משיב דבר חלק ד רסח

הוא א"י מאומה אלא שרואה הכתב וגם אנו ב"ד רואין זה הכתב ומה מועיל באמירתו, ותו יש לדקדק מה להם לב"ד לשלחם ע"י עו"ג, ולשלח השליח הראשון בכתב להשני כמו שאנו נוהגין, אלא צ"ל דהג"א ומרדכי למדו מהתוספתא הנ"ל דמהני מה שישלחו, ב"ד המקיימים את הגט ויאמר השליח הראשון שליח ב"ד אני, אע"ג שלא תקנו חז"ל אלא שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ולא לומר שהוא מקוים בב"ד פלוני אלא ע"כ באמת לא מהני אלא בלי ערעור וכמש"כ לעיל, ומועיל אמירה זו שיהא זה הגט בח"ל כמו בא"י, ושוב לא חששו שיערער הבעל, אע"ג שיכול לערער מחמת שבאמת אין לשליח נאמנות ע"ז, מכ"מ לא חיישינן וכשר וממילא למדו מזה דאפילו אינו אומר כלום כגון שהוא שליח בכתב וא"י מאומה מהני עכ"פ אמירה זו שליח ב"ד אני דיהא כשר כ"ז שלא ערער הבעל, מיהו האיך אפשר לומר שליח ב"ד אני, דעיקר פירושו שנעשית בפני ב"ד ושמעתי שאמר השליח בפ"נ ובפ"נ, וכמבואר בשו"ת הריב"ש ובהגהת רמ"א (סי' קמ"ב ס"ט) דאם אומר נעשיתי בפני ב"ד סגי, והרי כאן לא שמע כלום, מש"ה בעינן שיהא הב"ד עצמן משלחין ויאמר שליח ב"ד אני כמשמעו, וכמו בתוספתא הנ"ל פירושו הכי שהרי כבר סילק עצמו מהבעל וחוזר לב"ד ומקיימים ומשלחים אותו, ובזה מהני ג"כ כ"ז שלא ערער הבעל, כ"ז דעת הג"א ומרדכי הנ"ל, וא"כ בנקל לשלוח גט ע"י כתב או ע"י ישראל או ע"י שני שלוחים דבה"ג מודה דכשר וכמש"כ בתחלת דברינו, וכשר כ"ז שלא יערער הבעל

איברא כ"ז אי נימא דעיקר תק"ח היה בפ"נ ובפ"נ ובזה נאמן השליח הראשון, והשני נאמן ששמע אמירה זו, והשלישי באמת א"נ ובעי עדי הרשאה, וא"כ ע"כ פי' התוספתא דמכ"מ מהני כ"ז שלא ערער הבעל וכמש"כ לעיל, אבל עיקר דעת הריב"ש אינו כן אלא דלא מהני הרשאה בשליח שני, והיינו דתק"ח היה שיאמר דוקא שליח ב"ד אני ונאמן, וכן בשליח שלישי ובאמת לא בעינן הרשאה ואפילו שליח ראשון מהני בנאמנות זה אם אמר שליח ב"ד אני באופן דתניא בתוספתא א"כ ע"י כתב דהשליח לא ידע מאומה, לא מהני אמירה זו כלל, ובטל תקנה זו דהג"א, והיינו שכתב הרמ"א דיש סוברין שלא לשלח כלל גט עפ"י כתב דמשמע אפילו ע"י ישראל או שליח שני, והיינו מטעם הקיום שקשה הדבר לתקן וכדעתי', דשליח שני שהביא הרשאה לא מהני אלא במקום עגון, ולפי זה צריך לעשות עצות אחרות להוציא מחשש שמא נתחלף הגט, והנה יש לפנינו שתי עצות שהובא בשו"ת הראשונים ז"ל הראשונה מבואר בשו"ת אהלי תם שם בזה"ל מכ"מ יוכל לתקן שיראו כתיבת חת"י עדים שטר השליחות כו' ויכתבו תוך שטר השליחות שגט זה שממנה פלוני שליח ליתנו כו' הוא בסגנון זה תיבה זו מתחלת בשורה ב' וזו בשורה ג' ושאר סימני הגט ויעידו שגט זה בפניהם נכתב ונחתם לשמה כדין ויקיימו באשרתא שטר השליחות עכ"ל והוסיף ע"ז הגאון מהרש"ק בשו"ת א"ש (סי' י') בזה"ל ואף שבשו"ת מהראנ"ח (סי' ל"ב) חושש דשמא יאבד השליח ויכתוב אחר עם כל הסימנים להחליף מחשש הריב"ש שחושש הרמ"א, מכ"מ הגט והרשאה כתובים בנייר א' וקשורים בקשר ש"ק ונחתם בשני חותמות באופן שלא יכול להזדייף ולהתיר הקשר וע"כ נייר הכריכות שכתבו ב"ד של ג' וחתמו שגט זה שבתוך הקשר ושטר השליחות נקשרו ונחתמו ע"י ויוכלו החתימות לקיים במקום הנתינות יצאנו מידי כל החששות שבעולם עכ"ל. ביאור הדברים דבשלמא לדעת המרדכי דע"י כתב היינו אתיוה בי תרי שא"צ לתק"ח בנאמנות, אלא שלא יערער הבעל עפ"י דין לומר שזהו גט אחר, מהני שפיר או שיהא בא ע"י שליח ישראל, ויאמר שלא החליף, והבעל אינו יכול להכחישו, וה"ה אם בא ע"י עו"ג או ע"י ישראל שהוא כקוף בעלמא, וה"ז כגט שנאבד ונמצא, אלא דסימני הגט מעידים שלא הוחלף ומה"ת לחוש דהמביא הגט החליף בזדון גט אחר עם סימנו, אבל לדעת הריב"ש דס"ל דהבעל יכול לערער ולומר דהשליח משקר והחליף בשאט נפש, א"כ ה"נ לא מהני סימנים דיערער שהשליח עוות וכתב אחר עם סימנו, מש"ה יש לתקן באופן שא"א להחליף בשום אופן, ובטל ערעור הבעל, ובאשר קשה עלי מש"כ הגאון מהרש"ק שהגט והרשאה כתובים בנייר א' שלא כפי הנהוג, ועדיין אפשר לבעל לערער שזייף מי שהוא בזדון ועשה עם המוביל הפאצט שלקח המכתב ממנו וזייף גט אחר עם הסימנים וגם חותם המניח עה"פ בקל לחקוק אחר ולזייף כידוע, ע"כ היה נראה לתקן בזה שהרבנים ישלחו ע"פ אחר מכתב ולהודיע שהגט שנשלח על פאצט פלוני היה בו זו וזו סימן מובהק, ושוב אי אפשר שיתכוונו שני מובילים על הפאצט ולזייף שני המכתבים, ואז יש לזהר שבאותו פאצט הנשלח הגט לא יהיה רשום סימנים מובהקים של הגט, ובזה יתקיים הגט בלי שום חשש, או יוסיף איזה סימנים מובהקים בפאצט שני, וכך עשיתי מעשה בהגיע לפה ג"פ מיעקאטרינאסלאוו, ושאלו ממני איך לעשות וצויתי לשלוח על מינסק ווילנא, אמנם יש עוד עצה עפ"י שו"ת הריב"ש שם והובא ב"י שם בזה"ל ועוד אחרת היתה ולא רציתי לסמוך עליו והוא שהיה אפשר לקיים את הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות שהיה מקוים ועדיו היו אותם החתומים על הגט, אלא שחששתי לסברת הרמ"ה בההיא, דפרק האשה שנתארמלה, דאפילו הוחזק בב"ד דוקא בשקרא עליו ערעור דאז דקדקו בקיומו אבל לא קרא עליו ערעור לא, וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל, ולא כהש"ך חו"מ (סי' מ"ו ס"ק כ"ה) שדחה דעת הרמ"ה בשתי ידים, איברא כ"ז בעובדא דהריב"ש דמתחלה לא סמכו הב"ד שיקיימו את הגט מתוך חתימתם על השליחות שפיר חיישינן שמא לא דקדקו יפה כמו דחיישינן בשאר שטרות, משא"כ כשאנו מודיעים מתחלה שיקוים עדי הגט ע"פ עדי השליחות ויותר מזה שישנו העדים של שליחות שמנהגם לחתום בכתיבה משיט"א, ובזה הגט יחתמו אותיות אשורית כנהוג לחתום על הגט ויבא ע"ז הגט ובזה לכ"ע מהני

והגאון מהרש"ק ז"ל לא נתן עצה זו משום שכבר כתב הרמ"א (בסי' קמ"א סכ"ד) שעידי הרשאה לא יהיו קרובים עם עידי הגט וממילא מבואר מכש"כ שלא יהיו עדי הגט עצמן, וכמבואר ג"כ בסדר הגט, והא דבעובדא דהריב"ש מבואר שהיה כן ולא עמד ע"ז הריב"ש, משום דבדיעבד ודאי כשר, אבל א"כ ליתא לעצה זו לדידן דנקטינן לכתחלה שלא יהיו עדי שליחות עדי הגט

איברא אחר העיון נראה דכשר לעשות לכתחלה עדי שליח שני הן העדים שחתמו על הגט, דודאי יש לנו לחקור טעם הדבר מהיכא תיתי שלא יהיה כן (והב"ש כ' בשם מהר"מ מינץ דבדיעבד כשר משום דשני דברים נינהו ואינו מובן, ואי דכר"א הוא מכש"כ דכשר שיהיו כל הדברים ע"י זוג א' של עדים ולא חציו בזה וחציו בזה)

וראיתי בגט מקושר נתן טעם על מש"כ בסדר גיטין שלא יהיו הן עצמם משום שלא לשנות נוסח הרשאה, והוא תמוה שהרי דעת הרמ"א שאפילו קרובים לא יהיו, ובל"ז אין לזה טעם וריח, אבל עיקר הדבר נובע ממקור סוגיא דגיטין ריש פ"ב ואפילו א' אומר אני הוא עד שני פסול, וכתבו התוס' בשם הירושלמי הטעם משום דהוי נוגע בעדות, ותמה בחי' רשב"א מאי איכפת ליה בקיומו או בביטולו ותו ק' מהא דכתובות פרק ב' לכתוב חת"י אחספא כו', ובשו"ת אהלי תם (סי' ע"ב) איתא עובדא דהשליח שאמר בפ"נ ובפ"נ היה א' מעדי חתימה והשיב דיש מקום לפוסלו משום דהוי נוגע בעדות כהא דהירושלמי, והא דהקשה הרשב"א ז"ל יישב שפיר דהחשש הוא ביחוד בגיטין שאין חותמין אלא זה בפני זה וא"כ אם השני מזויף נמצא חתם הוא ג"כ בזיוף משא"כ בשאר שטרות הוא חתם כדין ומה יעשה דבעל השטר זייף להשני, ואע"ג שצידד להקל משום שכתבו התוס' שם דמכ"מ אינו נוגע ממש, אלא בצרוף טעמא דרב אשי או כלו בקיום הגט או כלו בתק"ח מכ"מ אפשר שזה אינו אלא בדיעבד אבל לכתחלה יש לחוש לזה הטעם עצמו, וה"נ בעדי הרשאה ושליחות, דכל א' חושש דלמא יערער הבעל על השני שהוא בגט מזויף, ונמצא היא חתם עם המזייף ביחד, מש"ה מעיד שהבעל שלחו כדין, וכ"ז אינו אלא בשליחות ראשון אבל בשליח שני לא איכפת לן כלל, שהרי כבר העידו הראשונים בב"ד שהבעל עשה שליח כדין ואינו גט מזוייף, אלא דבעינן עדי שליח שני שהראשון עשה לשליח שני, ובזה אין שום טעם, ורשאי לכתחלה להחתים עדי הרשאה בעדי הגט [וראוי לדעת שמה שאני אומר עדי הרשאה בשליח שני א"כ לא יהיה כמנהגנו שהרי בשליח שני לא נכתב אלא הרשאה מב"ד, אלא יהיה נכתב בלשון עדים כמו בא"י]: