משיב דבר חלק ד רעה

במה הטעני והרי שכח הדמיון הטעתו שכל הנקראים זושא חותמים א"ע זוסמן, ואני לא הודיתי לו בזה, ובכ"ז הכשרתי מטעמי ונימוקי, שאין בזה משום חסר שם העיקר שהרי כתב שם המובהק והוא שם העריסה וקורא בתורה ולא משום שינה שם הכנוי שהרי מכ"מ כינוי זוסמן אינו שקר אחרי שחותם בו

והנה מע"כ שי' תמה ע"ז בזה"ל כי לדעתי הפי' כתב שם העיקר לבד כשר היינו דוקא אם נקרא בפי העולם כן, היינו שרוב העולם קוראין אותו בשם זה אבל לא נקרא שם עברי מחמת שהוא עולה בשם זה לס"ת כו', וכן מצאתי מפורש בפ"ת (סי' קכ"ט ס"ק מ"ג) בשם ספר גמ"ק בפשיטות עכ"ל. ראשית דבר אשתמיטתי' לשון הרא"ש והובא בב"ש שם סק"א חניכה שהכל קורין בו אלא שחותם בשטר או קורא בתורה בשם מובהק אז אפילו כו' פירושו שם מובהק היינו שם העריסה שממנו יוצא כנויו ואם לא היה חותם ולא קורא בתורה כלל ה"ז נשתקע שם העריסה אבל אחר שלא נשתקע שם העריסה ה"ז שם מובהק במקומו, ואין ע"ז חולק, והטועה בזה טועה בדבר משנה, והגמרא מיירי בשם לעז שאינו כינוי לשם העברי אלא שם לעז בפ"ע, והפ"ת שהביא לשון הגמ' לא באר יפה, וכך הוא טופס הדבר הגמ' שישב קו' הב"ש על הרמ"א שכתב בהגהות להקדים שם העברי לעולם, ממש"כ בשו"ת לכתוב פעסלין אסתר, ויישב תחלה כמש"כ בתו"ג והביא בפ"ת לחלק בין הלעז שיוצא משם העברי בזה מיירי בהגהת הרמ"א, בין אינו יוצא משם העברי כמו פעסלין אסתר אח"כ בגמ' דעיקר כונת הרמ"א דאפילו אין הלעז יוצא משם העברי יש להקדים שם העברי, ובזה מיירי בהגהות, [וכן נראה כמש"כ במכתבי הראשון דמש"ה כתב הרמ"א לכתוב דמתקרי ולא המכונה] והא דפעסלין אסתר משום מעשה שהיה בכפרה וחזרה ע"ש וסיים הגמרא דאע"ג שהרמ"א כוון לפי' הב' מכ"מ לדינא מסכים לפי' הא', וע"ז כתב דגם הרמ"א מודה דלענין כתב שם העיקר לחוד אין שום מעלה ויתרון בשם העברי אם אינו עיקר באמת הא מיהא כ"ז באין שם הכנוי יוצא משם העברי, אבל ביוצא משם העריסה דינא ודיינא דהיא שם המובהק שלו והוא העיקר בין לענין קדימה בין לענין כתב שמו לבד

שנית תמה מע"כ כ שי' בזה"ל ואף דמבואר ברמ"א והכשיר בכתב שם העיקר לבד אך הלא ידוע דעת הג"פ סק"ח וי"א שהעלה להחמיר כשיטת הריא"ז בשה"ג פ' השולח בכתב עיקר השם לבד אף בדיעבד ורק במקום דחק ועיגון העלה להתיר עכ"ל, והנה מלבד שאין הדבר ידוע לעקור דעת הרמ"א ושלא הערו בזה נושאי כליו ז"ל הידועים לנו, עוד שגה בתרתי, שלא העתיק יפה, וגם לא הבין דבריו, וז"ל הג"פ אע"ג דריא"ז פוסל בהדיא כיון דהוי במידי דרבנן יש לסמוך על דברי המכשירים בשעת הדחק היכא דנתגרשה כבר בגט זה דכתב שם עיקר בלי וכל שום, אמנם היכא שכתב שם טפל בלבד הוא חמור יותר ואפילו אם הוא שעת הדחק אין נראה להקל, אבל אם הוא שעת הדחק ואיכא עגון גדול יש לסמוך להקל כו' עכ"ל, הרי דבכתב שם העיקר די בשעת הדחק לחוד אפילו בלא עגון, ופי' שעת הדחק כתב הפ"ת (סק"ה) שהוא ע"י טורח רב, ויאושר חילו דבטורח לחוד כדאים כל הפוסקים ופסק הרמ"א לסמוך עליהם, ונ"ד אולי אין בזה טורח, מכ"מ הלבנת פני הרב המסדר במקום שיצאו עליו עוררים ה"ז לא גרע מטורח, ואף כי אינו אלא כמילי דרבנן כמש"כ הג"פ

שנית ידע מעכ"ת שי' שלא כתב הריא"ז אלא במי שיש לו שני שמות נפרדים רוב העולם קוראים אותו יוסף ומיעוט שמעון, כמו פורתא שרה ורובא רבקה דגמרא פ' השולח, אבל בעיקר וטפל דשם מובהק וכנוי לא ערער אדם מעולם, שהרי הכל יודעים שאף ע"ג שקוראים אותו זושא אין זה שמו מעריסה אלא מכונה הוא משם עברי, ואותו השם הוא מתברר בעליתו לתורה, יראה מע"כ שי' בס' פ"ת שהוא משתמש בו ויחזה נכוחות דמיירי במי שיש לו שני שמות יהודה ואריה וכיב"ז, וכ"ה בריא"ז בשם יוסף ושמעון יע"ש וזה פשוט

ויחזה מע"כ בט"ג בליקוטי שמות (סי' ח' אות ט'), והובא בפ"ת במי שנקרא מעריסה ועולה לתורה בשם יהודה אך נקרא בפי כל יהודה ליב, ויש לכתוב לכתחלה יהודה דמתקרי יהודה ליב, שהרי הוא כנוי בפ"ע ואינו יוצא מיהודה אלא ליב בלבד מכ"מ כתב שאם כתב יהודה לבד כשר אם אך כבר ניתן הגט, בשביל שהוא קורא בו בתורה, [ואם שאני הייתי מפקפק בזה לפי דעת הג"פ] ואע"ג שהביא דעת הג"פ שם, מכש"כ בנ"ד שהכינוי זושא הוא בא משם המובהק עזריה, וכתב עוד שאם כתבו יהודה המכונה ליב פסול, וצדק בזה שהרי כינוי שלו יהודה ליב, ולא ליב, מכ"מ העלה שאם מעט אנשים קורין אותו ליב לבד כשר בדיעבד, דזה הוא ג"כ כינוי, אלא שהוא כינוי טפל לכינוי העיקרי שהוא יהודה ליב, והוא נ"ד ממש שכתב הכנוי הטפל, זוסמן, שהוא שם החתימה שלא גרע ממיעוט קןרין אותו כך

הרי הפסק מבואר דכשר הגט, ומעכ"ת שי' טרח עצמו בחפש מחופש ועינו הובילהו רק למקום שמצא משמעות לפסול, והעבירתו ממסלה העולה לאמת, והנה מעכ"ת שי' קרא את הרב המסדר שי' למנצח אשר בכח הנצחון לא יאבה לשמוע לקול הרבנים הג' דמינסק יע"א, וע"ז אומר למע"ל שי' מאמרם ז"ל אל תדין את חבירך כו' והרי לא הגיע מעשה לידו וחזר בו בנחת ובמקום מביטים עליו לקנטר, והרי עשה מה שעליו ושלח להרבנים דנישוויעז ושטופצי שי' גם המה גדולי ישראל והכשירו הגט, ולמה לא יאמר מע"כ שי' על עצמו שכח הניצוח והרצון לראות בכשלון חבירו מובילהו תועה, ועתה ידידי, הנני בא בעצת יראת ה' ושכל טוב ימשוך ידו מזה, כאשר יזכהו ה' להוראה ימצא שכרו לפניו שלא ילכד בהוראה, ואם יהיה המכשלה ת"י יעמוד ע"ז בלי מערערים וטוב לו

והנה בפסק גדולי מינסק שי' בפשיטות לחזור ולסדר גט לא נתקשה לי כלל, שדנו את הדבר כשנוי בכנוי באשר לא נכתב כנוי העיקר שהוא זוסא, וכ"ז אינו אלא שקול הדעת ואין כל דעות שוות וברוך חכם הרזים ית', אך מש"כ דלכתחלה יש לסדר גם דמתקרי זוסמן לא ידעתי מדוע לא נכתב שני פעמים המכונה במש"כ הב"ש בשם מהר"ם מינץ במכונה זלמן והמכונה זעמיל הרי שניהם לשון לעז, הן אמת דדעתי דהרמ"א ס"ל לכתוב על כנוי שאינו יוצא משם העברי דמתקרי כמש"כ במכתבי הראשון, אבל, חדתא היא לי, וגם בנ"ד פקפקתי באשר שם זוסמן אפשר דהוא כנוי לעזריה כמו זוסא, והוא בעצמו חתם א"ע בזה הכנוי משום דשמו עזריה, וגם מש"כ דאם נבא לגט שני שוב א"צ לחזור ולהזכיר שם זוסמן כלל אחרי שכבר כתבו בגט ראשון, נפלאתה דעתם הגדולה ממני, דבשלמא במקום שיש ספק איך לכתוב, כותבין שני גיטין, בא' כותבין זה הנוסח, ובשני כותבין נוסח שני, וגט א' כשר ושני פסול, ואין בזה משום ספר א' ולא שנים שהרי א' פסול, [וגם בזה פקפקו האחרונים משום דקרוב דשני הנו' כשרים והוי כשני גיטין], אבל בנ"ד דלכתחלה יש לכתוב שני הכנוים גם זושא גם זוסמן ואיך אפשר לחלק שמותיו על שני גיטין, הרי זה שני ספרים ממש, ואם נימא דגט הראשון פסול, א"כ צריכים לכתוב גט חדש כדין לכתחלה ע"כ כבודם במקומם גדול גם עלי, ובזה לא הורו כדין, אלא אם יעשה ברצון הרב המסדר לסדר גט שני כדי להוציא מלעז אף שלא כדין, אזי יסדר עזריה המכונה זושא והמכונה זוסמן או דמתקרי זוסמן

וה' שלום ישים שלום בקהל ק', ולא יתחלל ש"ש ע"י ת"ח בוני ישראל, וכ"א יבין וישכיל אשר כבוד חבירו הוא כבודו, ולעמוד על האמת הדרו והודו, וישמח לבי גם אני מוקירו ומכבדו: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן סב לק"ק ביאליסטאק יע"א

ע"ד שכייל הגאון ט"ג ז"ל בכ"מ שאין לכתוב שני יודין אחר צירי, וע"פ זה נדחק בהבנת הב"ש בש"א (אות ט' סק"ה), ונשאר בק' באות ו' ס"ק ט"ו ולא כן הוא אלא כ"מ שנדחק הצירי כל כך עד שנרגש הי' אחריו בנח נראה כמו אחר הפת"ח צריך לכתוב בשני יודין וזהו נוטה לפתח שכתב הב"ש בשם טרייסעל, ואין לחוש בזה שבלה"ק אין שני יודין אחר צירי, דהרי כמ"כ לא