משיב דבר חלק ד רסב

הסכימה לו, שהרי לא נקרע הגט, ע"כ איני יכול להחליט עד שיעמידו הדבר על בוריו, וה' ישמור את רגלינו מלכד: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן נא תשובה לבני הגאון האב"ד דק"ק מאסקווע שליט"א

איש אחד והוא כהן, יצא למלחמה ושלח מעיר לובען ג"פ לאשתו בעיר אבעל על תנאי אם לא יבא במשך שתי שנים מיום שנים עשר לירח תשרי ה"ז גט, ופי' בזה"ל על מנת שאם לא באתי מהיום שנכתב הגט עד כלות שתי שנים כו' לעיר הנקרא אבעל דיתבא על נהר אבעל יהא גט משעה שתמסר הגט לידה ואם באתי בתוך השתי שנים הנ"ל ואתראה בפניה, בפני הרב והשו"ב אשר יהיה בעיר הנ"ל בזמן ביאתי שמה לא יהא גט, ותהא נאמנת לומר שלא באתי תוך הזמן לעיר הנ"ל אף אם אני אומר שבאתי לעיר הנ"ל עד שאלך עמה להרב והשו"ב שיהיה בעיר הנ"ל בעת ביאתי שמה ואתראה שמה בפניה בפני הרב והשו"ב הנ"ל כו'

והנה שב הבעל בשלום מן המלחמה והרי הוא במאסקווא אבל אינו יכול להגיע לעיר אבעל באשר הוא עובד בצבא ושרי החיל אינם מניחים אותו לזוז משם, בעצם ימי עבודתו, ובין כך יעברו השתי שנים, והאשה צווחת שרוצית לבטל הגט ולראות בחיים עם בעלה כהן הנ"ל

והנה זה הדין כהויתו מבואר, ברמב"ם (פ"ט מה"ג), ובשו"ע (סי' קמ"ד) שבכל התנאים שהם תלוים ברצונה אם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט, ומש"ה צריך לפרש נאמנת עלי לומר שלא פייסתיה, וכ"כ הרשב"א והר"ן והה"מ בשם שו"ת הרי"ף בביאור הסוגיא ס"פ מי שאחזו וליחוש שמא פייס, שמא פייסה בדברים ומחלה התנאי, ואף על גב שאין מבואר בלשון הרמב"ם והשו"ע דמיירי בכותב על תנאי ומעכשיו, מכ"מ ביארו הה"מ והב"ש דע"כ מיירי בהכי דבל"ז הרי הבעל יכול לבטל הגט בעצמו והכי הוכיח בחי' הרשב"א בדעת הרי"ף ממש"כ באותה תשובה והובא בהה"מ וזה ששאלת למה אין חוששין שמא פייס בשאר תנאים כגון ע"מ שתתן לי מאתים זוז וכי"ב כו', ומכ"ז הוכיחו דהרי"ף רמב"ם והמחבר קיימי בדעת הרמב"ן, דאע"ג דבאומר על מנת א"א להבעל לבטל ולהוסיף על תנאי כמבואר בפ"ח מה"ג ובשו"ע (סי' קמ"ג), מכ"מ ברצון ודעת האשה אפשר לבטל התנאי, ומש"ה באומר ע"מ שתתן לי מאתים זוז אפשר לבטל מרצונה זה התנאי ולהטיל תנאי אחר והיינו הברייתא דגיטין (דע"ו א') אמר לה כו' וחזר ואמר לה כו' ביטל כו'

ובאמת קשה טובא אמאי לא פי' הרמב"ם והמחבר דמיירי אפי' באומר על מנת, והרי אין הדין ברור ותלוי בנו' הברייתא (דע"ו ב') ה"ז גיטך ע"מ שאעבור מנגד פניך כו' או כ"ז שאעבור כו' וע"ז מקשה הגמ' וניחוש שמא פייס, ואם נו' הברייתא כ"ז שאעבור כו' אין מכאן ראיה דמהני מחילה לעל מנת, והא דמקשה הגמ' אמתניתין מעכשיו אם לא באתי כו' וניחוש שמא פייס, הרי נו' הרי"ף וניחוש שמא בא, וקושיא חמורה היא ומש"ה החליט הגאון גט מקושר בדעת הרמב"ם והמחבר והרי"ף בע"מ ומעכשיו לא מהני מחילה שלה ולא כהרמב"ן, עוד קשה לי אי איתא דהרי"ף ס"ל כהרמב"ן ז"ל א"כ כשמקשה וזה ששאלת, למה אין חוששין שמא פייס בשאר תנאין כו' ויישב משום דהכא אם פייס ומחלה התנאי נמצא הגט בטל והיא א"א כמו שהיתה, אבל התנה שתתן לי מאתים זוז או שתשמש את אביו ומחל לה התנאי הרי הגט קיים ומאי איכפת לן כו' עכ"ל ואי איתא דהרי"ף כהרמב"ן ס"ל א"כ אכתי במקיימת התנאי ונותנת מאתים זוז ניחוש שמא פייס ובטלו התנאי מרצונה, אלא ודאי לא מהני בטול התנאי לבטל הגט בשום אופן

איברא הוכחת הה"מ דמיירי אפילו בע"מ חזקה, דאי רק באם למה צריך מחילה ופיוס שלה הלא הבעל יכול לבטל ותו הרי נו' דילן בגמ' לאיכא דמתני לה אמתניתין ניחוש שמא פייס לאו מילתא זוטרתי היא, אלא נעשה אזנינו כאפרכסת למ"ש הר"ן ס"פ מי שאחזו, דדוקא במתנה להנאתה של האשה מהני פיוס שתאמר כלום אמרתי אלא להנאתי זו היא הנאתי אבל במתנה עמה שתתני לי מאתים זוז ונתגרשה מעכשיו ודאי לא כל הימנה לומר שאפילו קיימה תנאה (כצ"ל) שלא תהא מגורשת, וההיא ברייתא דלעיל דבטלו דבריו האחרונים את הראשונים או תתפרש כפרש"י או אתיא כמ"ד ע"מ לא כאומר מעכשיו עכ"ל, וה"ז אמת וה"ז נכון בדעת הרי"ף ז"ל ומש"ה לא קשה בתנאי דע"מ שתתן לי מאתים זוז וכדומה אלא שמא פייס הוא ואמר שיהא גט אפילו לא תתן, וזה ודאי אפשר כמש"כ הרמב"ם (ספ"ח הכ"ג) עד שתתן אותו כלי כו' או עד שיבטל התנאי, וכ"ה בש"ע (סי' קמ"ג ס"ה) וי"א דה"מ כו', אבל ביטל התנאי לומר דאפילו תתן לו מאתים זוז לא יהא גט זה א"א בשום אופן, והכי יש להוכיח עוד בדעת הרמב"ם ששינה בפ"ח הי"ח הברייתא דבטל דבריו האחרונים כו' מלשון שנשנית בעל מנת, וכתבתי בהע"ש (סי' קל"ח אות ד') משום דס"ל דע"כ האי תנא ס"ל דעל מנת לאו כאומר מעכשיו, ולא כהרמב"ן, וממוצא דבריו תלמוד שמש"כ שם באות ג' וה' בדעת השאלתות דלא כהרמב"ן, והוכחתי ממה שיישב ברייתא זו כפרש"י דמיירי בדלא מסר לה עדיין, אבל מכ"מ מודה בתנאי שבא להנאתה כמו אם לא באתי, יכולה היא לבטל ולומר הרי לי כמו שבא

מעתה לא תקשה עוד אמאי לא פי' הרמב"ם והמחבר דאפי' בעל מנת כך הדין שיכולה לבטל התנאי שבא להנאתה, דאחר שעיקר הטעם הוא משום דיכולה לומר הריני כאלו נתקבלתי הנאה זו, מה לי אם אומר אם או ע"מ, בשלמא לדעת הרמב"ן דאינו מחלק בין תנאי שבא לטובתה או תנאי ע"מ שתתן לי מאתים זוז, ובכלהו תנאי ס"ל שיכולין לבטל מדעת שניהם, ולא מחמת דהריני כאלו נתקבלתי שפיר יש מקום לחלק בין אומר אם לא אבא או אומר על מנת כו' משא"כ לדברינו שהטעם משום דהוי הריני כאלו נתקבלתי מאי נ"מ בזה איך שהוא אומר

ובאמת הא שלא הגיעו הרמב"ן ורשב"א לדעת הר"ן ז"ל הוא משום דעת הרשב"א בחי' מס' נדרים דהריני כאלו נתקבלתי אינו אלא מטעם דאם תתן, ויחזור לה, וא"כ אפוכי מטרתא למה לי, אבל בשארי תנאים א"א לומר הכי כאלו נתקיים התנאי, וכבר הובאה דעה זו ביו"ד (סי' רל"ב), אבל אנן קיי"ל דבכל תנאי שהוא לטובתו יכול לומר הרי אני כאלו נעשה, וה"ז ברור בדעת הרמב"ם והמחבר בלי שום מחלוקת זולת דעת רש"י ותוס' שנדחקו בפי' וניחוש שמא פייס, והכי מבואר עוד דעת רש"י ריש מס' כתובות בסוגיא דלא שמיה מתיא, שכתב והוי גיטא ואם רצתה תנשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מהיום עכ"ל, ולא הוצרך רבינו ללמדנו שאם רשאה לינשא לאחר שאסורה לכהונה, אלא אפילו היא צווחת דשמיה מתיא מכ"מ פסולה לכהונה

מעתה הלכה רווחת בשו"ע בנ"ד דיכולה היא לומר הרי אני כאלו בא בעלי לעיר אבעל, ואפילו היה כאן חומר דא"א יש לנו לסמוך על הכרעת השו"ע מכש"כ שאין כאן חומר א"א שנחוש למחמירים, ואדרבה להוציא אשה מבעלה יש לנו לסמוך על דעה שאינה מוסכמת כ"כ, כהא דאיתא ביבמות (דף לז) גבי אשת כהן כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן, אע"ג דלשיטת הרי"ף ורש"י והרמב"ם הוא ספק דאורייתא לרשב"ג דקיי"ל כוותיה כמש"כ בהע"ש (סי' קס"ז אות י"ז), מכש"כ בנ"ד דהלכה ברורה ומוסכמת בשו"ע היא שיכולה היא להתפייס ולומר הרי כאלו הוא בא, והוא ג"כ יבטל הגט כמבואר בשו"ע ותו לא מידי

וראוי לדעת אשר הרב דק' לובען מסדר אותו הגט, קלקל הרבה בלשון שאינו מובן כלל כאשר יבואר

וז"ל נו' התנאי (בסי' קנ"ד ובס"ג), ע"מ שאם לא באתי מהיום עד י"ב חודש יהא גט מעכשיו ואם אבוא בתוך הזמן הנזכר ואראה בפני פלוני ופלוני לא יהא גט ותהא היא נאמנת לומר שלא באתי כו', אין הכונה שתולה הדבר בעדים משום שמא יאמר הבעל שבא, דא"כ הוא לחנם שהרי האמינה לומר שלא בא, ואם תולה בעדים במה נאמנת, וגם למה לו לייחדם לומר בפני פלוני