משיב דבר חלק ד רעד

סימן ס בעז"ה

איש ששמו מעריסה עזריה, וחתימתו זוסמן, והכל קוראים אותו זוסא, והרב המסדר באשר נסתפק לו בשם זוסא איך לכתוב, כתב עזריה המכונה זוסמן, ולא זכר שם זוסא כלל, וניתן הגט ואח"כ יצא מערער ע"ז

והנה מע"כ שי' ביאר טעמו ונימוקו בזה"ל ועולה בדעתי כי רק קיצור השם הוא והעד ע"ז כי כל הנקראים זוסא חותמין א"ע זוסמן, והחשובים שבהם נקראים בפניהם זוסמן ושלא בפניהם מכיריהם מנוער קוראים זוסא ושלא ממכיריהם קוראים זוסמן ואע"ג דבט"ג משמע כי המה שמות נפרדים עכ"ז הלא נודע כי השמות משתנים לפי המקום עכ"ל, וביאר דעתו ג"כ שבכ"ז לא בא להוראה זו אלא משום דחתימתו, בתמידות זוסמן ויפה כוון דאי לא כן הרי ידוע בכללים אות א' שאין דורשים שמות, ואין זה דומה למש"כ בכללים אות כ"א שאין לכתוב שם קטנות כגון ליבלי כו' ובזה אפילו לא נמצא חתימתו כלל יש לכתוב ליב אבל שאני התם דזה השם אינו אלא משום, פחיתות המעלה או לצעירות השנים כמש"כ בתשובה אחרת ולא כט"ג בשם ליבא, מיהו אחר שחותם עצמו בשם זוסמן ויש להזכיר חתימתו, יש מקום לומר דשם זוסא אינו אלא קיצור השם, ואע"ג דבללים לא נזכר זה הכלל אלא בכנויי משם העברי ולא בקיצור משם הכנוי, אשר לפי דעתו המה כנויי כנויים מכ"מ הדעת נותן דהכל אחד וכיון שהזכיר ראש הכנויין שהוא זוסמן שוב א"צ לזכור הקיצורים היוצא ממנו ויפה כוון בזה

אבל הנני מסתפק בגוף הדבר אם נשתנה המנהג, ומכש"כ ביחוד בשמות שמפורש בב"ש שכנוין זוסא ולא זוסמן, ואולי הני שחותמין שמם זוסמן שם העברי שלהם, מהני שכנוין זוסמן והא שנקראו זוסא אינו אלא קיצור, אבל בשם, עזריה וכדומה כינוים זוסא וגם אותו האיש מבית אביו נקרא זוסא דוקא, והוא בלא ידע לחלק כנה עצמו זוסמן וכל שאין הדבר ברור לשון ב"א להיפך ממה שנמצא בספרים יש להלך אחריהם, כמו בנדרים שהולכין אחר לשון ב"א דוקא ומכ"מ באין ידוע להיפך למדין מלשון תורה כדאמר ריש מסכת פסחים, ובב"ב (דף קמג) אי קרי אינשי בני לבן א' ופשיט מדכתיב ובני פלוא אליאב, והיינו משום שא"י שנשתנה בלשון ב"א, וה"נ אין הדבר ברור שנשתנה הדבר

על כן אלו בא לפני הייתי כותב עזריה המכונה זוסא דמיתקרי זוסמן, ומע"כ שי' כ' שעלה בדעתו לכתוב המכונה זוסמן דמתקרי או המכונה זוסא, ואמינא טעמא דמר וטעמא דידי, טעמא דמר להקדים שם החתימה שהוא עיקר לשם קריאת ב"א כמש"כ הב"ש בשם אלזגוטא, וכש"כ לפ"ד דעיקר הכנוי הוא זוסמן ובשם זוסא נסתפק אם יוצא גם הוא משם העברי יש לכתוב המכונה, אם משם זוסמן י"ל דמיתקרי כמש"כ הב"ש באה"ע (סי' קכ"ט ס"ק כ"ה) ובש"נ בשם מירוש ובכללים אות י"ג, אבל דעתי דשם זוסא הוא עיקר הכנוי לעזריה כמש"כ, ובמה שכנה עצמו בשם זוסמן אינו יוצא מהוראת השם עזריה ולא מהסכמת המדינה, ע"כ יש לכתוב דמתקרי, ובזה הנני מבאר לשון הגהת רמ"א (שם סי"ד) אם נקרא בפי ישראל כו', שנדחק בב"ש, וכן בסט"ז מי שיש לו שם עברי כו' שנתקשו הט"ז והב"ש והעלו שלא דקדק הרמ"א: ואני אומר שדקדק יפה, דפי' מכונה הוא כדאיתא בריש נדרים לשון נכרים או שבדו חכמים לקרוא לקונם, קונח קונס וכדומה, ה"נ פי' המכונה או משם יהודה שהוראתו ליב או מיהושע שבהסכמת המדינה הוא פאלק, משא"כ אם שמו יהודה ונקרא פאלק, אין זה אלא שם אחר, ולא מכונה וה"ז דומה לשמו ראובן בעולה לתורה ונקרא שמעון אלא בשניהם לשה"ק יש לכתוב שמעון דמיתקרי ראובן משא"כ בא' לשה"ק וא' לעוזי לעולם מקדימין שם העברי אבל דמתקרי דוקא. וידעתי שבשו"ת מהר"מ מינץ לא כ"כ בשם רחל המכונה פרימא, וגם הגאון נוב"ת (סי' קי"ט) שחולק אינו אלא מטעם אחר ע"ש, אבל אי נקרא מעריסה רחל והבריות קוראין פרימא יש לכתוב המכונה אבל לדעתי אינו כן, ויש לי אילן גדול הרמ"א, והכי מסתבר

הן אמת שהגאון נו"ב שם הכריח דהמכונה קאי על האדם ולא על השם ומש"ה צוה במאיר יהודה לכתוב מאיר יהודה דמיתקרי מאיר ליב, וכן המנהג, דלא כהב"ש, מכ"מ הרי בשני שמות לעזית כותבין ג"כ המכונה. אלא ודאי כך הוא הפי', אותו האדם שקוראין אותו כך מכונה כך, אבל לא שייך לשון מכונה אלא באופן שנקרא כך משום שקוראין אותו בעברי כך, וגם המחבר מיירי בשני אופנים שיוצא משם העברי, אלא הוא מחלק עוד בא"א אם מצד ההוראה אינו כנוי אלא כך שמו, אבל אם מהסכמת המדינה כותבין המכונה, ובזה חולק הרמ"א. אבל לכ"ע אם הוא שם בפ"ע אפי' לעוזי כותבין דמתקרי

אחר כ"ז לפי שאני מסתפק אם נשתנה בשם זוסא וזוסמן הייתי כותב על זוסמן דמתקרי, כידוע שעל ספק טוב לכתוב דמיתקרי, כ"ז לכתחלה, אבל בדיעבד שכבר נמסר הגט ונקרא בדיעבד כדמוכח מלשון הרמ"א שם ס"א, ומכש"כ שכבר אשתהי, ודאי הגט כשר מחמת החתימה, וכבר כתב המל"מ ה"ג (פ"ז) דשם החתימה הוא שם גמור אף ע"ג דשום אדם לא יכירנו באותו שם, ולא אכחד, דלפי הנשמע שהמגרש הוא עני והדיוט ואין חתימותיו מצויים וניכרים כ"כ שיהא נקרא בזה לעיקר נגד שם שקוראין אותו ב"א, מכ"מ לענין בדיעבד נהי שאם לא נכתב בגט אלא שם זוסמן משום שחותם א"ע, היה מקום לפקפק לפי הסכמת הב"ש והגר"א (סי' קכ"ט ס"ב) דשם הטפל לחוד פסול, מכ"מ בנ"ד שכתב שם עזריה ג"כ שאם הוא לבדו ודאי כשר, ומעתה בשלמא אי לא חתם כלל בשם זוסמן הייתי חושש משום שינה שם הכינוי דפסול אע"ג דבלעדו כשר, אבל כאן הרי לא שינה שהרי, חתימתו כך הוא אלא שהוא טפל, לזה מהני שם עזריה וכשר לכ"ע

היוצא מזה דאם ברור שנשתנה המנהג יפה עשה המסדר, שאין זה אלא קיצור השם, ואם אינו ברור, כשר בדיעבד

וראיתי להגיד צדק לפני באי שער עירו קהל ק', אשר שרשי הוראות כאלו אינם חתוכים ורוב הספיקות הנופלים בזה המכשיר ימצא בספרים כי"ב, והפוסל ימצא פוסלים כי"ב, אלא שאוי לו למורה שיש בעירו נקדנין תופסין אותו בכך, ואוי למערער שמוציא לעז בדבר שאין בו כדי תפיסה, וגרעון למורה אפילו אם המכשלה ת"י

הן אמת אשר טוב לפני האלהים להמלט מזה, ובבוא מעשים כאלו שאינם אלא דמוי מלתא למלתא, לכנופי ת"ח שבעירו להתיישב בזה, וכדאיתא בסנהדרין לענין טריפות ומשום שהרבה אינן גמרא אלא דמוי מלתא למלתא, אמנם כן יש הרבה להמערער לזוהר שלא יהא נלכד בעון חילול ש"ש ולשמוח בקלון חבירו ועליו להזהר שלא לגלות דעתו לב"א כי אם להמורה או לת"ח צנוע ומעלי, ומי שאינו נזהר בזה הרי הוא בשגגת הוראה ועולה זדון יותר מגוף הנדון, והעושה שלום במרומיו יעשה שלום במרומי אנשים מצוינים, ועל ידיהם יהיו בתי ישראל נבנים, ולכל ברכה היו נכונים, ושלום על ישראל ולדיינים. כנפש ידידו

נפתלי צבי יהודא ברלין סימן סא ב"ה לסדר למען ייטב לך, וולאזין בברכת השנה. להרב וכו' מכתבו הגיעני, והרבה דקדקתי בעניי לפי חומר הענין, ולפי ידיעתי בשיחת ב"א כאשר ירגיש המרגיש במכתבי להרב המסדר שי', ומה אעשה שהגט כשר בלי שום ספק ותורה אמת כתיב בה וחלילה לנו לישא פנים, והנה ראשית דבר מע"כ שי' אשר הרב הטעני בגוף השאלה וע"כ האריך, ואני לא ידעתי