משיב דבר חלק ד רע

השליח קל מגילתא וקולמסא מיקרי בפני נכתב כש"כ לענין חתימה אם חתמו שנים בפניו והוכשר הגט תו לא מיפסל אם חתם השלישי שלא בפניו עכ"ל מבואר הלשון דכמו שלא מיפסל הגט משום טופס, ה"נ לא מיפסל משום עד שלישי, שאין אנו צריכין לו כלל, והיינו דברי הגאון רע"א זצ"ל, אלא שאינו מדוקדק מש"כ הרא"ש הראיה משמע קן קולמסא וצ"ל דמפרש טעמא דרב אשי בא"א ממש"כ בפסקיו, אכן עיקר ההוכחה לזה הדין הוא מר' אלעזר וכפרש"י איך שהוא, הדין של הגרע"א זצ"ל אמת

סימן נו ב"ה ה' לסדר וחיית ורבית וברכך ברכת טוב לפ"ק, וולאזין. לכבוד הרב וכו' הייתי בווילנא איזה שבועות, ובבואי שלום מצאתי מכתב קדשו בצרוף פטור לאשה מבד"צ דק"ק לונדון, וקיימתי חת"י הרב ר"י ריינאוויץ נ"י כדחזי

והנני רואה דעת הרב הנ"ל והכי דעת מעכ"ה נ"י בפשיטות, דבקיום חת"י א' מהדיינים סגי, ולכאורה צריכה רבא, שהרי בשו"ע ססי' קנ"ב משמע דבעינן חת"י הדיינין היינו שנים מיהא דלהוי כתרי סהדי והכי מוכח ממקור הדין בכתובות (פ"ב) דעד ודיין מצטרפין אלמא דקיום חת"י דיין א' לא מהני, מכ"מ נראה ג"כ שהדין את מע"כ נ"י, אע"ג דבד"מ ודאי הכי הוא דבעינן קיום חת"י הדיינין, מכ"מ בגט אשה שאני מטעם שיבואר

ומתחלה נקדים דאע"ג דנלמד דבר דבר מממון, מכ"מ אינו דומה לגמרי לממון, שהרי באומר מת בעלה נאמן משום מילתא דעבידא לגלויי, ובממון לא מהני ואין היורשין יורדין לנחלה עפ"י עד א' והכי איבעי לן בגיטין (דס"ד) אי מהני סברא דחזקה שליח עושה שליחות לגט להקל, אע"ג דבממון ודאי לא מהני להוציא ממון בחזקה זו כמש"כ בתשובות מיימונית ס' קנין (סימן כ"ג) וכמש"כ הש"ך ח"מ (סי' צ"א סקי"ב) בשמו, מכ"מ עלה עה"ד דבגט אשה מהני חזקה זו

ובשאלתות דר"א פ' חיי (סי' י"ז) כתב בזה"ל ברם צריך לאיסורא הא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לענין היתרא מאי כו', את"ל לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן היכא דליתא לשליח, היכא דאיתיה לשליח והוא אומר נתתי לה כו' מהו פומיה דשליח וחזקה מיהוי כשני עדים או לא, מבואר דמתחלה עלה עה"ד דבחזקה זו לחוד יהא מהני, ואפי אי נימא דלא מהני מכ"מ עם עד אחד יש סברא דמהני, הרי דהיכא דמוכח שכן הוא מהני עד אחד בעדות אשה

ואבוהון דכולהו פרשת סוטה, דאף ע"ג שאין עד א' מועיל כלום להעיד שזינתה היכא דאיכא קנוי וסתירה והוה רגלים לדבר, נאמן עד אחד לומר שזינתה והיינו פי' המשנה פ' מי שקנא שהיה בדין ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים כו' ותמהו התוס' שם (בד"ג) דהוי מצי למיפרך מה לעדות האחרונה שכן רגלים לדבר וכן בסיפא דמתניתין וק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה כו' ותמהו התוס' דמהיכא תיתי נימא דליהימן עד אחד, הרי בעדות האחרונה יש רגלים לדבר, אבל נראה דה"פ, דבעדות הראשונה דמעידים שהיה קנוי וסתירה, ואינו זוקק אלא לשבועה היינו שתיית מים ולקבל אלה ושבועה, וכה"ג בדיני ממונות עד אחד זוקק לשבועה, מעתה ה"ק ברישא ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אלא מביאה לשבועה ובד"מ מהני כה"ג [הא"ל שבד"מ בא השבועה להכחיש את העד ובסוטה בא השבועה לברר הספק שאצל העד ג"כ, מכ"מ גם זה אמת, שאם בא עד אחד שזינתה, א"צ לישבע להכחישו כמו בד"מ] עדות האחרונה שאוסרתה א"ע וזה לא מהני בד"מ להוציא ממון אפילו איכא רגלים לדבר ועד אחד אינו דין שלא תהא בעדות אשה כנ"ל כו', והכי פירוש הסיפא ומה עדות האחרונה דמהני רגלים לדבר לעד אחד להוציאה מבעלה ואע"ג דבממון לא מהני, עדות הראשונה שאינו זוקק אלא לשבועה דמהני גם בד"מ אינו דין דיהני באשה, הא מיהא למדנו דבעדות אשה מהני סברא דמוכח לעד אחד

ונראה ברור טעם דא"צ קיום במביא גט בא"י כמו כל שטרות, והתוס' ריש מס' גיטין כתבו, שהוא משום עגונא, וקשה לי איזה עיגון יש כאן, הרי השיירות מצויות אמאי לא ליקיימו, ויש ביאור לדבריהם ז"ל אבל יותר פשוט, שהוא משום שהכתב מוכיח שאינו מזויף, ובצירוף עדות השליח מהני עפ"י דין, משא"כ בממון לא מהני, והיינו פי' המשנה פרק ב' (דכ"ג) מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח, ומפרש רב יוסף דמש"ה אפילו חמש נשים נאמנות בא"י, משום שהכתב מוכיח, ואפילו לאביי דלא מפרש המשנה הכי, מכ"מ מודה בעיקר טעם של הנאמנות, הוא משום שהכתב מוכיח על אמיתת עדותו: א

ותקנה דעגונא, הוא בח"ל שמא יערער הבעל והרי אין השיירות מצויות תקנו דליהני אמירת בפ"נ, משא"כ בא"י אם יערער הרי השיירות מצויות, מש"ה א"צ לומר

איברא באשה עצמה שמביאה גיטה בא"י, והיא אינה בגדר עדות לעצמה בזה לא שנינו בפי', ותליא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בה"ג (פ"ז ופי"ב) דדעת הרמב"ם דאפי' בחו"ל אם האשה מביאה גיטה ואומרת שכבר נתגרשה א"צ קיום כלל, ורק באם באה בתורת שליחות לא חלקו חכמים בשליחות, הא בלא באה בתורת שליח א"צ קיום, וממילא בא"י אפילו הביאה בתורת שליח נאמנת ופי' הטעם בפ"ז הכ"ד שהרי אינה מקלקלת על עצמה כו' והראב"ד בפי"ב חולק וכתב דבעינן קיום ממילא אם הביאה גט בא"י צריכה קיום שהרי אין כאן עד כלל, לא מהני הוכחה דכתבא ושאינה מקלקלת על עצמה, וידוע מחלוקת זו בשו"ע (סי' קמ"ב סי"ג וי"ד)

מעתה באשה שמביאה פטור במעשה ב"ד, דסתים השו"ע (בסי' קנ"ב סי"ב) דבעינן קיום, אפילו נימא דדין זה אתי גם לדעת הרמב"ם כמו שחקר כבר בזה בשו"ת נוב"ת (סי' קל"ו), מכ"מ הא ודאי גם לדעת הראב"ד מהני קיום ח"י דיין אחד, שהרי, איכא הוכחה שאין האשה מקלקלת את עצמה, ועד אחד לזה, ואינו דומה לאופן שצריכים קיום על הגט עצמו דבעינן קיום על חת"י סהדי, דהתם קיום עד א' אינו כלום, בין לשיטת התוס' ורא"ש דעדי חתימה לא מהני אלא משום דזה הוכחה שראו שנמסר לפניהם, בין לשיטת הרי"ף דעדי חתימה לחוד מהני דהויין כעדי מסירה מכ"מ זה אינו אלא בחתמו שנים ולא בעד אחד, וא"כ כשמקיימים חת"י אחד עדיין חסר עדי מסירה, משא"כ קיום ב"ד שנמסר לפניהם, ודאי מהני קיום דיין אחד להוכחה שאינה מקלקלת א"ע

זהו הנראה לקיים דעת מעלת כבודו הרמה נ"י. אבל מה שכתב מע"כ נ"י שכאן הוא מקום עגון לא הבנתי: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן נז ב"ה כבוד הרב וכו' מו"ץ בק"ק אדעסא

מכתבו הגיע, וע"ד ששאל בכתיבת גיטין, שהיה מלפנים תשמישי העיר מבארות, והיו כותבין מתא דיתבא על כיף ימא ועל מי בארות ועתה זה שנים אשר נעשה המשכת מי נהר נעסטער ע"י צינורות ונסתמו כל הבארות ואף מיעוטי דמיעוטי אין משתמשין ממי בארות וע"כ יש שאלה על הגיטין שנכתבו עד כה על מי בארות, כמש"כ הב"י בשם מהרי"ק דאם אין מסתפקין מהם כי אם מיעוטי דמיעוטי איכא למיחש לפסול הגט, ועוד שאלה איך לכתוב מכאן ולהבא, שהרי א"א לכתוב דיתבא על נהר נעסטער, שהרי היא הרבה חוץ לתחום, וה' יאיר עיני

זה לשון הגהת מרדכי גיטין (פ"ו) ר"י מפריש וחתנו היו מונעין לכתוב מי מעינות ולא בארות בעיר שיש שם נהר וגם