משיב דבר חלק ד רעט

אפילו נקרא לתורה בשניהם מכ"מ אבל אין דמתקרי איה מרי ופרש"י דזה היה חניכה וע"כ היה קריאתו בפי סדרו סימן סז לרב אחד על שאלתו

והנה נפלאתי על מעכ"ה לאיזה תועלת שינה מסדר הרגיל לכתוב אשר זעליג דמתקרי זעליג וכתב להיפך, אם חשש דילמא כוונת הרב שנקרא לתורה בשם אשר לחוד וזעליג אינו אלא חנובה, א"כ מה הועיל במה שסידר הנו' זעליג דמתקרי אשר זעלג ואי משום שסומך על שהוחזק במקומו ע"י כמה מכתבים וכתובה בשם אשר זעליג, א"כ הרי מקום הנתינה עיקר ומקדימין, ואי משום שחושש לדעת הגאון בית מאיר בשם יעקב ישראל והוא נקרא בשם אחד דס"ל שאין לכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל משום שיאמרו העולם דשם ישראל הוא בנקודות אחרות א"כ ה"ה אם כותב להיפך ישראל דמתקרי יעקב ישראל, ובתורת גיטין אות י"ז העתיק דברי ב"מ בזה הנו' בכותב ישראל דמתקרי יעקב ישראל, ולדעת הב"מ ההכרח לכתוב דוקא יעקב דמתקרי ישראל כמשמעות לשון הרמ"א דבדיעבד כשר בנקרא בשני השמות ביחד, אבל לכתחלה יש לכתוב ביניהם דמתקרי' אכל כבר פשוט המנהג שלא לחוש לדעת הב"מ בנקרא שני שמות ולכתוב דוקא ביחד, והכי מובח מדכתב הרמ"א בסט"ז מי שיש לו כו' מבואר הא אם נקרא בתורה בשם לעז ג"כ יש לכתוב שני השמות יחדו ומכש"כ אם שניהם בלה"ק, ואם נקרא בשם אחד יש לעשות כמבואר בט"ג יעקב ישראל דמתקרי ישראל, וכן היה למע"כ לעשות בנ"ד לכתוב אשר זעליג דמתקרי זעליג משא"כ הנו' זעליג דמתקרי אשר זעליג נו דרך ישר לכתחלה, דאע"ג דצדק מעכ"ה דחניכה עיקר ואם לא כתב אלא זעליג כשר מכל מקום כשכותבין שם העריסה ושם הקריאה אין מקום לכתוב ע"ש העריסה ונקרא לתורה דמתקרי ו דזה הלשון משמעו יותר שנקרא בפי העולם

ש אמת שגם הט"ז בלקוטי שמות אות ה' ו' כתב ג"כ זה הנוסח, דבריו נראין, ועיין בגיטין (דל"ה א') אחא בר הדיא הבריות איה מרי שהרי בזה פירסם מי הוא אלמא דמתקרי משמעו שנקרא בפי הבריות ולא שם העריסה ע"כ יותר נוח היה לכתוב אשר זעליג דמתקרי זעליג, ואי משום ספק אי כותבין המכונה או דמתקרי, ידוע דבכל ספק כותבין דמתקרי

כל זה אני אומר לפי דעת מע"כ נ"י דאם היה עולה לתורה אשר זעליג, יש לכתוב שניהם יחד והכי היה במשמע לשון הרמ"א (סי' קכ"ט סט"ו) מי שוש לו שם עברי שעולה בו לקרוא לתורה, ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי משמע דזה אינו אלא בעולה לתורה רק בלשון עברי אבל אם היה עולה לתורה בשניהם היה צריך לכתוב העברי והלעז יחד ואח"כ דמתקרי על הלעז, ואני הייתי נוהג כזה, אבל עפ"י שהגיע לידי גט שנסדר בווילנא, והבעל היה נקרא לתורה אליקזם געציל, ונקרא געציל, ולפי דברינו היה ראוי להיות נכתב אליקום געציל דמתקרי געציל, אבל ראיתי שהמה גאוני המו"ץ אליקום המכונה געציל, ואחר העיון הודיתי להם, דמש"כ הרמ"א מיירי באופן דשם לעז אינו בא משם הקודש כגון משה ליב בזה ודאי אם נקרא לתורה משה ליב ובשוק קורין אותו לב יש לכתוב משה ליב דמתקרי ליב, אבל בכינוי דנהוג לצאת מאותו שם של העברי כמו אליקום דמנהג לכנות זה השם בשם געציל אזי אין זה אלא שם אחד אליקום, וגעציל הוא כינוי, ובזה מיושב מש"כ הרמ"א כאן דעל שם הלעז כותבין דמחקר, ולעיל כתב דכותבין המכונה וכבר נדחקו בזה האחרונים ז"ל אבל לדברינו מבואר דאם הלעז הוא שייך לשם העברי כותבין המכונה ומש"כ הרמ"א לעיל בין אם הוא יוצא מן השם או לא ה"פ בין אם הכינוי שייך לשם העברי מטבע השם, כמו אריה ליב זאב וואלף וכדומה בין שאינו יוצא מן השם בטבע אלא במנהג המקום כמו אליקום געציל, ע"ז כותבין המכונה, משא"כ משה ליב ודאי כותבין על ליב דמתקרי: ולפי זה היה ראוי לכתוב בנ"ד אשר המכונה זעליג וכשר בכל אופן אפילו היה נקרא בתורה אשר זעליג

מיהו בדיעבד אחר שכבר נכתב בגט זעליג דמתקרי אשר זעלינ, אי באמת נקרא בתורה אשר זעליג כשר, דמכ"מ הרי נקרא הכי, אבל אם אינו נקרא אלא אשר וכמו שחשש מע"כ נ"י, לא נראה להכשיר את הגט, במה שנודע עפ"י כתבים שם אשר זעליג דזה לא נודע אלא למעכ"ה וב"ד יצ"ו, וא"כ הדבר צריך חקירה מן הרב שי', ואם א"א להתברר, נראה דמשמעות הלשון אשר זעליג, שכך נקרא בתורה, דאם היה נקרא אשר, ורק מכונה בשם זעליג, לא היו כותבין אשר זעליג

ומן סח לשון רב אחד שכתב אלי

בספר חלקת מחוקק (בסימן קכ"ט) מביא תשובת הרבה גדול בעל ת"י בענין גט שכיב מרע ששינו את שמו בחליו, ובזה היום גירש את אשתו בשני השמות לפוטרה מחליצה אם ימות ואח"כ מת ובסוף דבריו סיים שאין להתיר האשה בלא חליצה, והרב בעל ח"מ משיג עליו ומכשיר הגט יע"ש, והנה קשה לי להבין דברי קדשו ראשית היסוד להכשיר הגט מבואר שם מטעם שבזה היום היה נקרא בשם השני כדי לבטל הגזירה ואין לך חניכה מפורסמת מזה, הנה לא הביא לזה ראיה כלל, ומצד הסברא און זה דומה אפילו לחניכה שאינה מפורסמת כי עכ"פ כבר איתחזק והרבה אנשים יודעים מזה החניכה לא כן בזה השם החדש שלא איתחזק כלל ואפילו אלו האנשים שהיו באותו מעמד לא הירגלו להזכירו בזה השם ביום אחד לבד, עוד קשה לדבריו אשר ביום אחד די לזה, עכ"פ נחקור כמה אנשים צריכים להיות באותו מעמד כששינו את שמו, אם נאמר מאה אנשים אולי די בעשרה, ואם נאמר בעשרה אולי די בשני עדים לבד, כמו במחאה דדי בשני עדים, מטעם דחברא חברא אית ליה, ויתפרסם הדבר עד שיבא לאזני המחזיק, כמו כן נאמר בנ"ד אשר ע"י השנים יתפרסם עד שיהיה נודע לרבים השם השנוי כמו דאמרינן בת"כ ואשה כי תהיה זבה וכו' אמר ר' נחמיה וכו' למה בא הכתוב לפתוח או לנעול, והלא לא בא לנעול אלא לפתוח, אם אתה אומר ימים יו"ד והלא אינו אלא מאה אלא אלף אלא רבוא וכשאתה אומר ימים שנים פתחת, והביאו הרא"ש בפרק תינוקת סימן וא"ו, וא"כ מה ששנו חכמים שינו את שמו תצא היכי משכחת לה, כי הלא בזה היום שהוא משנה, שמו היה מחזיק את עצמו לפני הסופר והעדים בזה השם וחברא חברא אית ליה, ויתפרסם בזה השם, דלא גרע מחניכה לסברת הרב הנ"ל, ועוד הלא התנא סתמא קתני שינו את שמו תצא, ומשמע אפילו אם היו כמה אלפים אנשים בשעת הגירושין, ואין לומר מחמת חולה שאני כיון דתנא סתמא משמע יהיה מאיזה טעם שיהיה ומה לי מחמת חולי או מחמת חובות או מאיזה טעם אחר, הכל בכלל תצא, ואם, בשביל שאמרו ולא יקרא עוד השם הראשין רק בשם השני עכ"ז לא נעקר בזה השם הראשון ולא נקבע בזה השם השני, כי כל האנשים שהורגלי לקרות אותו בשם הראשון לא ישנו מכפי מה שהורגלו כמו שאנו רואים מעשים בכל יום, ולכן לא מצאו הפוסקים עצה שיתחזק בשם השני רק ע"י קריאת התורה או חתימה, ועי"ז יהיה נודע לרבים אשר שינו את שמו ובל"ז לא מצינו בש"ס להתחזק בשם רק בשלשים יום, כמו שאמרו כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו

ומה שכתב הרב הנ"ל בזאת התשובה שאפי' לדעת הרב מטראני שאם היו כותבין בשם השינוי לבדו וכללו השם הראשון בכל שום היה פסול אבל בכתיבת שני השמות יחד ובפרט בלא כתיבת דמתקרי מודה דכשר, ואפילו הפוסקים דפוסלים אם כתב שם הטפל ועל שם העיקר כתב דמיתקרי מודים דאם כתב שניהם ביחד בלא דמיתקרי שאין קפידא, לא אבין כלל כי דעת לנכון נקל אשר תוספת שם הוא שם אחר לגמרי ולא מימלך עליו שליח, למשל אם יאמר איש לשלוחו לך אל שמעון ותקבל ממגו המגיע ל' ממני