משיב דבר חלק ד רסז

דעת הריב"ש אינו אלא חומרא בעלמא וכ"כ הגאון נו"ב מ"ת חלק אה"ע (סי' קכ"ח), ואני בעניי איני רואה כן דעת הריב"ש עצמו שהרי גם בשליח שני לא התיר אלא במקום עגון וכמש"כ בהגהת רמ"א (סי' קמ"ב סי"ט), אע"פ שכבר אמר שליח ראשון בפ"נ ובפ"נ כדין, משמע דבשליח ראשון אפילו במקום עגון אין להקל ולא משום דבאמת יש לחוש לדבר אלא שזה אינו כתקון חז"ל, והרי אפילו שנים שהביאו גט איכא שני לשונות ריש פרק שני אי צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ, והשתא דיתד הוא שלא תמוט דא"צ, מכ"מ בכתב הרשאה אינו דומה לשנים שבאים עם הגט שהרי הבעל יכול לערער ולומר דלא זהו הגט, אע"ג דמן הדין אין בדבריו כלום, וכמש"כ הריב"ש והובא בב"י (סי' קמ"ב) אע"ג שאין חוששין לזה מכ"מ אין גט זה מקוים לא בקיום הגט ולא בתק"ח, (ולא עוד אלא לענ"ד גם הרשב"א מודה להריב"ש, דקשה לי דבחי' כתב דאם א' שליח והשני עד על שליחותו לרבא כשר דמה אם יאמר בפנינו גירשה אבל לרבה אפילו לאחר שלמדו פסול, דדוקא בתרי דמייתי גיטא הוי מלתא דלא שכיח כו' וכמש"כ התוס' כ"ז בד' ט"ז ע"א ד"ה אבל ובשו"ת (סי' תקס"א) כתב בזה"ל השיב בשכיר שהביא גט ואמר בפ"נ ובפ"נ, ובידו שטר שליחות ולא היה מקוים, דכל המביא גט אע"פ שאינו מקוים נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ וא"צ עדים שעשאו הבעל שליח כו' תדע שאם היה צריך עדים לא היה צריך לומר בפ"נ דכיון דיש לו עדים שעשאו הבעל שליח הוי ליה כאתיוה בי תרי כו' ואפילו לרבה מודה לאחר שלמדו עכ"ל, וזהו להיפך ממש"כ בחי', אלא ע"כ ה"ק דע"כ לא היה תקנה שיביא שטר שליחות ג"כ דאי איתא הוי מהני אף לרבה, דודאי זהו מלתא דל"ש שיעשה שליח בכתב וחת"י עדים אלא לא כך תקנו ולא בעינן כלל איברא השתא דלא תקנו מהיכא תיתי דליהני)

הן אמת במרדכי פי' התקבל הביא שהשיב ר"ת להר' פטר על זו השאלה ג"כ אי בעינן הרשאה, בזה"ל ועוד אי יש לך חתימת ב"ד ועדים המביא גט ממדה"י אמאי צ"ל בפ"נ ובפ"נ כו' ור"ל דהשליח נאמן לומר שלא החליף, והרי הגט אינו מזויף מעיקרו שעדי שליחות עמו, ובזה חולק הריב"ש וס"ל שלא מצינו נאמנות השליח בזה, ואין בזה תק"ח, ונראה דתליא המחלוקת בהא דאי' בגמרא הטעם דשנים שהביאו גט א"צ לומר כו' דאלו יאמרו בפנינו גירשה ופי' א"כ נאמנים כמו כן שעשאם שליח ואינו מזויף מדעת השלוחים, ולא סיים הגמרא הטעם אמאי לא נימא יערער שהוא בעצמו זייף ונתן אלא סמך על הירו' שאינו חשוד לקלקלה בידי שמים וכשיטת התוס' (ד"ב ב') ד"ה דאתיוה בת' ובחי' הרשב"א

איברא בגמרא דילן אינו מבואר אלא הטעם דאלו יאמרו בפנינו גירשה, והשתא לשיטת ר"ת דעדים בכתב הוי כעדים בע"פ ולא מקרי מפי כתבם כידוע, וא"כ נכלל עדי הרשאה בכלל שנים שהביאו גט כו' ומהטעם דאלו הביא כתב דבפניהם גירשה לא הוי יכול להכחישם, ואע"ג שאינו דומה דכשבאו עם השליח א"י לערער דהשליח זייף, ולטענה שבעצמו זייף איכא טעם הירושלמי הנ"ל, משא"כ אי הביא כתב יש מקום לערער שהשליח החליף, מכ"מ כיון דבתלמוד דילן לא הביא אלא טעם דאלו יאמרו בפנינו גירשה על הא דשנים שהביאו כו' מזה הטעם עצמו יש בעידי שליחות בכתב ג"כ והוא מטעם דיש להאמין לשליח שלא החליף כיון דהבעל אינו יודע לומר דבודאי החליף וכשר

אבל דעת הריב"ש כשיטת רש"י ורמב"ם וש"פ, דעדים עפ"י כתב פסולי, ואע"ג דעל שטר שנכתב כדין הכשירה תורה לדעת רוב פוסקים זולת, הרמב"ם ז"ל מכ"מ אין זה בכלל שנים שהביאו גט כו' ושפיר אפשר לומר דלא מצינו אלא בשנים שבאו עם השליח ומטעם הירושלמי ג"כ שאין לבעל עוד שום טענה משא"כ ע"י שטר שליחות עדיין הבעל יכול לערער ולא מצינו שהאמינו חז"ל לשליח בזה וכבר קיי"ל בח"מ (סי' כ"ח סי"א) דלא כר"ת מש"ה פסק רמ"א באה"ע (סי' קמ"ב ס"א) כהריב"ש שאין לשנות, וע"כ אף במקום עגון פסול כמש"כ לעיל

מיהו בשליח שני שכתב הריב"ש דאפשר להתיר במקום עגון, והועתק תשובתו בשלימות בב"י (סי' קמ"ב) וראיתי שהב"י (סי' קמ"א) ד"ה כתב הרמ"ה כו' העתיק תשובת הריב"ש (סי' נ"ג), וסיים ע"ז מד"ע בזה"ל, ומכאן נראה בהדיא דשליח הראשון שמינה שליח שני ולא נמצא שליח שני בפני ב"ד בשעה שאמר שליח ראשון בפ"נ ובפ"נ צריך לקיים שטר שליחות כו' הרי דגם בלא עגון מהני קיום הרשאה בלי אמירת שליח ב"ד אני, ואמאי כתב הרמ"א דדוקא במקום עגון התיר הריב"ש, ונראה שהב"י לטעמיה שדקדק מדברי הריב"ש באותה תשובה דשליח שני שעשה שלישי לא מהני במה שהשלישי יאמר בפני ב"ד שליח ב"ד אני, שהרי לא שמע בפ"נ ובפ"נ אלא עיקר מהני הרשאה שלו א"כ מהני הרשאה בשליח שני ג"כ וכמבואר (בסי' קמ"ב ס"י) ברמ"א כיון דאמירת שליח ב"ד אני אינו דוקא בתק"ח כמו בשליח ראשון דדוקא אמירת בפ"נ ובפ"נ מהני

אבל לפי משמעות הש"ע שליח שלישי לא בעי הרשאה אלא כמו דשליח ראשון שעשה שני, אפילו עשאו שלא בפניו סגי כשאומר שליח, ב"ד אני, דכיון דהב"ד עשאוהו שליח מסתמא עשו כדין אפילו הוא לא שמע מהראשון בפ"נ ובפ"נ, וכן השלישי כשאומר שליח ב"ד אני מסתמא עשו הב"ד כדין ששמעו משליח שני שליח ב"ד אני, הכלל דאמירת שליח ב"ד אני הוי עיקר תק"ח כמו בפ"נ ובפ"נ, ויותר מזה תניא בתוספתא והובא בירושלמי פ"א המביא גט ממדה"י ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו הרי מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד ומקיימו בחותמיו, וא"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני ר"ל דב"ד שבמקום הנתינה א"י לקיים הגט, וגם אינם מכירים חתימות דייני הקיום של מקום כתיבה האיך יעשה עושין אותו הב"ד שקיימוהו במקום הכתיבה שליח מידם ולא מיד הבעל ונאמן לומר שליח ב"ד אני ומסתמא עשו כדין שקיימוהו, הרי דאפילו שליח ראשון סגי באמירה זו, וזהו מעיקר התקנה וכבר השיג הגאון בית מאיר על חומרת הרמ"א בשליח שלישי, ואחר כ"ז אינו מוכרח כ"כ דשליח שני סגי בהרשאה ונאמן שלא החליף כמו דנאמן לומר שליח ב"ד אני דשאני אמירה זו דתק"ח הוא, ומכ"מ במקום עגון אפשר להקל ולומר דעיקר תק"ח היה נאמנות בפ"נ ובפ"נ דוקא והשני דמהני לומר שליח ב"ד אני היינו ששמע אמירת בפ"נ ובפ"נ ובמקום שאינו שומע לא מהני אמירה זו ובעינן דוקא הרשאה, והא דתניא בתוספתא דגם הראשון סגי בנאמנות שליח ב"ד אני, אפשר לפרש דמכ"מ אם יערער הבעל דלא זהו הגט שקיימו ב"ד חוששין ולא מהני אלא להכשיר אותו בח"ל בלי ערעור כמו כל גט בא"י, ואל תתמה שהרי הטור והר"ן מפרשי הא דאיתא שנים שהביאו גט א"צ לומר כו' דלא כשר אלא בלי ערעור כמבואר בטור וש"ע (סי' קמ"א) ובהגהת רמ"א שם סי"ט ולפי זה שליח שלישי לא מהני באמירתו אלא עפ"י עדי הרשאה כדיוק הב"י הנ"ל, נמצא דכל זה בספק ביד הריב"ש ומש"ה הכשיר במקום עגון בשליח שני ולסמוך ע"ז הפי' ואנן לכתחלה נקטינן חומרי תרווייהו, דהיינו שליח שני לא מהני הרשאה, ושליח שלישי בעי הרשאה, כמבואר בהגהת רמ"א (סי' קמ"ב), נמצא כל הפסקים קיימין

מיהו כל זה בשליח ישראל שהביא כתב עדי השליחות, דהוי לדעת ר"ת כשנים שהביאו גט דכתב היינו עדות גמור ומש"ה נאמן לומר שלא החליף, וכן בשליח שני לדעת ריב"ש במקום עגון, סמכינן על נאמנות זה שלא החליף, כיון דכבר נתקיים בגט תק"ח לומר בפ"נ ובפ"נ, אבל בגט הנשלח בכתב, והמביא גט אינו אלא קוף לא שייך שום נאמנות, בזה לכ"ע לא מהני עדי הרשאה, וכמבואר בשו"ת אהלי תם (סי' ק"ב) בזה"ל דאף ע"ג שנתברר לנו שהוא שליח הבעל לגרש את אשתו, מכ"מ לא ידענו אם זה הגט שצוה לכתוב אותו המגרש, והשליח לא יוכל להעיד על זה כו' ואף היהודי שהביא הגט לא יוכל לומר דבר כי לא שייך בגויה ולא הוי אלא כמעשה קוף בעלמא עכ"ל ומכש"כ הנשלח ע"י עו"ג דלא מהני בזה תק"ח לכ"ע, ולפנינו יבואר דבעל שו"ת זו ס"ל ג"כ כהמרדכי דהרשאה מהני, ומכ"מ ע"י כתב לא מהני

אלא שקשה הא דמבואר בהג"א ומרדכי בפ"ג דגיטין שבמקום שב"ד ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד לפניהם בפ"נ ובפ"נ יכולין ב"ד לשלחם ע"י עו"ג כה"ג ליד שליח כשר והוא יתננו לה ויאמר שליח ב"ד אני עכ"ל ובאמת לכאורה תמוה מה מהני בזה שיאמר שליח ב"ד אני, הרי