משיב דבר חלק ד רעז

שכותבין דמתקרי, מהנכון לכתוב לשון הנקרא ממש, כמש"כ הגאון גט מקושר כיב"ז ואם שאין הדבר מוסכם כ"כ

ועתה אוסיף במש"כ הט"ג לדקדק אי קורין אותו בפניו כמו בשם בעריל לעמיל ליבל, ואני אומר שמדלא פירשו הראשונים אשר קדמוהו במלאכה זו, ש"מ שאין הנדון דומה, דדוקא בשמות שבאין לפעמים להקטין האדם אי לצעירות השנים או לשפלות המעלה, והוא כמו שקורין לזאב קטן וועלפיל, ולדוב קטן בעריל, מש"ה בעינן תנאי אי קורין אותו בפניו ואינו מקפיד ש"מ דעיקר כנוי הכי הוא כמו בערכין וכדומה, וכן פי' הב"ש בכללי שמות אות כ"א זה הכלל בשם ליביל וכדומה, משא"כ ליבא וואלפא וכדומה, מהיכא תיתי שיש בזה צעירות ומכש"כ למש"כ דמיירי שבאותה מדינה הכל מתכנים הכי, ודקדוק הט"ג מלשון הב"ש אם קורין אותו כן אינו כלום דוק ותשכח בשארי שמות הכי, וראיתי בתורת גיטין להגאון מליסא ז"ל שכתב ג"כ דכללי שם נערות אינם ברורים להכי צריך לכתוב תמיד כינוים אפילו אין קורין אותו בפניו אם לא במקום שמפורש שא"צ לכתוב שם דנערות והיינו כמש"כ

ב ואשר נשאלתי באבי המגרש שמו אהרן, וכינויו יש קורין אותו ארון ומיעוט קורין אותו ארן ונסתפק מע"כ שי' עפ"י מש"כ הב"ש בשם הס"מ דאם קורין ארון בקמץ כותבין הכנוי כו' הנראה דעתו דמר דהא דמוסיף הב"ש דעיקר כש"ע שאין, צריך לכתוב הכנוי, לא קאי אלא על ארנון ואינו כן, דפשיטא דארון קרוב ונראה יותר דיוצא משם אהרן מארנון ופליגי האחרונים גם על שם ארן וגם כנוי ארא היה נראה דא"צ לפרש כמו כל הני כינויי דאברהם, אמנם כבר נתפשט המנהג לכתוב כל כינוין, ונראה דהס"מ אינו בא לחלוק על הש"ע בשם ארנון אלא ס"ל דבימי הש"ע היה כינוין אלו שם נערות ואינו לכבוד, מש"ה כל שאין מההכרח לפרש כגון שאין אחר ששמו כך, למאי יביישו אותו במקום המשפט, אבל בזה"ז שיש כמה כינוים אלו שבאים ג"כ במכובדים, וכן ארן יש מכובדים שקורין אותו ר' ארן ולמה לא נכתוב לישנא דשפיר משתמע מי הוא המגרש, כמו שמבואר (בסי' קכ"ו) כמה מילי שאינם רק משום שופרא דשטרא ולברר הדבר, ומש"ה כותבין כל הכינוים באברהם, זולת ארן שבפתח לא חל עליו שם כנוי כלל, דהיינו אהרן ממש אלא שמגמגמים בלשון, ואין הה"א נשמע והרי זה כדילוג דאיתא במ"ר שה"ש עה"פ ודגלו עלי אהבה תינוק שקורא לאהרן הרן ואינו מכוין לכנותו ח"ו אלא שמגמגם בלישני', עכ"פ צריך לכתוב המכונה ארא והמכונה ארן

ומה שהעלה בדעת מע"כ שי' לכתוב ארא לחוד ודאי לא, דגרע משאם לא היה כותב כלל כינוי, משא"כ כשכותב איזה כנוי, ולא מפרש כינוי שני, והרי פשוט דארן אינו קיצור דארא, אלא הכל משם אהרן יוצא

ומה דמסתפק היאך לכתוב ארן, נראה לי לכתוב חסר, שהרי גם עיקר השם אהרן, נכתב חסר, וה"ז כמו בשם האשה דכותבין בכינוי ה' בסוף אם יוצא משם הקודש שסופה בה"א, ותו שאין מדגישים החולם כלל, להכי יותר טוב לכתוב בלא וא"ו דלישתמע כפי המדבר וכבר רמז לזה כת"ר ג"כ

ג ובשם האשה דרוב קוראין אותה ציפקא ומיעוט ציפא, צריך לכתוב ציפקא דמתקריא ציפא וכמש"כ מע"כ שי' דיש לכתוב בה"א בסוף דאפשר דשם העריסה שלה ציפורה, וצדק בכל דבריו בזה זולת מש"כ לכתוב המכונה ציפה, כבר הראיתי לדעת דברי הב"ש דבשני שמות לועזיות כותבין דמתקרי, ואין להסתפק על שם ציפא דלמא הוא קיצור השם ציפקא, שהרי אפשר להיפך דציפקא הוא שם נערות ועיקר שמה ציפא וכסרר כתבתי דנהגים לכתוב כל שם שיש, וה' יראנו אות חיים ואמת ואל יט אשורנו מיני דרכה של תורה, נעימותה צדקתה וישרותה ותהי לנו לאור עולם סלה

ד ואשר הוכיח הב"ש (סי' קי"ט ס"ק י"ג) מסוגיא דיבמות ר"פ חרש, דמהני נקיים של שטותה, מדלא אמר בחרשת נ"מ לנשואין שלה, ודחה מעכ"ת שי' דחימוד אינו אלא מדרבנן, והוא ספק שמא עתה בעת נשואין היא חלימה וספק להקל וי"ל דזה ספק חסרון ידיעה ואע"ג שנעלם מכל, מכ"מ הרי הוא כמו כחל שכתב הר"ן והובא ב"י וש"ך יו"ד (סי' צ"ח) דכל ספק ידיעה שהוא בקביעות להחמיר, ודוקא ספק שבא באקראי נ"מ בין חסרון ידיעה דיחיד לספק באמת, ואם שיש לפקפק ע"ז מירושלמי ברכות רפ"א שמביא ראיה בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא מספק בה"ש שלא יצא י"ח, וי"ל ואכ"מ

ועוד יש לדעת דספקו של הב"ש לא משום דשוטה אינה מחמדא שהרי יש לה תאוה כמש"כ תוס' קידושין (דף מ"ג ב') סד"ה וכל אלא משום שאין יודעת ומבינה נשואי אישות והוי כמו ספרה ז"נ לפני הכנה לחופה וא"כ חרשת ג"כ אין לתלות שכל ז"נ היתה בידיעה, אלא נפסקה בינתים לשעה מיהת, והוי כמו דחו הנשואין והוה חימוד חדש, ומה שהקשה מעכ"ת עוד צדק בזה

סימן סד עוד להרב הנ"ל

באבי מגורשת שנקרא לתורה וחותם אליקים געציל, וכבר נתגרשה אותה אשה בווילנא, ונכתב בת אליקום המכונה געציל, ומע"ל מפקפק, עפ"י דמשמע מלקוטי שמות של בעל ט"ג סכ"ז בשם יהושע המכונה פאלק, דדוקא באינו עולה לתורה בשם פאלק, כותבין יהושע המכונה פאלק, אבל בעולה לתורה יהושע פאלק, ראוי לכתוב יהושע פאלק דמתקרי פאלק, וכן משמע בלשון רמ"א (סי' קכ"ט סט"ז) מי שיש לו שם עברי שעולה לקרות בתורה, ויש לו נמי שם בלשון לעז כו', משמע דאי קורין לתורה בשם לעז ג"כ כותבין שניהם, וכן הסכמתי בעצמי בתשובה העברה בשם אריה ליב

עתה הנני חוזר בי, ויפה עשו מעשה בווילנא, ואין לפקפק אחריהם דכמו דאין להקפיד בשם העריסה שנקרא בשם הלעז ג"כ, ומכ"מ כותבין שם העיקר דלה"ק, ועל הלעז המכונה כמבואר דעת הב"ח שהביא הב"ש שם סק"ל, וכ"כ הט"ג שם שעד"כ ניתן שני שמות אלו, ה"נ אין להקפיד בקריאה לתורה דלה"ק הוא העיקר והלעז הוא המכונה ומנין לש"ץ לעשות כוונות בשם האדם מה שלא כוון האב הקורא שמו בישראל, והא דדקדקנו מלשון רמ"א ג"כ נכון ואמת, אבל התם מיירי בשם לעז שאינו בא מחמת שם העיקר, כמו שנקרא שמו יהודה געציל אז בודאי יש נ"מ אם נקרא יהודה געציל אזי שני שמות ממש הן, אבל יהודה ליב או יהושע פאלק וכדומה, אין הלעז שם בפ"ע אלא כנוי המורגל, ובאמת הייתי מבאר בזה דעת הרמ"א שכתב שם ועל השני כותבין דמתקרי, ונתקשו האחרונים ע"ז ועל מש"כ רמ"א (סי' י"ד ע"ש ס"ק כ"ה) ולדעתי לק"מ דהא שכתב הרמ"א דבין אם יוצא מן השם או לא כותבין על לעז המכונה היינו בין יהודה ליב, דשם ליב יוצא משם יהודה ע"ש גור אריה יהודה בין אם אינו יוצא כמו יהושע פאלק, שאין שייכות באמת זה הלעז לאותו לה"ק רק הסכמת המדינה היא, מכ"מ כיון שכבר נהגו כך, ה"ז כנוי כמו בלשון נכרים דאיתא ריש מ' נדרים, אבל אם נקרא באיזה שם להקל, והעולם קורין אותו בשם לעז שאינו בא כלל מחמת שם העריסה, כגון שנקרא יהושע, והעולם קורין אותו ליב, א"א לכתוב כלל המכונה אלא דמתקרי, וכן הא דסכ"ה מיירי בכה"ג דומיא דראובן שמעון דבש"ע, דמה שקורין אותו העולם שמעון אינו מחמת שנקרא מעריסה ראובן, ובכה"ג אם עו"ג קורין אותו שם שאין לו שייכות מ לשם העברי כותבין דמתקרי

והנה האחרונים ז"ל לא מצאו ידיהם ליישב דעת הרמ"א ז"ל עכו מש"כ, היינו משום דבשו"ת רמ"א ז"ל משמע שאין לחלק בין כנוי לכנוי ולעול כותבין על שם לעז המכונה

אמנם מ"מ לענין הא שדקדק הרמ"א שקורין אותו לתורה בשם העברי לחוד ברור כמש"כ, דלאפוקי אם קורין בתורה יהושע ליב אז צריך לכתוב יהושע ליב דמתקרי ליב, אבל יהודה ליב או יהושע פאלק, ל"ש קורין בתורה בשניהם או בשם לשה"ק לחוד, וכן בנ"ד אליקום געציל, הוא הסכמת המדינה ופשיטא דגעציל הוא כנוי לשם העיקר, וראוי לעשות כן לכתחלה בלי פקפוק, ומכש"כ שנעשה מעשה כבר, והאיך עלה ע"ד מע"כ שי' להדר אחר גט אחר, אחר שכבר נשאת לא תהא כזאת בישראל,