משיב דבר חלק ד רעא

בטריגש שיש כמה בארות אין כותבין רק הנהרות כו' ורבינו יהודה כתב בסוף ביצה שיש לכתוב כל סיפוקי העיר בגט ועיר שיש בה בארות ומעינות ונהרות יש לכתוב כולן ור"י מפריש חולק ואומר שאין לכתוב כי אם עיקר סיפוק המים והביא ראיה מריש מו"ק ועיר שאין בה מים כי אם אסיפת מים ולפעמים ייבשו ואין שותין כי אם מאותם מים שנאספין לפעמים יכתוב גם העיר הסמוכה לה ומימיה עכ"ל, ונראה דר"י מפאריש חולק על ר"י בתרתי, בראשונה כתב שבמקום שיש נהר אין כותבין בארות, פי' אפילו משתמשין בשוה בבארות כמו בנהר מכ"מ עיקר הסימן הוא הנהר דמסתמא אם יש עוד עיר ששמה כך היא משתמשת בנהר שיש לה שם אחר, משא"כ בארות ומעינות שאין להם שם א"כ אין אלו סימן כלל, רק במקום שאין שם נהר מזכירין בארות ומעינות שהוא הסימן דעיר זו שאין בה נהר כלל רק בארות ומעינות, ומסתמא אם יהא נמצא. עיר ששמה כך יהא לה נהר, משא"כ אם כותבין לסימן שם נהר אין שום סימן ותועלת בזכירת בארות ומעינות, ואח"כ כתב בשם הר"י מפאריש, שאין לכתוב כי אם עיקר סיפוק המים, דהיינו אם אין נהר ומשתמשים בבארות ומעינות אין צריך לכתוב אלא עיקר הספוק ולא הטפל, ורבינו יהודה חולק על שני דברים אלו וס"ל שצריך לכתוב כל סיפוקי העיר, נכלל בזה גם נהר גם בארות ומעינות ואפילו המה טפלים

והנה בשו"ע כתב המחבר אם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר, לא הביא המחבר מחלוקת השניה כלל אלא מחלוקת הראשונה וכפסק הר"י מפריש והרמ"א כתב ויש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי עיר בגט, לא נכלל בזה הלשון אלא כנגד המחבר דאפילו יש נהר כותבין בארות ומעינות, אבל אם המה המיעוט בתשמישי העיר לא דברנו, תדע שהרי סיים הרמ"א וכן נוהגין במדינות אלו כאשר יתבאר בנוסחת הגט שכתבתי בסוף סי' קנ"ד והיינו מש"כ בקאזמר מתא דיתבא על נהר כו' ועל מי מעינות, ואין מזה הוכחה אלא לענין זה שאף ע"ג שכותבין נהר מכ"מ כותבין ועל מי מעינות ג"כ אבל לענין עיקר תשמיש וטפל אין מכאן ראיה כלל, ומזה לכאורה קשה על מש"כ הב"ש (ס"ק י"ב) ללמוד מדעת הרמ"א דבשני נהרות אם אחד עיקר תשמיש וא' טפל יש לכתוב שניהם, ולדברינו אין ראיה לענין זה, אלא י"ל דמכ"מ נכלל בתיבות אלו דיש לכתוב כל סיפוקי העיר המרומז בתיבת אלו גם זה, כדמוכח בלשון הב"י כמש"כ בסמוך

הא מיהא למדנו מדעת המחבר, שבעיר שכותבין נהר א"צ כלל לכתוב בארות ומעינות שאין בהם סימן, וה"ה בעיר דיתבא על כיף ימא, וא"כ אע"ג שאנו נוהגין כהרמ"א דכותבין מכ"מ כל סיפוקי העיר, מכ"מ אין לפסול הגט ע"י שינוי דכל שאין צורך לכתוב אם שינה כשר כמבואר בשו"ע שם ס"ב, ונהי דאם לא היה בעיר שום סימן רק בארות או מעינות, והוא שינה לכתוב את מיעוטי דמיעוטי והניח העיקר כתב מהרי"ק דיש פוסלין משום דהוי כמזויף מתוכו, מכ"מ בעיר דיהבי בה סימן יפה דיתבא על כיף ימא, שוב אין לחוש על שינוי והכל יודעים שמה שנמצא בגיטין על מי בארות הוא משום שמכבר היו כותבין כן, וגם מי יכול לדעת בכרך גדול, אם עדיין אין משתמשים לכביסה ולשתית בהמות מאותן הבארות שהיה מכבר, ע"כ אין לפסול ח"ו הגיטין שמכבר, אמנם לכתחלה יש לכתוב דיתבא על כיף ימא, ועל מים הנמשכין מנהר נעסטער, שהרי מבואר במש"כ הגהת מרדכי הנ"ל דבעיר שאין בה מים כלל ושותין רק ממי העיר הסמוכה לה דצריך לכתוב הסמוכה לעיר פלונית דיתבא על נהר פלוני ואם שותין רק ממים הנאספין בתוך העיר מאותו נהר או ממקום אחר, יש לכתוב דיתבא על מים הנאספין ממעין או מנהר כמו שהוא וה"נ בנ"ד יש לכתוב דיתבא על, מים הנמשכין מנהר נעסטער, ויש לחקור עוד אולי יש מכ"מ בארות, וכמו ששמעתי מתלמיד מאדעס שעל חצר בהכ"נ יש עוד באר שמשתמשין ממנו, ובודאי יש עוד איזה בארות לבהמות ולכביסה, שהרי מים הנמשכין ע"י צינורות בכסף מלא המה באים לכל בעה"ב, ולא כל באי אותה מטרפולין ודלת העם משתמשין לדברים פחותים במים אלו, ע"כ על מע"כ נ"י לחקור עוד אח"ז וקרוב הדבר שנצרך גם היום לכתוב ועל מי בארות היינו דיתבא על כיף ימא ועל מים הנמשכין מנהר נעסטער ועל מי בארות, וה' יורנו דרך יבחר לאמתה של תורה, וישמור רגלינו מלכד בהוראה, כנפש: ידיוו נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן נח ב"ה, ה' דחנוכה שלמא למר לפ"ק, וולאזין לכבוד הרב וכו' כש"ת מ' דוד ליב נ"י ומשנהו הרב וכו' מ' אריה ליב נ"י מכתב מעכ"ת נ"י הגיעני ביום ג', והנה איני כדאי ששלחתם אלי ממרחק ואם ענותם תרבני לדעת חוות דעתי בהלכה למעשה, ולהגיד למע"כ נ"י ישרם הנני כי קראוני, אבל להגיד פשע מו"ץ אחר אשר לפי דעתם הוראתו לקלקולא, אחשבה לדעת מי שמני אדון למו"ן באתריה, ודילמא טעמא חזי ועביד, הלא מסתמא יש לו סמיכה להוראה ולסדר גו"ק בכלל הוראה, ואיך אטול גדולה לעצמי להגיד לו ישרו ועותתו

ויותר מזה נפלא ממני על בקשה כזו לאחר שכבר סידר גיטין זה שש שנים ובודאי כבר נשאו הנשים וישימו בנים ואיך יעלה עה"ד להרהר אחר הגיטין ומלבד שיש ע"ז חרם רבינו תש אם לא בפסול ברור, עוד אחר שכבר נשאו וילדו, ואיך לא נבוש מאבותינו להוציא שם ממזרות עליהם, ומש"כ מע"כ נ"י כי אם לא יוסוף לסדר גיטין לא יהא מזה לעז כלל כי משוא"ת אין כאן לעז, אינו מובן, כי אם היה מונע עצמו מזה אולי היה אפשר לדחות את הבא אליו לסדר גט באיזה טעם, באופן שלא יהא מזה לעז על גיטין הראשונים אבל אם אנו נגזור עליו שלא יוסוף לסדר גט בעיר הדרומי, אין לעז גדול מזה על הגיטין שקדמו, ויותר מזה קשה מש"כ מע"כ נ"י ובפרט שהכל יודעים שלא סדרו שם גיטין מעולם ובפרט שהדיין החל לסדר שם גיטין באיסור ולא שאל פי גדולי דורנו כו', הלא כ"ז אינו מועיל להלעז ואדרבה מזה יצא הלעז דקמו עלה גדולי הדור ופסלו הגיטין בעה"ד ומע"כ אפילו אם היה קשה בעיני עיקר המעשה לא הייתי מוצא לב לקרא מלא אחריו

אמנם בעיקר הדין, הן יפה כתב מעכ"ת נ"י דטעם הרבנים הקודמים שלא סדרו גט בעיר הדרומי, משום שנוי השם מעזיגראדי לבאלטא, וכי עפ"י המלוכה לא היו רשאים לכתוב מעזיגראדי ומ"מ היה נקרא בפי הבריות בזה השם, מש"ה לא היה עצה אפילו ליתן שני גיטין או לכתוב שם א' בתורת טפל, אחרי שהמלכות מקפדת ע"ז ורוצה להשקיע השם הישן שלא יזכר כלל, ע"כ לא נכתב שם גיטין, ונמשך זה הדבר הרבה כי ענין השקעת השם אינו ניכר כ"כ מיום ליום עד שעובר כמה שנים ובא מו"ץ אחר ורואה כי כבר נשתקע השם הישן, ובקעה מצא להתגדר בה ועלה בידו זה שש שנים ושוב אין להרהר אח"ז

מה שמצא מע"כ נ"י ענין ליענות בו בדבר נהר סווינו שברבות השנים נכנס לעה"ב, וראוי לכתוב נהר זה ג"כ בגט, ובזה העמיק הרחיב מע"כ נ"י בפלפול ובבקיאות והעלה דשני חלקי עיר באלטא שני עיירות הן לענין תחומין, בשביל שהנהר קאדמא מפסיק ביניהם, ולא מהני גשר שעל הנהר, והעלה עוד דגיטין דומה לענין המקום כדין תחומין, ואחר שצלל במים אדירים לענין תחומין העלה דבר נפלא דבעה"ד יש לכתוב שני הנהרות ובעיר הצפוני רק נהר קאדמא, זהו תורף דברי מעכ"ת נ"י, ותרי תמיהי איכא הכא, חדא האיך עולה עה"ד דגשר אינו מחבר לשני עיירות לענין תחומין והלא גשר עושה יבשה כמשמעו ומה לנו שמים הולכים תחת הגשר, ומה זה ענין גשר לדקה, דקה אינו מועיל להילוך מעיר לעיר, ורק התשמיש מחברן, ובזה בעינן דקה שלא יהא בעיתא תשמישתא, וגם זה לא מהני אלא באופן שהנחל מתייבש שלא בשעת הגשם, והתשמיש מרובה באותו מקום כי מ"מ יש מעט מים ונוח לעמוד במקום הנהר ממש ולרחוץ כלים וכדומה, ובשעת הגשם מהני הדקה, אבל הילוך מעיר לעיר אינו מצוי כלל