משיב דבר חלק ד רעג

אך קודם זה, הנני רואה שהגאון נתקשה בפי' התוס' במה שהעלו (בדף כ"ד) דלהכי אוקי אביי סיפא כר"א משום דלר"מ בעינן מוכח מתוכו, והקשה הגאון ז"ל דאדרבה מוכח מדס"ד דרבה דאתי אפילו כר"מ ש"מ דלא בעינן מוכח מתוכו לר"מ, ומש"ה העלה המצאה דלהס"ד דשני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים שפיר מיקרי מוכח מתוכו אפילו שמות הנשים שוות משא"כ ברישא בשם האיש לכ"ע אתי דוקא כר"א, משום דלר"מ ק בעינן מוכיח מתוכו

והנה הגאון ז"ל הבין דהתוס' מפרשי הא דקאמר סיפא ה"נ בעדי מסירה ור"א הוא משום לדחות הא דרבה, מש"ה הקשה א"כ מבואר דלא חיישינן למוכיח מתוכו, אבל ע"כ אין הפי' הכי) שהרי בחי' רשב"א כתב דר"ת לא גריס ור"א הוא משום דס"ל דלא בעינן לר"מ מוכיח מתוכו ואי איתא דעיקר אוקימתא כר"א משום לדחות הא דרבה, א"כ לא שייך נוס' זו לר"ת ור"י, אלא ברור דמשום, דחיה להוכחת רבה לחוד, לא צריך באמת לאוקמי כר"א שהרי אפילו לר"מ אפשר בעדי מסירה, ולהיפך גם לר"א אפשר שאין לפני ב"ד אלא עדי חתימה, אלא עיקר הא דקאמר ור"א היא, הוא משום דלר"מ בעינן מוכיח מתוכו, וגם רבה ודאי מפרש משנתנו דוקא כר"א, ואביי דאוקי בעדי מסירה מוסיף דלא תקשה האיך סתים התנא, ע"ז הוסיף דע"כ ר"א היא משום דלר"מ בעינן מוכיח מתוכו וא"כ מסתמא מיירי בעדי מסירה, וה"נ סיפא בע"מ, שהרי ע"כ ר"א היא משום דלר"מ בעינן מוכיח מתוכו אבל באמת גם רבה מוקי ודאי דוקא כר"א, מש"ה לר"ת דלא ס"ל הכי לא גריס כלל הא מני ר"א היא

נחזור לענין, דלכאורה היה מקום לדקדק מדתנן היו מקרין איש פלוני מגרש פלונית דגם בשניהם ביחד אינו לעיכובא, ומיקרי מוכיח מתוכו באיש פלוני בעל פלונית כמו באיש פלוני בן פלוני ולא הוחזק איש אחר בזה השם, וא"כ הא דתנן איש פלוני מגרש פלונית ממקום פלוני מילתא יתירא הוא וכמש"כ הגר"א (סי' י"ז ס"ק ע"ה) בהא דתנן ביבמות איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני נשכו נחש לדעת מהרי"ק שורש קע"ה דאם מעידין שמת יוסף בן שמעון ולא הודיע מאיזה עיר ונמצא שנאבד יוסף בן שמעון באיזה מקום משיאין את אשתו דמוכח דזה שנאבד הוא שמת, והכי נראה דעת הרא"ש בשו"ת כלל נ"א בעובדא דמכלול בין מליף, וא"כ ה"נ איש פלוני בעל פלונית מוכיח מתוכו מיקרי גם בלא הודעת העיר

אבל במסקנת מהרי"ק שם ובשורש קפ"ד איתא שלא מהני יוסף ב"ש בעולם אלא כשניכר שהוא מאותו העיר, והכי מסקי הח"מ והט"ז והא דתנן ממקום פלוני היא לעיכובא, וה"נ איש פלוני בעל פלונית לא מקרי מוכיח מתוכו אלא כשכותבין ממקום פלוני, והיינו שכתב הרדב"ז והביאו הגאון נוב"י שם דלא מהני שמו ושמה לחוד אלא בכותב מקום דירתן או עמידתן, ופי' דאז הוי תרי סימני, ובזה צדק הגאון נוב"י דאינו דומה מקום עמידה למקום דירה שהרי אפשר שבא ממקום אחר בעולם לשם וגירש מש"ה בעינן שיהיה נכתב גם שם האב, ויהיו שני סימנים יוסף בן שמעון ואשתו פלונית, אבל הא ודאי בשם אבי האיש לחוד או שם אבי האשה לחוד סגי, והיינו דכתב בשו"ע (בסי' קכ"ט) אם לא כתב שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר ולא כתב השו"ע בזה"ל אם לא כתב שם אבי האיש והאשה כשר, אלא כמש"כ דאם לא נכתבו בשניהם יש מקום לפסול לשיטת הר"י לר"מ משום שאינו מוכיח מתוכו בזה"ז שאין כותבין המקום, אבל בחסר שם א' מהם כשר, דהוי שפיר מוכיח מתוכו, ותדע דמהני בשם אבי האיש ושם האשה לחוד, שהרי תנן איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני, ובכל תופסי גיטין של הקדמונים איתא אנא פלוני בן פלוני דממקום פלוני, אנת אנתתי פלונית בת פלוני דממקום פלוני, ואמאי לא שנינו במשנתנו אלא פלונית ממקום פלוני, אלא משום שלא נהגו אז לכתוב אלא שם המקום שלה, ובזה שהיא שמה ושם עירה מתפרש, ממילא מוכיח מתוכו שם בעלה, וה"נ אם הוא יוסף בן שמעון בעל פלונית מהני הוכחה גם לה והא שנהגו לפרש מקום דילה יותר משלו, הוא משום שנהגו לישא הרבה נשים והיו מצוין שתי נשים לאותו איש ששמותיהן שוות מש"ה יותר טוב לפרש מקום האשה. היוצא מזה דאין לצאת מדין המפורש בשו"ע, אפילו לא היה חשש עיגון

וע"ד שאין קיום על חת"י ב"ד שעל ההרשאות שלשליח ראשון ושליח שני שנעשה בנויארק וא"כ אין גוף הג"פ מקוים, שהרי קיי"ל דחת"י ב"ד המקיימים את חת"י העדים צריכים קיום, והנה ידוע מה שמבואר בהגהת הרמ"א (סי' קמ"ב) בשם התשב"ץ דבגט אפשר להקל במקום דחק ועיגון ולסמוך על קיום ב"ד אע"ג שאין חת"י ב"ד מקויימין, וטעמו של התשב"ץ דכיון דקיי"ל ג"פ דשליח נאמן וא"צ קיום, ה"נ חת"י ב"ד א"צ קיום, ואע"ג דלמש"כ הרמב"ן בחי' מ' גיטין הטעם דשליח נאמן הוא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ועקרי רבנן לקידושין מיניה והובא זה הטעם בב"ש (סי' קמ"א סק"ע), וא"כ מה שתקנו חז"ל תקנו ואין לדון מזה לאופן אחר דעקרי לקידושין מיניה, איברא עיקר זה הטעם יקשה מאד, וכבר ביארנו בס"ד בחיבורי הע"ש (סי' נ"ה אות ט') בס"ד עיקר הטעם הוא משום דרגלים לדבר מהני באיסורין אפילו בדבר ערוה יותר מבד"מ, וא"כ סברת התשב"ץ ברורה דמה שליח הימנו רבנן משום שהכתב מוכיח על אמיתתו, כש"כ כשב"ד חתומים על הקיום רגלים לדבר שלא נזדייף חת"י ב"ד

איברא לא כתב התשב"ץ אלא באופן שבא קיום ב"ד כדין מקיימי שטר בעדיו, משא"כ בנ"ד אין כאן קיום על חת"י העדים אלא על ההרשאה, ואנן קיי"ל כהריב"ש דהרשאה לא מקרי קיום כמש"כ הרמ"א (סי' קמ"ב ס"א), אמנם הרואה בשו"ת הריב"ש (סי' שי"ח) ביאר דזה אינו אלא לענין שמ"מ צריך לומר בפ"נ ובפ"נ, דאע"ג שאין לחוש שמא ההרשאה נכתב על גט אחר, וזה הוא מזויף, מ"מ הרי לא נתקיים לא בתק"ח ולא בקיום הגט, וכ"ז בשליח ראשון שמביא גט וא"א בפ"נ ובפ"נ ורק מביא הרשאה על שליחות א"כ אין זה קיום גמור ולא כתק"ח, משא"כ בנ"ד שבנויארק אמר השליח הראשון בפ"נ ובפ"נ כתק"ח, ושמה עשה שליח שני שבמאנשעסטער הרי נעשה כתק"ח, ואין לחוש שמא זה הגט הוא אחר ומזוייף, אחר שהוא קשור עמה מאז יצא מיד השליח על הפאצט, ותו, דאלת"ה לא מהני כל קיום ב"ד אפילו מכירין חת"י דאכתי יש לחוש שמא אין זה הגט אלא לא חיישינן, ואדרבה יש בזה שבא הקיום ע"י הרשאה מעלה, שהרי כבר הרגיש בתשב"ץ ח"ג (סי' ט"ז) על הא שהכשיר בקיום ב"ד אע"ג שאין חת"י הב"ד מקוים, ולא מהני בכל שטרות דעלמא, וא"כ יש לחוש לאחלופי בכל שטרות שיאמרו דמהני קיום ב"ד אע"ג שלא נתקיים חת"י, וכמו שאמרו חז"ל דמש"ה בעי השליח לומר בפ"נ ובפ"נ משום דלא ליתי לאחלופי בשטרי דעלמא ויאמרו דמהני עדות השליח לחוד, וה"נ יש לחוש לקיום כזה בשטרות ויישב הדבר בדוחק, אבל אם נימא דבאמת אם יבא קיום כמשמעו, באמת יש לחוש, אבל אחר שמכשירין ע"י קיום שבא בהרשאה על שליחות, א"כ לא שייך הכי בכל שטרות

ועדיין יש לחקור במה שאין קיום על שליחות השני שמתחלה לא נעשה אלא ע"י ב"ד ואנו אין מכירין חת"י [וי"ל גם כאן דכמו שנאמן השליח לומר שליח ב"ד אני ה"נ מעשה ב"ד א"צ לקיים], אם לא שנאמר דבמה שנתחזק לפנינו חת"י ב"ד בהרשאה ראשונה, עפ"י גוף הגט, ואח"כ אפשר לקיים חת"י בכתב השני והוי כמו שטר שהוחזק בב"ד דמקיימין ממנו כמבואר בחו"מ (סי' מ"ו סל"ז), שהרי אנו צריכין להרשאה הראשונה כדי לקיים גוף הגט, ומיקרי בזה הוחזק בב"ד, אפילו למ"ד דבעינן דוקא ערעור זה אינו אלא בד"מ דבלא ערעור אין לנו לדון בו, משא"כ בגט שאנו מערערים על הגט, ונצרכים אנו לקיימו ע"י חת"י הרשאה הראשונה, וא"כ אם אך אותו הב"ד שחתמו על ההרשאה הראשונה המה חתומים על הרשאה שניה יש מקום לקיים ממנו

כ"ז אם לא היה עצה לקיים חת"י כד"ת עלינו לחפש עצות לתקנת עגונות אבל למש"כ מעכ"ה נ"י דיש מקום לשלח את ההרשאה לנויארק, ולקיימו עפ"י ב"ד שמכירים את חת"י, ודאי יותר טוב, ויעשו שמה בנויארק מעשה ב"ד בשלשה, ולא אחד או שנים יכתבו שמכירים חת"י ב"ד, שהרי דעת הש"ך בחו"מ (סי' מ"ז ס"ק י"ז) דלא מהני בזה עדות מפי כתבם, ועלינו לעשות כל האפשר לטוב, וה' ישמרנו מלכד בהוראה: