משיב דבר חלק ד רעב

דרך מקום הנחל משא"כ כשיש גשר הרי זה יבשה ממש ומחבר לענין תחומין אפילו כשהיו שתי עיירות ממש חדא עיר באלטא וחדא מעזיגראדי מ"מ הגשר מחבר אם לא היה יותר, משני קרפיפות ביניהם, והיינו דאיתא בעירובין (דף נ"ז:) דבני אקטיספון משתי תחומא מהאי גיסא דארדשיר, ואע"ג דדגלת ביניהם מ"מ, הגשר על הנהר מחבר אם אינו יותר מקמ"א ושליש, והאיך יעלה ע"ד מע"כ נ"י דבני עה"צ לא ימשחו תחומין מסוף עיר הדרומה, ומה שהביא מע"כ דבין גדר וחמתן שבעירובין דס"א היה גשר, לא ידעתי מנין זה למע"כ נ"י, ומה שהביא מע"כ את הירושלמי עד החצר החיצונה הסמוכה לגשר, אינו ענין לגדר וחמתן ושני מעשיות הן בירושלמי עירובין פ"ה חדא בבני מגדל וחדא בבני גדר וחמתן

והנה מש"כ מע"כ נ"י דנהר מבטל תורת קרפף, אמת ונכון הוא, וכלשון הגמ' בדס"א אם יש לפניה דקה כו' ואם לאו אין מודדין אלא מפתח ביתו, מבואר דלא יהבינן קרפף, אבל מה שהקשה מע"כ מהא דאקטיספון לארדשיר, והעלה חילוקים שלא נזכר בשום פוסק, ובאמת אינו ענין כלל דשם היה גשר המחברם וזה ברור ופוק חזי כמה כרכים שהנהר שהולך באמצע העיר ומ"מ ה נחשבין לעיר אחת לתחום עפ"י הגשר שביניהם

אמנם באמת אין ענין גיטין לתחומין כלל, שהרי בתחומין אפילו היו שני עיירות ממש כמו ארדשיר ואקטיספון עולים זה בזה משא"כ בגט, אפילו עיר אחת ממש, אם היו נחלקים לשתי ממשלות ונכתב בגט מזרח העיר ומערב העיר הרי הם שני מקומות, כמש"כ מעכ"ת נ"י בעצמו בפי' המשנה היה במזרח וכתב במערב דמיירי בעיר אחת אלא היא שייך לשתי ממשלות, ומכש"כ בשתי עיירות כל אחת בשם בפ"ע, כמו כאן בעת שהיו מחולקים בשני שמות באלטא ומאזיגראדי, ומש"כ המהרי"ו והובא בב"ש (סי' קכ"ח) דתוך עיבורו של עיר כעיר, לא משום דדמי לתחומין אלא משום דדומה לנדרים שהולכין בתר לשון ב"א, או אפילו בתר לשון תורה במקום שאין לשון ב"א להיפך בברור, ותנן בנדרים פ"ט הנודר מן העיר אסור ליכנס לעיבורה, ומפרשים היינו בתוך שבעים אמה ושירים, וה"נ בגיטין כך הוא, תדע דהרי בתחומין דעת המחבר והרי"ף והרמב"ם דלא קיי"ל כר"מ, ומ"מ לענין נדרים אסור ליכנס לתוך שבעים אמה, והרי"ף הביא משנה דנדרים, גבי מחלוקת רב הונא וחייא בר רב, מזה עמדנו ע"ד דמפרש אסור ליכנס לעיבורה היינו שבעים אמה ושיריים, ולא כהמפרש בנדרים שהוא פגום נכנס פגום יוצא, ואע"ג דבתחומין לא קיי"ל כר"מ, והיינו ע"פ הירושלמי בעירובין (פ"ה ה"ב) ר"ח בשם רב ר"מ ורבנן מקרא אחד דרשו ר"מ דרש מקיר העיר וחוצה מה ת"ל וחוצה מיכן שנותנין קרפף לעיר, רבנן דרשו וחוצה מה ת"ל מקיר העיר מיכן שאין נותנין קרפף לעיר (כצ"ל] הדא אמרה שנותנין קרפף לעיר בשתי עיירות [כצ"ל[ והפי' דמודו חכמים לר"מ דמדכתיב וחוצה מבואר שיש חוץ לעיר, אלא מדכתיב מקיר העיר, למדנו שמ"מ לענין מדידה אין מודדין אלא מקיר העיר, אבל מזה למדנו דלענין חיבור שני עיירות נותנין קרפף לזו וקרפף לזו, והיינו רב הונא לטעמיה בבבלי, וממילא לענין נדרים עיבור קרפף כעיר הוא, וה"נ בגיטין, אבל לחייא ב"ר דס"ל דאפילו בין שתי עיירות אין נותנין אלא קרפף אחד, ס"ל דרבנן לא דרשו כלל, וחוצה, וא"כ אין עיבור כלל לעיר מש"ה אפילו שתי עיירות אין נותנין אלא קרפף אחד לשתיהן משום דא"א שיהא העיר דוקא הבתים סמוכות זל"ז ממש, ולחייא ב"ר באמת הפי' בנדרים אסור ליכנס לעיבורה פגום נכנס כו', והכי פי' השאלתות פ' בשלח (סי' מ"ח) בזה"ל ואלו מתא דחד גיסא עייל וחד גיסא נפיק אי נמי נפיק מינה חד ביתא וכולה לא נפקא בהדי' מעברינן לה וחזיא כולי מתא כמאן דמליא בהדי ההוא ביתא דנפיק ומשחינן ליה תחומא לבר מההוא אפיקתא ומנלן דעיבורא דמתא כמתא שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו כו' הרי מפרש סוגיא דנדרים בפגום נכנס והיינו משום דפסק כחב"ר כמש"כ השאלתות לעיל ואי איכא עיירות טובא דמבלען בהדדי דמבלען בשבעים שבעים אמה ושיריים כולהו כחדא מתא דמיין כו' והטעם שפסק הכי אכ"מ, הא מיהא דגיטין אינו ענין לתחומין אלא לנדרים, ומשום דקיי"ל דעיבור העיר שבעים אמה ושירים ה"ז בכלל העיר כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' רי"ז) מש"ה בגיטין כן הוא

מעתה בחנם טרח מעכ"ת נ"י וביקש לאסור תחומין של שני קצוות באלטא, דבתחומין ודאי חד הוא משום הגשר, אפילו היו שני עיירות ממש, אבל בגיטין יש לנו לחקור לענין נדרים דאם היה נודר אחד מבני עה"צ ליהנות מבני עירו, אם היה במשמע כל באלטא הרי זה עיר אחת לענין גיטין, ואי נימא דלא משמע אלא בני עיר הצפוני הכי נמי לענין גיטין שתי עיירות המה ולענ"ד היא עיר אחת ממש כלשון ב"א אע"ג שמשונים במנהגים בכמה דברים אין זה אלא כשני בתי דינין בעיר אחת, דמכל מקום עיר אחת היא, אפילו לא היו בה דרים אלא ישראלים, מכל מקום נקראת עיר אחת בשם, מכש"כ בנ"ד דמסתמא עיקר הישוב הוא מעו"ג, ובמה שמשתנים מנהגי ישראל בתוכה לא נשתנית שמה בלשון בני אדם ונראה עוד דאפילו אי נימא לענין נדרים דהנודר והוא מעה"צ מבני עירו מותר בעה"ד, היינו משום דבנדרים הולכין בתר דעת הנודר והוא בעצמו אפשר דמחשב את עה"צ לעיר אחרת, אע"ג דבאמת אינו כן, אבל בגט תליא בלשון בני אדם דעלמא והכל חושבים שהיא עיר אחת כמש"כ מעכ"ת נ"י בעצמו, א"כ מ' שיודע שיש עוד נהר סווינוי בבאלטא, יודע דגם בעה"צ יש לכתוב שם אותו נהר, ע"כ הא פשיטא שאין לעשות מעיר אחת לשני ערים לענין דיני גיטין אם לא שיפרשו בגט עיר הצפוני עיר הדרומי כמו בהא דתנן היה במזרח וכתב במערב כו' וכמש"כ מע"כ נ"י, אבל אם כותבין סתם באלטא, ההכרח להשוותם או לכתוב בשניהם נהר סווינוי או בשניהם לא לכתוב

ויש להתיישב האיך לעשות לכתחלה והא פשיטא דהגט כשר בשני האופנים אבל לכתחלה לדעת הב"ש (סי' קכ"ח ס"ק י"ז) טוב יותר שלא לשנות ממנהג הקדום, והא שכתב, מהרי"ל דאם ניתוסף נהר כותבין דוקא נהר שיש לו פרסום, משא"כ בנ"ד אע"ג שנשתנית העיר במה שניתוסף דיורין ונכנס סווינוי בה מה שלא היה מעולם, מ"מ אין זה פרסום. אבל הרואה במהרי"ל (סי' קי"א) רואה שלא זה הטעם, אלא משום שאין בדברים כאלו משום לעז שדרך הוא להשתנות ותו דאין כ"כ נפקותא בענין הנהרות שאפילו שינה בו כשר וכ"כ הגר"א דדברי הב"ש דחויים, אלא העיקר כמש"כ מהרי"ל שם דאם הנהר החדש מסתפקין ממנו ספוק הוה ותדיר נכון להזכירו ואם נהר קטן הוא וכותבין באותה העיר ועל מי מעינות הוי האי נהר בכלל כמו פה בעירנו נהר אומביר יש כמה וכמה תשמיש עליה כביסה וצביעה ורחים אפ"ה כלולה במי מעינות וכן נהר דונאוו שישנו פה עכ"ל ע"כ, ויותר טוב לכתוב מעתה שני הנהרות, כיון שאפשר לצאת ידי דעת הרמ"א בד"מ שהובא בב"ה באחרונים שאין לכתוב גט אלא בעיר שיש לה שני נהרות, וללעז לא שייך כיון דאחר שגם אם היה שנוי בזה כשר כמש"כ הגר"א, ובזה ראוי להתיישב יחדו איך לעשות אבל בהסכמה אחת וחלילה לשנות נוס' עה"צ מעה"ד

נפתלי צבי יהודא ברלין סימן נט ב"ה מאנשעסטער

ע"ד שהגיע גט ע"י בי דואר מנויארק לשם, ולא היה כתוב שם אבי האשה, והנה כבר נודע אשר האדם הגדול הגאון נוב"ת (סי' קי"ג) פקפק הרבה, והעלה עפ"י פלפולו בדברי התוס' גיטין (דף כ"ד:) לחלק בין אבי האיש לאבי האשה דשם אבי האיש מוכרח לכתוב יותר משם אבי האשה ואח"כ העלה דבזה"ז שאין כותבין שם המקום, אין מוכח מתוכו בשם האיש והאשה כלל

ולענ"ד כל דברי הגאון אין נראין, ומתחלה אומר דכמו שמקרי מוכח מתוכו בשם האיש ושם אביו, וכן האשה ושם אביה, ה"נ מקרי מוכח מתוכו בשם האיש ובעל אשה דשמה כך, וכן האשה שמה ושם בעלה, ומזה הטעם שנינו בלשון המשנה היו מקרין איש פלוני מגרש את פלונית ולא תנן איש פלוני בן פלוני כלשון המשנה ביבמות פרק בתרא איש פלוני בן פלוני כו' אלא איש פלוני בעל פלונית הרי הוא כמו בן פלוני, ועוד יהי נדבר בדיוק המשנה: