותה בשם טויבא יודע שנקראת ג"כ בשם חיה טויבא, אלא שהוא חפץ לקצר,, משא"כ מי שקורא אותה בשם חיה טויבא אפשר שאין יודע כלל שנקראת בשם טויבא לבד וא"כ הרי עיקר השם חיה טויבא, וזהו לכתחלה, אבל הא פשיטא דבדיעבד אם כבר נתגרשה בשם חיה טויבא, שהכל יודעים אותם כשר ולא גרע מחניכה

והנה המסדר הראשון ודאי עשה שלא כהוגן במה שלא כתב דמתקריא כלל, אבל עלינו לחקור האיך היינו עושים בג"פ הראשון, ומזה נבא לג"פ מבעלה השני, ורואה אני דמעכ"ה היה מסדר שני גיטין היינו באחד חיה טויבא דמתקריא טויבא ומתקריא חיה טויבא אסנה, ושני בשם טויבא, בשני דמתקריא, ואולי גם שלשה גיטין היינו בשם חיה טויבא אסנה, ושני דמתקריא, אבל