משיב דבר חלק ד רסג

ופלוני ולא אומר ואראה בפני שני עדים, אלא כוונת הסדור לטובת הבעל והאשה גם שניהם, שלא יערימו זא"ז, ובזה ברור שאם יבא ויתראה לפניה א"צ עדים, ולא איברי סהדי אלא לשקרי, וע"ז חששו שמא יאמר הבעל שבא והתראה עמה, ע"ז האמינה לומר שלא בא, אבל א"כ יש לחוש להיפך, שמא תשמיט עצמה כל אותו המשך, וכההיא די"ב חודש של בתי ערי חומה, ע"כ תקנו שאם יתראה בפני עדים שבא ה"ז ביאה מעליא, אבל א"כ היה מקום לחוש שמא יאמר הבעל שהתראה בפני עדים והלכו למדה"י ע"כ תקנו שיתראה דוקא בפני פלוני ופלוני, והיינו דאיתא במס' שבועות (דמ"א ב') דלהכי קאמר ליה בפני ראובן ושמעון כי היכי דלא נדחי', הא מיהא ברור שאם התראה עמה באיזה מקום שתהא ותודה שכן היה, ה"ז הגט בטל, רק אם יהיה הכחשה ביניהם, אזי עליו להביא עדים פלוני ופלוני, והיא לא האמינה נגד אותם העדים וכמש"כ הב"י בשם הריב"ש (שלהי סי' קמ"ד) ואם היה סידור זה הגט בזה הנו', היה עצה פשוטה שתסע האשה למאסקווא ותתראה עמו

אבל הרב המסדר בק' לובען סידר בזה"ל ואתראה בפניה בפני הרב והשו"ב אשר בעיר אבעל בזמן ביאתי שמה לא יהא גט, משמע שהתנאי היה שתתראה עמו דוקא בפני הרב והשו"ב שבעיר אבעל ובל"ז אינו ביאה כלל, ודברים אלו אין להם שחר, וגם תמוה מה היינו עושים אם בשעת ביאה לא היה הרב באותו העיר וגם אינו מובן מה שסידר עוד שתהא נאמנת לומר שלא באתי כו', מה לה לנאמנות הרי אפילו תודה שבא והתראה עמה אינו ביאה עד שילך עמה להרב והשו"ב ויתראה עמה בפניהם, ואולי גם בזה הנו' היה הכונה שאם יבא ויתראה עמה באיזה מקום ותודה שכן היה, ה"ז ביאה והגט בטל, אלא שפירש שאינו ביאה אפילו אם יאמרו הרב והשו"ב שבא לפניהם עד שיבא עמה לפני הרב והשו"ב, ואז אם יעידו הרב והשו"ב שכן היה שהתראה עמה לפניהם, והיא תכחיש אותם, אינה נאמנת, וכמו שאני מפרש לשון סידור שגט שלפנינו, ואם אבא בתוך הזמן ואראה בפני פלוני ופלוני לא יהא גט, דפירושו שאז ודאי לא יהא גט אפילו תכחיש ותאמר שלא נתראה בפני פלוני ופלוני משא"כ אם לא יתראה בפני פלוני ופלוני אזי תלוי הדבר בה, שאם תכחיש ותאמר שלא בא והתראה עמה ה"ז נאמנת ה"נ יבואר לשון זה הסידור ואם באתי כו' ואתראה בפניה בפני הרב כו' לא יהא גט, דפירושו בודאי לא יהא גט אפילו תכחיש ותאמר שלא היה כן, אבל אם לא יתראה בפניה בפני הרב והשו"ב, תהא נאמנת לומר שלא התראה עמה, אפילו יעידו הרב והשו"ב שהתראה עמם לא שמה ביאה עד שיתראה עמה, והמה אינם יכולים להעיד שהתראה עמה עד שיתראה עמה בפניהם

הא מיהא גם לפי זה הנוסח עיקר הביאה נקרא במה שמתראה עמה, ותודה שהתראה עמה ה"ז הגט בטל, אבל עדיין קלקל הרב בלשון הסדור על מנת שאם לא באתי כו' לעיר הנקרא אבעל כו' מבואר שיתראה עמה דוקא באותה עיר ולא שתבא למאסקווא להתראות עמו, והפלא על הרב המסדר למאי הוסיף דברים אלו מה שאין זכר להם בסדר גט, הא אין לנו עצה כי אם פסק השו"ע שאין להרהר אחריו, שיכולה היא למחול לבעלה זה התנאי, ויהי הגט בטל, ושלום על ישראל, כנפש העמוס בעבודה: הבא עה"ת היום ב' ט"ז תמוז, שנת תרל"ט. נפתלי צבי יהודא ברלין והנני להוסיף בהא דמחולק רש"י עם הפוסקים אם אפשר לבטל התנאי שהוא לטובתו לומר הריני כאלו נעשה התנאי, דבזה אזיל פי' סוגיא בכתובות (דף ע"ג.) לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם כו' ופרש"י דנ"מ לענין כתובה והתוס' כתבו דנ"מ לענין כנס ולא בעל, וסיימו בסוף דבריהם דצ"ל דהוי קידושין ע"י חופה או מחילת התנאי, והוסיפו בד' ע"ד דר"א דאמר קודש ע"ת ובעל ד"ה צריכה גט, וע"כ פליגי רו"ש בכנס ולא בעל, אבל רש"י לא ס"ל כ"ז דזה ודאי דוחק לומר דחופה קונה, ומחילת התנאי לית ליה לרש"י, ולא גריס בדע"ד דברי הכל צריכה גט, אלא הוא ס"ל הכי אבל שמואל ודאי חולק אפילו בבעל, ובזה תבין מה שמחק רש"י ביבמות (דף ק"י) הנו' דאיתא לפנינו משום דלפי עו' זו צריך לומר דמהני מחילת התנאי וחלו קידושי כסף וגם סברא שניה שהעלו התוס' לחלק דבקטנה דאיכא קידושי דרבנן מש"ה לא בעיל לשם קידושין, סברא זו הכריחו התוס' בדע"ד לפי הנו' דברי הכל, אבל רש"י לא גריס הכי ולית ליה סברא זו כלל, והנה ברמב"ם ושו"ע (סי' ל"ח) מבואר דקידש ע"ת ואח"כ בעיל או כנס צריכה גט, והיינו משום מחילת התנאי וכמש"כ

ומה שיישבו התוס' על קושייתם על פרש"י דהא תנן בהדיא כו' דהוי מצי לאוקמי בשלא בעל, ולדברינו אאל"כ אלא הישוב דס"ד דרב מפרש המשנה כשמואל מש"ה אם קדשה סתם וכנסה תצא שלא בכתובה מדרבנן או מטעם ספק אבל אי קידש על תנאי כנסה סתם ודאי מחל וחייב כתובה ג"כ, והכי יישב הר"ן פרש"י: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן נב לק' לאהיאסק בעז"ה, ובו בטחתי לעד. ע"ד הגט שאחד שלח ע"י שליח וכשבא השליח אחד אשר הבעל צוה עליו שלא ימסור הגט כי אם תתן בשביל הבעל מאתים רו"כ ולהשליח חמש ועשרים רו"כ והאשה אמרה שאין לה כ"כ ואח"כ השוה השליח לקבל עבור הבעל חמשים רו"כ, והגיד לב"ד כי כך אמר הבעל שאם לא יוכל לגמור בזה התנאי ימסור איך שיוכל, ומה שאמר בתחלה לא היה אלא כדי לאיים כדי שתתן אם יש לה, ונמסר הגט, ואח"כ צווח הבעל ואמר שתנאי גמור היה, וגם אביו הראה מכתב בנו עוד לפני הגירושין שהודיעו שישלח הגט ע"ז האופן, והשליח אומר שכ"ז שקר ולא היה תנאי ממש וכן בפני הרב המסדר הגט לא היה שום תנאי

והנה זה הענין סובב הולך על שתי חקירות, הא' ערעור הבעל, הב' דבר השליח עצמו

והנה בדבר ערעור הבעל לכאורה תליא בדיני שליש, כלומר שהשליח נאמן מטעם שליש שהרי הימניה כידוע, אבל א"כ יש להסתפק טובא מחמת שכאן השליש הוא נוגע שאלו לא מסר הגט לא היה מקבל מהבעל המשלחו זה הסך עבור ההליכה ונהי דנוגע כשר להביא גט ונאמן לומר בפ"נ ובפ"נ כמ"ש הרשב"א בשו"ת (סי' תקס"א) בזה"ל והשיב עוד בשכיר שהביא גט ואמר בפ"נ ובפ"נ ובידו שטר שליחות מן הבעל ולא היה מקוים, דכל המביא גט בין בארץ בין בח"ל אע"פ שאינו מקוים נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ וא"צ עדים שעשאו הבעל שליח כו' אע"פ שהוא שכיר ונוגע בדבר דתנן הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחשו"ק כו' ולא הוציא שכיר ועוד דתנן אותן שא"נ לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח עכ"ל, אבל כ"ז אינו אלא לטענת מזויף או שהבעל טוען שלא שלחו כלל, בזה שפיר אמרינן שהכתב שבידו מוכיח שהוא שליח הגט, אבל כשהבעל טוען תנאי היה בדבר אין הכתב מוכיח כלל, ואין לשליח נאמנות אלא מטעם שליש ממילא דוקא כשאינו נוגע

הן אמת, בנ"ד יש מקום לומר דכיון דהבעל מודה שהתנה כך שהשליח יקח ממנה חמש ועשרים רו"כ הרי על זה האופן הימניה, אבל עדין יש לדון אם היה הבעל מכחיש זה ואמר שהשליח לעצמו אמר כן, וא"כ הרי זה נוגע והגט פסול, ונהי דבנ"ד אין הבעל נאמן מטעם מגו שאם רצה היה מכחיש, דידוע דשליש נאמן אפילו במקום מגו וכמש"כ הב"ש (בסי' קמ"א ס"ק צ"א), מ"מ יש לדעת שורש הדין באם היה מכחיש

ונראה לי דלא נצרכנו בטענה זו לסברא דשליש כלל, שהרי דבר ברור הוא דתנאי כעין ביטול הוא שמבטל הגט או השליחות אם לא יקוים התנאי, ומה לנו אם אומר שמבטל הגט או השליחות לגמרי, או שהטיל תנאי, ומעתה הרי מבואר (בסי' הנ"ל סעיף ס') בהגהת רמ"א ואין הבעל נאמן לומר שבטלו אלא א"כ השליח או האשה מודים בדבר, וביאר הב"ש דע"כ מיירי לפני מסירת הגט