משיב דבר חלק ד רעח

ושם געציל, לפי הנראה ראוי לכתוב חסר יוד געצל, אמנם כמו שהוא בגט הבא מכבר, כן יעשה, וה' יורנו דרך הישרה: ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן סה ב"ה ב' לסדר חיים כלכם היום תר"ג, וולאזין. לכבוד הרב וכו' אב"ד דק' קאליסק

מכתבו השני ע"ד הג"פ הגיע, והנה אין בידי הספרים שהביא הפ"ת בסדר גיטין סק"ט, אכן הביא גם שם בשם הט"ג בליקוטי שמות בשם יהושע פאלק שאף שניתן לו מעריסה שניהם יחד וגם חותם א"ע בשניהם עכ"ז יש לכתוב יהושע המכונה פאלק, והנה ודאי אם היה בא לידי מעשה כזה הייתי כותב יהושע פאלק דמתקרי פאלק, וכן בנ"ד צבי הירש דמתקרי הירש, אבל לפסול הגט שכתבו יותר משנה ח"ו, ואף ע"ג שהביא בשם שו"ת מאמר מרדכי ביהודה ליב ובפי כל נקרא ליבוש ונכתב בגט יהודה המכונה ליב והאריך לפסול, לפי הנראה שם ליבוש השיאתו לכך לומר שהוא שם בפ"ע, וגוף השו"ת אינו בידי, איך שהוא אין לעגן ולצער את האשה המוחזקת לגרושה, וגם בספק המכונה במקום דמתקרי, פשוט שאם היה נכתב צבי הירש היה ראוי לכתוב אח"כ דמתקרי הירש ולא המכונה אבל כשנכתב צבי לבד, יש לכתוב המכונה הירש, ואין בזה ספק

וגם במה שכתב שימא, ולא סימא, מבואר בטיב גיטין דאותו אות שהוא שין שמאלית יש לכתוב בסמך לברר הקריאה ואם כתבו בשין כשר מאחר שאפשר לקרוא בשמאל, הן אמת שהביא בשם הג"פ שאין להכשיר אלא במקום עגון ושעת הדחק אם לא במקום שמדברים הסמ"ך קרוב לשין ימנית, מכ"מ הלא כ' מעכ"ה שאשה זו לא ניכר אם קוראין שימא בשין ימנית או שמאלית, וא"כ ההכרח לכתוב בשין וכל אחד יקרא כרצונו, משא"כ אם היה כתוב סימא היה מקום לפקפק הרבה

גם בשם שצערע, שהיה ראוי לכתוב לדעת מע"כ טשערע, [ולא שטערע כמכתבו] אין לפסול ח"ו מחמת זה אחר שהכל קורים בצ', אין בזה שנוי שם כלל, והרי הט"ג עצמו הביא בשם ציזא שהיה מחלוקת איך לכתוב אם ציזע או טשיזע, ונכתב בבריסק, ציזא, ובאמת אין כל המקומות שוין בהברתן

עוד אחת שכח מעכ"ה לדקדק במה שנכתב בשני עיינין, ובאמת היה ראוי לכתוב לבסוף באלף, שצערא דכל סגול בסוף התיבה, אינו סגול ממש שהרי גם שם שרה לאה, קורין בסגל בסוף, ע"כ יש לכתוב באלף כמו שהיה נקרא בקמץ, [אם לא שהסגל הוא שרשית כמו אליעזר המכונה לייזע, יש לכתוב בעי"ן משום דשרש הכנוי הוא בסגול] אבל בכ"ז אין לפסול הגט

ולפי הנראה, אם היה אותו הגט נסדר ע"י מעכ"ה, היה נצרך לסדר הרבה גיטין להוציא מכל ספק, ואחר כ"ז אם היה כותב שטערע, היה ודאי שנוי השם דשטערע אין דוגמא למה שנקרא בפי כל סצערא אלא שראיתי העתק מע"כ בשם הגאון מלאדי שבסוף השו"ע שלו תשובה ל"ז דצריך לכתוב שטערע שטעסע ולא שצערע שצעסע, אבל אין השו"ע הזה בידי, ולא ידעתי מה אידון ביה וברור דצריך לכתוב טשערע טשעסע דבזה נראה ההברה כמו צ'

עכ"פ לא יעגן מעכ"ה את אחותנו, ותנשא לאיש, ולא יוציא בזה לעז על הרב המסדר, דמסתמא דייק וכתב וסידר הג"פ, ויפה תקנו רבותינו האחרונים לקרוע הגט, שלא יהא ביד האשה, ויגיע לידי רב אחר ויוציא פקפוק עליו שאין הדעות שוות, ומכש"כ אם אירע ליד מי שחפץ להתכבד בקלון הרב המסדר ר"ל, והרי אמרו בירושלמי קידושין והובא בר"ן שם פ"ג (דרל"ד ב') דא' ר"י לבנתיה דיעבדון כר"ל כי שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור דכות' ונמצאו בניו באין לידי ממזרות וכך יש לחוש לכ"ד שינוי דעות דיפקון הגט של רב אחר ויגיע לידי חשש ממזרות

נפתלי צבי יהודא ברלין סימן סו תשובה להה"ג דגאלדינגען ש

בדבר הגט שם האיש מעריסה בנימין צבי וכן חותמו ונקרא בתורה, ובפי הבריות רובו ככולו נקרא בענא, ומיעוט דמיעוט נקרא בנימין הירש, ונכתב בגט בנימין צבי דמתקרי בנימין הירש ולא נזכר שם בענע, ונשלח גט זה למקום האשה ופקפק הרב למסור, והרב דגאלדינג שי' מסכים למסור בלי בושש, והסביר טעמו, ששם בענא אינו אלא קיצור משם בנימין, וא"צ לפרש, וגם כי שם בענא ספק איך לכתוב אם בה', יש לחוש לחלוף שם בענה בלה"ק, ואם באלף, הרי שם הנגזר משם הקודש ראוי לכתוב בה' בסוף, וא"כ כיון דאיכא עיקולי ופשורי, יותר טוב שלא לכתוב כלל

איני מסכים לדעת הרב דגאלדינגען מתרי טעמי, חדא מחמת דנקרא בענא לחוד, ואפילו היה נקרא בנימין לחוד היה ראוי לכתוב דמתקרי בנימין, ואע"ג דבעל ט"ג בלקוטי שמות כתב מי ששמו מעריסה אברהם יצחק ונקרא באחד מהם, שא"צ לכתוב אלא שני שמות שמעריסה ומשום שאינו רק קיצור השם, מכ"מ לבד שאין דעתי הדלה מסכמת לזה כלל, והרי אפילו שם א' שהקיצור הוא שם בפ"ע כמו אלחנן חנן כותבין אלחנן דמתקרי חנן כמש"כ בהגהת רמ"א (סי' קכ"ט סי"ד), מכש"כ שני שמות שנתמעט קריאתו על שם א', ודאי יש לכתוב דמתקרי, איברא אפילו נניח כדעת הט"ז שזה מיקרי קיצור השם, מכ"מ זה אינו אלא כשאין כותבין כלל דמתקרי בזה הגט, כגון אם היה נקרא בנימין לחוד, אבל אחר שנתב דמתקרי בנימין הירש ודאי צריך לכתוב גם עיקר קריאתו בפי הבריות בנימין כאשר יבואר בסמוך, שנית, אפילו אי היה נקרא בפי הבריות בענא הירש, היה ראוי לכתוב דמתקרי בענא הירש ולא בנימין הירש, ואע"ג דאם היה שמו בנימין ונקרא בענא, לא היה נצרך לכתוב דמתקרי בענא, אבל אחר שכותבין דמתקרי בשביל שם הירש יש לכתוב גם שם בענא, ולא בנימין הירש, ואף ע"ג שאין דעת הט"ג כך וע"כ כ' באות מ' מאיר וא"צ לכתוב מייאיר ונתקשה על הגאון נו"ב בשם מייאר ליב והובא בלקוטי שמות ס"ה אבל דעת הגאון נו"ב ברור, דאחר שנקרא מייאר ליב וצריך לכתוב דמתקרי מאיר ליב ע"כ יש לכתוב מאייר ליב, וה"נ אי היה נקרא בענא הירש יש לכתוב דמתקרי בענא הירש, דמשמעות מתקרי הוא שקורין אותו בפי הבריות, והרי קורין אותו בזה הקיצור, ומזה הטעם כתבתי לעיל דאחר שכותבין דמתקרי בנימין הירש יש לכתוב דמתקרי בנימין אפי' לדעת הט"ג

היוצא מזה שנחוץ הוא להזכיר שם בענא וכתיבתו בענא בא' בלי שום פקפוק, ולא משום דבה"א אפשר לטעות בשם המקרא דאם נחוש לטעות הקריאה כיב"ז נהיה צריכין לנקד השמות, אלא אין לחוש מה שאפשר לטעות באדם אחר רק שלא יהי כתוב שם שאין קורין אותו כך

אך מכ"מ יש לכתוב בא' ולא לחוש במה שיצא משם הקודש, מתרי טעמי, חדא דזה הכלל אינו אלא בשם הקודש שסופה בה"א, כמו משרה שארקה, אבל הכנוי לבת שבע בתקא, נכתב באלף, וכ"כ בט"ג בש"נ (אות ה' ס"ק י"ח) ולא כמש"כ באות א' (ס"ק י"ב) בשם אסנת, וזהו ברור, עוד נראה דעיקר זה הכלל אינו אלא בנשים דאות ה' מורה על הנקבה אבל בזכרים אינו כן ולמדתי ממש"כ, הט"ז (סי' קכ"ט ס"ק כ"ב) בשם הרש"ל ודין שלמה המכונה שלומצא כו', איך שהוא ברור דצריך לכתוב בענא, וכ"כ הט"ז (שם ס"ק ל"ה) בשם בינוש דעל המכונה בינא יש לכתוב באלף בסוף, ומה לי בינא או בענא

ע"כ אם אפשר לשלוח גט אחר, אין לחוש על הטורח ח"ו, ואם קשה הדבר אזי תלוי אם נשתקע שם במקום הנתינה שם בנימין הירש או לא: נפתלי צבי יהודא ברלין