משיב דבר חלק ד רפ

ממנו, וכאשר לא ימצא את שמעון רק ימצא איש אחר אשר שמו יוסף שמעון בודאי לא ישיב למשלחו לא מצאתי את שמעון רק את יוסף שמעון מצאתי, א"כ בודאי שני השמות ביחד הוא שינוי גמור, ולא די שלא עדיף מאם כתב שם הטפל ועל שם העיקר כתב דמתקרי אשר לזה בודאי מימלך שליח כיון דלא מתקרי רק בשם שמעון לבד והגם שיש אנשים שקורים אותו יוסף לבד עכ"ז יחשוב השליח אולי מכוון שולחו לזה האיש כיון שהרבה אנשים קוראים אותו בשם שמעון לבד, ואם עכ"ז פוסלין הגט כש"כ בזה דלא מימלך עליו שליח דפוסלים, ואפילו המכשירים מודים בזה, כיון שהוא כמו שם אחר לגמרי וכן מבואר בשו"ע סעיף י"ד דאפי' אם היו לו שני שמות רק שלא נקרא בשניהם ביחד, וכתב בגט שניהם ביחד שהוא פסול כש"כ אם לא היה לו רק שם אחד והוסיפו לו שם אחר וכתבו שניהם ביחד בלא דמתקרי דפסול, ומה שכתב וכן פסק בשו"ע לא די שלא נמצא כן בשו"ע אדרבא, מבואר להיפך כנ"ל, ומה שכתב שמבואר בב"י שכל ספיקו היה אם שם השינוי עיקר וכותבו תחלה או יכתבו אותו להוסיף הא קמן דעכ"פ אינו עולה על הדעת לפסול אם כתב שם השני לבד, דאי בודאי טפל אינו פוסל מכ"ש בספק עיקר עכ"ל, בקיצור הנה זה לשון הב"י ובהכי ניחא נמי מאי דק"ל למה הצריכו ב' גיטין הא בגט אחד סגי שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני, אלא משום דכל כה"ג כותבין שם שני תחלה וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתימת שטרות לא נראה לו לכתוב שם זה תחלה, שנראה שהוא עיקר שמו, וגם לא רצה לכתוב שם הראשון תחלה דשמא לעולם שם שני עיקר אע"פ שעדיין לא הוחזק, ולפיכך הצריך שני גיטין עכ"ל, נראה להדיא שכל הספק לא היה רק באיזה שם יכתוב דמתקרי אבל לכתוב שם החדש לבד לא עלה כלל על דעתו, כיון דלא יזכר שם העיקר כלל אפילו בדמיתקרי, וכן מבואר בב"י מקודם ז"ל מיהו היכא דלא כתב אלא גט אחד בשם ראשון נ"ל דכשר כיון דאינו נקרא בשם שני כלל עכ"ל משמע אבל אם כתב בשם השני לבד כ"ז שלא הוחזק בו עכ"פ ע"י קריאת התורה או חתימת שטרות בודאי הגן בטל מע' מוד בב"י אחר כן שכתב לחלק בין המעשה שבת לפני אא בין עובדא דאשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה וז"ל ושמא י"ל דשאני הכא במעשה דהר"פ שהיה עתיד לבא לידי בירור איזה שם עיקר ע"י עלייתו בתורה או חתימתו בשטרות ואגרות עכ"ל, א"כ אם מת ולא יתברר עוד ע"י אופנים הנ"ל אזי נתברר שאין לו רק השם הראשון כמעשה דרבקה שנשתנה לחנה דאם כתבו שם חנה הוא בטל לגמרי, וגם מדברי ב"י אלה קשה לסברת הרב ח"מ הנ"ל שדי אשר בזה היו"ד ששינו את שמו מחמת חולי לא גרע מחניכה מפורסמת, והנה הרב ב"י כותב להדיא שלא נקרא אתחזק רק ע"י קריאת התורה וחתימת שטרות, וממקום שמביא ראיה שם מפורש סתירה, ומה שכתב אם בודאי טפל אינו פוסל כש"כ בספק עיקר, הנה מבואר בב"י שספק עיקר הוא כשיברא ויתחזק בשם השני ע"י קה"ת או חתימה אבל אם מת אינו נקרא אפילו טפל, וא"ת א"כ עדיפא הוה ליה להב"י לומר דמשום הכי לא הוה סגי ליה להר"פ בגט אחד דשמא ימות ולא יתחזק בשם השני כלל ויהיה שינוי באיזה אופן שנכתוב אפילו אם יכתוב על השני דמיתקרי כיון דלא מיתקרי כלל בזה השם, יש לתרץ דהב"י לא קאי במקום יבום ולכן אם ימות תקנה א"ע במיתת הבעל ואין לחוש אם יתבטל הגט רק שמא יחיה ותקנה א"ע בגט אז אין לחוש רק לספק שכתב הב"י כי בודאי יתחזק ע"י קרה"ת וחתימה בשם השני ויהיו עכ"פ בכלל דמיתקרי, וא"ת למה לא פירש הב"י דברי הר"פ במגרש במקום יבום ויהיה הספק שמא ימות ואם יהיה נזכר שם השני בגט יהיה בטל לגמרי, י"ל כיון דהר"פ לא מיירי ולא הזכיר כלל במגרש במקום יבום יש לנו לפרש דבריו בכל גווני אפילו במגרש שלא במקום יבום ואז אין לספק רק איזה שם יכתוב לעיקר כמש"כ ב"י ומה שמסיים הח"מ ומכש"כ בנ"ד שכתבו שניהם זה אינו עולה על הדעת כלל דהא באמת שני שמות יש לו ביום הנתינה ובפרט שלא כתב דמיתקרי עכ"ל כבר ביארנו דאדרבה בכותב שניהם ביחד הוי כאלו כתב שם אחר לגמרי, לא שם הראשון ולא שם השני והוה שינוי גמור לכל הפוסקים והנה הספר ב"ש לא הביא כלל זאת התשובה ומשמע מדבריו בס"ק ל"ה שכתב וז"ל מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר משמע אבל אם גירש בשם השני פסול אפילו נתרפא מחליו כש"כ אם מת וכן יש ללמוד מר"ת שתיקן שלא לכתוב וכל שום מחשש שמא אין לו אלא אותו שם הכתוב בגט וכשכותב וכל שום נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכה א"כ כ"ש אם כותב תוספות שם בפירוש בודאי נראה שזה אדם אחר והט"ז הביא בשם ר"ת שאפילו בדיעבד פסול אם כתב וכל שום ואין לו חניכה: וזה תשובתי על דברי הרב

מה שכתב הח"מ דשנוי השם נעשה מיד ולא בעינן הוחזק, אינו רחוק מן האמת שהרי הכתוב אומר לא"א, כי שרה שמה, הרי במה ששינה ה' שמה לקרא אותה שרה בזה שרה שמה אע"ג שלא הוחזק זה השם עדיין, וה"ה כל מי שרוצה לשנות שמו שיקראו אותו בשם אחר מאיזה טעם שיהא נקרא בשם השני, והא דתנן שינה שמו פסול היינו שכתב שם שאין בדעתו שיקראו אותו בזה השם ולא שינה שמו לחלוטין אלא בגט, אבל אם רצון האדם שישנה שמו בפי הבריות כבר נקרא בשם השני

ומש"כ הח"מ דכשר לצרף שני שמות יחד, לאו חדתא היא, וכ"כ התה"ד והובא ב"י, והד"מ הוסיף דרק. בשינה מחמת חולי כן הוא, דמסתמא רצון המשנה שיהא נקרא בשני השמות יחד דלענין שינוי מזל מהני הצרוף כאלו הוא בשינוי השם ממש, וכמש"כ מעכ"ה נ"י ומכ"מ נוח ליקרא בצרוף שם, השני למען יהיה ניכר מכ"מ לבריות שמדברים אודותיו, משא"כ אם לא יהא נזכר כלל שם השני

אשר נתקשה מעכ"ה נ"י בהבנת דברי התוס' שבועות (ד"ד) בד"ה אבל מש"כ דלמ"ד בטלו ולא בטלו חשוב התראת ספק אפילו שיבר כנפיה, דמשמע דלמ"ד קיימו ולא קיימו אין זה התראת ספק והקשה מע"כ דבמכות מבואר דאפילו למ"ד קיימו ול"ק הוי התראת ספק לא ידעתי כוונת מע"כ, דלפרש"י ותוס' טעם המחלוקת של ר"י ור"ל אי קיי"ל קיימו ולא קיימו או בטלו ולא בטלו, הוא משום דתנן בשלוח הקן דמשלח ואינו לוקה דמשמע דאם לא שלח לוקה, ולמ"ד התראת ספק שמה, התראה ניחא, דאם שיבר כנפיה ה"ז לוקה משא"כ למ"ד ה"ס לא שמה התראה, א"כ היאך אפשר שלוקה שהרי לא ידענו בשעת האיסור שישבר כנפיה, בע"כ קיימו ולא קיימו, א"כ אין זה התראת ספק דתיכף שאינו מקיים ה"ז לוקה אפילו לא שיבר בידים, אבל אם יהא הכלל דתלוי בביטלו, ה"ז התראת ספק. וראוי לדעת דשיטה זו הוא נגד הסוגיא בחולין (דקמ"א) דלמ"ד בטלו ולא בטלו ה"ז עיקר איסור נעשה בשעת שבירה דכמה דלא שחטיה לא עבריה ללאו, ומהני אז ההתראה, ומש"ה דעת הרי"ף והרמב"ם להיפך משיטת רש"י ותוס' דלר"י קיימו ולא קיימו והוה התראת ספק, שהרי, האיסור הוא בשעת נטילת האם, משא"כ למ"ד בטלו נעשה הלאו בשעת שבירת הכנפים, ואין זה התראת ספק כלל אבל רש"י ותוס' ס"ל דסוגיא דמכות חולק על סוגיא דחולין, ומכ"מ ידעו רבותינו מסוגיא דחולין, והיינו שכתב אח"כ ומנלן דפליג דילמא מתניתין דכאן מיירי בזורק ככר לים דהוי התראת ודאי וכסוגיא דחולין דאז נעשה העבירה בשעה שמבטל, ומתניתין דפ"ג מיירי בלא שיבר, והוי האיסור בשעה שניטל האם, והוי התראת ספק, אולי יקיים אח"כ, כך נראה פי' התוס'

סימן סט בעזהי"ת ג' כ"ו טבת תרמ"ה, וולאזין. לכבוד הרב וכו' כש"ת מ' פינחס משה אלחנן וועבזלער נ"י אבדק"ק שוואבאך. ומשנהו כבוד הרב וכו' בנן ש"ק המפורסם כש"ת מ' שמחה באמבערגר נ"י

מכתבי מעכ"ה נ"י הגיעני, וטרם אענה אני אומר כי עמל הוא בעיני להשיב דבר בענין דכבר אזלי בה נמושי